EN
EN

מַרַנַה – מוות

מוות, בשימוש היומיומי שלנו, מציין את הפסקתו של אלמנט החיוניות והיא מתייחסת לתקופת חיים יחידה.
מכאן שמדובר על הפסקת תהליך החיים הפסיכו-פיזיקאלי, של מה שאנו מכנים “אדם”, “חיה”, “אישיות”, “אגו” וכו’.
בראייה העמוקה יותר, מוות הינו תהליך מתמשך ובלתי פוסק, אשר מתייחס לכל רגע ורגע של דעיכה והיעלמות של כל קומבינציה פסיכו-פיזיקאלית רגעית (זו שאנו מתייחסים אליה בכל רגע מחדש כ”אני” או “עצמי” שאנו מזדהים איתו).
הכוונה היא לכל רגע בודד של הכרה אשר עולה לזמן קצר מאוד ואז נעלם (ולכן זהו “מוות” של אותו “אני” רגעי) ובמקומו עולה רגע הכרה אחד, שגם הוא מתקיים לזמן קצר ביותר וכן הלאה.

Continue Reading..

בארדו טודולספר המתים הטיבטי

התרגום המילולי של “בארדו טודול”, המכונה לפעמים גם “ספר המתים הטיבטי” הוא: “הגאולה/ השחרור באמצעות שמיעת (התורה הגדולה) של הבארדו” (מצבי מעבר – ראה ערך נפרד).
זהו טקסט הכולל מקבץ של הוראות מפורטות, שלפי המסורת מקורם בפאדמאסאמבהאווא (מי שהביא את הבודהיזם לטיבט במאה השמינית לספירה) והגיעו כ”טרמה” (“אוצר”- כתבים שהוטמנו על ידי מחבריהם, נשמרו במשך מאות שנים ורק אז נתגלו).
תהליך המוות והלידה מחדש מוצג בטקסט זה כשלושה שלבי מעבר (באר-דו), אשר נמצאים בהתאמה ל”שלושת גופי הבודהה” (טרי קאייא):
(1) הבארדו של רגע המוות (הנמצא בהלימה עם דהארמה קאייא) – שבו מופיע אור לבן מסנוור עיניים.
(2) הבארדו של המציאות העליונה/המוחלטת (הנמצא בהלימה עם סאמבהוגא קאייא) – שבו אורות בחמישה צבעים שונים מופיעים בצורה של מנדלה, ואשר נובעים מחמשת “משפחות הבודהה” (“בודהה קולא” – האספקטים הבסיסיים/הארכיטיפים של תכונות הבודהה).
(3) הבארדו של הלידה מחדש /ההתהוות (הנמצא בהלימה עם נירמאנא קאייא) שבו אורות בעוצמה נמוכה יותר מופיעים, בהתאמה ל”ששת מישורי הקיום” (בהאווא צ’אקרא).
בכל אחד משלושת השלבים הללו קיימת עבור האדם האפשרות של היווכחות בטבע האמיתי של תודעתו והשגת שחרור (נירוואנה), בעזרת שמיעת ההוראות המתאימות והביצוע שלהן.
במרוצת השנים, נוצר גם טקס מורכב של ליווי הנפטר הכולל חלקים שונים כמו דקלומים, שירה והקראות אשר מתארות לנפטר, בין יתר הדברים, את תהליך המוות, הופעת האורות של הבארדו השונים וכן טכניקות לאיתור מקום נאות להיוולדות מחדש.

תהליך המיתה מוצג ב”בארדו טודול” כתהליך הדרגתי של התפרקות חמשת המצרפים (קנדהה) הפסיכו-פיזיים, אשר מרכיבים את תחושת העצמי / אני / ישות שלנו.
עם נפילתה של המציאות החיצונית, מגיע הבארדו של רגע המוות, שבו הטבע האמיתי של התודעה נחווה כאור לבן ומסנוור.
אם האדם המת לא מצליח להזדהות עם חוויה זו, הוא נופל למצב של חוסר הכרה במשך שלושה או ארבעה ימים, שבמהלכם נוצר מה שמכונה “גוף התודעה”, שהוא הנושא של החוויה שתגיע אחר כך.
בבארדו הבא, של המציאות העליונה (דהארמאטא), שאורכת 14 ימים, התודעה מבחינה בצורות של 42 ישויות שלוות ו- 58 ישויות זועמות (דיטהיס – שהן ביטוי של ארכיטיפים/ תכונות שונות). אלו מופיעות כפרישה של מנדלה . תיאור מפורט של אלו בבארדו טודול הינו אפשרי בזכות תרגול (סאדהאנא) אשר מקיף את כל טווח הרגשות האנושיים כדי להעביר את החוויה הזו.
ריקות מיוצגת על ידי הישויות השלוות וזוהר או שקיפות מיוצגים על ידי הישויות הזועמות.
במידה וגוף התודעה נכשל גם כאן בזיהוי אורות אלו כהשתקפות עצמית , אזי מתחיל כאן הבארדו של הלידה מחדש, שאורכו 21 ימים.
במהלך שלושת השבועות הראשונים של מצב זה, התודעה חווה את פעולות העבר שלה (קרמה) ובהתאם להתפתחות התהליך, מתכוננת לתהליך החיפוש, שמתבצע במהלך שבעת הימים האחרונים, ללידה באחד מששת מישורי הקיום.

Continue Reading..

מודיטא

מודיטא היא השנייה מארבעת “התכונות הנשגבות”. היא מתורגמת כ”השתתפות בשמחת האחר” או “שמחה בהצלחת האחר”. היא שונה מסתם “פרגון”, בכך שאינה מותנית בזהות האחר, בקרבה הרגשית שלנו אליו או בתמורה שאנו נקבל בזכות הצלחתו.

מודיטא” נכשלת כאשר עולה קנאה. “האויב הקרוב” של “מודיטא” (תכונה שנתפשת בטעות כזהה לה) היא עליית תפישת “אני”, שגורמת לנו להרגיש שמחה (רק) אל מי שנתפס כקשור אלינו וקרוב לליבנו.

Continue Reading..

בארדומצבי מעבר בין החיים ובין המוות

בארדו מתורגם כ”מצבי מעבר” או “מצבים שבין לבין” ומתייחס לחיבור ולמעברים שבין החיים, המוות והלידה מחדש של האדם (אותו שטף פסיכו-פיזיקאלי שאנו רגילים לכנות “ישות”, “אני”, או “אינדיבידואל”).
זרם הווג’ראיאנה לקח מושג זה הלאה וביטויו הידוע ביותר הוא בטקסט של “בארדו טודול” (המכונה לעתים בטעות “ספר המתים הטיבטי”), שבו מוזכרים שישה מצבי בארדו, אשר מתייחסים למצבי תודעה שונים שאדם יכול להימצא בהם:
(1) בארדו של הלידה
(2) בארדו של חלום (במצב חלימה)
(3) בארדו של מדיטציה (במצב מדיטציה של ריכוז גבוה- דהיאנה/ ג’האנה)
(4) בארדו של המוות
(5) בארדו של המציאות המוחלטת (דהרמטא)
(6) בארדו של לידה מחדש

שלושת הראשונים הינם מצבי תודעה מובחנים (אשר מכונים מצבי תודעה “מושעים”, כדי לציין את ההבדל בינם ובין “תודעה רגילה”) שאנו מכירים מחיי היום יום שלנו.
לעומתם, שלושת האחרונים מתייחסים לתהליך שאורכו 49 ימים אשר מתרחש מגע המוות ועד ללידה מחדש.

Continue Reading..

מטה

מטה” היא הראשונה מארבעת “מצבי התודעה הגבוהים”. היא מתורגמת ב”אהבה ללא תנאי”, “אהבה חומלת” או “ידידות”. היא שונה מסתם “חיבה” בכך שאינה מותנית בזהות האחר, בקרבה הרגשית שלנו אליו או ביחסו הצפוי אלינו.

מטה” נכשלת כאשר עולה בנו שנאה. “האויב הקרוב” של “מטה” (תכונה שנתפשת בטעות כזהה לה) היא “השתוקקות”, שבה קיימת היאחזות במושא הידידות וציפיות לתגמול רגשי או אחר ממנו.

Continue Reading..

בְּהַאוַוא – קיום

בהאוואנא או “פיתוח התודעה” (הפירוש המילולי הוא: “יצירה” או “שאיפה לקיום”) היא מה שבדרך כלל מכנים במערב באופן כללי, בתור “מדיטציה” (אם כי עם הבנה מעורפלת של משמעות המושג).

יש להבחין בין שני סוגים של “פיתוח התודעה”:

פיתוח שלווה (סַמַטְהַא בהאוואנא) – כלומר, של ריכוז (סמאדהי)

פיתוח תובנה (ויפסנא בהאוואנא) – כלומר, של חוכמה (פניא)

שני מונחים חשובים אלו, “שלווה ותובנה” (סמטהא-ויפסאנא) מוזכרים יחד פעמים רבות, עם הסבר מפורט שלהם, בכתבים הבודהיסטיים (הן בסוטות והן באבידהמה)

חשוב להזכיר כי לא מדובר על שתי גישות נפרדות, שבאות “זו על חשבון זו” או ” זו בלי זו”, הן תומכות זו בזו ויש לתרגל את שתיהן במקביל.

Continue Reading..

נירוַונַה – חמשת המכשולים

חמשת הניוורנה (המכשולים) הם חמש תכונות המהוות מכשולים לתודעה – “מעוורים” את היכולת לראיה מנטאלית:
1. תשוקות חושיות – קאמהצהאנדה
2. דחייה/איבה – וְיַאפַּאדַה
3. עצלות וקהות – תְהינַה-מידְהַה
4. חוסר מנוחה ודאגה – אוּדֶהצַ’ה-קוּקוּצַ’ה
5. ספקות עמוקים – ויצ’יקיצַ’ה

Continue Reading..

בְּרַהמַה-ויהַארַה

“ברהמה” פירושו – נשגב, מרומם או שימושי. “ויהארה” פירושו – מצב שהייה או משכן.

והכוונה היא לארבעה סוגים של “מצבי תודעה גבוהים”, אשר קרויים גם “ארבעת המצבים ללא גבולות” (אפא מניאנא).

הם כוללים את:

מטה” – ידידות, אהבה חומלת, אהבה ללא תנאים, אהבה שאינה מותנית בקבלת אהבה בחזרה.

“קַרוּנַא” – חמלה, אי אלימות, אי פגיעה.

“מוּדיטַא” – שמחה משתתפת (בהצלחת האחר).

“אוּפֶּקְהַא” – איזון התודעה, תודעה שלווה ובלתי מופרעת בכול סיטואציה קשה ככל שתהיה.

הבודהה מסביר לגבי תרגול אותם ארבעת “ברהמה ויהארה” כך:

“ישנו, הו נזירים, הנזיר שתודעתו מלאה באהבה ללא תנאי (מטה) שמתפשטת לכיוון אחד, אחר כך לכיוון שני, אחר כך לכיוון שלישי ואחר כך לרביעי, כך גם למעלה ולמטה ולכל הכיוונים”.

ובכל מקום, תוך שהוא מזדהה עם כל היצורים, מרחיב את תודעתו (תשומת ליבו) לכל העולם כשהיא מלאה באהבה חומלת (מטה), פתוחה לרווחה, מפותחת, בלתי מוגבלת, חופשייה משנאה וזדון… (וכך גם לגבי מודיטא – שמחה משתתפת, קרונא – חמלה, אופקהא- איזון התודעה”.

אותם ארבעת “ברהמה ויהארה” קרויים גם “הבלתי מוגבלים” או ” ללא גבולות”, בזכות יכולתם להתרחב ולכלול את כל היצורים בעלי התודעה.

Continue Reading..

ג’האנה

ג’האנה מתורגמת בדרך כלל כ”ספיגה” ולעתים כ”טרנס” או פשוט כ”מדיטציה”.

המונח מתייחס בעיקר לארבעת מצבי הספיגה המדיטטיביים הראשונים (הממוספרים בתור ג’האנה 1-4) השייכים ל”ספירות/עולמות של החומר העדין” (רוּפַּה ג’האנה או רופה וואצ’ארה ג’האנה). לעתים קרובות, המונח מתייחס גם אל ארבעת מצבי הספיגה המדיטטיביים הנוספים (הממוספרים בתור ג’האנה 5-8) והשייכים ל”ספירות/עולמות ללא חומר” (ארופא וואצ’ארא ג’האנה).

מצבים מדיטטיביים אלו מושגים דרך “ריכוז מלא” או “ריכוז הגשמה” (אפאנא סמאדהי) או “ריכוז אקסטטי”, שבמהלכו (בזמן השהייה במצב של “ריכוז מלא”) קיימת השהייה מלאה, גם אם זמנית, של פעילות חמשת החושים, וכן של “חמשת המכשולים” (ניוַורַנַה – שהם הגורמים המנטליים המפריעים לתרגול: השתוקקות חושית, זדון וכעס, חוסר שקט ודאגה, קהות חושים וריפיון, ספקות עמוקים).

עם זאת מדובר על מצבי תודעה המאופיינים בערנות מלאה ובבהירות. לפיכך שמונת הג’האנה הללו יכולים לשמש גם כאובייקטים לפיתוח תובנה (ויפסנא).

Continue Reading..

דוקהה

דוקהה” מתורגמת בדרך כלל כסבל, וכן כקושי לשהות בסיטואציה, ואף כתסכול. עם זאת, אין המושג מוגבל לסבל במובנו היומיומי והוא מבטא את הטבע הלא מספק ואת אי הביטחון שמצוי בכול התופעות המותנות, שבהיותן ארעיות הן נושאות בתוכן את הפוטנציאל לסבל. לכן, נכון אולי יותר להגדיר את דוקהה כ”נטייה לסבל (שמצויה בכל התופעות המותנות)” או כ”חוסר סיפוק כטבעה של המציאות”.

בהקשר הבודהיסטי יש למושג דוקהה שלושה היבטים:

(1) “סבל הסבל” (דוקהה דוקההטא) – סבל המתבטא ככאב (מתייחס לסבל הנובע מכאב פיזי, רגשי ומנטאלי).

(2) “סבל השינוי” (ויפרינאמה דוקההטא)- מתייחס לתחושות/רגשות נעימות, גופניות ומנטאליות, (כפי שמסביר הבודהה: “היות והן הסיבה לעלייתו של סבל כאשר הן משתנות”).

(3) “סבל הטבוע בכל התופעות המותנות” (סנקהארה דוקההטא) – זהו ההיבט הסמוי והעמוק ביותר של דוקהה, אשר מתייחס לטבען המשותף של כל תופעות הקיום (הכוונה לתופעות המותנות) שנובע מהעלייה והדעיכה הבלתי פוסקת שלהם. כאן כלולות גם התנסויות שיש בהן תחושות/רגשות ניטראליים.

דוקהה היא ה”אמת הנאצלת הראשונה” וכן, אחד מ”שלושת מאפייני המציאות” (טילקהנה):

דוקהה- סבל, אניצ’ה- ארעיות, אנטה – אין אני קבוע, נפרד ולא משתנה.

Continue Reading..
שתפו
שתפו