EN
EN

קרונא

קרונא” היא השלישית מארבעת “התכונות הנשגבות”. היא מתורגמת בדרך כלל כחמלה אבל גם כאי אלימות וסימפטיה, זוהי התכונה שגורמת לנו לנסות ולמצוא את הדרך היעילה ביותר לעזור באמת לאחרים.

קרונא” נכשלת כאשר עולה רצון להזיק ולהרע. “האויב הקרוב” של “קרונא” (התכונה שנתפשת בטעות כזהה לה) הוא רחמים, שמקורה בפחד ותחושת נפרדות בינינו ובין האחר.

Continue Reading..

בְּהַאוַוא – קיום

בהאוואנא או “פיתוח התודעה” (הפירוש המילולי הוא: “יצירה” או “שאיפה לקיום”) היא מה שבדרך כלל מכנים במערב באופן כללי, בתור “מדיטציה” (אם כי עם הבנה מעורפלת של משמעות המושג).

יש להבחין בין שני סוגים של “פיתוח התודעה”:

פיתוח שלווה (סַמַטְהַא בהאוואנא) – כלומר, של ריכוז (סמאדהי)

פיתוח תובנה (ויפסנא בהאוואנא) – כלומר, של חוכמה (פניא)

שני מונחים חשובים אלו, “שלווה ותובנה” (סמטהא-ויפסאנא) מוזכרים יחד פעמים רבות, עם הסבר מפורט שלהם, בכתבים הבודהיסטיים (הן בסוטות והן באבידהמה)

חשוב להזכיר כי לא מדובר על שתי גישות נפרדות, שבאות “זו על חשבון זו” או ” זו בלי זו”, הן תומכות זו בזו ויש לתרגל את שתיהן במקביל.

Continue Reading..

נירוַונַה – חמשת המכשולים

חמשת הניוורנה (המכשולים) הם חמש תכונות המהוות מכשולים לתודעה – “מעוורים” את היכולת לראיה מנטאלית:
1. תשוקות חושיות – קאמהצהאנדה
2. דחייה/איבה – וְיַאפַּאדַה
3. עצלות וקהות – תְהינַה-מידְהַה
4. חוסר מנוחה ודאגה – אוּדֶהצַ’ה-קוּקוּצַ’ה
5. ספקות עמוקים – ויצ’יקיצַ’ה

Continue Reading..

בְּרַהמַה-ויהַארַה

“ברהמה” פירושו – נשגב, מרומם או שימושי. “ויהארה” פירושו – מצב שהייה או משכן.

והכוונה היא לארבעה סוגים של “מצבי תודעה גבוהים”, אשר קרויים גם “ארבעת המצבים ללא גבולות” (אפא מניאנא).

הם כוללים את:

מטה” – ידידות, אהבה חומלת, אהבה ללא תנאים, אהבה שאינה מותנית בקבלת אהבה בחזרה.

“קַרוּנַא” – חמלה, אי אלימות, אי פגיעה.

“מוּדיטַא” – שמחה משתתפת (בהצלחת האחר).

“אוּפֶּקְהַא” – איזון התודעה, תודעה שלווה ובלתי מופרעת בכול סיטואציה קשה ככל שתהיה.

הבודהה מסביר לגבי תרגול אותם ארבעת “ברהמה ויהארה” כך:

“ישנו, הו נזירים, הנזיר שתודעתו מלאה באהבה ללא תנאי (מטה) שמתפשטת לכיוון אחד, אחר כך לכיוון שני, אחר כך לכיוון שלישי ואחר כך לרביעי, כך גם למעלה ולמטה ולכל הכיוונים”.

ובכל מקום, תוך שהוא מזדהה עם כל היצורים, מרחיב את תודעתו (תשומת ליבו) לכל העולם כשהיא מלאה באהבה חומלת (מטה), פתוחה לרווחה, מפותחת, בלתי מוגבלת, חופשייה משנאה וזדון… (וכך גם לגבי מודיטא – שמחה משתתפת, קרונא – חמלה, אופקהא- איזון התודעה”.

אותם ארבעת “ברהמה ויהארה” קרויים גם “הבלתי מוגבלים” או ” ללא גבולות”, בזכות יכולתם להתרחב ולכלול את כל היצורים בעלי התודעה.

Continue Reading..

ג’האנה

ג’האנה מתורגמת בדרך כלל כ”ספיגה” ולעתים כ”טרנס” או פשוט כ”מדיטציה”.

המונח מתייחס בעיקר לארבעת מצבי הספיגה המדיטטיביים הראשונים (הממוספרים בתור ג’האנה 1-4) השייכים ל”ספירות/עולמות של החומר העדין” (רוּפַּה ג’האנה או רופה וואצ’ארה ג’האנה). לעתים קרובות, המונח מתייחס גם אל ארבעת מצבי הספיגה המדיטטיביים הנוספים (הממוספרים בתור ג’האנה 5-8) והשייכים ל”ספירות/עולמות ללא חומר” (ארופא וואצ’ארא ג’האנה).

מצבים מדיטטיביים אלו מושגים דרך “ריכוז מלא” או “ריכוז הגשמה” (אפאנא סמאדהי) או “ריכוז אקסטטי”, שבמהלכו (בזמן השהייה במצב של “ריכוז מלא”) קיימת השהייה מלאה, גם אם זמנית, של פעילות חמשת החושים, וכן של “חמשת המכשולים” (ניוַורַנַה – שהם הגורמים המנטליים המפריעים לתרגול: השתוקקות חושית, זדון וכעס, חוסר שקט ודאגה, קהות חושים וריפיון, ספקות עמוקים).

עם זאת מדובר על מצבי תודעה המאופיינים בערנות מלאה ובבהירות. לפיכך שמונת הג’האנה הללו יכולים לשמש גם כאובייקטים לפיתוח תובנה (ויפסנא).

Continue Reading..

דוקהה

דוקהה” מתורגמת בדרך כלל כסבל, וכן כקושי לשהות בסיטואציה, ואף כתסכול. עם זאת, אין המושג מוגבל לסבל במובנו היומיומי והוא מבטא את הטבע הלא מספק ואת אי הביטחון שמצוי בכול התופעות המותנות, שבהיותן ארעיות הן נושאות בתוכן את הפוטנציאל לסבל. לכן, נכון אולי יותר להגדיר את דוקהה כ”נטייה לסבל (שמצויה בכל התופעות המותנות)” או כ”חוסר סיפוק כטבעה של המציאות”.

בהקשר הבודהיסטי יש למושג דוקהה שלושה היבטים:

(1) “סבל הסבל” (דוקהה דוקההטא) – סבל המתבטא ככאב (מתייחס לסבל הנובע מכאב פיזי, רגשי ומנטאלי).

(2) “סבל השינוי” (ויפרינאמה דוקההטא)- מתייחס לתחושות/רגשות נעימות, גופניות ומנטאליות, (כפי שמסביר הבודהה: “היות והן הסיבה לעלייתו של סבל כאשר הן משתנות”).

(3) “סבל הטבוע בכל התופעות המותנות” (סנקהארה דוקההטא) – זהו ההיבט הסמוי והעמוק ביותר של דוקהה, אשר מתייחס לטבען המשותף של כל תופעות הקיום (הכוונה לתופעות המותנות) שנובע מהעלייה והדעיכה הבלתי פוסקת שלהם. כאן כלולות גם התנסויות שיש בהן תחושות/רגשות ניטראליים.

דוקהה היא ה”אמת הנאצלת הראשונה” וכן, אחד מ”שלושת מאפייני המציאות” (טילקהנה):

דוקהה- סבל, אניצ’ה- ארעיות, אנטה – אין אני קבוע, נפרד ולא משתנה.

Continue Reading..

אוולוקיטשוורההבודהיסטווה של החמלה

אוולוקיטשוורה” הוא הבודהיסטווה של החמלה, כלומר זה שעבור הבודהיזם בזרם המהאיאנה מגלם במהותו את תכונת החמלה (קרונא) שהיא אחת משתי התכונות הבסיסיות של הארה (יחד עם חוכמה – פרג’ניא, שמגולמת במהאיאנה על ידי הבודהיסאטווה מנג’ושרי).
אוולוקיטשוורה” מתורגם בכמה וכמה צורות: “האדון אשר מביט כלפי מטה”, “זה אשר שומע בדממה את קולות העולם”, וכן “הקול אשר מאיר את העולם”.
לעתים קרובות מצויר בתמונות כבעל 11 פנים ואלף ידיים המסמלים את החמלה חסרת הגבולות ואת יכולתו לעזור לכל בעלי התודעה.
עבור זרם הואג’ראיינה הטיבטי, כבוד הדלאי לאמה הוא התגשמות של ” אוולוקיטשוורה”.

Continue Reading..

ויפאלאסא

ויפאלאסא” מתורגמת בדרך כל כ”סילוף”, “עיוות” או “סטייה”.

הכוונה היא לאופן שבו אנו מעוותים את הבנת המציאות ולא יכולים לראותה כפי שהיא באמת.

כפי שמסביר זאת הבודהה:

“ישנם ארבע עיוותים, שמקורם הוא עיוות בתפישות (סניא-ויפאלאסא), או עיוות בהכרה (צ’יטה- ויפאלאסא) או עיוות בהשקפות (דיטהי-ויפאלאסא).

ומהם ארבעת העיוותים?:

הראשון – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא ארעי (אניצ’ה) הינו קבוע ולא משתנה.

השני – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא דוקהה (סבל) הינו עונג (או אושר).

השלישי – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא “לא אני” (אנטה) הינו “עצמי” (הכוונה לתפישתנו כ”עצמי קבוע, נפרד ועצמאי)

הרביעי – (העיוות בכך שאנו משוכנעים) שמה שהוא מכוער ומזוהם (אסובהא) הינו יפה וטהור”.

ניתן להדגים את ארבעה העיוותים בהתייחסות שלנו כלפי הגוף שלנו:

(1) שהגוף הוא יפה – אבל התבוננות לעומק מצביעה על כך שכל מה שאנו מגדירים כ”גוף יפה” הינו חיצוני ומתייחס רק לעור שלנו. ברגע שאנו מסירים את העור, כל מה שנגלה לעינינו נתפס כמכוער ואף דוחה.

(2) שהגוף הוא עונג – אבל העובדה שהגוף כפוף למחלות שונות, לזקנה ולמוות מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף הוא למעשה מקור לסבל.

(3) שהגוף הוא קבוע – אבל התבוננות לגבי האופן שבו הגוף היה בעבר, כיצד הוא משתנה וכיצד יכולותיו ומראהו אינן מה שהיו בעבר, מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף הוא ארעי.

(4) שהגוף הוא אני/שלי – אבל חוסר היכולת שלנו להכתיב לגוף את שאיפותינו ורצונותינו מצביעה על כך שתפישה זו שגויה והגוף אינו “אני”.

Continue Reading..

אופקהא

אופקהא היא הרביעית מארבעת “התכונות הנשגבות”. היא מתורגמת בדרך כלל כאיזון התודעה, השתוות הנפש או שלווה. זוהי היכולת להיות בתודעה שקטה בכל סיטואציה או חוויה, בין אם “נעימה” (שגורמת לעליה של תחושת השתוקקות אליה) או “לא נעימה” (שגורמת לעליה של תחושת דחייה, כעס והתרחקות ממנה).

אופקהא” נכשלת כאשר תודעתנו אינה שקטה לחלוטין, מוטרדת ומלאה ב”זיהומים”.

“האויב הקרוב” של אופקהא (התכונה שנתפשת בטעות כזהה לה) היא אדישות שמקורה בקושי לשהות במצבים לא נעימים, ש”נפתר” על ידי מנגנון הגנה של ריחוק וחוסר מעורבות.

Continue Reading..

ויפַּאקַה

ויפאקא היא “תוצאה קרמאטית”.

היא מתייחסת לתוצאה של כל תופעה מנטאלית שהיא ניטראלית מבחינה מוסרית (כלומר: לעלייתה של תחושה גופנית נעימה, לעלייתה של תחושה גופנית כואבת או לעלייתה של הכרה חושית וכן הלאה).

הכוונה לתוצאה המנטאלית שעלתה בעקבות פעולה שבבסיסה רצון/בחירה (בין אם מועילה/חיובית=קוסלה או מזיקה/שלילית=אקוסלה) ובוטאה באמצעות הגוף, הדיבור או המחשבה – בין אם בתקופת החיים הנוכחית ובין אם בתקופות חיים קודמות.

שגויה לחלוטין היא ההבנה שלפי הגישה הבודהיסטית כל דבר הוא תוצאה של פעולות קודמו. גישה שגויה כזו מציגה עולם דטרמיניסטי וחסר אפשרות לשינוי והתפתחות.

כך גם שגויה ההבנה כי כל פעולה או בחירה מועילה או מזיקה שלנו היא תוצאה של פעולה קודמת.

בכל פעולה שלנו (והכוונה לרצון/ בחירה העומדים מאחורי הפעולה ומאפשרים לה להתבטא בגוף, בדיבור או במחשבה) ישנו פוטנציאל לבחירה וקיימת אחריות מלאה ליצירת פעולה יעילה/מועילה (קוסלה) כמו גם לפעולה מזיקה/שלילית (אקוסלה).

Continue Reading..
שתפו
שתפו