EN
EN

הגוף שבתודעה

אנו נולדים לתוך גוף. איש לא שאל תחילה את רשותנו. אנו פשוט מוצאים עצמנו בתוך גוף וכך מתחילה לה מערכת ממושכת ומורכבת של יחסי אהבה שנאה. ראשית ובעיקר, אנו נבלה פחות או יותר את מרבית חיינו דואגים לגוף הזה, מספקים כל גחמה שלו, מבטיחים שיהיה לו נוח עד כמה שאפשר. עלינו להאכילו שלוש פעמים ביום תוך שאנו מוסיפים לו חטיפים וכוסות קפה כדי להשקיטו. אנו מבלים יותר משני שליש מחיינו בעבודה כדי לשמור על הגוף בפעילות, בכושר, עסוק ומעורב חברתית. את השליש האחר אנו מבלים בהעדר מודעות כדי לתת לו מספיק מנוחה. אנו משקיעים מידה עצומה של תשומת לב ומשאבים לכך שיראה נחמד ויהיה לבוש היטב. התודעה שלנו עסוקה ללא הרף בהגנה על הגוף כנגד עלבונות, אויבים, ופגיעות. אנו מגוננים על הגוף מפני כישלונות, אשם ועוד. לאחר כל זאת הגוף מכאיב לנו לא פעם בחוליים ומחושים. כל זה די והותר בכדי שנרצה לעזוב את העול הזה מאחור ולצאת. אלא שעזיבת הגוף היא הדבר האחרון שמשהו רוצה לעשות. אנו קשורים לגמרי לתינוק הגדול והנזקק הזה.היות ולהיות בגוף זה לא דבר קל, התגובה הרגילה שלנו היא לדחוק הצידה את אותם קולות טורדניים של צורך, כאב ואי נוחות. אנו דוחקים אותם החוצה על ידי סיפוק מיידי כמו סוכר או אלכוהול או רווחה מיידית כמו משככי כאבים. אולם כל אלו משקיטים את הצווחות הצורמניות רק למשך זמן קצר. במקום, עלינו לבחון מחדש את היחסים שלנו עם הגוף הזה. עלינו לשאול כמה שאלות נוקבות. אם הגוף מספר לנו דברים, האם אנו יודעים להקשיב? לדוגמא, הכאב הנו הדרך בה הגוף זועק וקורא לתשומת הלב שלנו. האם אנו חוסמים את הזעקה עם משככי כאבים או שאנו מקשיבים למה שהכאב מספר לנו? ואם אנו באמת מגיבים, האם אנו חושבים רק במושגים של פתרון, טיפול, דרך להשתיק את הקולות הלא נעימים או שאנו מקדישים תשומת לב יותר עמוקה. אולי אנו עושים שימוש לא נכון, מנצלים או דוחקים יתר על המידה בגופנו ואנו איננו יודעים זאת כי הדבר מתרחש “מתחת לחיישני” הקשב שלנו? דוגמה אחת שעולה על הדעת היא הלב. הליבה של קיומנו. חלק ניכר מהאנשים שסובלים מהתקף לב מדווחים שזה היה הסימן הראשון שיש משהו לא בסדר בלב שלהם. כיצד יתכן שאנו לא מכירים את ליבנו שלנו?דוגמא אחרת היא העיניים שלנו בהם אנו משתמשים ללא הרף. לא פעם אנו סובלים ממתח בעיניים, כאבי ראש וכתוצאה מכך נזקקים למשקפיים. אף על פי כן אנו לא מסוגלים לדמיין שאנו נותנים לעינינו מנוחה, תשומת לב, תמיכה ואהבה שלה הן זקוקות במקום לדחוף בפניהן זוג זכוכיות. האם ביחסינו עם גופנו או חלקיו השונים, אנו כמו אם שדוחפת מוצץ לפיו של תינוק בוכה כדי לסתום את פיו? או האם אנו כמו אם שמגיבה באהבה ותשומת לב, תוך שהיא קוראת את הסימנים העדינים שמשדר את התינוק, כדי להבין מה באמת הוא רוצה.חלק ניכר ממערכת היחסים שלנו עם הגוף משתייכת לקטגוריה שאומרת: “זה בסדר, הוא לא זקוק לי, אני יכול לשכוח מזה”. אנו לא מבחינים בשיניים שלנו אלא כשיש לנו כאב שיניים. אנו לא מבחינים בראש שלנו אלא אם כן יש לנו כאב ראש ואנו לא חווים נשימה אחת מתוך מיליון במלואה….אלא אם כן אנו סובלים מאסטמה! אנו מנווטים את חיי גופנו על טייס אוטומטי. אף על פי כן, מדיטציה, תשומת לב, פסיכותראפיה ממוקדת בגוף ודרכים אחרות של התייחסות עמוקה לגופנו מעלה את ההתנהלות האוטומטית אל המודעות. אנו יכולים להתחיל ללחוש את הגוף החי ומה שהוא משדר לנו. אנו יכולים לפתוח את חווית הגוף ולגלות שם מרחב מרתק. מה שבדרך כלל מתנהל מתחת לקשב שלנו נכנס לטווח תשומת הלב שלנו. אנו לא מבחינים רק בנשימה אחת אלא באלף נשימות, כל אחת שונה, כל אחת מספרת לנו משהו על מקור החיים שלנו. אנו מתחילים להבחין כיצד התנסויות חיי היום יום שלנו מותירות בגופנו את עקבותיהן וסימניהן.זהו ידע נפוץ שעלינו להירגע וכך באמת רבים עושים אולי דרך שילוב שלל יוגה, טאי צ’י וצורות אחרות של תנועה. אף על פי כן אנו דנים פה במשהו שהוא מעבר להתרגעות. הקשבה עמוקה לשפת הגוף לוקחת אותנו הרבה מעבר. כאשר אנו מכירים במתחים ובלחצים שעולים בזמן התרחשותם אנו יכולים למנוע בעיות בריאותיות בשלבים מוקדמים ביותר. אנו יכולים להנחות את עצמנו לנוח ולדאוג לאותם חלקים שזקוקים לנו, בדרך הנכונה ובזמן הנכון. אנו יכולים לענות חזרה לגוף בשפתו שלו בכך שנשגר את תשומת הלב שלנו כסוג של מסר פנימי מרפא, מחמם, מרכך ומרגיע. לדוגמא, כאשר אנו חשים מתח סביב העיניים אנו יכולים לסגור ולהרפות אותם ברגע הנכון, רוחצים אותם בתשומת לב אוהבת ורגישה.נזיר בודהיסטי קמבודי שהכרתי, שהיה לפחות בן מאה כאשר פגשתי אותו אמר שתרגול הבוקר היומי שלו היה לנוע על פני הגוף, חלק אחר חלק ולשוחח עם כל חלק “אוזן ימין…מה שלומך? טוב!יופי. אוזן שמאל, מה שלומך? טוב! יופי….שפה עליונה, מה שלומך……”בהדרגה, הגוף שלי ואני הופכים לשותפים אינטימיים במסע דרך החיים. כאשר אנו עוברים מהתעלמות להדברות פתוחה עם גופנו, חווית הגוף החי הופכת למקור קבוע של שמחה. בו בזמן יש לכך ערך רב כאשר אנו בכאב או קושי. אנו יכולים לשנות את גישתנו לכאב. במקום מחוש מציק, הכאב הופך לקלידוסקופ משתנה של תחושות לא נעימות המשתנות מרגע לרגע על פי הנסיבות. במקום שנהיה קורבנות אנו הופכים לשותפים, במקום שיהיה כאב מהול בסבל, נותר רק כאב ללא סבל. זו הסיבה שתשומת לב עמוקה לכאב, צלילה אל תוך הגלים במקום לברוח מהם, הנה טכניקה מרכזית שנמצאת בשימוש במרפאות כאב כרוני סביב העולם ביניהן בית הספר לרפואה בהרווארד.יותר מכך, אם יש לנו את המיומנות להקשיב הקשבה עמוקה לגופנו הוא הופך לכלי חיזוי שמנחה אותנו כלפי מה שבריא והרמוני בחיי היום יום שלנו. הגוף שלנו יכול להזהיר אותנו מעימותים, מריבות וכעס עוד לפני שהתודעה שלנו יודעת זאת. הרגליים שלנו לוקחות אותנו בכיוון הנכון, הבטן שלנו מספרת לנו על האינטואיציות שלנו, השרירים שלנו מראים לנו את ההגנות שלנו וכל הווייתנו מחוללת לרשמי העולם סביבנו. זהו הגוף שלנו שמכוון את תודעתנו בדיוק כפי שתודעתנו מכוונת את גופנו. זוהי עבודה רוחנית, מעשירה ומשחררת. ביסודה עומד הגילוי של האמת שהתודעה והגוף הנם רצף אחד. אין פיצול בסיסי בין תודעה וגוף. התבוננות בחיי הגוף, המופע המרתק ביותר על כדור הארץ תגלה לנו שהתודעה והגוף יוצרים ומשתלבים ללא הרף זה בזה. הפניית התודעה שלנו אל הגוף שלנו היא הבאת הגוף שלנו אל התודעה.

Continue Reading..

מדיטציה על סליחה

ככל שאנו מתפתחים בתרגול המדיטציה שלנו, באופן טבעי אנו הופכים ליותר מודעים למה שמתרחש בתודעתנו. ברור לנו יותר  מה אנו מרגישים ומדוע.אנו מתחילים לחשוף את חוסר-ההתאמות בחיינו, ומתחברים לחבלות ולפגיעוֺת של מערכות יחסים ישנות. אט-אט, אנו מסוגלים לקשור קצוות פרומים ולרפא את הפצעים.התרגול של מדיטצית סליחה הוא דרך נפלאה לרפא את כאב הפגיעות הישנות שחוסם את ליבנו ומונע מאיתנו לבטוח בעצמנו ולאהוב את עצמנו ואת האחרים. סליחה היא המפתח לפתיחת ליבנו, ללמידה מהשיעורים הכואבים של העבר על מנת לנוע אל העתיד ללא עיכובים.התחל בכך שתשב בשקט, הרגע את גופך ומקד את תודעתך בנשימה. אפשֵר לזיכרונות, לתמונות ולרגשות לצוף באופן חופשי בתודעתך – דברים שעשית, אמרת וחשבת, אשר עליהם לא סלחת לעצמך, לא משנה עד כמה הם מכאיבים.מתוך ליבך אמור לעצמך, “אני סולח לעצמי על כל מה שעשיתי בעבר, במכוון או שלא במכוון, פעולותיי, מילותיי ומחשבותיי. סבלתי מספיק! למדתי וצמחתי וכעת אני מוכן לפתוח את ליבי לעצמי. מי ייתן ואהיה מאושר, מי ייתן ואהיה חופשי מבלבול, מי ייתן ואדע את השמחה שבהבנה מלאה של עצמי, של אחרים ושל העולם. מי ייתן ואלמד לדעת את השלמוּת והמלאוּת שלי עצמי, ואסייע לאחרים לעשות כן.”כעת, בחלל שלפניך, דמיין אדם שאתה אוהב ואשר לו אתה רוצה לסלוח, או שאת סליחתו אתה צריך. מתוך ליבך אל תוך ליבו, העבר ישירות את המסר: “עם כל ליבי אני סולח לך על כל מה שאולי עשית, במכוון או שלא במכוון, באמצעות פעולותיך, מילותיך או מחשבותיך אשר גרמו לי לכאב. אני סולח לך, ואני מבקש שתסלח לי על כל שעשיתי לך, במכוון או שלא במכוון, באמצעות פעולותיי, מילותיי או מחשבותיי – אני מבקש את סליחתך. מי ייתן ותהיה שמח, חופשי ומאושר. מי ייתן ושנינו נפתח את לבבותינו ותודעותינו, וניפגש באהבה ובהבנה בצמיחתנו לשלמוּת”.דמיין שהמסר הזה הגיע והתקבל, והענק אישור לריפוי שהתרחש בתוכך ובין שניכם. אפשר לתמונה להתמוסס את תוך החלל.לאחר מכן, חשוב על אינספור האנשים לעומתם סגרת את ליבך. זכור כיצד הרגשת ומה עשית כאשר אנשים העליבו אותך, אמרו דברים קשים, לקחו את מקום החנייה “שלך”, נדחפו לפניך בתור, ועוד ועוד… חשוב בכמה אנשים אתה פגעת באופן כלשהו, באמצעות פעולותיך, מילותיך ומחשבותיך, המודעות או הבלתי-מודעות. כמה פעמים היית אתה המעליב, הנדחף, האומר דברים קשים?דמיין את אינספור האנשים הללו עומדים לפניך. מתוך ליבך אל ליבם שלהם צור והעבר את המהות הבאה: “אני סולח לכם ומבקש מכם לסלוח לי על כל מה שעשיתי, במכוון או שלא-במכוון, ואשר פגע בכם. מי ייתן ואתם, אני וכולנו ניצור את התנאים לאושר בחיינו.מי ייתן וכולנו נדע את השמחה שבהבנה אמיתית וחוויה אמיתית של מערכות היחסים שבינינו. מי ייתן ונפתח את לבבותינו ואת תודעותינו זה לזה, וניפגש בהרמוניה”.חזור על מדיטציית ההרהור הזו בכל תדירות שתרצה.בסיום, דמיין והרגש באופן חי ובלב שלם ככל הניתן שבאמת שחררת את כל האשמה והבושה כלפי עצמך ברגע הזה ממש, אפשר לעצמך לחוש סליחה וקבלה סבלנית של פעולות העבר שלך.

Continue Reading..

זה פשוט כך

לואנג פור צ’ה (אג’אהן צ’ה) המשיך להסתובב בחיפושיו אחר מקומות שקטים לתרגול, עד שיום אחד הגיע לבאן קוק יאו, שם הוא נתקל במנזר נטוש כחצי קילומטר מקצה הכפר. תחושת קלילות ושלווה הציפה את תודעתו. היה זה כמו כוחות שחברו יחד.”לילה אחד היה פסטיבל בכפר. קצת אחרי השעה 11, כאשר תרגלתי ג’ונגקרום (מדיטציה בהליכה), התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה. למעשה, התחושה הזו – מין סוג של רוגע ונינוחות בלתי רגילים – הופיעה לראשונה כבר במהלך היום. כאשר עייפתי מההליכה, עצרתי בבקתה קטנה מכוסה בגג עשב כדי לשבת קצת, ושם חיכתה לי הפתעה. לפתע, תודעתי השתוקקה לשלווה באופן מיידי כל כך, שבקושי הספקתי לקפל את רגלי תחתי. הכל קרה מעצמו. כמעט מיד, התודעה הפכה להיות באמת שקטה. התחושה היתה של יציבות מלאה. זה לא שלא יכולתי לשמוע את קולות החגיגה מהכפר; עדיין יכולתי לשמוע אותם, אבל אם לא רציתי, הייתי יכול גם שלא לשמוע אותם. זה היה מוזר. כשלא שמתי לב לקולות היתה דממה. כאשר רציתי, שמעתי אותם אבל לא הרגשתי שום התנגדות לכך. ההרגשה היתה כאילו קיימים בתוך התודעה שלי שני אובייקטים שנמצאים שם ביחד אך אין ביניהם קשר. ראיתי את הדעת שלי ואת מושא החישה שלה נמצאים בשני תחומים נפרדים, כמו קומקום ומרקקה שמונחים ליד מושבו של נזיר. הבחנתי שכאשר הריכוז עדיין חלש אתה שומע קולות, אבל כאשר התודעה ריקה היא דוממת. אם עולה קול ואתה מתבונן במודעות אליו, אתה רואה שהמודעות נפרדת מן הקול. התעמקתי בכך: ‘איך זה יכול להיות אחרת? זה פשוט כך. הדברים אינם קשורים זה לזה.’ המשכתי להרהר בנקודה הזאת עד שהבנתי, ‘זה מה שחשוב: כאשר הרצף (santati) בין הדברים נשבר יש שלוות נפש (santi).’ קודם היה santati וכעת נולד מתוכו santi. המשכתי במדיטציה שלי. תודעתי היתה שוות נפש לחלוטין לכל התופעות החיצוניות.”

Continue Reading..

מדיטציה מונחית לעבודה עם כאב

(ניתן לקרוא בקול איטי לחבר או בשקט לבד)מצא תנוחה נוחה ועצום את העיניים. מקד את תשומת לבך ברמת התחושה של הגוף.תן לעצמך לחוש את כל מה שנמצא שם.חוש את הכלי. חוש את החומר, שממנו הוא עשוי. חוש את משקל הראש, כשהוא מתאזן מעל הצוואר. חוש את מערכת השרירים של הצוואר, את חוזקה, את עובייה ואת ממשותה. חוש את עצמות הכתפיים הארוכות ואת השקעים שמתוכם יוצאות הזרועות.חוש את כובד משקלן של הזרועות, כשהן נחות לצדי הגוף. חוש את ידיך. חוש את גווך. את עוביו, את כובדו. חוש את הגשמיות של הגוף.חוש את הישבן, שנח על הכרית או הכיסא. חוש את נקודת המגע, כיצד הוא תומך בכובד משקלך. חוש את כוח המשיכה, שחל על הצורה הגשמית הזאת.אל תיאחז בתחושה. רק תן לתחושות להיקלט, כשהן עולות מתוך הגוף הזה שבו אתה שוכן.היפתח לתחושה של הרגליים, לעוביין, לכובד משקלן. חוש את מוצקות הגוף. את הרגליים. את האדמה. את המוצקות. את המשקל.חוש את התחושות שעולות פה ושם בכפות הידיים, בעורף, בישבן, בסוליות כף הרגל. העקצוץ. הרטט. החום. תחושות רבות שעולות פה ושם.חוש את התחושות האלה ושים לב שהן נקלטות, כביכול, על ידי משהו עדין יותר מהצורה הכבדה הזאת. משהו קל יותר. נראה, שהמודעות עצמה חווה את התחושות האלה בגוף המוצק, היא שקולטת את העקצוצים והריטוטים.חוש את הגוף הקליל יותר של המודעות בתוככי הכלי הכבד.חוש בתוככי הגוף הכבד את הגוף הקליל, שקולט את כל החוויות שחודרות מבעד לחושים. הוא קולט את הקול כשמיעה, הוא חווה את האור כראייה, הוא טועם ומכיר את החיים כפי שהם נחווים.היכנס לגוף הקליל של המודעות.ראה, כיצד כל נשימה שחודרת לגוף הכבד, נקלטת כתחושה על ידי הגוף הקליל. כל נשימה שחודרת לגוף הכבד, נושאת בחובה את הקלילות, שומרת על האיזון שמאפשר לגוף המודעות הזה להיוותר על כנו.חוש כיצד כל נשימה שומרת על הקשר הזה.הנח למודעות להתייצב בדריכות מרובה, בזהירות מרובה, בכל נשימה, בעת השאיפה, ובעת הנשיפה. חוש את המגע שבין הגוף הכבד והגוף הקל. חוש, כיצד כל נשימה נושאת את הגוף הקל, מאזנת מבפנים.חווה כל נשימה: חוש את מהלך החיים בתוך הגוף.  רק מודעות ותחושה. בכל נשימה. חוש את האיזון העדין, מרגע לרגע, כתחושה. כמודעות עצמה.נשום כל נשימה כאילו היתה האחרונה.חווה כל שאיפת אוויר כאילו לעולם לא תבוא אחריה אחרת. כל נשימה היא הנשימה האחרונה.כל נשימה מסתיימת ללא נשימה חדשה בעקבותיה. הנשימה האחרונה. הקשר בין הגוף הכבד לגוף הקל נגדע.קץ החיים. הנשימה האחרונה.השתחרר. אל תיאחז בה. הרפה מכל נשימה ותן לה להימוג באופן סופי ולעולמי עולמים. אל תיצמד לנשימה הבאה.השתחרר. תן לעצמך למות. אל תיאחז. אל תיצמד לחיים.השתחרר בעדינות. בצורה חלקה. השתחרר מהכול. תן לכול לרחף בחופשיות.תן לעצמך למות.כל נשימה נעלמת. כל מחשבה נמוגה בחלל. אל תיאחז. השתחרר אחת ולתמיד. השתחרר מהפחד. השתחרר מהערגה.תן לעצמך למות. היפתח אל המוות. אין במה להיאחז. הכול עבר. מות בעדינות אל תוך הרגע.אל תיאחז בדבר. רק תן לעצמך למות.השתחרר מהמחשבות. השתחרר אפילו ממושגי המוות והחיים. השתחרר לגמרי ובבת אחת. השתחרר בעדינות אל תוך המוות.המשך כעת. גווע בעדינות אל תוך האור. רחף בחופשיות מתוך הגוף הכבד הזה, משוחרר ממחשבות. הגוף הזה כל כך כבד. כל מחשבה כל כך כבדה. עכשיו לך מעבר לזה. רחף בחופשיות. לגמרי מעבר, לגמרי חופשי.בלב פתוח. השתחרר מכל הדברים שמושכים אותך, שמעכבים אותך. השתחרר מהשם שלך. השתחרר מהגוף שלך. השתחרר מהתודעה שלך. רחף בחופשיות. מעבר להיאחזות, מעבר להיצמדות. תן לעצמך למות עכשיו.אל פחד. אין במה להיאחז. מרגע לרגע, הגוף הקליל הוא חופשי כעת. המשך הלאה. המשך בעדינות אל תוך האור. חופשי מהגוף הדחוס הזה. חופשי מהגלגול הזה.השתחרר אל תוך האור. אל תוך הנוגה הטהור והפתוח של טבעך המקורי. רק מרחב. רק מרחב מרחף בחלל.השתחרר לחלוטין. גווע בעדינות אל תוך האור.רק אור מרחף בחלל הרחב. רחף בחופשיות בחלל האינסופי.השתחרר מהידע שלך. השתחרר מאי-הידיעה שלך. כל מה שעולה בדעתך הוא ישן. כל מחשבה אינה אלא מחשבה ישנה. אין במה להיאחז כעת. רק התודעה הצלולה שנמוגה בשערי הלב הפתוחים. סוף סוף בן חורין.רק המודעות הנמוגה אל תוך האור. האור שחווה את עצמו בתוך עצמו.חלל בתוך חלל. אור בתוך אור.הכול נעלם. הכול מעבר לנעלם. אין בפנים. אין בחוץ. רק הוויה. רק הוויה אינסופית בחלל האינסופי.היפתח לזה. רחף חופשי מהגוף, חופשי מהתודעה. תן לעצמך לגווע אל תוך החלל הטהור.היעלם מעבר לדחיסות הגוף והמחשבה. גווע אל תוך האור הפתוח לרווחה של טוהר מהותך.חלל רחב. ללא גבולות. רק הוויה מרחפת בחופשיות במרחב.חלל אינסופי פתוח. חלל אינסופי נרחב.ומתוך החלל חסר הצורה מתקרב משהו בעדינות, ראה אותו.הבט בכל נשימה מתקרבת כאילו באה ממרחק רב. הבט כיצד היא נכנסת לגוף.כל נשימה היא הנשימה הראשונה. כל שאיפת אוויר היא הנשימה הראשונה בחיים. כל נשימה חדשה לגמרי.לידה.ההכרה חווה שוב את הגוף. חלל בתוך חלל.מודעות טהורה שבה לשכון בצורה הטהורה. נולדת מחדש.המודעות ממשיכה, מרגע לרגע, כאז-כן עתה. שבה וחווה את נשימת החיים בגוף.הקלילות שבה ומחקה בעדינות את הצורה הכבדה. היוולדות מחדש פעם נוספת כדי להגשים את הקארמה. כדי ללמוד את שיש ללומדו, כדי לחלוק את שיש לחלוק. להיות בדברים כפי שהם.אין מוות. אין לידה. אין חיים. רק הוויה. בתוך הגוף. מחוץ לגוף. רק הוויה. הצורה חסרת הצורה שבתוך הצורה.אין חיים. אין מוות. רק עכשיו. רק זה.כל רגע חדש.היכנס לכל רגע בערנות מלאה. כל רגע הוא כה יקר. כל מה שיש. כל מה שיהיה תמיד.

Continue Reading..

תרגול המֶטַה

בביצוע תרגול המטה, אנו חוזרים ברכּוּת על ביטויים שהם בעלי משמעות, במונחים של מה שאנחנו מאחלים, ראשית לעצמנו ולאחר מכן לאחרים. אנו מתחילים בהתיידדות עם עצמנו. את השאיפות שאנו מבטאים באמצעות מלים יש לחוש באופן עמוק, ובמידת מה עליהן להיות שאיפות למשך זמן ארוך (לא משהו בסגנון “מי יתן ואמצא הערב תוכנית טובה בטלוויזיה”). באופן קלאסי, ישנם ארבעה ביטויים שבהם עושים שימוש:”מי יתן ואהיה חופשיה מסכנה.””מי יתן ויהיה לי אושר נפשי.””מי יתן ויהיה לי אושר פיזי.””מי יתן ותהיה לי נינוחות של אושר ושגשוג.”אני אתאר את הביטויים האלה כאן בפירוט, ואתם תוכלו לנסות אותם ולהתנסות בהם, להכניס בהם שינויים, או פשוט לבחור סדרה אחרת של שלושה או ארבעה ביטויים. גלו באופן אישי בחקירה גלויית הלב של עצמכם מה באמת נושא משמעות עבורכם.”מי יתן ואהיה חופשיה מסכנה.” אנחנו מתחילים להרחיב דאגה אכפתית ואהבה חומלת לכיוון עצמנו, עם המשאלה שאנו נמצא חופש מסכנה, שנדע ביטחון. בסופו של דבר, אנו מאחלים שלכל היצורים החשים, כמו גם לנו עצמנו, תהיה תחושה של מחסה, יהיה מקום מבטחים, תהיה חירות מייסורים פנימיים ומאלימות חיצונית.יש איכות סיוטית לחיים ללא ביטחון. כאשר אנו חיים, אבודים שוב ושוב במצבים מותנים כגון כעס ותאוות בצע, נפגעים ופוגעים באחרים ללא הרף, אין שלווה או ביטחון. כאשר אנו מתעוררים בשעות הלילה מחרדה, אשמה, וסערת נפש – אין שלווה או ביטחון. כאשר אנו חיים בעולם של אלימות גלויה לעין, אשר נשענת על שלילת ביטחונם העצמי של אנשים ועל הבדידות של ניצול ופגיעה בלתי מדוברים ומושתקים – אין שלווה או ביטחון. השאיפה העמוקה הזו היא הפתיחה המסורתית. “מי ייתן ואהיה חופשיה מסכנה.” ביטויים אפשריים אחרים הם “מי ייתן ויהיה לי ביטחון” ו”מי ייתן ואהיה חופשיה מפחד.””מי ייתן ויהיה לי אושר נפשי.” לו היינו בקשר עם החינניות שלנו עצמנו, לו היינו חשים פחות מפוחדים מאחרים, לו האמנו ביכולתנו לאהוב, היה לנו אושר נפשי. באותו האופן, לו יכולנו להתייחס בצורה מיומנת לייסורי התודעה אשר מתעוררים, ולא להזין או לטפח אותם, היה לנו אושר נפשי. אפילו במצבים חיוביים מאוד או מצבים שיש בהם מזל רב, ללא אושר נפשי, אנו אומללים. לעתים אנשים משתמשים בביטוי “מי יתן ואהיה מאושר” או “מי יתן ואהיה שליו ושקט” או “מי ייתן ואגיע לחירות.””מי יתן ויהיה לי אושר פיזי.” עם הביטוי הזה אנו מאחלים לעצמנו הנאה מבריאות, חופש מכאב פיזי, והרמוניה עם הגוף שלנו. אם חופש מכאב איננו בבחינת אפשרות ריאליסטית, נשאף לקבל את הכאב בידידות ובסבלנות, באופן כזה שלא נהפוך את הכאב הפיזי לייסורים מנטליים. תוכלו להשתמש גם בביטוי כמו “מי ייתן ואהיה בריא,” “מי יתן ואחלים,” “מי יתן וגופי יהפוך לי לחבר,” או “מי יתן והאהבה וההבנה שלי תקבלנה ביטוי פיזי.””מי יתן ותהיה לי נינוחות של אושר ושגשוג.” ביטוי זה מורה על הצרכים המידיים של חיי היומיום – עניינים כמו מערכות יחסים, נושאים הקשורים למשפחה ומחייה. עם הבעת הביטוי הזה, אנו מאחלים שיסודות אלו של החיים היומיומיים יהיו חופשיים ממאבק, שיושגו ברוח טובה ובקלות. ביטויים חלופיים עשויים להיות “מי ייתן ואחיה במנוחה” או “מי ייתן ואהבה חברית תתגלה לאורך חיי” או “מי ייתן ואשכון בשלום.”

Continue Reading..

תרגול מכשולים

כל התנסויות היום-יום הופכות חלק מהתרגול שלנו, אפילו המכשולים המתעוררים בזמן מדיטציה. מורה הויפסנא ג’ק קורנפילד מזמין אותנו להפוך את המעצורים לחלק מהדרך.בחר אחד מהקשים והתכופים במצבי התודעה העולים במהלך התרגול שלך, כמו עצבנות, פחד, שעמום, תשוקה, ספק או חוסר מנוחה. במשך שבוע, בעת הישיבה היומית שלך, שים לב במיוחד לכל פעם שמצב התודעה הזה עולה. בחן אותו בזהירות. שים לב איך הוא נולד ומתוך מה. שים לב אם יש איזו מחשבה או תמונה מסוימת המפעילה מצב זה. שים לב מה משכו ומתי הוא מסתיים. שים לב איזה מצב תודעה מגיע אחריו בדרך כלל. ראה האם הוא עולה לפעמים ברכות או בקלילות. האם תוכל לראות אותו כלחישה בתודעה, ולא יותר? ראה כמה בוטה וחזק הוא נהיה. שים לב אילו דפוסים אנרגטיים או מתח משקפים מצב זה בגופך. היה מודע להתנגדויות הגוף והתודעה לחוויית מצב זה. התרכך וקבל גם את ההתנגדות. לבסוף, שב והיה ער לנשימה, בהמתנה ובציפייה למצב זה, אפשר לו לבוא, והתבונן בו כבחבר וותיק  

Continue Reading..

הנחיות למדיטציית ויפסנא

שבו בנוחות כשגבכם ישר, אך לא נוקשה או מתוח. עצמו את עיניכם בעדינות והרגישו את תחושות הנשימה עם מעבר האוויר דרך הנחיריים או השפה העליונה. תחושות השאיפה מופיעות בפשטות ובטבעיות. שימו-לב לאופן שבו מופיעה הנשיפה. יתכן גם שתבחרו לחוש את תנועת החזה או הבטן שלכם כשהאוויר נכנס או יוצא מגופכם.בכל מקום שבו תבחרו לעקוב אחר תחושות הנשימה, בין אם בכניסה וביציאה בנחיריים או בתנועת החזה או הבטן, אמנו את תודעתכם להתחבר באופן ברור לרגע הראשון של תחילת השאיפה.  לאחר-מכן השהו את הקשב למשך שאיפה אחת זו בלבד. התחברו שוב בתחילת הנשיפה והשהו את הקשב שלכם עד הסוף.חשוב שלא להיקלע לשאפתנות-יתר. לכולנו יש את היכולת לחוש בשלמות נשימה אחת. אך אם ננסה לעשות יותר מכך, אם יש לנו רעיון שאנו הולכים לשים-לב לנשימה שלנו במשך חצי שעה, זה יותר מדי. השתהות בקשב רצוף לפרק זמן שכזה היא הרבה מעבר ליכולת התודעה שלנו, כך שאנו מתייאשים עד מהרה. התחברו והשתהו למשך נשימה אחת בלבד… ואז עוד אחת. בדרך זו תוכלו לעבוד בטווח יכולתכם ותודעתכם תחל להתרכז בפשטות ובקלות.לפעמים מושאים אחרים יעלו – תחושות גופניות, מחשבות, דימויים, רגשות. שימו-לב לאופן שבו כל המופעים הללו עולים ומשתנים במודעות הפתוחה של התודעה. לעתים תכופות אנו נהיים מוסחים, אבודים במופעי החוויה, כבר לא בתשומת-לב. ברגע שתזכרו, חזרו למצב המודעות הפשוט.בהתחלה כדאי להתמקד בעיקר – אך לא רק – בנשימה. התמקדות שכזו מסייעת בייצוב הקשב ומשמרת את תשומת-הלב והערנות שלנו. השבת התודעה חזרה למושא מרכזי כמו הנשימה כרוכה במידה מסוימת של מאמץ, ומאמץ זה מייצר אנרגיה. זה כמו לעשות התעמלות חוזרת ונשנית על-מנת לפתח כוח שרירי. אתם ממשיכים לעשותה והגוף מתחזק. השיבה למושא מרכזי היא התעמלות תודעתית. אנו שבים שוב ושוב לנשימה, ובהדרגה התודעה מתחזקת ומתייצבת. רמת האנרגיה שלנו עולה. ואז, כשאנו נפתחים לתודעה פחות בוחרת, אנו תופסים דברים באופן מעודן ועוצמתי יותר.אם אתם חשים לעתים בכיווץ או במאמץ בעת התרגול, התרווחו ופתחו את שדה המודעות. עזבו את הנשימה לזמן-מה ובמקום זאת פשוט שימו-לב לכל מה שמופיע בששת שערי החושים (חמשת החושים הגופניים והתודעה): שמיעה, ראיה, לחץ, עקצוץ, חשיבה. או שתוכלו לנוח במודעות פתוחה, טבעית, ולשים-לב רק לצלילים שמופיעים ונעלמים. הרחבת מוקד תשומת הלב בדרך זו מסייעת לתודעה להפוך מאוזנת ומרווחת.תוכלו גם להשתמש בטכניקת התיוג המנטאלי כדי לחזק את תשומת-הלב המודעת. אומנות התיוג המנטאלי ככלי מדיטטיבי דורשת אימון והתנסות. תיוג של מושאי החוויה עם הופעתם תומך בתשומת הלב במגוון דרכים.על התיוג להתבצע בעדינות רבה, כמו לחישה בתוך התודעה, אך עם די דיוק ודקדוק כדי שהוא יתחבר ישירות למושא. לדוגמא, תוכלו לתייג כל נשימה על-ידי אמירה ללא קול:פנימה, החוצהאו נופלת.בנוסף, תוכלו לתייג כל תופעה אחרת שעולה בעת המדיטציה. כשמחשבות צצות ציינו: חשיבה. אם תחושות גופניות משתלטות ציינו: לחץ, תנודה, מתח, עקצוץ או מה שלא יהיה. אם צלילים או דימויים עולים לקדמת הבמה ציינו שמיעה או ראיה.אפשר לראות את התג עצמו כמופע נוסף בתודעה, גם כשתפקידו להגן עלינו מפני הסחה. תיוג, כמו מסגור של תמונה, עוזר לכם לזהות את המושא בבהירות רבה יותר ומוסיף מיקוד רב יותר ודיוק להתבוננותכם.תיוג מנטאלי תומך בתשומת-לב באופן נוסף – על-ידי כך שהוא מראה לנו מתי המודעות הינה תגובתית ומתי היא באמת בתשומת-לב. לדוגמא, יתכן שנהיה מודעים לכאב בגוף, אך דרך מסננת של סלידה. ללא כלי התיוג קורה תכופות שאיננו מזהים את הסלידה, שעשויה להוות מעטפת עדינה סביב הכאב עצמו. נימת קולו של התג המנטאלי חושפת רבות בנוגע לתודעה שלנו. אתם יושבים ומציינים: כאב, כאב, אבל אולי התג מלווה בנימה של חריקת שיניים, והנימה מבהירה את המצב התודעתי לאשורו. באופן די מדהים, שינוי פשוט של הנימה יכול הרבה פעמים לשנות את מצבכם התודעתי. תיוג מעדן את איכות תשומת הלב – אותה מודעות מסוימת שאינה מגיבה.תיוג מנטאלי מחזק גם את גורם המאמץ-אנרגיה של התודעה. כיוון שתיוג אכן דורש מאמץ מיוחד, יש אנשים שמתקשים לעשות זאת בהתחלה. אבל מאמץ גובר על עצלות ורפיון; עצם המאמץ לתייג בחרישיות כל מושא שמופיע מגביר את האנרגיה, שגורמת לתרגול להמשיך להתפתח ולהעמיק.השימוש המיומן בתיוג מנטאלי משאיר אותנו אנרגטיים, מדויקים ובתשומת-לב. נסו טכניקה זו בישיבה הבאה שלכם, אפילו למשך זמן קצר בהתחלה. פשוט ציינו כל מופע שעולה כשאתם נהיים מודעים אליו: עולה, נופל, חושב, חושב, כאב, כאב, עולה, נופל. מסגרו כל רגע של חוויה בתג מנטאלי חרישי, והתבוננו בהבדל שבאיכות הקשב שלכם.היו סבלניים בלמידת השימוש בכלי זה בתרגול. לעתים אנשים מתייגים בקול רם מדי, כך שהתג מעמיד בצל את החוויה. לפעמים אנשים מתאמצים יותר מדי ונהיים מתוחים ודרוכים עם המאמץ. תנו לתג לדאות למטה על המושא, כמו פרפר שנוחת על פרח, או תנו לו לצוף למעלה עם המושא, כמו בועה שעולה. היו קלילים, היו רכים, תיהנו.

Continue Reading..

ההארה עצמה

זן מאסטר דוגן מן המאה ה-13, המורה החשוב ביותר בהיסטוריה של הבודהיזם ביפן, לא הסכים עם הגישה לפיה מרכיבים מסויימים מובילים דרך המדיטציה עד לרגע המימוש (realization). במקום זאת, הוא ראה את המדיטציה כהארה עצמה.האמת מושלמת ושלמה לכשעצמה. היא אינה דבר שנתגלה לאחרונה; היא התקיימה תמיד. האמת אינה רחוקה; היא נוכחת תמיד. היא אינה דבר שיש להשיגו, מאחר שאף צעד מצעדייך אינו מרחיק אותך ממנה.אל תלך אחר רעיונותיהם של אחרים, אלא למד להקשיב לקול שבתוך עצמך. גופך ותודעתך יתבהרו ותבין את האחדות שבכל הדברים.התנועה הקטנה ביותר של חשיבתך הדואליסטית תמנע ממך להיכנס לארמון המדיטציה והחוכמה.הבודהה מדט במשך שש שנים, בודהידהרמה במשך תשע שנים. תרגול המדיטציה אינו שיטה לצורך הגעה למימוש (realization) – הוא ההארה עצמה.חיפושך בספרים, מילה אחר מילה, עשוי להוביל אותך למעמקים של ידע, אך זו אינה הדרך להגיע להשתקפות של העצמי האמיתי שלך.כאשר תיפטר מן המושגים שאתה מחזיק לגבי תודעה וגוף, האמת המקורית תופיע במלואה. זן הוא פשוט הביטוי של האמת; לכן, כמיהה ושאיפה אינן העמדות האמיתיות של הזן.על מנת לממש את האושר שבמדיטציה, מוטב שתתרגל כוונה טהורה והחלטיות איתנה. מוטב שחדר המדיטציה שלך יהיה נקי ושקט. אל תתעכב על מחשבות לגבי טוב ורע. פשוט הירגע ושכח שאתה מודט. אל תשתוקק למימוש (realization), שכן מחשבה זו תשאיר אותך מבולבל.שב על כרית באופן הכי נוח שניתן, לבוש בבגדים נוחים. החזק את גופך ישר מבלי לנטות ימינה או שמאלה, קדימה או אחורה. אוזניך צריכות להיות בקו ישר עם כתפייך, ואפך בקו ישר עם טבורך. שמור על לשונך במעלה חלל הפה וסגור את שפתייך. השאר את עיניך מעט פתוחות, ונשום דרך נחיריך.לפני שתתחיל במדיטציה, קח כמה נשימות איטיות ועמוקות. שמור על גופך זקוף ואפשר לנשימה לחזור להיות רגילה. מחשבות רבות יציפו את תודעתך; התעלם מהן ושחרר אותן. אם הן ממשיכות, היה מודע אליהן מודעות שאינה חושבת. במילים אחרות, חשוב ללא-מחשבה.מדיטציית זן אינה תרבות הגוף, ולא שיטה להשיג משהו חומרי. היא שלווה ומבורכת כשלעצמה. היא המימוש של אמת ושל חכמה.במדיטציה שלך, אתה עצמך המראה המשקפת את פתרון בעיותיך. בטבעה האמיתי של התודעה האנושית קיים חופש מוחלט. ביכולתך להשיג את החופש שלך באופן אינטואיטיבי. אל תעבוד על מנת להגיע לחופש, מוטב שתאפשר לתרגול עצמו להיות השחרור.כאשר ברצונך לנוח, הנע את גופך באיטיות ועבור בשקט למצב עמידה. תרגל את המדיטציה הזו בבוקר או בערב, או בכל זמן פנוי לאורך היום. במהרה תבין כי טרדותיך המנטליות נושרות בזו אחר זו, ואתה משיג כוח אינטואיטיבי שעד כה לא הבחנת בקיומו.אלפי תלמידים תרגלו מדיטציה וקטפו את פירותיה. אל תפקפק באפשרויות הגלומות בשיטה רק בשל פשטותה. אם אינך יכול למצוא את האמת בדיוק במקום בו אתה נמצא, היכן עוד תצפה למצאה?החיים הם קצרים ואף אחד אינו יודע מה יוליד הרגע הבא. פתח את תודעתך כל עוד אתה יכול, וכך תשיג את אוצרות התבונה, שבתורה תוכל לחלוק בשפע עם אחרים, ולהביא להם אושר.

Continue Reading..

המורה הגדול

בעודנו עושים מדיטציה, אנו לומדים אודות עצמנו, אפילו בעודנו משחררים תחושה של “אני” כזה שחווה. הבנה זו, כפי שמציין המורה הסרי-לנקי הנכבד גונרטנה, עונה על שאלתנו הראשונה – “מה היא מדיטציה?” – ומובילה לטרנספורמציה האישית אשר עונה על שאלתנו הבאה, “לשם מה לעשות מדיטציה?”מדיטציה מכונה “המורה הגדול”. היא כאש המתיכה ומזקקת מתכת יקרה בתהליך איטי של הבנה. ככל שתבין יותר, כך תוכל להיות גמיש וסובלני יותר. ככל שתבין יותר, כך תוכל להיות חומל יותר. תהיה כהורה מושלם או כמורה אידיאלי. אתה מוכן לסלוח ולשכוח. אתה מרגיש אהבה כלפי אחרים כיוון שאתה מבין אותם. ואתה מבין אחרים כיוון שהבנת את עצמך. אתה התבוננת עמוק פנימה וראית את האשליה העצמית ואת חולשותיך האנושיות שלך. אתה ראית את האנושיות שלך עצמך ולמדת לסלוח ולאהוב. כאשר למדת מהי חמלה לעצמך, החמלה לאחרים מגיעה מאליה. מודט מנוסה השיג הבנה מעמיקה של החיים, והוא באופן בלתי נמנע מתייחס לעולם באהבה עמוקה ובלתי שיפוטית.מדיטציה היא במידה רבה כעיבוד קרקע חדשה. כדי להפוך יער לשדה, ראשית עליך לכרות את העצים ולעקור את גדמי הגזעים. לאחר מכן אתה חורש את האדמה ומדשן אותה. אז אתה מפזר את הזרעים ולבסוף אתה קוצר את היבולים. כדי לעבד (לטפח) את תודעתך, ראשית עליך לכרות את הגורמים המפריעים העומדים בדרכך, לעקור אותם מן השורש כך שלא יצמחו מחדש. אז אתה מדשן אותה. אתה דוחק אנרגיה ומשמעת אל תוך אדמת התודעה. לאחר מכן אתה טומן את הזרעים ולבסוף אתה קוצר את יבוליך – הם האמונה, המוסריות, תשומת הלב  והתבונה.אמונה ומוסריות, אגב, הם בעלי משמעות מיוחדת בהקשר זה. הבודהיזם אינו דוגל באמונה במובן של להאמין בדבר כיוון שהוא כתוב בספר או מיוחס לנביא או שלימד אותה בר-סמכא. המשמעות כאן קרובה יותר לאמון, לבטחון. היא ידיעה שמשהו הוא נכון כיוון שראית שהוא “עובד”, כיוון שצפית בדבר עצמו בתוכך. באותו אופן, מוסריות אינה ציות טקסי לאיזשהו קוד התנהגות שנכפה עליך באופן חיצוני. אלא היא דגם התנהגותי בריא שסיגלת לך כהרגל. דגם שבחרת לאכוף על עצמך במודע ומתוך רצון חופשי, כיוון שאתה מזהה שהוא עדיף מאשר התנהגותך הנוכחית.מטרת המדיטציה היא טרנספורמציה אישית. אתה הנכנס אל התנסות המדיטציה “מצידה האחד” אינו אותו אתה היוצא “מצידה השני”. המדיטציה משנה את אופייך בתהליך של סנסיטיזציה (לחילופין: בתהליך בו אתה הופך רגיש יותר), על ידי כך שהיא גורמת לך להיות מודע באופן עמוק למחשבות, למילים ולמעשים שלך. היהירות שלך מתאדה והאנטגוניזם שלך מתייבש. תודעתך הופכת רגועה ושלווה.  וחייך נעשים חלקים יותר. לפיכך, מדיטציה הנעשית כיאות מכינה אותך לפגוש את תהפוכות (לחילופין: את העליות והמורדות של) החיים. היא מפחיתה את המתח שלך, את פחדך ואת דאגתך.  אי השקט נסוג והתשוקה מתמתנת. דברים מתחילים להסתדר וחייך נעשים “דאייה” במקום מאבק. כל זה קורה באמצעות ההבנה.מדיטציה מחדדת את הריכוז שלך ואת כוח החשיבה שלך. ואז, בהדרגה, המניעים והמכניקה התת-הכרתיים שלך הופכים ברורים לך. האינטואיציה שלך מתחדדת. הדיוק של מחשבתך גדל, ובהדרגה, אתה מגיע לכדי ידיעה ישירה של דברים כפי שהם באמת, ללא דעה קדומה וללא אשליה. אם כך, האם זו סיבה מספקת כדי לטרוח? בקושי. ישנה רק דרך אחת בה תדע אם מדיטציה שווה את המאמץ. למד לעשותה כהלכה, ועשה אותה. תיווכח בעצמך.

Continue Reading..

כיצד ללמוד בודהיזם

א. הדרשה הראשונה של הבודהא בדרך כלל, נהוג לומר שהדרשה הראשונה של הבודהא- הייתה  “דהמא- צ’אקה-  פאוואטאנה” אשר ניתנה בפארק הצבאים, ליד וארנאסי, ל- 5 נזירים. אבל, למעשה, אפשר לומר שהדרשה או ההסבר הראשון שהבודהא ניסה להעביר- הייתה, עוד לפני כן- כאשר  הוא פגש אדם בדרכו לואראנסי. באותה פגישה ראשונה- אותו אדם שאל את הבודהא: מה אתה? האם אתה אדם? […]

Continue Reading..
שתפו
שתפו