EN
EN

הסוטרה אודות ארבעת יסודות המודעות – סטיפַּתְהַאנַה סוטה

 

  1. כך שמעתי. פעם אחת שהה המבורך בין בני הקורו, שלהם עיר מסחר בשם קמסדמה, ושם פנה המבורך אל הנזירים: "בהיקו!"

"אדוני," הם השיבו. והמבורך אמר:

בהיקו, יש דרך אחת המובילה לטיהור הרוח, להתגברות על הצער והייאוש, להיעלמות הכאב והעצב, להגיע אל הדרך הנכונה להגשמת הניבאנה – דרכם של ארבעת יסודות המודעות.

 

מה הם הארבעה? הנה, בהיקו, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח להשתוקקות ולסלידה מן העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות, במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח להשתוקקות ולסלידה מן העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה, במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח להשתוקקות ולסלידה מן העולם. הוא מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה, במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח להשתוקקות ולסלידה מן העולם.

 

[התבוננות בגוף]

  1. ואיך, בהיקו, נזיר מתבונן בגוף כגוף? הנה נזיר, לאחר שהלך ליער או לרגלי עץ או לבקתה ריקה, יושב כשרגליו מסוכלות, מחזיק את גופו זקוף, תוך שהוא מרכז את מודעותו. במודע הוא שואף, במודע הוא נושף. כאשר הוא שואף שאיפה ארוכה הוא יודע: "אני שואף שאיפה ארוכה." וכאשר הוא נושף נשיפה ארוכה הוא יודע: "אני נושף נשיפה ארוכה." כאשר הוא שואף שאיפה קצרה הוא יודע: "אני שואף שאיפה קצרה." וכאשר הוא נושף נשיפה קצרה הוא יודע: "אני נושף נשיפה קצרה." הוא מאמן את עצמו בחשיבה: "אשאף במודעות לכל הגוף." הוא מאמן את עצמו בחשיבה: "אנשוף במודעות לכל הגוף." הוא מאמן את עצמו בחשיבה: "אשאף להרגיע את כל התהליך הגופני." הוא מאמן את עצמו בחשיבה: "אנשוף להרגיע את כל התהליך הגופני."

בהיקו, בדיוק כפי שחרט עץ מיומן או שולייתו, בעוד הוא חורט חריטה ארוכה, מודע לכך שהוא חורט חריטה ארוכה, או בעודו חורט חריטה קצרה, מודע לכך שהוא חורט חריטה קצרה, כך גם נזיר, כאשר הוא שואף נשיפה ארוכה… וכך הוא מאמן את עצמו בחשיבה: "אנשוף להרגיע את כל התהליך הגופני."

 

כך, בהיקו, הוא מתבונן בגוף כגוף התבוננות פנימית, מתבונן בגוף כגוף התבוננות חיצונית; הוא מתבונן בגוף התבוננות פנימית וחיצונית. הוא מתבונן בגורמי ההיווצרות בגוף, מתבונן בגורמי ההיעלמות בגוף ובשניהם, גורמי ההיווצרות וגורמי ההיעלמות בגוף. אז המודעות ש"יש גוף" נמצאת בו במידה מספקת לידיעה ולהכרה. והוא חי עצמאי, לא נתלה ולא נאחז בדבר בעולם. וכך בהיקו, נזיר מתבונן בגוף כגוף.

 

  1. ועוד בהיקו, כאשר נזיר הולך, הוא יודע: "אני הולך." כאשר הוא עומד, הוא יודע: "אני עומד." כאשר הוא יושב, הוא יודע: "אני יושב." כאשר הוא שוכב, הוא יודע: "אני שוכב." בכל תנוחה שגופו נמצא בה, הוא יודע שכך היא.

כך הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ועוד, בהיקו, כאשר נזיר הולך קדימה או אחורה, הוא מודע בבהירות למעשהו. כאשר הוא מביט קדימה או הצדה, הוא מודע בבהירות למעשהו. כאשר הוא מתכופף או מתמתח, הוא מודע בבהירות למעשהו. כאשר הוא נושא את גלימתו התחתונה והעליונה ואת קערתו, הוא מודע בבהירות למעשהו. כאשר הוא אוכל, שותה, לועס וטועם, הוא מודע בבהירות למעשהו. כאשר הוא מטיל צואה או שתן, הוא מודע בבהירות למעשהו. כאשר הוא הולך, נעמד, מתיישב, נרדם ומתעורר, כאשר הוא מדבר או שותק, הוא מודע בבהירות למעשהו.

כך הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ועוד, בהיקו, נזיר בוחן את הגוף מכפות רגליו מעלה, ומקודקוד ראשו מטה, כעטוי בעור ומלא באיברים לא טהורים שונים: "בגוף זה מצויים שערות ראש, שערות גוף, ציפורניים, שיניים, עור, בשר, גידים, עצמות, מוח עצמות, כליות, לב, כבד, סרעפת, טחול, ריאות, מעיים, תוכן הקיבה, צואה, מרה, ליחה, מוגלה, דם, זיעה, שומן, דמעות, חֵלב, רוק, נזלת, ריר, שתן."

כאילו היה שק עם פתחים בשני קצותיו, מלא בסוגים שונים של דגנים וקטניות, כגון אורז גבעות, אורז שדה, עדשים, שעועית, אפונה, סומסום, אורז מקולף, ואדם בעל ראייה חדה היה פותח את השק, בוחן את תכולתו, ואומר: "זה אורז גבעות, זה אורז שדה, אלה עדשים, זו שעועית, זו אפונה, זה סומסום, זה אורז מקולף." כך, בהיקו, גם נזיר בוחן את הגוף: "בגוף זה מצויים שערות ראש… שתן."

כך הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ועוד, בהיקו, נזיר בוחן את הגוף, בכל תנוחה שהוא נמצא בה, על פי היסודות: "בגוף זה מצויים יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש, יסוד הרוח."

בהיקו, כפי שקצב מיומן או שולייתו, לאחר ששחט פרה, היה יושב בצומת דרכים עם הגווייה המבותרת לנתחים, כך גם נזיר בוחן את הגוף בכל תנוחה שהוא נמצא בה, לפי היסודות: "בגוף זה מצויים יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש, יסוד הרוח."

כך הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ועוד, בהיקו, אם נזיר רואה גופה זרוקה בצד בשטח, קבורה, יום, יומיים או שלושה, מתה, נפוחה, חיוורת, מלאת מוגלה, הוא משווה את גופו עם זו, כשהוא חושב: "גוף זה הוא בעל טבע זהה; הוא יהיה כמו זה; אין הוא יכול לחמוק מגורל זה."

כך הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ועוד, בהיקו, אם נזיר רואה גופה זרוקה בצד בשטח קבורה, נאכלת בידי עורבים, נצים או נשרים, בידי כלבים, תנים או תולעים למיניהם, הוא משווה את גופו עם זו כשהוא חושב: "גוף זה הוא בעל טבע זהה; הוא יהיה כמו זה; אין הוא יכול לחמוק מגורל זה."

כך הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ועוד, בהיקו, אם נזיר רואה גופה זרוקה בצד בשטח קבורה, שלד עם בשר ודם מחובר בגידים… שלד חסר בשר מרוח בדם מחובר בגידים… שלד חסר בשר ודם מחובר בגידים… עצמות מחוברות בגידים מפוזרות בכל הכיוונים – עצם יד כאן, עצם רגל שם, עצם קרסול כאן, עצם שוק שם, עצם אגן כאן, עמוד שדרה שם, עצם בית חזה כאן, זרוע שם, עצם כתף כאן, עצם גרון שם, לסת כאן, שיניים שם, גולגולת כאן – הוא משווה את גופו עם זו כשהוא חושב: "גוף זה…"

 

  1. ועוד, בהיקו, אם נזיר רואה גופה זרוקה בשטח קבורה, העצמות כבר לבנות כמו קונכיות… ערמת עצמות בנות שנה… עצמות רקובות שהפכו לאבקה, הוא משווה את גופו עם זו כשהוא חושב: "גוף זה הוא בעל טבע זהה; הוא יהיה כמו זה; אין הוא יכול לחמוק מגורל זה."

כך, בהיקו, הוא מתבונן בגוף כגוף…

 

  1. ואיך, בהיקו, נזיר מתבונן בהרגשות כהרגשות? הנה נזיר כאשר הוא מרגיש הרגשה נעימה, הוא יודע: "אני מרגיש הרגשה נעימה." כאשר הוא מרגיש הרגשה לא נעימה, הוא יודע: "אני מרגיש הרגשה לא נעימה." כאשר הוא מרגיש הרגשה נייטרלית, הוא יודע: "אני מרגיש הרגשה נייטרלית." כאשר הוא מרגיש הרגשה נעימה שמקורה בחושים, הוא יודע: "אני מרגיש הרגשה נעימה שמקורה בחושים." כאשר הוא מרגיש הרגשה נעימה שמקורה אינו בחושים, הוא יודע: "אני מרגיש הרגשה נעימה שמקורה אינו בחושים." כאשר הוא מרגיש הרגשה לא נעימה שמקורה בחושים…; כאשר הוא מרגיש הרגשה לא נעימה שמקורה אינו בחושים…; כאשר הוא מרגיש הרגשה נייטרלית שמקורה בחושים…; כאשר הוא מרגיש הרגשה נייטרלית שמקורה אינו בחושים הוא יודע: "אני מרגיש הרגשה נייטרלית שמקורה אינו בחושים."

 

כך, בהיקו, הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות התבוננות פנימית; מתבונן בהרגשות כהרגשות התבוננות חיצונית; מתבונן בהרגשות התבוננות פנימית וחיצונית. הוא מתבונן בגורמי ההיווצרות בהרגשות; הוא מתבונן בגורמי ההיעלמות בהרגשות; ושניהם גורמי ההיווצרות וגורמי ההיעלמות בהרגשות; או, לחילופין, המודעות ש"יש הרגשה" נמצאת בו במידה מספקת לידיעה ולהכרה. והוא חי עצמאי, לא נתלה ולא נאחז בדבר בעולם. כך, בהיקו, נזיר מתבונן בהרגשות כהרגשות.

 

  1. ואיך, בהיקו, נזיר מתבונן בתודעה כתודעה? הנה נזיר יודע תודעה אחוזת השתוקקות כאחוזת השתוקקות, תודעה נטולת השתוקקות כנטולת השתוקקות, תודעה אחוזת שנאה כאחוזת שנאה, תודעה נטולת שנאה כנטולת שנאה; תודעה מבולבלת כמבולבלת, תודעה נטולת בלבול כנטולת בלבול; תודעה מכוונת כמכוונת, תודעה מוסחת כמוסחת; תודעה מפותחת כמפותחת, תודעה לא מפותחת כלא מפותחת, תודעה נעלה כנעלה, תודעה לא נעלה כלא נעלה; תודעה מרוכזת כמרוכזת, תודעה לא מרוכזת כלא מרוכזת, תודעה משוחררת כמשוחררת ותודעה לא משוחררת כלא משוחררת.

 

כך, בהיקו, הוא מתבונן בתודעה כתודעה התבוננות פנימית, הוא מתבונן בתודעה כתודעה התבוננות חיצונית… הוא מתבונן בהופעת תופעה בתודעה… ולחילופין המודעות "יש תודעה" נמצאת בו במידה מספקת לצורך ידיעה והכרה. והוא חי כשאינו כבול, לא אוחז בדבר בעולם. וכך, בהיקו, נזיר מתרגל הבנה נכונה של תודעה כתודעה.

 

  1. ואיך, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה?

 

[חמשת המכשולים]

הנה, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה בהתייחס לחמשת המכשולים. איך הוא עושה זאת?

כך, בהיקו, אם תאווה חושית נמצאת בו, הנזיר יודע: "תאווה חושית נמצאת בי." אם אין תאווה חושית נמצאת בו, הנזיר יודע: "אין בי תאווה חושית." והוא יודע איך מופיעה תאווה חושית שטרם הופיעה, והוא יודע איך ננטשת תאווה חושית שכבר הופיעה, והוא יודע איך לא תופיע בעתיד תאווה חושית שננטשה.

אם סלידה נמצאת בו, הנזיר יודע: "סלידה נמצאת בי." והוא יודע איך לא תופיע בעתיד סלידה שננטשה.

אם קהות חושים או עצלות נמצאות בו, הנזיר יודע: "קהות חושים או עצלות נמצאות בי." והוא יודע איך לא יופיעו בעתיד קהות החושים או העצלות שננטשו.

אם דאגה ואי מנוחה נמצאות בו, הנזיר יודע: "דאגה ואי מנוחה נמצאות בי." והוא יודע איך לא יופיעו בעתיד דאגה ואי מנוחה שננטשו.

אם ספק נמצא בו, הנזיר יודע: "יש בי ספק." אם לא נמצא בו ספק, הוא יודע: "אין בי ספק." והוא יודע איך ספק שטרם הופיע מופיע, והוא יודע איך לנטוש ספק שכבר הופיע, והוא יודע איך לא יופיע בעתיד ספק שננטש.

כך, בהיקו, הוא מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה, התבוננות פנימית…"

 

[חמשת המרכיבים]

ועוד, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה בהתייחס לחמשת מרכיבי האחיזה. איך הוא עושה זאת? הנה הנזיר חושב: "כך היא צורה, כך היא הופעתה של צורה, כך היא היעלמותה של צורה; כך היא הרגשה, כך הופעתה של הרגשה, כך היעלמותה של הרגשה; כך היא תפיסה, כך הופעתה של תפיסה, כך היעלמותה של תפיסה; כך הן התפיסות הקודמות, כך הופעתן של התפיסות הקודמות, כך היעלמותן של התפיסות הקודמות; כך היא הכרה, כך הופעתה של הכרה, כך היעלמותה של הכרה."

כך הוא מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה פנימית…

 

[ששת בסיסי החושים הפנימיים והחיצוניים]

ועוד, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה בהתייחס לששת בסיסי החושים הפנימיים והחיצוניים. איך הוא עושה זאת? הנה, בהיקו, נזיר יודע את העין, יודע מראות ויודע כל קשר שלילי המופיע כתלוי בשניהם. והוא יודע איך מופיע קשר כזה שטרם הופיע, והוא יודע איך לנטוש קשר כזה שכבר הופיע, והוא יודע איך לא יופיע בעתיד קשר כזה שננטש. הוא יודע את האוזן ויודע צלילים… הוא יודע את האף ויודע ריחות… הוא יודע את הלשון ויודע טעמים… הוא יודע את התודעה ויודע מושאי תודעה ויודע כל קשר שלילי המופיע כתלוי בשניהם. והוא יודע איך קשר כזה שטרם הופיע מופיע, והוא יודע איך לנטוש גורם כזה שכבר הופיע, והוא יודע איך לא יופיע בעתיד קשר כזה שננטש.

כך, בהיקו, הוא מתבונן במושאי התודעה…

 

[שבעת גורמי ההתעוררות]

ועוד, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה בהתייחס לשבעת גורמי ההתעוררות. איך הוא עושה זאת?

הנה בהיקו, אם גורם ההתעוררות "מודעות" נמצא בו, הוא יודע שהוא נמצא. אם אין בו מודעות, הוא יודע שאין בו מודעות. והוא יודע איך מודעות שטרם הופיעה מופיעה, והוא יודע איך נעשה פיתוח מלא של מודעות. אם גורם ההתעוררות "חקר מושאי התודעה" נמצא בו… אם גורם ההתעוררות "נמרצות" נמצא בו… אם גורם ההתעוררות "שמחה" נמצא בו… אם גורם ההתעוררות "שלווה" נמצא בו… אם גורם ההתעוררות "ריכוז" נמצא בו… אם גורם ההתעוררות "השתוות הנפש" נמצא בו, הנזיר יודע שהוא נמצא, אם גורם ההתעוררות השתוות הנפש איננו, הוא יודע שאיננו. והוא יודע איך השתוות הנפש שטרם הופיעה מופיעה, והוא יודע איך נעשה פיתוח מלא של גורם השתוות הנפש.

כך הוא מתבונן במושאי התודעה…

 

[ארבע האמיתות הנאצלות]

ועוד, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה כמושאי תודעה בהתייחס לארבע האמיתות הנאצלות. איך, בהיקו, הוא עושה זאת? הנה, נזיר יודע זאת כהווייתו: "זהו סבל." הוא יודע זאת כהווייתון: "זהו מקור הסבל." הוא יודע זאת כהווייתו: "זהו קץ הסבל." הוא יודע זאת כהווייתו: "זוהי הדרך המובילה לקץ הסבל."

כך, בהיקו, הוא מתבונן במושאי התודעה…

 

כך, בהיקו, הוא מתבונן התבוננות פנימית במושאי התודעה כמושאי התודעה; מתבונן התבוננות חיצונית במושאי התודעה כמושאי התודעה; מתבונן במושאי התודעה התבוננות פנימית וחיצונית. הוא מתבונן בגורמי ההיווצרות של מושאי התודעה; הוא מתבונן בגורמי ההיעלמות של מושאי התודעה; ושניהם גורמי ההיווצרות וגורמי ההיעלמות של מושאי התודעה; או, לחילופין, המודעות ש"יש מושאי תודעה" נמצאת בו במידה מספקת לידיעה ולהכרה. והוא חי עצמאי, לא נתלה ולא נאחז בדבר בעולם.  וכך, בהיקו, נזיר מתבונן במושאי התודעה כמושאי התודעה.

 

בהיקו, כל מי שיתרגל את ארבעת יסודות המודעות האלה במשך שבע שנים בלבד יוכל לצפות לאחת משתי תוצאות: או שיהיה ארהנט בעולם זה, או, אם נותרה שארית אחיזה, יהיה במצב של זה שאינו חוזר.

וגם אם לא יתרגל שבע שנים, כל מי שיתרגל אותם במשך שש… חמש… ארבע… שלוש…שנתיים… שנה אחת בלבד, יוכל לצפות לאחת משתי תוצאות: או שיהיה ארהנט בעולם זה, או, אם נותרה שארית אחיזה, יהיה במצב של זה שאינו חוזר.

וגם אם לא יתרגל שנה אחת, כל מי שיתרגל אותם במשך שבעה… שישה… חמישה… ארבעה… שלושה… חודשיים… חודש… חצי חודש בלבד יוכל לצפות לאחת משתי תוצאות: או שיהיה ארהנט בעולם זה, או, אם נותרה שארית אחיזה, יהיה במצב של זה שאינו חוזר.

וגם אם לא יתרגל חצי חודש, כל מי שיתרגל אותם במשך שבוע אחד בלבד יוכל לצפות לאחת משתי תוצאות: או שיהיה ארהנט בעולם זה, או, אם נותרה שארית אחיזה, יהיה במצב של זה שאינו חוזר.

 

כך נאמר: בהיקו, יש דרך אחת המובילה לטיהור הרוח, להתגברות על הצער והייאוש, להיעלמות הכאב והעצב, להגיע אל הדרך הנכונה, להגשמת הניבאנה – דרך ארבעת יסודות המודעות.

 

כך אמר המבורך. והנזירים היו מאושרים ושמחים בדבריו.

 

Majjhima Nikāya, 10

אם יש תאווה

בסוואטהי.
"נזירים, ישנם ארבעה סוגים של מזונות לקיומם של יצורים חיים שכבר נולדו או לאלה שעומדים להיוולד. איזה ארבעה? [הראשון], אוכל, גס או מעודן; השני, מגע; השלישי, כוונה אינטלקטואלית; הרביעי, הכרה. אלו ארבעת סוגי המזון לקיומם של יצורים חיים שכבר נולדו או לאלה שעומדים להיוולד.
נזירים, אם יש תאווה למזון של אוכל, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת, נוחתים שם וצורה. היכן שנוחתים שם וצורה, צומחים מבנים רצוניים. היכן שצומחים מבנים רצוניים, יש יצירה של קיום מחדש בעתיד. היכן שיש יצירה של קיום מחדש בעתיד, יש לידה, הזדקנות ומוות בעתיד. היכן שיש לידה, הזדקנות ומוות בעתיד, אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
אם, נזירים, יש תאווה למזון של מגע, או למזון של כוונה אינטלקטואלית, או למזון של הכרה, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
נניח, נזירים, שאמן או צייר, היה משתמש בצבע או בלק או בכורכום או באינדיגו או בארגמן, כדי ליצור דמות של גבר או של אישה, מושלמת בכל פרטיה, על קרש מוקצע היטב, או על קיר או על בד. כך גם, אם יש תאווה לחומר המזין של אוכל, או לחומר המזין של מגע, או לחומר המזין של כוונה אינטלקטואלית, או לחומר המזין של הכרה, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
אם, נזירים, אין תאווה למזון של אוכל, למזון של מגע למזון של כוונה אינטלקטואלית, למזון של הכרה,אם אין עונג, אם אין השתוקקות, הכרה אינה נוחתת שם ואינה מתגברת.
היכן שהכרה אינה נוחתת ומתגברת, לא נוחתים שם וצורה. היכן שלא נוחתים שם וצורה, לא צומחים מבנים רצוניים. היכן שלא צומחים מבנים רצוניים, אין יצירה של קיום מחדש בעתיד. היכן שאין יצירה של קיום מחדש בעתיד, אין לידה, אין הזדקנות ואין מוות בעתיד. היכן שאין לידה, הזדקנות ומוות בעתיד, אני אומר, זה אינו מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
נניח, נזירים, שהיה בית או אולם עם גג משופע, עם חלונות בצידו הצפוני, הדרומי והמזרחי. כאשר השמש זורחת וקרן שמש חודרת דרך החלון, היכן היא תנחת?
על הקיר המערבי, אדון מכובד.
אם לא היה קיר מערבי, היכן היא היתה נוחתת?
על הקרקע, אדון מכובד.
אם לא היתה קרקע, היכן היא היתה נוחתת?
על המים, אדון מכובד.
אם לא היו מים, היכן היא היתה נוחתת?
היא לא היתה נוחתת בשום מקום, אדון מכובד.
כך גם, נזירים, אם אין תאווה למזון של אוכל… למזון של מגע… למזון של כוונה אינטלקטואלית… למזון של הכרה… הכרה אינה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה אינה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה אינו מלווה בצער, מצוקה וייאוש.  

הדרשה על ההיאחזות

בסוואטהי.
"נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בצורה, על התבססות בצורה, על מציאת אחיזה בצורה. אם יופיע מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בתחושות, התבססות בתחושות, מציאת אחיזה בתחושות. עם מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על היאחזות בתפיסה, התבססות על תפיסה, מציאת אחיזה בתפיסה. עם מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בדפוסים המנטליים, מתבססת בדפוסים המנטליים, מוצאת אחיזה בדפוסים המנטליים. עם מעט עונג יתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, אם מישהו יאמר: 'חוץ מהצורה, חוץ מהתחושה, חוץ מהתפיסה, חוץ מהדפוסים המנטליים, אני מזהה הכרה שהולכת ובאה, מופיעה ונעלמת, מסתעפת, מכבירה ומפליגה'. זה לא ייתכן.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של הצורה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של התחושה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של התפיסה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיהם של הדפוסים המנטליים, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של ההכרה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
כאשר להכרה זו אין בסיס, כאשר היא אינה מכבירה ואינה לובשת צורה, היא חופשייה. כאשר היא חופשייה היא יציבה; כאשר היא יציבה היא מסופקת; כאשר היא מסופקת הוא אינו מוטרד. כיוון שהוא אינו מוטרד הוא מגיע לניבאנה בעצמו. הוא יודע: חוּסלה [אפשרות] הלידה [הנוספת], הדרך הרוחנית הגיעה אל סופה, מה שיש לעשות נעשה, שוב לא אחזור לכאן."

שאלותיו של החכם הצעיר אג'יטה

           (אג'יטה:)
1032. באמצעות מה מכוסה העולם ?
          מדוע אינו קורן ?
          אמור לי, מהו הכתם,
          ומהו הפחד הגדול שלו?
           (הבודהה:)
1033. העולם הזה מכוסה בבוּרוּת,
          ובעקבות תאוותנות וחוסר ערנות הוא אינו קורן.
          אני אומר שכמיהה היא הכתם שלו,
          וסבל הפחד הגדול שלו.
          (אג'יטה:)
1034. הנהרות שוצפים מכל עבר !
          מהו מחסום הנהרות ?
          הסבר לי את ריסון הנהרות
          וכיצד הם נחסמים ?
          (הבודהה:)
1035. אותם הנהרות בעולם,
          שימת הלב היא המחסום שלהם.
          אתאר את ריסון הנהרות :
          באמצעות תבונה הם נחסמים.
          (אג'יטה:)
1036. תבונה, מודעות ושם-וצורה,
          הסבר לי, אדוני, כשאתה נשאל,
          היכן הם נעצרים ?
          (הבודהה:)
1037. אסביר לך, אג'יטה, את השאלה ששאלת :
          שם-וצורה נעצרים לחלוטין
          באמצעות הכחדת המודעות.
          (אג'יטה:)
1038. תאר לי, אדוני, כשאתה נשאל,
          את בעל החוכמה המהלך
          בין בעלי ההבנה של הדרך והמתלמדים השונים כאן.
          (הבודהה:)
1039. הוא לא ידבק בתשוקות
          ויהיה בלא לכלוך בתודעה.
          הנזיר המיומן כלפי כל הדברים, המודע,
          יפרוש.

הדרשה על הניתוח (של ההתהוות המותנית)

כך שמעתי, בזמן ששהה המבורך בחורשת גֶ'טָה, בגנו של אַנאטְהַפּינדיקָה בקרבת סַאוַוטְהִי, פנה המבורך אל הנזירים: "נזירים!"
"אדוני!" ענו הנזירים למבורך.
אז אמר המבורך: "נזירים, כעת אלמדכם את ההתהוות המותְנית ואפרט אותה למענכם. אני אדבר, ואתם תקשיבו בתשומת לב."
"כן אדוני," ענו הנזירים למבורך.
אז אמר המבורך: "נזירים, מהי התהוות מותְנית?
הבורות היא התנאי לנטיות ולהתניות;[1] הנטיות וההתניות הן התנאי להכרה; ההכרה היא התנאי למבנה הגופני-מנטלי; המבנה הגופני-מנטלי הוא התנאי לששת מרחבי החושים; ששת מרחבי החושים הם התנאי למגע; המגע הוא התנאי לתחושה; התחושה היא התנאי להשתוקקות; [2] ההשתוקקות היא התנאי להיאחזות; ההיאחזות היא התנאי להתהוות; ההתהוות היא התנאי ללידה; הלידה היא התנאי לזקנה ולמוות, ליגון, לאבל, לכאב, לצער ולייאוש. זה מקורו של כל מצבור הסבל הזה.
נזירים, מהם זקנה ומוות?
הזדקנות של היצורים החיים בעולמות השונים,[3] התנוונות החושים, חיוניות פחותה, עור מקומט, שיניים שבורות, שיער אפור והזדקנות; אלה מכונים זִקנה.
פטירתם של היצורים מהעולמות השונים, המעבר, הניתוק, ההיעלמות, קץ החיים, עזיבה ומוות, התפרקות חמשת המִצרפים[4] והשכבת הגוויה; לכך, נזירים, קוראים מוות.
לכן, נזירים, הזקנה הזו והמוות הזה מכונים ביחד זקנה ומוות.
נזירים, מהי לידה?
הלידה של היצורים בעולמות השונים, ההיווצרות, ההופעה, ההיוולדות, היציאה לאוויר העולם, ההופעה של חמשת המִצרפים והיוֹת בעל חושים; אלה מכונים לידה.
נזירים, מהי התהוות?
נזירים, ישנם שלושה סוגים של התהוות – התהוות [בעולם] הנאות החושים, התהוות [בעולם] הגוף המעודן[5] והתהוות [בעולם] נעדר הגוף; אלה מכונים התהוות.
נזירים, מהי היאחזות?
נזירים, ישנם ארבעה סוגי היאחזות – היאחזות בהנאות החושים, היאחזות בהשקפות, היאחזות בכללים ומנהגים, היאחזות בהשקפה על העצמי;[6] לכך קוראים היאחזות.
נזירים, מהי השתוקקות?    
נזירים, ישנם שישה סוגי השתוקקות – השתוקקות לצורות, השתוקקות לצלילים, השתוקקות לריחות, השתוקקות לטעמים, השתוקקות למה שאפשר למשש והשתוקקות לתופעות מנטליות; זו מכונה השתוקקות.
נזירים, מהי תחושה?
נזירים, ישנם שישה סוגי תחושה – תחושה שנולדה ממגע העין [עם צורה], תחושה שנולדה ממגע האוזן [עם צליל], תחושה שנולדה ממגע האף [עם ריח], תחושה שנולדה ממגע הלשון עם טעם], תחושה שנולדה ממגע הגוף [במה שאפשר לגעת] ותחושה שנולדה ממגע התודעה [עם אובייקט מנטלי]; אלה מכונים תחושה.[7]
נזירים, מהו מגע?
נזירים, ישנם שישה סוגי מגע – מגע העין [עם צורה], מגע האוזן [עם צליל], מגע האף [עם ריח], מגע הלשון [עם טעם], מגע הגוף [במה שאפשר לגעת] ומגע התודעה [עם אובייקט מנטלי]; אלה מכונים מגע.
נזירים, מהם ששת מרחבי החושים?         
מרחב העין, מרחב האוזן, מרחב האף, מרחב הלשון, מרחב הגוף ומרחב התודעה; אלה מכונים ששת מרחבי החושים.[8]
נזירים, מהו המבנה הגופני-מנטלי?
תחושה, תפיסה, רצון, מגע ומיקוד התודעה; אלה מכונים [המבנה] המנטלי.
ארבעת היסודות הגדולים[9] והחומר שנגזר מארבעת היסודות הגדולים – אלה מכונים גוף.
לכן, נזירים, [היכולות] המנטליות האלו והגוף הזה מכונים יחד המבנה הגופני-מנטלי.
נזירים, מהי הכרה?           
נזירים, ישנם שישה סוגי הכרה – הכרת-העין, הכרת-האוזן, הכרת-האף, הכרת-הלשון, הכרת-הגוף והכרת-התודעה; אלה מכונות הכרה.
נזירים, מהם הנטיות וההתניות?    
נזירים, ישנם שלושה סוגים של נטיות והתניות – נטיות והתניות גופניות, נטיות והתניות מילוליות, ונטיות והתניות תודעתיות; אלה מכונים נטיות והתניות.
נזירים, מהי בורות? 
נזירים, בורות היא בורות ביחס לאי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל, בורות ביחס למקור האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל, בורות ביחס להפסקת האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל,ובורות ביחס לדרך המובילה להפסקת האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל; אלה מכונים בורות.
לכן נזירים, הבורות היא התנאי לנטיות ולהתניות; הנטיות וההתניות הן התנאי להכרה; ההכרה היא התנאי למבנה הגופני-מנטלי; המבנה הגופני-מנטלי הוא התנאי לששת מרחבי החושים; ששת מרחבי החושים הם התנאי למגע; המגע הוא התנאי לתחושה; התחושה היא התנאי להשתוקקות; ההשתוקקות היא התנאי להיאחזות; ההיאחזות היא התנאי להתהוות; ההתהוות היא התנאי ללידה; הלידה היא התנאי לזקנה ולמוות, ליגון, לאבל, לכאב, לצער ולייאוש. זה מקורו של כל מצבור הסבל הזה.
מהיפסקותה והיעלמותה המוחלטת של הבורות נפסקות הנטיות וההתניות; מהפסקתן של הנטיות וההתניות מפסיקה ההכרה; מהפסקתה של ההכרה מפסיק המבנה הגופני-מנטלי; מהפסקת המבנה הגופני-מנטלי מפסיקים ששת מרחבי החושים; מהפסקתם של ששת מרחבי החושים מפסיק המגע; מהפסקת המגע מפסיקה התחושה; מהפסקת התחושה מפסיקה ההשתוקקות; מהפסקת ההשתוקקות מפסיקה ההיאחזות; מהפסקת ההאיחזות מפסיקה ההתהוות; מהפסקת ההתהוות מפסיקה הלידה; מהפסקת הלידה מפסיקים הזקנה והמוות – היגון, האבל, הכאב, הצער והייאוש; כך נפסק כל מצבור הסבל הזה.

[1]המושג סַנְקְהַארָההוא אחד המושגים החשובים והמורכבים במחשבה הבודהיסטית. המילה מורכבת מהתחילית sam, "ביחד", ומהפועל karotiשמשמעולעשות,ליצור, לגרום לגרום, להרכיב. למונח סַנְקְהַארָהיש אפוא משמעות אקטיבית ופסיבית; היא מציינת את התהליך שבו ה"דברים" המוּתנים מתהווים, ואת הדברים המוּתנים (סַנְקְהַאטָה) עצמם, המשמשים כתנאי לפעולות הבאות (ראו SN III.87). הסנקהארות הן הנטיות, ההתניות והרשמים שנוצרו משלושה סוגי פעולה: בגוף, בדיבור ובתודעה. הנטיות, ההתניות והרשמים הללו מהווים ומתְנים את ההתנסות הבאה. כאשר המילה סנקהארהמופיעה כחוליה השנייה בשרשרת ההתהוות המותנית, נוספת לה המשמעות של רצייה, ולכן המושגים סנקהארה וְ-kammaנחשבים כמעט כמילים נרדפות במחשבה הבודהיסטית.

[2] המושג שמופיע כאן הואטַנְהַא.

[3] על פי תפיסת העולם הבודהיסטית, זקנה ומוות הם מנת חלקם של כל היצורים בכל העולמות; זו הסמסארה.

[4] חמשת המִצרָפים הם גוף, תחושה, תפיסה, דפוסים מנטליים והכרה.

[5] ההבדל בין סוגי ההתהוות השונים בא לידי ביטוי גם במהלך תרגול מדיטציה והשגת מצבי תודעה שונים. באבהידהמה ובמסורת הפרשנית התהרוואדית נעשה חיבור בין השגת מצבי הגְ'הַאנה למישורי קיום עדינים יותר. אולם חיבור זה אינו מופיע בסוּטות כלל. על פי המסורת הפרשנית התהרוואדית, התודעה מתעדנת במעבר בין מצב גְ'הַאני אחד לבא אחריו, כך שההתנסויות הגסות של התודעה נעלמות בתהליך המדיטציה. לעומת זאת, בעולם הנאות החושים (קַאמָה- בְּהַאווָה), שהוא עולם בני האדם, התודעה חווה את העולם דרך החושים בצורה הגסה ביותר. בעולם הגוף המעודן (רוּפָּה-בְּהַאווָה), ההנאה מהאובייקטים של החושים מאבדת את מרכזיותה (המודט מרוכז באובייקט אחד בלבד על פי המסורת התהרוואדית). בעולם נעדר הגוף/הצורה (אַרוּפָּה- בְּהַאווָה), שמקביל להשגת ארבע ההשגות נעדרות הגוף (אפילו החוויה של ריבוי צורות ואובייקטים אינו קיים יותר; המודט, או זה שנולד באחד העולמות האלה, מתעלה לחלוטין מעל תפיסת ריבוי וצורות וחווֶה את העולם ללא תחושת גוף). חשוב לציין כי 1) במחשבה הבודהיסטית ההתייחסות לקוסמולוגיה אינה מופרדת מסיווג מצבי התודעה השונים שאדם חווה בתודעה רגילה ובתהליך המדיטטיבי; כל יצור אנושי יכול להיוולד במישורי קיום אלו, אך באותה מידה הוא יכול לחוות אותם במהלך חייו בעת השגת הגְ'הַאנות וארבע ההשגות נעדרות הגוף והצורה. 2) גם הקיום בעולמות מעודנים הוא חלק מהסמסארה.

[6] התיאוריה בדבר האני גורסת את קיומו של "אני" קבוע, בלתי משתנה, נצחי. ראו "הדרשה על כל הזיהומים".

[7] המילה וֶדַנַא שתרגמתי כ"תחושה" מתייחסת לשלושה אופנים שבהם אנו חווים התנסות: החוויה יכולה להיות נעימה, לא-נעימה, או לא-נעימה-ולא-בלתי-נעימה.

[8] בתפיסה הבודהיסטית, בסיסי החושים או מרחבי החושים (אַיַטַנָה) אינם רק איבר החישה עצמו, היינו העין, האוזן וכדומה, אלא גם האובייקט התואם: צורה, צליל וכן הלאה.

[9] ארבעת היסודות לפי התפיסה הבּודהיסטית הם אדמה, מים, אש ואוויר (ראו את ה"דרשה הארוכה על ההנחיה לראהולה" וגם MN I.185).

הנזירה וג'ירה

בסאווטהי.
אז, בשעת בוקר, הנזירה וג'ירה התלבשה, לקחה את קערת הנדבות ואת הגלימה, ונכנסה לסאווטהי לאיסוף מזונה. לאחר ששוטטה בסאווטהי לאיסוף מזונה, ואחרי שאכלה, היא הלכה לחורשת האיש העיוור לשהיית יומה. משהעמיקה אל תוך חורשת האיש העיוור, היא התיישבה למרגלות עץ לשהיית יומה.
אז, מארה המרושע, בבקשו לעורר בה פחד, חרדה ואימה ולערער את הריכוז שלה, פנה אליה במילות שיר אלה:
"על ידי מי נוצרה ישות זו? היכן יוצרה של הישות הזו? היכן התהוותה ישות זו? להיכן היא תיעלם?"
אז עלתה בנזירה וג'ירה המחשבה: "מיהו האומר מילות שיר אלה? האם זה יצור אנושי או לא אנושי?"
ואז היא הבינה: "זהו מארה המרושע, שחיבר את מילות השיר האלה כדי לעורר בי פחד, חרדה ואימה ולערער את הריכוז שלי."
משהבינה כי זהו מארה המרושע, השיבה לו הנזירה וג'ירה במילות השיר הבאות:
"מדוע אתה מניח שקיימת ישות, מארה?
האם אתה נאחז בהשקפתך?
אין זו אלא ערימת תצורות.
אף ישות אינה נמצאת כאן.
כפי שמצירופם של חלקים נעשה שימוש במילה 'מרכבה',
כך גם כאשר המצרפים קיימים, ישנה מוסכמה של 'ישות'.
זו רק דוקהה שנוצרת; דוקהה המתעוררת ונעלמת.
דבר אינו מתהווה, אלא דוקהה. דבר אינו חדל, אלא דוקהה."
אז מארה המרושע, משהבין כי "הנזירה וג'ירה מכירה אותי" – עצוב ומאוכזב, נעלם מיד.

העוד

"נניח שהיה מלך או שר שמעולם לא שמע את צליל העוד. ובשמעו את צליל העוד הוא אמר, 'מהו הצליל הזה, אנשים טובים – כה מענג, כה מפתה, כה משכר, כה מקסים, כה שובה לב?' והם ענו, 'זה, אדוני, נקרא עוד, שצלילו כה מענג, כה מפתה, כה משכר, כה מקסים, כה שובה לב.' ואז הוא אמר להם, 'לכו והביאו לי את העוד הזה.'
הם השיגו את העוד ואמרו, 'הנה, אדוני, העוד, שצלילו כה מענג, כה מפתה, כה משכר, כה מקסים, כה שובה לב.' אמר להם המלך, 'די לי בעוד שלכם. הביאו לי רק את הצליל.' ואז הם אמרו, 'העוד הזה, אדוני, עשוי ממרכיבים רבים עד מאוד. באמצעות הפעולה של מרכיבים רבים הוא משמיע את צלילו: כלומר, בתלות בגוף, בעור, בצוואר, במסגרת, במיתרים, בגשר, ובמאמץ האנושי הנדרש. כך שהעוד הזה – שעשוי ממרכיבים רבים עד מאוד – משמיע את צלילו באמצעות הפעולה של מרכיבים רבים.'
ואז המלך ניפץ את העוד לעשר חתיכות, למאה חתיכות. לאחר שניפץ את העוד לעשר חתיכות, למאה חתיכות, הוא קילף אותו לשביבים. לאחר שקילף אותו לשביבים, הוא העלה אותו באש. לאחר שהעלה אותו באש, הוא צמצם אותו לאפר. לאחר שצמצם אותו לאפר, הוא זרה אותו ברוח עזה או הניח לו להישטף בזרם שוצף. ואז הוא אמר, 'דבר מצער, העוד הזה – או מה שהוא לא יהיה – שכך אנשים הולכים שולל אחריו ונופלים בקסמו.'
באותו אופן, נזיר חוקר צורה, עד היכן שצורה יכולה להגיע. הוא חוקר תחושה… תפיסה… תצורות מנטליות… הכרה, עד היכן שהכרה יכולה להגיע. כאשר הוא חוקר צורה… תחושה… תפיסה… תצורות מנטליות… הכרה, עד היכן שהכרה יכולה להגיע, לא עולה בו שום מחשבה של 'אני' או 'שלי' או 'אני הנני'."

ציטוטים של אורה סתר מתוך המפגש בנושא: בודהיזם – מהאישי לאנושי

הדרשה אודות הזקנה

חיינו קצרים ביותר.
האדם מת בן פחות ממאה שנים,
וגם אם חי יותר
הוא מת מזקנה
אנשים סובלים ביחס למה שהם מחזיקים בו כ'שלי'
שהרי הדברים שמחזיקים בהם אינם נצחיים.
כשהאדם רואה "דבר זה כבר איננו עוד",
אל לו לחיות את חיי הבית
אותו הדבר שלגביו אדם חושב "זה שלי"
עוזב אותו במוות.
כשהוא יודע זאת, החכם, ההולך בדרכי,
לא ייטה אל תפיסה של שייכות
כפי שאדם שהתעורר
אינו רואה דברים שראה בחלום,
כך ממש הוא אינו רואה את יקיריו
כשהגיעה שעתם והם עברו מהעולם
אנשים מפורסמים, שאנשים מבטאים את שמם,
לאחר שחלפו מכאן
כל שנותר מהם הוא שמם
הכמהים לדבר בו הם מחזיקים כ'שלי',
לא נוטשים סבל, מכאוב וקנאה.
לכן החכמים, לאחר שוויתרו על השייך להם,
מהלכים ברואם את השקט
הנזיר שהתנהלותו מכונסת, שחווה את מושב ההתנתקות –
יש לגביו הסכמה כי הוא עשוי
שלא להראות עצמו שוב בעולם הקיום.
הנזיר שאינו נשען על דבר, שאינו רואה דבר כיקר או כלא-יקר,
המכאוב והקנאה אינם דבקים בו,
כפי שמים אינם דבקים בעלה.
כפי שטיפת מים אינה דבקה בעלה הלוטוס,
כך החכם אינו דבק בנראה, בנשמע או בנֶהגה.
לכן המטוהר אינו הוגה בנראה, בנשמע או בנהגה.
הוא גם אינו מבקש את הטוהר באמצעות דבר אחר.
הוא אינו נמשך ואינו מתנתק.

חלק בידיעה בהירה

"לשתי איכויות אלו יש חלק בידיעה בהירה. אילו שתיים? שלווה (סמטהה) ותובנה (ויפסנא).
"כאשר שלווה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? התודעה מתפתחת. וכאשר התודעה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? השתוקקות ננטשת.
"כאשר תובנה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? הבחנה מתפתחת. וכאשר ההבחנה מפותחת, איזו מטרה היא משרתת? בורות ננטשת.
"כשהיא מזוהמת על-ידי תשוקה, התודעה אינה משוחררת. כשהיא מזוהמת על-ידי בורות, הבחנה אינה מתפתחת. וכך, מדעיכת ההשתוקקות משתחררת המודעות. מדעיכת הבורות משתחררת ההבחנה."

שתפו
שתפו