EN
EN

הסוטרה אודות ארבעת יסודות המודעות – סטיפַּתְהַאנַה סוטה

  כך שמעתי. פעם אחת שהה המבורך בין בני הקורו, שלהם עיר מסחר בשם קמסדמה, ושם פנה המבורך אל הנזירים: “בהיקו!” “אדוני,” הם השיבו. והמבורך אמר: בהיקו, יש דרך אחת המובילה לטיהור הרוח, להתגברות על הצער והייאוש, להיעלמות הכאב והעצב, להגיע אל הדרך הנכונה להגשמת הניבאנה – דרכם של ארבעת יסודות המודעות.   מה הם הארבעה? הנה, בהיקו, נזיר מתבונן […]

Continue Reading..

אם יש תאווה

בסוואטהי.”נזירים, ישנם ארבעה סוגים של מזונות לקיומם של יצורים חיים שכבר נולדו או לאלה שעומדים להיוולד. איזה ארבעה? [הראשון], אוכל, גס או מעודן; השני, מגע; השלישי, כוונה אינטלקטואלית; הרביעי, הכרה. אלו ארבעת סוגי המזון לקיומם של יצורים חיים שכבר נולדו או לאלה שעומדים להיוולד.נזירים, אם יש תאווה למזון של אוכל, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת, נוחתים שם וצורה. היכן שנוחתים שם וצורה, צומחים מבנים רצוניים. היכן שצומחים מבנים רצוניים, יש יצירה של קיום מחדש בעתיד. היכן שיש יצירה של קיום מחדש בעתיד, יש לידה, הזדקנות ומוות בעתיד. היכן שיש לידה, הזדקנות ומוות בעתיד, אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   אם, נזירים, יש תאווה למזון של מגע, או למזון של כוונה אינטלקטואלית, או למזון של הכרה, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   נניח, נזירים, שאמן או צייר, היה משתמש בצבע או בלק או בכורכום או באינדיגו או בארגמן, כדי ליצור דמות של גבר או של אישה, מושלמת בכל פרטיה, על קרש מוקצע היטב, או על קיר או על בד. כך גם, אם יש תאווה לחומר המזין של אוכל, או לחומר המזין של מגע, או לחומר המזין של כוונה אינטלקטואלית, או לחומר המזין של הכרה, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   אם, נזירים, אין תאווה למזון של אוכל, למזון של מגע למזון של כוונה אינטלקטואלית, למזון של הכרה,אם אין עונג, אם אין השתוקקות, הכרה אינה נוחתת שם ואינה מתגברת.היכן שהכרה אינה נוחתת ומתגברת, לא נוחתים שם וצורה. היכן שלא נוחתים שם וצורה, לא צומחים מבנים רצוניים. היכן שלא צומחים מבנים רצוניים, אין יצירה של קיום מחדש בעתיד. היכן שאין יצירה של קיום מחדש בעתיד, אין לידה, אין הזדקנות ואין מוות בעתיד. היכן שאין לידה, הזדקנות ומוות בעתיד, אני אומר, זה אינו מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   נניח, נזירים, שהיה בית או אולם עם גג משופע, עם חלונות בצידו הצפוני, הדרומי והמזרחי. כאשר השמש זורחת וקרן שמש חודרת דרך החלון, היכן היא תנחת?על הקיר המערבי, אדון מכובד.אם לא היה קיר מערבי, היכן היא היתה נוחתת?על הקרקע, אדון מכובד.אם לא היתה קרקע, היכן היא היתה נוחתת?על המים, אדון מכובד.אם לא היו מים, היכן היא היתה נוחתת?היא לא היתה נוחתת בשום מקום, אדון מכובד.כך גם, נזירים, אם אין תאווה למזון של אוכל… למזון של מגע… למזון של כוונה אינטלקטואלית… למזון של הכרה… הכרה אינה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה אינה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה אינו מלווה בצער, מצוקה וייאוש.  

Continue Reading..

הדרשה על ההיאחזות

בסוואטהי.”נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בצורה, על התבססות בצורה, על מציאת אחיזה בצורה. אם יופיע מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בתחושות, התבססות בתחושות, מציאת אחיזה בתחושות. עם מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על היאחזות בתפיסה, התבססות על תפיסה, מציאת אחיזה בתפיסה. עם מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בדפוסים המנטליים, מתבססת בדפוסים המנטליים, מוצאת אחיזה בדפוסים המנטליים. עם מעט עונג יתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.נזירים, אם מישהו יאמר: ‘חוץ מהצורה, חוץ מהתחושה, חוץ מהתפיסה, חוץ מהדפוסים המנטליים, אני מזהה הכרה שהולכת ובאה, מופיעה ונעלמת, מסתעפת, מכבירה ומפליגה’. זה לא ייתכן.נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של הצורה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של התחושה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס, ולהכרה אין עוד על מה להישען.נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של התפיסה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיהם של הדפוסים המנטליים, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של ההכרה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.כאשר להכרה זו אין בסיס, כאשר היא אינה מכבירה ואינה לובשת צורה, היא חופשייה. כאשר היא חופשייה היא יציבה; כאשר היא יציבה היא מסופקת; כאשר היא מסופקת הוא אינו מוטרד. כיוון שהוא אינו מוטרד הוא מגיע לניבאנה בעצמו. הוא יודע: חוּסלה [אפשרות] הלידה [הנוספת], הדרך הרוחנית הגיעה אל סופה, מה שיש לעשות נעשה, שוב לא אחזור לכאן.”

Continue Reading..

שאלותיו של החכם הצעיר אג’יטה

           (אג’יטה:)1032. באמצעות מה מכוסה העולם ?          מדוע אינו קורן ?          אמור לי, מהו הכתם,          ומהו הפחד הגדול שלו?           (הבודהה:)1033. העולם הזה מכוסה בבוּרוּת,          ובעקבות תאוותנות וחוסר ערנות הוא אינו קורן.          אני אומר שכמיהה היא הכתם שלו,          וסבל הפחד הגדול שלו.          (אג’יטה:)1034. הנהרות שוצפים מכל עבר !          מהו מחסום הנהרות ?          הסבר לי את ריסון הנהרות          וכיצד הם נחסמים ?          (הבודהה:)1035. אותם הנהרות בעולם,          שימת הלב היא המחסום שלהם.          אתאר את ריסון הנהרות :          באמצעות תבונה הם נחסמים.          (אג’יטה:)1036. תבונה, מודעות ושם-וצורה,          הסבר לי, אדוני, כשאתה נשאל,          היכן הם נעצרים ?          (הבודהה:)1037. אסביר לך, אג’יטה, את השאלה ששאלת :          שם-וצורה נעצרים לחלוטין          באמצעות הכחדת המודעות.          (אג’יטה:)1038. תאר לי, אדוני, כשאתה נשאל,          את בעל החוכמה המהלך          בין בעלי ההבנה של הדרך והמתלמדים השונים כאן.          (הבודהה:)1039. הוא לא ידבק בתשוקות          ויהיה בלא לכלוך בתודעה.          הנזיר המיומן כלפי כל הדברים, המודע,          יפרוש.

Continue Reading..

העוד

“נניח שהיה מלך או שר שמעולם לא שמע את צליל העוד. ובשמעו את צליל העוד הוא אמר, ‘מהו הצליל הזה, אנשים טובים – כה מענג, כה מפתה, כה משכר, כה מקסים, כה שובה לב?’ והם ענו, ‘זה, אדוני, נקרא עוד, שצלילו כה מענג, כה מפתה, כה משכר, כה מקסים, כה שובה לב.’ ואז הוא אמר להם, ‘לכו והביאו לי את העוד הזה.’הם השיגו את העוד ואמרו, ‘הנה, אדוני, העוד, שצלילו כה מענג, כה מפתה, כה משכר, כה מקסים, כה שובה לב.’ אמר להם המלך, ‘די לי בעוד שלכם. הביאו לי רק את הצליל.’ ואז הם אמרו, ‘העוד הזה, אדוני, עשוי ממרכיבים רבים עד מאוד. באמצעות הפעולה של מרכיבים רבים הוא משמיע את צלילו: כלומר, בתלות בגוף, בעור, בצוואר, במסגרת, במיתרים, בגשר, ובמאמץ האנושי הנדרש. כך שהעוד הזה – שעשוי ממרכיבים רבים עד מאוד – משמיע את צלילו באמצעות הפעולה של מרכיבים רבים.’ואז המלך ניפץ את העוד לעשר חתיכות, למאה חתיכות. לאחר שניפץ את העוד לעשר חתיכות, למאה חתיכות, הוא קילף אותו לשביבים. לאחר שקילף אותו לשביבים, הוא העלה אותו באש. לאחר שהעלה אותו באש, הוא צמצם אותו לאפר. לאחר שצמצם אותו לאפר, הוא זרה אותו ברוח עזה או הניח לו להישטף בזרם שוצף. ואז הוא אמר, ‘דבר מצער, העוד הזה – או מה שהוא לא יהיה – שכך אנשים הולכים שולל אחריו ונופלים בקסמו.’באותו אופן, נזיר חוקר צורה, עד היכן שצורה יכולה להגיע. הוא חוקר תחושה… תפיסה… תצורות מנטליות… הכרה, עד היכן שהכרה יכולה להגיע. כאשר הוא חוקר צורה… תחושה… תפיסה… תצורות מנטליות… הכרה, עד היכן שהכרה יכולה להגיע, לא עולה בו שום מחשבה של ‘אני’ או ‘שלי’ או ‘אני הנני’.”

Continue Reading..

הדרשה על הניתוח (של ההתהוות המותנית)

כך שמעתי, בזמן ששהה המבורך בחורשת גֶ’טָה, בגנו של אַנאטְהַפּינדיקָה בקרבת סַאוַוטְהִי, פנה המבורך אל הנזירים: “נזירים!””אדוני!” ענו הנזירים למבורך.אז אמר המבורך: “נזירים, כעת אלמדכם את ההתהוות המותְנית ואפרט אותה למענכם. אני אדבר, ואתם תקשיבו בתשומת לב.””כן אדוני,” ענו הנזירים למבורך.אז אמר המבורך: “נזירים, מהי התהוות מותְנית?הבורות היא התנאי לנטיות ולהתניות;[1] הנטיות וההתניות הן התנאי להכרה; ההכרה היא התנאי למבנה הגופני-מנטלי; המבנה הגופני-מנטלי הוא התנאי לששת מרחבי החושים; ששת מרחבי החושים הם התנאי למגע; המגע הוא התנאי לתחושה; התחושה היא התנאי להשתוקקות; [2] ההשתוקקות היא התנאי להיאחזות; ההיאחזות היא התנאי להתהוות; ההתהוות היא התנאי ללידה; הלידה היא התנאי לזקנה ולמוות, ליגון, לאבל, לכאב, לצער ולייאוש. זה מקורו של כל מצבור הסבל הזה.נזירים, מהם זקנה ומוות?הזדקנות של היצורים החיים בעולמות השונים,[3] התנוונות החושים, חיוניות פחותה, עור מקומט, שיניים שבורות, שיער אפור והזדקנות; אלה מכונים זִקנה.פטירתם של היצורים מהעולמות השונים, המעבר, הניתוק, ההיעלמות, קץ החיים, עזיבה ומוות, התפרקות חמשת המִצרפים[4] והשכבת הגוויה; לכך, נזירים, קוראים מוות.לכן, נזירים, הזקנה הזו והמוות הזה מכונים ביחד זקנה ומוות.נזירים, מהי לידה?הלידה של היצורים בעולמות השונים, ההיווצרות, ההופעה, ההיוולדות, היציאה לאוויר העולם, ההופעה של חמשת המִצרפים והיוֹת בעל חושים; אלה מכונים לידה.נזירים, מהי התהוות?נזירים, ישנם שלושה סוגים של התהוות – התהוות [בעולם] הנאות החושים, התהוות [בעולם] הגוף המעודן[5] והתהוות [בעולם] נעדר הגוף; אלה מכונים התהוות.נזירים, מהי היאחזות?נזירים, ישנם ארבעה סוגי היאחזות – היאחזות בהנאות החושים, היאחזות בהשקפות, היאחזות בכללים ומנהגים, היאחזות בהשקפה על העצמי;[6] לכך קוראים היאחזות.נזירים, מהי השתוקקות?    נזירים, ישנם שישה סוגי השתוקקות – השתוקקות לצורות, השתוקקות לצלילים, השתוקקות לריחות, השתוקקות לטעמים, השתוקקות למה שאפשר למשש והשתוקקות לתופעות מנטליות; זו מכונה השתוקקות.נזירים, מהי תחושה?נזירים, ישנם שישה סוגי תחושה – תחושה שנולדה ממגע העין [עם צורה], תחושה שנולדה ממגע האוזן [עם צליל], תחושה שנולדה ממגע האף [עם ריח], תחושה שנולדה ממגע הלשון עם טעם], תחושה שנולדה ממגע הגוף [במה שאפשר לגעת] ותחושה שנולדה ממגע התודעה [עם אובייקט מנטלי]; אלה מכונים תחושה.[7]נזירים, מהו מגע?נזירים, ישנם שישה סוגי מגע – מגע העין [עם צורה], מגע האוזן [עם צליל], מגע האף [עם ריח], מגע הלשון [עם טעם], מגע הגוף [במה שאפשר לגעת] ומגע התודעה [עם אובייקט מנטלי]; אלה מכונים מגע.נזירים, מהם ששת מרחבי החושים?         מרחב העין, מרחב האוזן, מרחב האף, מרחב הלשון, מרחב הגוף ומרחב התודעה; אלה מכונים ששת מרחבי החושים.[8]נזירים, מהו המבנה הגופני-מנטלי?תחושה, תפיסה, רצון, מגע ומיקוד התודעה; אלה מכונים [המבנה] המנטלי.ארבעת היסודות הגדולים[9] והחומר שנגזר מארבעת היסודות הגדולים – אלה מכונים גוף.לכן, נזירים, [היכולות] המנטליות האלו והגוף הזה מכונים יחד המבנה הגופני-מנטלי.נזירים, מהי הכרה?           נזירים, ישנם שישה סוגי הכרה – הכרת-העין, הכרת-האוזן, הכרת-האף, הכרת-הלשון, הכרת-הגוף והכרת-התודעה; אלה מכונות הכרה.נזירים, מהם הנטיות וההתניות?    נזירים, ישנם שלושה סוגים של נטיות והתניות – נטיות והתניות גופניות, נטיות והתניות מילוליות, ונטיות והתניות תודעתיות; אלה מכונים נטיות והתניות.נזירים, מהי בורות? נזירים, בורות היא בורות ביחס לאי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל, בורות ביחס למקור האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל, בורות ביחס להפסקת האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל,ובורות ביחס לדרך המובילה להפסקת האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל; אלה מכונים בורות.לכן נזירים, הבורות היא התנאי לנטיות ולהתניות; הנטיות וההתניות הן התנאי להכרה; ההכרה היא התנאי למבנה הגופני-מנטלי; המבנה הגופני-מנטלי הוא התנאי לששת מרחבי החושים; ששת מרחבי החושים הם התנאי למגע; המגע הוא התנאי לתחושה; התחושה היא התנאי להשתוקקות; ההשתוקקות היא התנאי להיאחזות; ההיאחזות היא התנאי להתהוות; ההתהוות היא התנאי ללידה; הלידה היא התנאי לזקנה ולמוות, ליגון, לאבל, לכאב, לצער ולייאוש. זה מקורו של כל מצבור הסבל הזה.מהיפסקותה והיעלמותה המוחלטת של הבורות נפסקות הנטיות וההתניות; מהפסקתן של הנטיות וההתניות מפסיקה ההכרה; מהפסקתה של ההכרה מפסיק המבנה הגופני-מנטלי; מהפסקת המבנה הגופני-מנטלי מפסיקים ששת מרחבי החושים; מהפסקתם של ששת מרחבי החושים מפסיק המגע; מהפסקת המגע מפסיקה התחושה; מהפסקת התחושה מפסיקה ההשתוקקות; מהפסקת ההשתוקקות מפסיקה ההיאחזות; מהפסקת ההאיחזות מפסיקה ההתהוות; מהפסקת ההתהוות מפסיקה הלידה; מהפסקת הלידה מפסיקים הזקנה והמוות – היגון, האבל, הכאב, הצער והייאוש; כך נפסק כל מצבור הסבל הזה.[1]המושג סַנְקְהַארָההוא אחד המושגים החשובים והמורכבים במחשבה הבודהיסטית. המילה מורכבת מהתחילית sam, “ביחד”, ומהפועל karotiשמשמעולעשות,ליצור, לגרום לגרום, להרכיב. למונח סַנְקְהַארָהיש אפוא משמעות אקטיבית ופסיבית; היא מציינת את התהליך שבו ה”דברים” המוּתנים מתהווים, ואת הדברים המוּתנים (סַנְקְהַאטָה) עצמם, המשמשים כתנאי לפעולות הבאות (ראו SN III.87). הסנקהארות הן הנטיות, ההתניות והרשמים שנוצרו משלושה סוגי פעולה: בגוף, בדיבור ובתודעה. הנטיות, ההתניות והרשמים הללו מהווים ומתְנים את ההתנסות הבאה. כאשר המילה סנקהארהמופיעה כחוליה השנייה בשרשרת ההתהוות המותנית, נוספת לה המשמעות של רצייה, ולכן המושגים סנקהארה וְ-kammaנחשבים כמעט כמילים נרדפות במחשבה הבודהיסטית.[2] המושג שמופיע כאן הואטַנְהַא.[3] על פי תפיסת העולם הבודהיסטית, זקנה ומוות הם מנת חלקם של כל היצורים בכל העולמות; זו הסמסארה.[4] חמשת המִצרָפים הם גוף, תחושה, תפיסה, דפוסים מנטליים והכרה.[5] ההבדל בין סוגי ההתהוות השונים בא לידי ביטוי גם במהלך תרגול מדיטציה והשגת מצבי תודעה שונים. באבהידהמה ובמסורת הפרשנית התהרוואדית נעשה חיבור בין השגת מצבי הגְ’הַאנה למישורי קיום עדינים יותר. אולם חיבור זה אינו מופיע בסוּטות כלל. על פי המסורת הפרשנית התהרוואדית, התודעה מתעדנת במעבר בין מצב גְ’הַאני אחד לבא אחריו, כך שההתנסויות הגסות של התודעה נעלמות בתהליך המדיטציה. לעומת זאת, בעולם הנאות החושים (קַאמָה- בְּהַאווָה), שהוא עולם בני האדם, התודעה חווה את העולם דרך החושים בצורה הגסה ביותר. בעולם הגוף המעודן (רוּפָּה-בְּהַאווָה), ההנאה מהאובייקטים של החושים מאבדת את מרכזיותה (המודט מרוכז באובייקט אחד בלבד על פי המסורת התהרוואדית). בעולם נעדר הגוף/הצורה (אַרוּפָּה- בְּהַאווָה), שמקביל להשגת ארבע ההשגות נעדרות הגוף (אפילו החוויה של ריבוי צורות ואובייקטים אינו קיים יותר; המודט, או זה שנולד באחד העולמות האלה, מתעלה לחלוטין מעל תפיסת ריבוי וצורות וחווֶה את העולם ללא תחושת גוף). חשוב לציין כי 1) במחשבה הבודהיסטית ההתייחסות לקוסמולוגיה אינה מופרדת מסיווג מצבי התודעה השונים שאדם חווה בתודעה רגילה ובתהליך המדיטטיבי; כל יצור אנושי יכול להיוולד במישורי קיום אלו, אך באותה מידה הוא יכול לחוות אותם במהלך חייו בעת השגת הגְ’הַאנות וארבע ההשגות נעדרות הגוף והצורה. 2) גם הקיום בעולמות מעודנים הוא חלק מהסמסארה.[6] התיאוריה בדבר האני גורסת את קיומו של “אני” קבוע, בלתי משתנה, נצחי. ראו “הדרשה על כל הזיהומים”.[7] המילה וֶדַנַא שתרגמתי כ”תחושה” מתייחסת לשלושה אופנים שבהם אנו חווים התנסות: החוויה יכולה להיות נעימה, לא-נעימה, או לא-נעימה-ולא-בלתי-נעימה.[8] בתפיסה הבודהיסטית, בסיסי החושים או מרחבי החושים (אַיַטַנָה) אינם רק איבר החישה עצמו, היינו העין, האוזן וכדומה, אלא גם האובייקט התואם: צורה, צליל וכן הלאה.[9] ארבעת היסודות לפי התפיסה הבּודהיסטית הם אדמה, מים, אש ואוויר (ראו את ה”דרשה הארוכה על ההנחיה לראהולה” וגם MN I.185).

Continue Reading..

הנזירה וג’ירה

בסאווטהי.אז, בשעת בוקר, הנזירה וג’ירה התלבשה, לקחה את קערת הנדבות ואת הגלימה, ונכנסה לסאווטהי לאיסוף מזונה. לאחר ששוטטה בסאווטהי לאיסוף מזונה, ואחרי שאכלה, היא הלכה לחורשת האיש העיוור לשהיית יומה. משהעמיקה אל תוך חורשת האיש העיוור, היא התיישבה למרגלות עץ לשהיית יומה.אז, מארה המרושע, בבקשו לעורר בה פחד, חרדה ואימה ולערער את הריכוז שלה, פנה אליה במילות שיר אלה:”על ידי מי נוצרה ישות זו? היכן יוצרה של הישות הזו? היכן התהוותה ישות זו? להיכן היא תיעלם?”אז עלתה בנזירה וג’ירה המחשבה: “מיהו האומר מילות שיר אלה? האם זה יצור אנושי או לא אנושי?”ואז היא הבינה: “זהו מארה המרושע, שחיבר את מילות השיר האלה כדי לעורר בי פחד, חרדה ואימה ולערער את הריכוז שלי.”משהבינה כי זהו מארה המרושע, השיבה לו הנזירה וג’ירה במילות השיר הבאות:”מדוע אתה מניח שקיימת ישות, מארה?האם אתה נאחז בהשקפתך?אין זו אלא ערימת תצורות.אף ישות אינה נמצאת כאן.כפי שמצירופם של חלקים נעשה שימוש במילה ‘מרכבה’,כך גם כאשר המצרפים קיימים, ישנה מוסכמה של ‘ישות’.זו רק דוקהה שנוצרת; דוקהה המתעוררת ונעלמת.דבר אינו מתהווה, אלא דוקהה. דבר אינו חדל, אלא דוקהה.”אז מארה המרושע, משהבין כי “הנזירה וג’ירה מכירה אותי” – עצוב ומאוכזב, נעלם מיד.

Continue Reading..

הדרשה אודות הזקנה

חיינו קצרים ביותר.האדם מת בן פחות ממאה שנים,וגם אם חי יותרהוא מת מזקנהאנשים סובלים ביחס למה שהם מחזיקים בו כ’שלי’שהרי הדברים שמחזיקים בהם אינם נצחיים.כשהאדם רואה “דבר זה כבר איננו עוד”,אל לו לחיות את חיי הביתאותו הדבר שלגביו אדם חושב “זה שלי”עוזב אותו במוות.כשהוא יודע זאת, החכם, ההולך בדרכי,לא ייטה אל תפיסה של שייכותכפי שאדם שהתעורראינו רואה דברים שראה בחלום,כך ממש הוא אינו רואה את יקיריוכשהגיעה שעתם והם עברו מהעולםאנשים מפורסמים, שאנשים מבטאים את שמם,לאחר שחלפו מכאןכל שנותר מהם הוא שמםהכמהים לדבר בו הם מחזיקים כ’שלי’,לא נוטשים סבל, מכאוב וקנאה.לכן החכמים, לאחר שוויתרו על השייך להם,מהלכים ברואם את השקטהנזיר שהתנהלותו מכונסת, שחווה את מושב ההתנתקות –יש לגביו הסכמה כי הוא עשוישלא להראות עצמו שוב בעולם הקיום.הנזיר שאינו נשען על דבר, שאינו רואה דבר כיקר או כלא-יקר,המכאוב והקנאה אינם דבקים בו,כפי שמים אינם דבקים בעלה.כפי שטיפת מים אינה דבקה בעלה הלוטוס,כך החכם אינו דבק בנראה, בנשמע או בנֶהגה.לכן המטוהר אינו הוגה בנראה, בנשמע או בנהגה.הוא גם אינו מבקש את הטוהר באמצעות דבר אחר.הוא אינו נמשך ואינו מתנתק.

Continue Reading..

חלק בידיעה בהירה

“לשתי איכויות אלו יש חלק בידיעה בהירה. אילו שתיים? שלווה (סמטהה) ותובנה (ויפסנא).”כאשר שלווה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? התודעה מתפתחת. וכאשר התודעה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? השתוקקות ננטשת.”כאשר תובנה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? הבחנה מתפתחת. וכאשר ההבחנה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? בורות ננטשת.”כשהיא מזוהמת על-ידי תשוקה, התודעה אינה משוחררת. כשהיא מזוהמת על-ידי בורות, הבחנה אינה מתפתחת. וכך, מדעיכת ההשתוקקות משתחררת המודעות. מדעיכת הבורות משתחררת ההבחנה.”

Continue Reading..
שתפו
שתפו