EN
EN

הנחיות לתרגול אופקהא

הרגישו את גופכם ואת הנשימה שלכם. הרגישו את המודעות. אם יש מחשבות שעולות לתודעה או שהתודעה קהה, שימו לב לרווח שמסביב למחשבות, מסביב לקהות. היו עם המודעות עצמה, והשתמשו בגוף ובנשימה כאמצעי להישאר בתוך המודעות עצמה. השלב הראשון הוא לתרגל עם המילים – “בלתי ניתן להפרדה” – פשוט הפילו מלים אלה לתוך המודעות. ונשמו עם המלים האלה: “בלתי ניתן להפרדה”. […]

Continue Reading..

המילה האחרונה של הבודהה: ערנות

אַפַּמַאדַההמילה בפאלי היא אפמאדה, שלמעשה היא מונח שלילי. א-, בדומה ליוונית, משמעה ‘לא’, והתרגום של פמאדה הוא משהו כמו ‘חוסר ערנות’. באנגלית קשה למצוא מונח בעל אותה משמעות חיובית. אחת הדוגמאות שממחישות את המושג היא: אדם שסובל מפמאדה הוא אדם שאיכשהו איבד שליטה. שיכור, מישהו מבולבל לחלוטין, תחת השפעת אלכוהול, מוגדר כנמצא במצב של פמאדה, וכולנו יכולים לשער מה זה אומר- אולי במקרים מסוימים אפילו מתוך חוויה ישירה. זה מצב שבו האדם כבר אינו כל כך עקבי; מצב שבו לאדם לא כל כך אכפת מה הוא אומר או עושה; מצב שבו הוא אינו כל כך מודע למה שקורה, כך שלמחרת כשהוא פוגש את חבריו שעמם בילה ערב לפני כן, הוא אינו יכול לזכור את מה שהם מספרים שעשה או אמר. במובן הזה, פמאדה היא אובדן מודעות, או לכל הפחות תודעה כאוטית, לא ממוקדת, לא מובנית, שלעיתים קרובות מובילה לחרטה ואף לייאוש.אַפמאדה היא היעדר פמאדה,אם כי במחשבה הבודהיסטית, כשאומרים שמשהו הוא “לא-x”, במקרה הזה “לא-פמאדה”, זה לא אומר פשוט ההיעדר של אותו הדבר. למשל, כוס מים היא לא חסרת-ערנות; זו לא הכוונה. מילת השלילה א-, משמעה ההפך מ-. כך אַפמאדה, אם נמשיך את הדוגמה שנתתי, היא ההפך מלהיות שתוי; ההפך מלהיות לגמרי מנותק; ההפך מלהיות חסר שליטה.הקושי עם המונח הזה נעוץ בכך שמתרגמים שונים במסורות בודהיסטיות שונות לא מסכימים על המילה המתאימה ביותר באנגלית. אחדים מהמונחים שבהם אנחנו עשויים להיתקל הינם דריכות, שקדנות, ערנות ומצפוניות. מתרגם גרמני, ארנסט שטיינקלנר (Ernst Steinkellner) תרגם אותה כ-wachsame Sorge. Wachsame משמעו ערני או זהיר, ו-Sorga משמעה עניין או אכפתיות. אז עניין ערני. או אכפתיות ערנית.מילים אחרונות מפורסמותאנו עלולים לחשוב שעניין ואכפתיות לא מאוד שונים מתשומת לב או מודעות. וזה נכון. ואכן, בספרות הפרשנית הבודהיסטית, אפמאדה נחשבת לצעד השביעי בדרך בעלת שמונת הנתיבים, שהוא תשומת לב נכונה או קשב נכון. יש תחושה ברורה שערנות היא האופן הער שבו אנו ניגשים לדברים. זה קשור לנוכחות יותר מאשר להיעדרות; זה להיות כאן, במודעות מלאה (מצב שאנחנו שואפים אליו במדיטציה); למצוא את עצמנו ולטפח מודעות; זה ההפך משכחה, היעדרות או התנתקות. זה חוזר לאיכות של נוכחות תודעתית.אבל אני חושב שזה אף יותר מכך. אתם יכולים לראות שזו היתה המילה האחרונה בהחלט של הבודהה, לפחות לפי ה-Mahā-Parinibbāṇa Sutta. בין אם הבודהה אמר אותה או לא (אחרי הכול אין לנו דרך לדעת באמת) אלו שהיו סביבו באותה תקופה, ובמסורות הבאות, התייחסו – או באמת זכרו – שזה היה הנושא שאליו הבודהה התייחס על ערש דווי. כך שברור שַאפמאדה, עבור הבודהה והמסורות הבאות אחריו, נחשבת למפתח. כלומר, זה משהו שעלינו לטפח, לפתח ושאיכשהו מסכם את כל מה שהוא לימד.אמרתו המפורסמת הייתה, “תנאים נתונים לדעיכה, פעל למימוש גאולתך בערנות”. זה הפך לציטוט מפורסם, במיוחד בגרסה של רייס דייויס, מתרגם מוקדם מפאלי לאנגלית, שתרגם זאת כך “פעל למימוש גאולתך בשקדנות”. זה משפט מאוד יפה באנגלית; מאוד ערב לאוזן. טי אס אליוט לקח אותו בהשאלה והוא מופיע במחזה שלו “מסיבת הקוקטייל”. אני לא זוכר את ההקשר… אך שוב, זה מעניין שהוא השאיר את חותמו על אליוט בדרך כלשהי, וגם עלי זה השאיר חותם.כאן אנחנו נכנסים לניתוח טקסט קטן ועלינו להיות קצת זהירים. פעל למימוש גאולתך בתשומת לב. פעל למימוש גאולתך בשקדנות. במשפט המקורי בפאלי אין שום רמז לרעיון הגאולה. לעומת זאת, הטקסט, שהינו קצת לא ברור, אומר, המשך קדימה, או חתור קדימה עם אפמאדה. בדומה לאליוט שהשאיל את המשפט לשם צרכיו הספרותיים, רייס דייויס עושה כאן פרפראזה ומשנה קלות קטע מאחד המכתבים של סנט פול לקורינתים. אולי אחדים מכן מכירים את הטקסט שבו פול, לפחות בתרגום האנגלי הרגיל, אומר “בְיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ גאולתכם” (Work out your salvation with fear and trembling). אני סבור כי זו מפנה חכם: פעל למען גאולתך בתשומת לב, בשקדנות. לא משנה כיצד נקרא את המשפט המדויק, הנקודה של ַאפמאדה היא רעיון הערנות.הסיבה שהחלטתי לתרגם זאת כערנות היא שחיפשתי מונח שיהיה יותר חובק משקדנות או קשיבות, כאשר בקלות ניתן לחשוב על שני המונחים הללו כעל מצבי תודעה מיוחדים או מסגרות מודעות מסוימות. ערנות יכולה להקיף מכלול רחב יותר של מצבי תודעה, וזה ברור בטקסט  אחר שאני לא מצטט באופן מלא; זה נמצא בסמיוטה ניקאיה (אוסף הדרשות המקובצות) [3:17], שבהן הבודהה משווה את הערנות, או האפמאדה, לעקבות של פיל. העקבות של הפיל, מבין עקבות הרגליים של כל החיות, הינן הגדולות ביותר, ואלו שיכולות לכלול את העקבות של כל שאר החיות. לכן הוא משתמש בדימוי של עקבת הפיל כמעין מושג חובק – אפשר לומר מכיל-כל – שכולל את כל המעלות, כל האיכויות שאותן צריך להתרגל. זה משהו שמחזיק את כל הדבר הזה יחד.ישנם כאלה שידברו על זה כעל מושג הוליסטי. אפשר לדמיין שאדם שמלמד וחוקר כבר 45 שנה רעיונות ותרגולים בהקשרים שונים, יחפש רעיון חובק-כל שאיכשהו יחזיק את הכל במקום. בהקשר זה, אני תוהה אם ערנות או אפמאדה אינה תמצית של תיאור האופי – במובן הכי רחב שלו – של סוג האנשים שמקדישים את עצמם לדרך הזו. אם היה צריך לסכם את כל השיעורים שלו במילה אחת, כנראה שהבודהה היה בוחר את המילה אפמאדה. ואכן הוא אומר באנגוטרה ניקאיה (אוסף הדרשות הממוספרות) [1:6]: נזירים, אני לא מכיר דבר שהינו בעל יכולות גדולה יותר לעורר מצבים מיטיבים שעוד לא עלו, או לגרום לדעיכה של מצבים לא מיטיבים, שכבר עלו, מַאפמאדה.מחויבות לטובאסנגה, הוגה מהאייני בעל חשיבה מבריקה שהגה ברבים מרעיונות אלו בבהירות רבה, מגדיר אפמאדה כמה שמזין אנרגטית את הטוב ושומר על התודעה מפני מה שמייצר סבל. זוהי הגדרה של אפמאדה שהיא בעלת אוריינטציה מוסרית או אתית. אפמאדה אם כן, היא לא רק להיות בהתבוננות, ערנות או דריכות. וכמובן שלא ניתן, לדעתי, לפרש אותה רק כשקדנות. שקדנות לטעמי היא מונח ניטרלי מידי; אנחנו יכולים להיות שקדניים בעשייה של מיני דברים נוראיים. סטלין היה שקדן בדיכוי שלו את הקולאקים, אך אני לא חושב שהיתה לו אפמאדה. אפמאדה כוללת בבירור איכות מוסרית. היא קשורה, כפי שאסנגה טוען, להזנה אנרגטית של הטוב.למה הוא התכוון במילה “אנרגטית”? זה משהו שאנחנו נרתמים אליו במאמץ מודע. אַפמאדה היא לא רק מחשבה מודעת מקרית או מצב תודעתי קשוב, זוהי מחויבות להיות ערניים. זה יותר ממצב מדיטטיבי של התודעה, זה יותר מלהיות קשובים. זה קשור לאוריינטציה המוסרית או האתית הראשונית שלנו בחיים, עמה אנחנו מבצעים כל פעילות שלנו. בין אם בתרגול הפורמלי, באינטראקציות עם אנשים אחרים, בנושאים החברתיים שמעסיקים אותנו, בבחירות הפוליטיות שלנו, זו ההזנה האנרגטית של מה שנחשב בעינינו טוב.אל תשאלו אותי מה זה טוב – זו הרי שאלה רחבה מאוד; אך כיוון שאנחנו מתייחסים כאן לרעיונות בודהיסטים, נסתכל על מושג הטוב כפי שהוא מובן בבודהיזם. כמובן שבבודהיזם סמל הטוב הגדול, ה-summum bonum, הטוב הגדול ביותר, הוא ההתעוררות או ההארה, שנטמעה – ולדעתי הופכת להיות ממשית רק כאשר היא נטמעת – בדמות הבודהה. לא ניתן לצמצם את הטוב האופטימלי לחוכמה, לא יותר מכפי שנוכל לצמצם אותו לחמלה. השתיים כרוכות אחת בשנייה, הן מקבלות ממשות באדם. באופן סמלי, אנחנו חושבים על הבודהה ההיסטורי ועל דרך הצגתו. אני מרגיש שאנחנו עסוקים, בתרגול, בפוטנציאל האופטימלי של האדם. הטוב הגדול ביותר, אם אנחנו בודהיסטים, הינו דימוי, תחושה, או אינטואיציה שאליו אנחנו כאנשים מבולבלים וסובלים, יכולים במהלך חיינו לשאוף ולהפוך.לכן אַפמאדה היא מילה שמשמעותה היא ערנות (אך יותר מזה, איכשהו… מאוד קשה למצוא את המילה הנכונה). אפמאדה היא אותה כוונה שמורה לנו את הדרך, מנתבת אותנו, מעוררת בנו השראה, ממלאה אותנו באנרגיה, מחייבת אותנו למה שאנחנו מחשיבים כטוב. אפשר לסכם אותה כחוכמה, חמלה, סובלנות – כל אותן האיכויות שהבודהיזם מעודד. אך תזכרו כי אפמאדה היא אותה מסגרת שכוללת את כולן.במילים אחרות, ההמשגה הטובה ביותר של אפמאדה היא לא כמצב תודעתי, אלא כנקודת מבט, עמדה, או רגישות. זו התחייבות כלפי מה שאנחנו מכבדים כטוב, שמגנה עלינו מפני אותם דחפים, מניעים, או הרגלים של התודעה שרוצים לחתור תחתינו, להציף ולהסיט אותנו מהמטרה. בסיכומו של דבר, אני חושב שזו היתה המילה האחרונה המתאימה ביותר לבודהה.למדוט בתשומת לבבואו נבחן את הרעיון של תשומת לב באופן יותר פרקטי, רק לרגע. תחשבו על תרגול המדיטציה האחרון שעשינו כאן, או כל תרגול מדיטציה אחר, אך על תבחרו אחד מושלם בצורה יוצאת דופן. ההנחיות למה שעשינו היו מאוד פשוטות: שבו מבלי לנוע, היו קשובים לנשימה, ושימו לב למה שקורה מסביבכם ובתוככם. אל תתנו למחשבות ורגשות, או זיכרונות ותכניות אקראיים לקחת אתכם רחוק, היו נוכחים. נראה שאנחנו מתבקשים לבצע פעולה פשוטה למדי. אך למרות שהיא פשוטה, גילינו ללא ספק,שהיא לא קלה. ואכן, מה שהרבה פעמים מעציב או מבלבל אותנו זה כיצד הדבר הפשוט הזה כל כך קשה!רק התיישבנו בכבדות על הכרית, והפעמון צלצל ואנחנו קצת טעונים ודואגים: “או קיי, אני הולך להעביר את 30 הדקות הבאות בישיבה.” בדרך כלל בדקות הראשונות הכול מתנהל כשורה. אך ברגע שזה הופך לרוטינה, ברגע שהקשב שלנו נשמט מהפעילות, מה קורה? אנחנו מוצאים את עצמנו נכבשים על ידי מחשבות ורגשות וזיכרונות ופנטזיות שלהם כלל לא התכוונו לתת דרור; פתאום הם שם. ומה שמוזר זה שאנחנו כלל לא (או לפחות רק לעיתים נדירות) שמים לב מתי הם מופיעים.אנחנו יושבים על הכרית שלנו, ממוקדים במה שאנחנו תופסים כטוב, כלומר להיות קשובים, נוכחים, ערים ומודעים. ולפתע, אנחנו כבר לא קשובים, נוכחים או מודעים. אנחנו בכלל לא כאן. נדדנו למקום אחר. נפלנו למין שכחה. לפעמים, אם פנטזיה עוצמתית משתלטת עלינו, היא יכולה להיות מאוד מוחשית ובהירה, ואנחנו ממשיכים לראות אותה ולהתעכב עליה. אך לעיתים קרובות יותר מה שמוביל אותנו רחוק זה משהו שאחרי זה אנחנו בקושי זוכרים.החוויה הזו ודאי מוכרת לנו ממדיטציות בישיבה, הכול מתנהל כשורה – ואז הפעמון מצלצל. אתם כמו חוזרים לעצמכם; הפעמון אף מעיר אתכם קצת. לא שישנתם, אך שפשוט לא הייתם נוכחים. הייתם איפשהו, ואתם מודעים במעומעם שהרבה דקות עברו מאז ששמתם לב לנשימה האחרונה. ולמרות שמה שלקח אתכם היה ככל הנראה כובש ומעניין, אינכם יכולים לזכור מה זה היה. אולי אתם זוכרים במעומעם פנטזיות שהולכות ונסוגות במהירות; זה קצת כמו שכשאתם קמים בבוקר ומתעוררים מחלום מאוד מוחשי וברגע שאתם פותחים את העיניים כל מה שנשאר זה זיכרון מעורפל ועמום שאתם מנסים לאחוז, אך הוא כבר נעלם.זה מראה לנו עד כמה אנחנו חיים את חיינו בשכחה. בכל פעולה שהופכת להיות יומיומית – כמו נהיגה ברכב למשל – מאוד קל לתפקודים המוטוריים של המערכת להשתלט והתודעה פשוט נודדת, ואנחנו כלל לא מודעים לכך.לדעתי, זו דרך לדבר על פמאדה, ההפך מאפמאדה. נתתי את הדוגמה הזו בהתחלה: מצב של שכרות, שכחה, חוסר מודעות. במובן הזה אפמאדה, או ערנות, מתייחסת להיותנו מודעים לחלוטין, נוכחים לחלוטין. להיות נוכחים זה מה ששומר על התודעה שלנו ממה שמעורר סבל. כל עוד אנחנו נוכחים, מאוד קשה לאותן מחשבות אימפולסיביות, טועות ומוסחות להשתלט עלינו. אך ברגע שנוכחות התודעה מתרופפת, מבלי משים, כבר נדדנו.שנטידווה, המשורר, הפילוסוף ואיש המוסר הבודהיסטי ההודי מהמאה השמינית, משווה בכתבים שלו את המכאובים – שזה התרגום שלי לקילסה, הפגמים, מצבי התודעה השליליים – לכנופיות גנבים שמשוטטות סביבנו, בציפייה להזדמנות, לכבוש את בית התודעה שלנו ולגנוב את אוצרותיו. הוא משווה את הקשיבות, לשומר הסף של החושים שתמיד ערני לפשיטות הפוטנציאליות של ההיאחזות, הדחייה, תאוות הבצע, הקנאה, כל מה שמרגיש כאילו, ואכן מחכה, לכבוש אותנו. הדימוי הזה עוזר להיווכח שאפמאדה, סוג המודעות הזהירה והערנית הזו, היא ההפך מאבדן הקשב שמאפשר לנו לשכוח, לנדוד או ללכת לאיבוד.כמובן שהבעיה היא שכשאנחנו נודדים בצורה הזו, בהגדרה, אנחנו לא מודעים לכך שאיננו מודעים. אם היינו מודעים למה שקורה, דעתנו לא הייתה מוסחת. הסחת דעת היא משהו שאנחנו לא מודעים אליו בהכרח. אנחנו עשויים להיות מודעים לרגע הראשון –  למשל שעלה לנו דימוי מושך. אך כשהוא משתלט, אנחנו נופלים למין מצב כמעט לא מודע – אם לא חסר מודעות לחלוטין. זו הפמאדה, אובדן המודעות. זה לא אומר שאנחנו מפסיקים לתפקד; אנחנו לא נופלים כערימה שמוטה על הרצפה. עדיין נראה כאילו אנחנו מתפקדים כראוי בהחלט. אני סבור כי האמת המדאיגה היא שאנחנו מעבירים את רב חיינו כך; כנראה הרבה יותר ממה שהיינו רוצים להודות.תרגול האפמאדה, הערנות, צריך לשמור עלינו כל הזמן מפני אובדן המודעות. ואז, במקום שהמודעות שלנו תהיה רק שורה של רגעים נפרדים שביניהם תהומות של חוסר מודעות המרכיבים את ימינו, חיינו הופכים להיות יותר נוכחים, ערניים, קשובים, נמצאים כאן, ולא ההפך.

Continue Reading..

תבונת הרגשות

הרגשות שלנו יכולים להיות מופעלים ממשהו מאד קטן: תחושה פיזית, מחשבה חולפת, מגע, הרגשה. בהקשר של דְהַמָה אנו מתחילים להבחין שלמעשה רגשות הם מבנים: תערובת של מחשבה, הרגשה, תפיסה, התניות עבר, טראומה, סיפורים משפחתיים: כל הדברים הללו באים יחדיו ליצור רגשות. לעיתים אנו בסיטואציה בה ללא סיבה נראית לעין אנו מתחילים לבכות, או נהיים כעוסים או מבולבלים. כשאנו מחפשים סיבה ולא מוצאים אחת, אנו עשויים לחשוב שמשהו בנו אינו כשורה, שזו אשמתנו. אנו הופכים עצמנו אומללים מכיוון שאיננו מבינים שישנה תמונה גדולה יותר. כך זה להיות אנושי.הפסיכולוגיה המודרנית לא הצליחה להגדיר רגש. עשורים של מחקרים כשלו בנסיון לאתר מהו רגש. הוא משתנה תמידית, הוא בלתי ניתן להגדרה. אז אנו עשויים לשבת שלווים במדיטציה, מוקפים באנשים אחרים רבים, אך כשמישהו אחר נכנס אל החדר תחושת השלווה משתנה. אנו מודעים לגוון של תחושה חדשה, אולי רגש טעון בגוף ואנו מבינים שעל מנת לשחרר את זה יידרש יותר מרק מודעות והסכמה להרפות. נדרשת גם תבונה, הבנה, כדי לראות לעומק המאפיינים האמיתיים של אניצ’ה- דוקהה- אנטא – שזה בלתי קבוע, לא מספק, ולא- עצמי.המונחים ‘חוכמה’ ו’רגש’ נראים זרים זה לזה. לרוב אנו לא מקשרים רגש עם חוכמה. באופן מעניין, רגשות מקושרים ליסוד המים. מורה ידוע ממסורת נזירי היער הצביע על כך שאנו מאד מודאגים בנוגע לאקולוגיה ולטוהר היסודות בכדור הארץ, אך לעיתים נדירות אנו לוקחים בחשבון עד כמה מזוהם יסוד המים הפנימי שלנו עלול להיות. כשאנו לא בתשומת לב לרגשות שלנו, הם יכולים להיעשות רקובים. לרוע המזל, דרך חוסר המודעות הזו, הם גם יכולים להפוך למאד עוצמתיים ולהשפיע על כל הסביבה הפנימית שלנו, ממש כשם שמים יכולים לחלחל ולזהם את סביבתם הטבעית.למרות זאת, זה יכול להיות קשה להתבונן בבהירות על כמה רגשות – כעס, קנאה, צרות עין, חמדנות – מכיוון שהם כל כך כואבים. אך דרך הבודהה מתחילה בהכרה של סבל. רק כשאנחנו מסוגלים לראות סבל אנו יכולים לדעת שיש סוף לסבל. דוקהה, סבל, לעיתים מתורגמת כ ‘לחץ’. זהו תרגום טוב. כשאנו מתבוננים ברגשות שלנו, אנו מתבוננים על לחץ, על מתח. אך אנו עשויים למצוא שלמרות שאנו למדים את התודעה שלנו ואת גופנו, הסיפורים הפנימיים שלנו או הדרך בה אנחנו מתייחסים לאנשים אחרים, אנו למעשה עדיין לא רואים את המתח הקשור בהם. אנו יודעים שיש בנו משהו מתוח, משהו אומלל, משהו עצוב או דביק, אבל עדיין איננו יכולים לראות זאת בבהירות. לעיתים קרובות זה מכיוון שזה קרוב מדי אלינו. זה כמו עור שני, אין מספיק מרווח בינינו לבין ההדהוד הרגשי.לעיתים קרובות אני נזכרת שבמשך הרבה שנים לא חשבתי שאני כועסת בסיטואציות מסוימות. פשוט צדקתי! לקח לי זמן רב לראות כעס כחוויה אובייקטיבית, כשמשהו נפרד ממני. חשבתי שאני יודעת הכל על כעס: לימדתי אנשים אחרים כיצד להתמודד עמו, למדתי אותו, מדטתי עליו, אך עדיין הוא לא היה לגמרי ברור. אולם, ברגע שכעס נראה בבירור כרעיל, כל רעיון של כעס ‘צודק’ יוצא מחוץ לחלון.חמדנות זה עוד רגש חזק, לא רק חמדנות לאוכל, אלא חמדנות לכל דבר. למעשה, זו הייתה האנרגיה של חמדנות שהביאה אותי לדהמה. הבנתי שתשוקה היא בור ללא תחתית: היא לעולם לא תסופק. אין זה משנה כמה מטעמים נהדרים אתם אוכלים, כמה חופשות נהדרות יש לכם, כמה אתם נהנים ממערכות יחסים נהדרות, חוסר הסיפוק תמיד מעבר לפינה. לזה הבודהה קורא דוקהה. עכשיו, כשאתם רואים תשוקה בבהירות, אתם רואים גם את המאפיינים שלה של אניצ’ה, דוקהה ואנטא. שאלו את עצמכם מי הוא אותו ‘אני’ שמשתוקק ואינו מסופק תמידית? מי מחפש סיפוק חושי? מי הוא ה ‘אני’ שכועס בצדק? עד אשר תראו דרך אשליית ה’אני’ תהיו לכודים בתוך תשוקה. כמובן, אפילו שישנה איזו תובנה לטבע של תשוקה והסבל הרגשי כתוצאה ממנה, אין זה אומר שהרגל התשוקה אינו ממשיך, או שלא תתעוורו שוב. אבל ראיתם וידעתם את הדפוסים של תשוקה ואתם מתחילים להבין את החשיבות של פיתוח חוכמה בנוגע לרגשות שלכם.לשחרר רגש עשוי לקחת זמן. למרות שבתודעה שלכם זה לגמרי נגמר, הגוף שלכם עדיין יכול להיות מלא בשאריות הרגשות של זעם, חמדנות או עצבות. הגוף והתודעה לא תמיד מדברים זה עם זו. אתם עשויים להצטרך להיות מאד סובלניים ומודעים לגבי האופן שבו הגוף סופג ומשחרר רגש באיטיות רבה יותר מהתודעה. אתם עשויים לחשוב שהרגשות הללו קורים בגלל משהו שעשיתם, אך למעשה הם תגובה למה שאנו תופסים כנעים או כלא נעים, למה שאנו אוהבים או לא. אנחנו לא צריכים להאשים את עצמנו, אלא פשוט לזהות שכאשר תשומת לב איננה נוכחת, החיים קורים על טייס אוטומטי! זהו היבט של אנטא.לפעמים התודעה יכולה להיות כל כך מלאה ברגש עד שהמוח מאבד מיכולתו לחשוב ואנו לא יכולים להביע את עצמנו. בזמנים כאלו, של רגש עוצמתי, נראה שלתודעה יש מעין מכניזם של הגנה, היכולת להתנתק. כאשר יש לנו חוויה רגשית חזקה, אנו נוטים לתגובת יתר ומאבדים את הבהירות. מכיוון שאין לנו את היכולת להיענות לסיטואציה, התודעה פשוט נאטמת.לו היינו באמת בשליטה על התודעה שלנו, היינו מעדיפים תודעה שלווה ושקטה במקום הסערות וההפרעות שאנו חווים לעיתים קרובות. ובכל זאת, כאשר רגש נוכח אנו יכולים לראות זאת כהזדמנות פז. אף על פי שרגע זה עשוי להיות רגע כואב, כשאנחנו נשארים מאד נוכחים ומחוברים לחום ולאנרגיה שעוברים דרכנו, נראה אותו משתנה ומאבד מהמטען הרגשי. נוכל לשחרר אותו. אך אם לא נהיה מודעים אליו, הוא יחייה הרבה סיפורים ישנים. אם אנחנו נאמין לרגשות שלנו, הם יסחבו אין ספור סיפורים יחד איתם, כל מה שמתקשר לאותו הרגש. ורגשות אינם בררניים: כל דבר ישן יכול לעלות ועד שנראה דרך ונבין את ההקשרים, הם יהיו למעמסה קשה. לפעמים אתם עשויים לתהות כיצד הטבע הרגשי שלנו והחוכמה יכולים להגיע ביחד.מאסטר גדול כמו אג’אהן צ’ה היה מארגן סיטואציות בהם תלמידיו היו רואים את הטבע הרגשי שלהם. הוא היה לוחץ להם על הכפתורים כך שהם היו נעשים ממש כועסים, מניע את התודעה שלהם למצב רגשי אינטנסיבי. אולי זה לא סוג הלימוד אותו הייתם מבקשים עכשיו, אבל אם הוא היה מגיע לפתחכם, כיצד הייתם מגיבים? האם הייתם מתחילים להתלונן ולהאשים את הסיטואציה? מבקרים את האנשים המעורבים? או שהייתם משתמשים בסיטואציה כלימוד? למעשה, אולי הבחנתם שהחיים נותנים לנו שפע של הזדמנויות לאתגר ולבחון את עצמנו. נראה שתמיד יש מישהו ש ‘דורך לנו על קצות האצבעות’. במובן הזה החיים הם המורה הגדול שלנו. אתם עשויים לחשוב: ‘לא, אני הולך למדוט כדי שאוכל להרגע. אני הולך להתרחק מכל זה.’ אך זכרו שמצב של רוגע הוא רק היבט אחד של התרגול. בבודהיזם התודעה מושוות לאגם צלול אך כשאנו מתבוננים עליו אנו עלולים להתעלם מהפסולת בתחתית ולאבד את הסיכוי להיעשות חופשיים מאשליה.ללכת בדרך איננו דבר קשה לכשעצמו. אבל זה קשה לתחושת העצמי, לישות האשלייתית הנקראת ‘אני’ שכה מתנגדת לשחרור. שוב, העצמי הזה הוא אוסף של הרגלים, הוא אינו פגם. אין לכם ‘עצמי’ מכיוון שרציתם בו. זה פשוט קרה. לא רציתם שיהיה לכם אגו, אגו אחוז באשליה, אותו אתם עשויים לשנוא כרגע: ‘האישיות שלי – אני נוראי!’ אנחנו טובים מאד בהשפלה עצמית, בהחלט, זה עשוי אפילו להרגיש נוח.אז כיצד אנו יכולים להתחיל להתיידד עם הטבע הרגשי שלנו? אולי תחילה הראש מוביל. אנו יודעים מה לעשות, אולי קראנו את כל הלימודים על רגשות ואנו מלאי כוונות טובות. ואז, כשתרגול הדהמה הופך לחלק מחיינו, אנו מתקרבים אל ליבנו. זה עשוי להיות מפחיד מכיוון שללב יש איכות רכה, פגיעה,נוזלית, שלא כמו האנרגיה המנטלית בראשנו שיכולה להיות קשה ודי נוקשה. כאשר אנחנו נכנסים לאזור הלב אנו מתחילים לבוא במגע עם עולם הרבה יותר מעורפל ככל שאנחנו נעים מהאנרגיה המנטלית אל עבר היבט יותר רגיש של התודעה והגוף שלנו. אנו מתחילים לחוש ולהתחבר עם החוויה הרגשית שלנו באופן ישיר, ללא בלבול. אנו מגלים שבממלכת הרגשות הדברים הם הרבה פחות מוגדרים. אין מחיצות וגבולות ברורים. רגשות יכולים להיות בוגדניים – מכיוון שהם יכולים להתפשט כל כך רחוק. עבור תודעה שנצמדת להיגיון ובהירות אינטלקטואלית, התרגול יכול להיות קשה, מכיוון שלראות בבהירות אין קשר לרעיון אודות הדברים, זוהי היכולת לראות את הדברים כפי שהינם, כאן ועכשיו, בנוכחות התודעה.ככל שאנו נהיים מאד נוכחים עם הרגשות שלנו, זה מדהים כיצד הנוכחות הזו של התודעה יכולה להרגיע את התגובות שלנו בצורה מאד טבעית. פשוט על ידי השארות לגמרי בנוכחות כאשר עולים רגשות, אנו יכולים להיות עדים כיצד הם משתנים ודועכים. ואילו, אם איננו מודעים לכך מיד, הרגשות שלנו יכולים להפוך לסיפור עצום המערב ‘אותי’ ו’אותו’, ו’אותם’ ו’אותנו’, ו’איך אתה מעז?’ או אז רגשות יכולים להפוך להר של בעיות. אבל אני בטוחה שאף אחד מאיתנו אינו מעוניין בהר של בעיות. אנחנו לא מבקשים אותם, הם פשוט קורים לנו. זה אנטא. אין עצמי בשליטה, רק תוצאות של הרגלים. כאשר אנחנו אומרים ‘הלוואי ולא הייתי כה כעוס. הלוואי ולא הייתי מקנא כל כך’, אנו עדיין חושבים שאנו בשליטה על הרגשות שלנו, אך למעשה אנחנו לא. אנחנו בשליטה רק כאשר אנחנו מתחילים להסתכל עליהם דרך העדשות של תשומת הלב והבנה בהירה. בתרגול דהמה, תשומת לב וראייה בהירה פשוט מורשים לקחת פיקוד. כשאנחנו מסוגלים להסתכל על עצמנו באור השלו והשקט של תשומת הלב, ללא שיפוטיות, חמלה מתעוררת באופן טבעי ואנו יכולים לקבל את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו. הרגע הזה הוא קבלה מושלמת של מה שיש.

Continue Reading..

תרגול הליכה

בחרו מקום פרטי ולא מסובך, בו תוכלו ללכת אנה ואנה – מקום בו אורך מסלול ההליכה יהיה בין 3 ל-6 מטר. אם ההליכה בחוץ, מצאו מקום מבודד כדי שלא תרגישו במבחן. אם ההליכה בפנים, מצאו מקום פנוי מרהיטים בחדרכם או מסדרון ריק. כך תוכלו להקדיש את כל תשומת ליבכם להרגשות ברגליכם בעת ההליכה.זכרו שזהו תרגול בתשומת לב וברגיעה, ולאו דווקא תרגול הליכה מיוחדת. אין אתם צריכים ללכת בצורה מיוחדת. אין צורך בשיווי משקל מיוחד, או בחינניות מיוחדת. סתם הליכה פשוטה. אולי הקצב איטי מהרגיל, אך מלבד זאת – הליכה שגרתית.התחילו את התרגול שלכם בעמידה ללא תנועה למספר דקות, בקצה אחד של מסלול ההליכה שלכם. עצמו את עיניכם. הרגישו את כל הגוף שלכם עומד שם. יש אנשים שמתחילים במיקוד תשומת הלב שלהם ברום ראשם, ואז מעבירים את תשומת ליבם לאורך גופם, החל מהראש והכתפיים, דרך הזרועות, החזה והרגליים, וכלה בהרגשת התחושות בכפות הרגליים. סביר שתרגישו תחושת לחץ בכפות הרגליים ואולי גם תחושה של ״רך״ או ״קשה״, תלוי במקום בו אתם עומדים.התחילו ללכת קדימה. שימרו על עיניים פקוחות כדי שתישארו בשיווי משקל. לעיתים קרובות אני מתחילה בקצב הליכה רגיל, של טיול, ומצפה שהמטרה המוגבלת של ההליכה, והקביעות החוזרת על עצמה, יגרמו לגוף שלי להאט את הקצב באופן טבעי. ההאטה מתרחשת מעצמה. אני חושבת שהיא מתרחשת מפני שהתודעה, שיש לה פחות גירויים לעבד, עוברת להילוך איטי יותר. סביר להניח שדחף החמדנות, שתמיד מחפש משהו חדש לשחק בו, נכנע, כשהוא מבין שאתם מתכוונים ברצינות לא ללכת לשום מקום.כשאתם צועדים בקצב של טיול, המראה הנשקף לעיניכם רחב ותאורי. כשהליכתכם איטית יותר, המראה יותר מקומי וסובייקטיבי. לו יכולם לראות את ההערות המנטליות שמלוות את הליכתם, כמו כותרות בסרט, הן היו נראות בערך כך:בקצב של טיול: ״צעד… צעד… צעד… צעד… הזרועות נעות… הראש נע… מחייכים… מתבוננים… עוצרים… מסתובבים… ציוץ ציפורים… צועדים… צועדים… מעניין מה השעה… מחשבה שזה משעמם… צועדים… צועדים… מניעים את הזרועות… מרגישים שחם… מרגישים שקריר… שמחים שנמצאים בצל… מחליטים להישאר בצל… מחייכים… צועדים…״בקצב איטי יותר: ״לחץ בכפות הרגליים… לחץ… הלחץ נעלם… לחץ… מופיע שוב… לחץ… עובר… קלילות… כבדות… קלילות… כבדות… קלילות… או! עכשיו תפסנו! עכשיו אנו סוף סוף נוכחים!… אופס! תשומת הלב הוסחה… מתחילים מחדש… לחץ על כפות הרגליים… לחץ… עובר… קלילות… כבדות… קלילות… כבדות… שומעים… חם… קר…״לאט זה לא יותר טוב ממהר. זה רק אחרת. הכל משתנה, ללא תלות בקצב, וחוויה ישירה של הארעיות יכולה להתרחש כשאתם מטיילים כמו גם כשאתם צועדים במתכוון ולאט. ההנחייה להגבלת המהירות בהליכה בתשומת לב אומרת לבחור במהירות בה סביר יותר שתצליחו לשמור על תשומת הלב. תגבירו או תאטו לפי הצורך.כעת, נסו מחזור של מדיטציה בהליכה. התחילו בשלושים דקות. אם יש לכם קוצב-זמן בעל צליל נעים, הפעילו אותו והתחילו. אם לשעון שלכם יש שעון-מעורר, תוכלו להשתמש בו כבקוצב-זמן. כשאתם הולכים, ציינו לעצמכם כמה פעמים מתעורר הדחף לבדוק מה בשעה. אל תעשו זאת. פשוט תצעדו. כך, בנוסף לנינוחות ולתשומת הלב, אתם מתרגלים גם וויתור, שמהווה גורם בסיסי בהתעוררות.  

Continue Reading..

תרגול אכילה

ישנם תהליכי תודעה וגוף רבים שמתרחשים בעת שאנו אוכלים. חשוב לפתח מודעות לסדר התהליכים; אחרת, קיימת סבירות גבוהה להתעוררות חמדנות ותשוקה ביחס לאוכל. וכשאיננו מודעים, אנו לא נהנים הנאה מלאה מחווית האוכל. אנו נוגסים נגיסה אחת או שתיים, ואז מחשבותינו נודדות.התהליך הראשון שקורה כשאנו אוכלים הוא שאנו רואים את האוכל. ציינו לעצמכם ״רואים, רואים״. אחר כך מגיע תהליך מנטלי, הכוונה לאכול. יש לציין כוונה זו, ״מתכוונים, מתכוונים״. הכוונה המנטלית היא הגורם לתנועת היד. ״תנועה, תנועה״. כשהיד או הכף נוגעים באוכל ישנה תחושה של נגיעה, של מגע. הרגישו את התחושות. אחר כך באה הכוונה להרים את היד, והתנועה עצמה. ציינו תהליכים אלה בתשומת לב.פותחים את הפה. מכניסים אוכל לפה. סוגרים את הפה. הכוונה להוריד את היד, ואז התנועה עצמה. כל דבר בעיתו. מרגישים את האוכל בפה, המרקם. לועסים. חוו את התנועה. כשתתחילו ללעוס, תתעורר תחושה של טעם. שימו לב לטעימה. ככל שתמשיכו ללעוס, הטעם נעלם. בולעים. שימו לב לסדרה השלמה של תהליכים שמתרחשים כאן. אין אף אחד מאחוריהם, אין מישהו שאוכל. זו פשוט סדרה של כוונות, תנועות, טעמים, תחושות מגע. זה מה שאנחנו – סדרה של התרחשויות, של תהליכים, וכשאנו שמים לב לסדרם, לזרימה, אנו משתחררים מהתפיסה של העצמי. אנו רואים את כל העבודה הזאת של הגוף ושל התודעה כרצף של תהליכים. כוונות, מחשבות, תחושות, תנועות, כולם קשורים זה בזה, התודעה מהווה את הגורם לתנועות הגוף, תחושות הגוף מהוות את הגורם לתשוקות ולכוונות שבתודעה.בדרך כלל אנו אוכלים ללא תשומת לב. הטעם בא ונעלם במהירות. בעוד האוכל עדיין בפינו, בגלל התשוקה והחמדנות להמשיך את חוויות הטעם, היד נשלחת לעבר אוכל נוסף, ובדרך כלל אין אנו מודעים כלל לתהליך שמתרחש. סיימו כל מה שבפה לפני שאתם לוקחים אוכל נוסף. בדרך זו תהפכו לרגישים לגופכם ולכמות האוכל שאתם זקוקים לה. קשה להפריז באכילה כשאתם אוכלים בתשומת לב… תכללו את המדיטצייה באכילה לתרגול היומי שלכם כך שלא ייווצר פער ברצף המודעות שלכם. מהרגע בו אתם משכימים, דרך כל מה שקורה במשך היום, היו מודעים, הפכו את הכל למדיטציה.

Continue Reading..

תרגול מדיטציה בהליכה

זכרו שזהו תרגול בתשומת לב וברגיעה, ולאו דווקא תרגול הליכה מיוחדת. אין אתם צריכים ללכת בצורה מיוחדת. אין צורך בשיווי משקל מיוחד, או בחינניות מיוחדת. סתם הליכה פשוטה. אולי הקצב איטי מהרגיל, אך מלבד זאת – הליכה שגרתית.התחילו ללכת קדימה. שימרו על עיניים פקוחות כדי שתישארו בשיווי משקל. לעיתים קרובות אני מתחילה בקצב הליכה רגיל, של טיול, ומצפה שהמטרה המוגבלת של ההליכה, והקביעות החוזרת על עצמה, יגרמו לגוף שלי להאט את הקצב באופן טבעי. ההאטה מתרחשת מעצמה. אני חושבת שהיא מתרחשת מפני שהתודעה, שיש לה פחות גירויים לעבד, עוברת להילוך איטי יותר. סביר להניח שדחף החמדנות, שתמיד מחפש משהו חדש לשחק בו, נכנע, כשהוא מבין שאתם מתכוונים ברצינות לא ללכת לשום מקום.בקצב של טיול: ״צעד… צעד… צעד… צעד… הזרועות נעות… הראש נע… מחייכים… מתבוננים… עוצרים… מסתובבים… ציוץ ציפורים… צועדים… צועדים… מעניין מה השעה… מחשבה שזה משעמם… צועדים… צועדים… מניעים את הזרועות… מרגישים שחם… מרגישים שקריר… שמחים שנמצאים בצל… מחליטים להישאר בצל… מחייכים… צועדים…״לאט זה לא יותר טוב ממהר. זה רק אחרת. הכל משתנה, ללא תלות בקצב, וחוויה ישירה של הארעיות יכולה להתרחש כשאתם מטיילים כמו גם כשאתם צועדים במתכוון ולאט. ההנחייה להגבלת המהירות בהליכה בתשומת לב אומרת לבחור במהירות בה סביר יותר שתצליחו לשמור על תשומת הלב. תגבירו או תאטו לפי הצורך.כעת, נסו מחזור של מדיטציה בהליכה. התחילו בשלושים דקות. אם יש לכם קוצב-זמן בעל צליל נעים, הפעילו אותו והתחילו. אם לשעון שלכם יש שעון-מעורר, תוכלו להשתמש בו כבקוצב-זמן. כשאתם הולכים, ציינו לעצמכם כמה פעמים מתעורר הדחף לבדוק מה בשעה. אל תעשו זאת. פשוט תצעדו. כך, בנוסף לנינוחות ולתשומת הלב, אתם מתרגלים גם וויתור, שמהווה גורם בסיסי בהתעוררות. 

Continue Reading..

אכילת קלמנטינה בתשומת לב

סידהרתא [הבודהה] סימן בשקט לילדים לשבת ישר ואמר, “אתם כולכם ילדים חכמים ואני בטוח שתהיו מסוגלים להבין ולתרגל את הדברים שאשתף אתכם. הדרך הגדולהשגיליתי היא מעמיקה ועדינה, אבל כל אחד או אחת שמוכן להשתמש בלב ובשכל שלו יכול להבין וללכת בה.”כשאתם ילדים מקלפים קלמנטינה, אתם יכולים לאכול אותה עם מודעות או ללא מודעות. מה זאת אומרת לאכול קלמנטינה במודעות? כאשר אתם אוכלים את הקלמנטינה, אתם מודעים לכך שאתם אוכלים את הקלמנטינה. אתם חווים באופן מלא את הניחוח הנפלא והטעם המתוק שלה. כאשר אתם מקלפים את הקלמנטינה, אתם יודעים שאתם מקלפים את הקלמנטינה; כאשר אתם מפרידים פלח ושמים אותו בפה שלכם, אתם יודעים שאתם מסירים פלח ושמים אותו בפה; כאשר אתם חווים את הניחוח המקסים והטעם המתוק של הקלמנטינה, אתם מודעים לכך שאתם חווים את הניחוח הנפלא והטעם המתוק של הקלמנטינה. לקלמנטינה אשר נאנדאבאלה הגיש לי יש תשעה פלחים. אכלתי כל פירור כשאני במודעות וראיתי עד כמה הוא היה יקר ונפלא. לא שכחתי את הקלמנטינה, וכך נהייתה הקלמנטינה למשהו מאוד אמיתי עבורי. אם הקלמנטינה היא אמיתית, אז האדם שאוכל אותה הוא אמיתי. זוהי המשמעות של לאכול קלמנטינה במודעות.”ילדים, מה זה אומר לאכול קלמנטינה ללא מוּדָעוּת? כאשר אתם אוכלים את הקלמנטינה, אתם לא יודעים שאתם אוכלים את הקלמנטינה. אתם לא חווים את הניחוח הנפלא והטעם המתוק של הקלמנטינה. כשאתם מקלפים את הקלמנטינה, אתם לא יודעים שאתם מקלפים את הקלמנטינה;     כאשר אתם מפרידים פלח ושמים אותו בפה שלכם, אתם לא יודעים שאתם מסירים פלח ושמים אותו בפה; כאשר אתם מריחים את הניחוח או טועמים את הקלמנטינה, אינכם יודעים שאתם מריחים את הניחוח או טועמים את הקלמנטינה. כאשר אוכלים קלמנטינה בצורה כזאת, אתם לא יכולים להעריך הטבע היקר והנפלא שלה. אם אינכם מודעים לכך שאתם אוכלים את הקלמנטינה, הקלמנטינה אינה אמיתית. אם הקלמנטינה אינה אמיתית, האדם שאוכל אותה אינו אמיתי גם הוא. ילדים, זוהי אכילת קלמנטינה ללא מודעות.”ילדים, אכילת הקלמנטינה בתשומת לב פרושה שבזמן אכילת הקלמנטינה אתם באמת בקשר איתה. השכל שלכם אינו רודף אחרי מחשבות האתמול או של מחר, אלא הוא שוהה במלואו ברגע הנוכחי. הקלמנטינה נמצאת באמת. לחיות בערנות מודעת פרושו לחיות ברגע הנוכחי, הנפש והגוף שלכם שוהים ממש בכאן ועכשיו.”אדם שמתרגל תשומת לב יכול לראות בקלמנטינה דברים שאחרים אינם מסוגלים לראות. אדם מודע יכול לראות את עץ הקלמנטינות, את פריחת הקלמנטינות באביב, את אור השמש והגשם אשר הזינו את הקלמנטינות. במבט מעמיק, אפשר לראות עשרת אלפים דברים שעשו את הקלמנטינה לאפשרית. כאשר מסתכלים על קלמנטינה, מי שמתרגל מודעות יכול לראות את כל נפלאות היקום וכיצד כל הדברים פועלים זה עם זה. ילדים, חיי היומיום שלנו הם בדיוק כמו קלמנטינה. בדיוק כמו שקלמנטינה מורכבת מפלחים, כל יממה מורכבת מעשרים וארבע שעות. שעה אחת היא כמו פלח קלמנטינה אחד. לחיות את כל עשרים וארבע השעות של היממה זה כמו לאכול את כל פלחי הקלמנטינה. הדרך שמצאתי הוא הדרך לחיות כל שעה של היממה במודעות, הנפש והגוף שוהים תמיד ברגע ההווה. ההיפך זה לחיות בשכחה. אם אנחנו חיים בשכחה, איננו יודעים שאנחנו בחיים. אנחנו לא חווים את החיים במלואם מכיוון שהנפש והגוף שלנו אינם שוהים בכאן ועכשיו.”

Continue Reading..

תרגילים מעשיים למדיטציית ויפסנא

תרגול וִיפַּסַּנָא או מדיטציית תובנה הוא המאמץ להבין בצורה מדויקת את טבע התופעות המנטאליות והחומריות של אדם בתוך עצמו. תופעות חומריות, כלומר, פיזיות או גופניות, הן הדברים שאדם תופס בבהירות סביבו ובתוכו, כלומר, גופו עצמו מורכב מקבוצת תופעות חומריות. תופעות מנטאליות הן פעילויות של תודעה או הכרה. התופעות המנטאליות-חומריות הללו נתפסות בבהירות כאשר עצמים או דברים נראים, נשמעים, מריחים, נטעמים, באים במגע חישה, או עולים במחשבה. עלינו לעשות את עצמנו מודעים לתופעות האלו על ידי התבוננות בהן וציון של התרחשותן באופן הבא: ‘ראייה, ראייה’, ‘שמיעה, שמיעה’, ‘הרחה, הרחה’, ‘טעימה, טעימה’, ‘נגיעה, נגיעה’, או ‘חשיבה, חשיבה’. בכל פעם שהמתרגל רואה, שומע, מריח, טועם, נוגע או חושב, עליו לציין את העובדה. אולם, בתחילת התרגול המתרגל לא יכול לציין את כל האירועים האלו ועל כן, על המתרגל להתחיל בציון האירועים הבולטים והנתפסים בקלות.עם כל פעולת נשימה, הבטן עולה ויורדת – התנועה הזו תמיד ברורה וניכרת. זה המאפיין החומרי הידוע כאלמנט התנועה,  על המתרגל להתחיל בציון התנועה הזו. על ידי התבוננות מנטאלית בתנועת הבטן, תגלה שהבטן עולה כאשר אתה שואף, ויורדת כאשר אתה נושף. עליך לציין מנטאלית את העלייה כ-‘עלייה’, ואת הירידה כ-‘ירידה’. במקרה והתנועה לא ברורה דיה על ידי ציון מנטאלי בלבד, נגע בבטן בעזרת כף ידך בזמן התנועה. אל תנסה לשנות את התנהגות הנשימה שלך – אל תאט אותה, ואל תאיץ אותה, כמו כן, אל תנשום בחוזקה. אתה תתעייף אם תשנה את התנהגות הנשימה שלך. לכן נשום בקצב נורמאלי, התבונן וציין את העלייה והירידה של הבטן כפי שהם קורים. ציין אותם מנטאלית, לא מילולית.במדיטציית וִיפַּסַּנָא, השם או מה שאתה אומר לא משנים. מה שמשנה באמת הוא לדעת או לתפוס. בזמן ההתבוננות בעליית הבטן, עשה זו מתחילתה של התנועה עד סופה כאילו אתה רואה אותה במו עיניך. עשה זאת גם עם תנועת הירידה. התבונן בתנועת העלייה בדרך כזו שהמודעות שלך אליה היא בהתאמה מלאה עם התנועה עצמה. התנועה והמודעות המנטאלית אליה אמורים לחפוף בדיוק כמו שאבן נזרקת פוגעת במטרה. פעל בדומה גם לגבי תנועת הירידה.בזמן שאתה מתבונן מנטאלית בתנועת הבטן התודעה שלך עלולה לנדוד למקומות אחרים (כמו חשיבה). גם את זה חייבים לציין מנטאלית ‘נדידה, נדידה’. כאשר מציינים זאת פעם או פעמיים, התודעה מפסיקה לנדוד, ובמקרה זה עליך לחזור להתבונן בעליית וירידת הבטן. אם התודעה מגיעה למקום כלשהו, ציין זאת ‘הגעה, הגעה’. לאחר מכן חזור לעליית וירידת הבטן. אם אתה מדמיין מפגש עם מישהו, ציין זאת ‘מפגש, מפגש’. לאחר מכן חזור לעלייה ולירידה. אם אתה מדמיין מפגש ושיחה עם מישהו, ציין זאת ‘שיחה, שיחה’.בקצרה, יש לציין כל מחשבה או הרהור שקורה. אם אתה מדמיין, ציין זאת כ-‘דמיון, דמיון’. אם אתה חושב, ‘חשיבה’. אם אתה מתכנן, ‘תכנון’. אם אתה תופס, ‘תפיסה’. אם אתה מהרהר, ‘הרהור’. אם אתה מרגיש מאושר, ‘אושר’. אם אתה מרגיש משועמם, ‘שעמום’. אם אתה מרגיש שמח, ‘שמחה’. אם אתה מרגיש מיואש, ‘יאוש’. התבוננות בכל הפעילויות האלו של התודעה נקרא ‘התבוננות בתודעה’.כיוון שאנו נכשלים לציין את כל פעילויות התודעה האלו, אנו נוטים לזהות אותם עם ישות או אדם. אנו נוטים לחשוב שזה ‘אני’ שמדמיין, חושב, מתכנן, יודע או תופס. אנו חושבים שישנו אדם, אשר מאז הילדות היה חי וחושב. בעצם, אף אדם כזה לא קיים. בפועל, יש רק את הרצף המתמשך של פעילויות ההכרה האלו. לכן עלינו להתבונן בפעילויות ההכרה ולדעת את טבען כפי שהן. אם כך, עלינו לציין כל פעולת הכרה בדיוק ברגע בו היא מופיעה. כאשר היא מצויינת, היא נוטה להעלם, ואז אנו חוזרים להתבוננות בעלייה והירידה של הבטן.כאשר אתה יושב למדוט לזמן ארוך, תחושות של נוקשות וחום יופיעו בגופך. גם אלו צריכות להיות מצויינות בתשומת לב. בדומה גם עם הרגשות של כאב ועייפות. כל ההרגשות האלה הן ‘הרגשות לא-נעימות’,התבוננות בהן היא ‘התבוננות בהרגשות’. הכישלון או אי ההצלחה לציין תחושות אלו גורם לך לחשוב, “אני נוקשה, חם לי, כואב לי. עד לפני רגע הייתי בסדר. עכשיו לא נוח לי עם התחושות הלא נעימות הללו.” ההזדהות עם התחושות הללו היא מוטעית. בעצם אין ‘אני’ שמעורב כאן, אלא רק רצף של תחושה לא נעימה חדשה בזו אחר זו.דבר זה הוא בדיוק כמו רצף מתמשך של אימפולסים חשמליים חדשים שמדליק נורת חשמל. בכל פעם שמגע לא-נעים נקלט בגוף, תחושות לא נעימות מופיעות בזו אחר זו. התחושות האלה צריכות להיות מצויינות בתשומת לב ובריכוז, בין אם הן תחושות נוקשות, חום, או כאב. בתחילת תרגול המדיטציה התחושות הללו עלולות להתעצם ולהוביל לרצון לשנות את תנוחת הגוף, רצון זה צריך להיות מיודע, ולאחר מכן המתרגל צריך לחזור להתבוננות בתחושות הנוקשות, חום וכו’.ישנו ביטוי האומר “סבלנות מובילה לנִיבָּאנַה.” האמירה הזו רלוונטית במיוחד לתרגול מדיטציה. אדם חייב להיות סבלני בתרגול. אם המתרגל משנה או מזיז את תנוחת הגוף שלו לעיתים קרובות מדי כיוון שהוא לא יכול לסבול את תחושת הנוקשות או החום שמופיעים, ‘ריכוז נכון’ לא יכול להתפתח, ולא יכולה להיווצר תובנה, כך שלא ניתן להשיג את ידיעת הדרך, פרי ידיעת הדרך הזו או נִיבָּאנַה. לכן דרושה סבלנות בתרגול מדיטציה. בדרך כלל זו סבלנות לתחושות לא נעימות. ברגע שמופיעות תחושות כאלה על המתרגל לא לשנות את תנוחתו באופן מיידי, אלא להמשיך בסבלנות, ורק לציין אותן כ-‘נוקשות, נוקשות’ או ‘חום, חום’. תחושות לא נעימות מתונות יעלמו אם המתרגל יתבונן בהן בסבלנות. כאשר הריכוז חזק, אפילו תחושות עזות נוטות להעלם. אז המתרגל חוזר להתבוננות בעלייה והירידה של הבטן.כמובן שהמתרגל יהיה חייב לשנות את תנוחת גופו אם התחושות לא נעלמות אפילו לאחר זמן התבוננות ארוך, או אם הן הופכות בלתי נסבלות. על המתרגל להתחיל בציון ‘רצון לשנות תנוחה, רצון לשנות תנוחה’. אם המתרגל מרים את זרועו, עליו לציין זאת כ-‘הרמה, הרמה’. אם המתרגל נע עליו לציין זאת כ-‘תנועה, תנועה’. התנועה הזו צריכה להיעשות בעדינות ולהיות מצויינת ‘הרמה, הרמה’, ‘תנועה, תנועה’ ו-‘נגיעה, נגיעה’.אם הגוף מתנדנד, ציין זאת ‘נדנוד, נדנוד’. אם אתה מרים את כף רגליך, ציין זאת כ-‘הרמה, הרמה’. אם אתה מניע אותה, ציין זאת כ-‘תנועה, תנועה’. אם אתה מניח אותה, ציין זאת כ-‘הורדה, הורדה’. כאשר אין יותר תנועה, חזור להתיידע לעליית וירידת הבטן. אסור שיהיו מרווחים או השהיות, אלא רציפות מלאה בין פעולת התבוננות קודמת לזו שאחריה, בין מצב ריכוז אחד למשנהו, בין פעולת חקירה קודמת לזו העוקבת. רק אז ייווצרו שלבי בגרות עוקבים ומתקדמים בהבנה של המודט. ידיעת הדרך ופרי ידיעת הדרך התואם יכולים להיות מושגים רק כאשר יש מומנטום נצבר שכזה.תהליך המדיטציה דומה להפקת אש באמצעות שפשוף נמרץ ובלתי פוסק של שני מקלות עץ יחד כדי שייווצר חום חזק דיו להבעיר אש, באותו אופן, מדיטציית וִיפַּסַּנָא צריכה להיות מתמשכת ובלתי פוסקת, ללא כל מרווח בין פעולות הציון, בלי התחשבות איזו תופעה מופיעה. לדוגמא, אם תחושת עקצוץ מופיעה בזמן התרגול והמודט רוצה לגרד כיוון שקשה לסבול אותה, יש לציין הן את התחושה והן את הרצון לגרד מבלי להפטר מהתחושה מייד על ידי גירוד.אם המתרגל מתמיד העקצוץ בדרך כלל יעלם, במקרה זה הוא יחזור להתבונן בעליית וירידת הבטן. אם העקצוץ לא נעלם, המתרגל יכול להפסיק אותה בעזרת גירוד אך ראשית יש לציין את הרצון לעשות זאת. כל התנועות המעורבות בתהליך הפסקת העקצוץ צריכות להיות מצוינות, במיוחד הנגיעה, המשיכה והדחיפה, ותנועות הגירוד, ולבסוף יש לחזור לעליית וירידת הבטן.בכל פעם שאתה משנה את תנוחת הגוף שלך, התחל בציון הכוונה או הרצון לשנות, והתבונן בכל תנועה בתשומת לב, כגון התרוממות מתנוחת הישיבה, הרמה, הנעה ומתיחת היד. עליך לציין את התנועות באותו זמן שאתה עושה אותן. כאשר גופך מתנודד קדימה, היה מודע לכך. כאשר אתה קם, הגוף הופך קל ומתרומם. רכז את תודעתך בכך, עליך לציין זאת בעדינות ‘קימה, קימה’.מתרגל מדיטציה צריך להתנהג כמו אדם נכה וחלש. אנשים במצב בריאותי תקין קמים בקלות ובמהירות, או בפתאומיות. אולם לא כך במקרה של נכים חלשים, אשר עושים זאת באיטיות ובעדינות. המצב דומה גם במקרה של אנשים הסובלים מכאבי גב אשר קמים בעדינות כדי להימנע מלגרום לעצמם כאב עז. כך גם עם מודטים, עליהם לעשות שינויים בתנוחתם בהדרגה ובעדינות; רק כך תשומת לב, ריכוז ותובנה יהיו בהירים. לכן, התחל בתנועות הדרגתיות ועדינות. כאשר המודט קם, עליו לעשות זאת בעדינות כמו נכה, ובאותו זמן לציין ‘קימה, קימה’. ויותר מכך: למרות שהעיניים רואות, המודט חייב להתנהג כמו עיוור. בדומה גם כשהאוזניים שומעות. בזמן שהמודט עושה מדיטציה הוא צריך לדאוג רק להתבוננות וציון. מה שהוא רואה או שומע הם לא הדאגה שלו. לכן לא משנה אילו דברים מוזרים או מעניינים הוא רואה או שומע, עליו להתנהג כאילו הוא לא רואה או שומע, אלא רק להתבונן בהם בתשומת לב.כאשר המודט עושה תנועות עם הגוף עליו לעשות אותם באיטיות, להניע בעדינות את הזרועות והרגליים, לכופף או למתוח אותן, להוריד או להרים את הראש. כאשר הוא קם מתנוחת ישיבה, עליו לעשות זאת בהדרגתיות, ולציין זאת כ-‘קימה, קימה’. כאשר אתה מתיישר ונעמד, ציין זאת כ-‘עמידה, עמידה’. כאשר אתה מביט לכאן ולכאן, ציין זאת כ-‘מבט, ראייה’. כאשר אתה הולך, ציין את הצעדים, אם הם נעשים ברגל ימין או שמאל. עליך להיות מודע לכל התנועות המעורבות בזו אחר זו, מהרמת הרגל עד להורדתה. ציין כל צעד שנלקח, בין אם הוא ברגל ימין או שמאל. זו הדרך להתבוננות וציון כאשר המתרגל הולך במהירות.זה יספיק אם תציין באופן זה כאשר אתה הולך מהר או הולך מרחק מה. כאשר הולכים לאט או בהליכת מדיטציה יש לציין שלושה שלבים בכל צעד: כאשר כף הרגל מורמת, כאשר היא נדחפת קדימה, וכאשר היא מורדת. התחל בציון תנועות ההרמה וההורדה. על המתרגל להיות מודע לגמרי לעליית כף הרגל. בדומה גם כאשר כף הרגל יורדת, על המתרגל להיות מודע לנפילה ‘הכבדה’ של כף הרגל.על המתרגל ללכת ולציין ‘עלייה, ירידה’ עם כל צעד. תהליך ההתבוננות והציון יהיה קל יותר לאחר כיומיים. אז המשך לציון שלושת התנועות כפי שתואר קודם, כ-‘הרמה, קידום, הורדה’. בתחילה יהיה מספיק לציין תנועה אחת או שתיים בלבד – ‘צעד ימין, צעד שמאל’ כאשר הולכים מהר ו-‘הרמה, הורדה’ כאשר הולכים לאט. אם בזמן שאתה הולך עולה בך רצון לשבת, ציין זאת כ-‘רצון לשבת, רצון לשבת’. כאשר אתה ממש מתיישב, התבונן בתשומת לב בירידה “הכבדה” של גופך.כאשר אתה יושב, התבונן וציין את התנועות המלוות בארגון רגליך וזרועותיך. כאשר אין תנועות מעין אלו, התבונן וציין את העלייה והירידה של הבטן. אם בזמן שאתה עושה זאת, עולות תחושות נוקשות או חום בחלק כלשהו של גופך, ציין אותן. מייד לאחר מכן חזור ל’עלייה, ירידה’. אם עולה רצון לשכב לנוח, ציין אותו ואת התנועות השונות של רגליך וזרועותיך בזמן שאתה נשכב. ההרמה של הזרוע, ההנעה שלה, ההנחה של המרפק על גבי הרצפה, התנודה של הגוף, המתיחה של הרגליים, ההרפיה של הגוף כאשר אתה מתכונן לשכב לאיטך – כל התנועות הללו צריכות להיות מצוינות.זה עניין חשוב לציין באופן זה כאשר אתה נשכב. בזמן התנועה הזו (של השכיבה), אתה יכול להשיג תובנה מובחנת (כלומר, ידיעת הדרך והפרי שלה). כאשר ריכוז ותובנה חזקים דיים, תובנה מובחנת יכולה להגיע בכל רגע. היא יכולה להופיע בכיפוף יחיד של הזרוע או במתיחה יחידה של הזרוע. בדיוק כך המכובד אָנַנְדַההפך לאַרַהַנְט.המכובד אָנַנְדַה ניסה בכל כוחו להשיג אַרַהַנְטִיוּת במשך הלילה שלפני האסיפה הבודהיסטית הראשונה. הוא תרגל כל אותו הלילה מדיטציית וִיפַּסַּנָא הידועה כקָאיַגָטַאסָטִי,  כשהוא מתבונן ומציין את צעדיו, ימין ושמאל, הרמה קידום והורדה של כף הרגל. ציון של כל אירוע, כולל הכוונה ללכת והתנועות הפיזיות הכרוכות בהליכה. למרות שהדבר נמשך כמעט עד עלות השחר, הוא עדיין לא השיג אַרַהַנְטִיוּת. הוא שם לב לכך שתרגל מדיטציית הליכה בצורה מוגזמת, ובכדי לאזן את גורם הריכוז עם גורם המאמץ, היה עליו לתרגל מדיטציה בתנוחת שכיבה לזמן מה, וכך הוא נכנס אל חדרו, התיישב על המיטה והחל להישכב. בעוד הוא עושה זאת ומציין ‘שכיבה, שכיבה’, הוא השיג אַרַהַנְטִיוּת בו ברגע.המכובד אָנַנְדַה היה רק בשלב הדרך של ‘נכנס-לזרם’ לפני שהוא נשכב. משלב הנכנס-לזרם הוא הגיע לשלבים של ‘חוזר-פעם-אחת’, ‘לא-חוזר’, ו-‘משוחרר-לגמרי’. הגעה לשלושת השלבים העוקבים האלו של הדרך הגבוהה יותר לקחו רגע אחד בלבד. זכור את דוגמת הישג האַרַהַנְטִיוּת של המכובד אָנַנְדַה, הישג כזה יכול להגיע בכל רגע ולא חייב לארוך זמן רב.לכן מתרגלים צריכים תמיד להתבונן ולציין בחריצות. על המתרגל לא להרפות את מאמציו במחשבה ‘ההפסקה הזאת בטח לא תשנה הרבה’. כל התנועות הכרוכות במעבר לשכיבה, כולל סידור הזרועות והרגליים, צריכות להיות מצוינות בתשומת לב ללא הפסקה. אם אין תנועה עליך לחזור להתבוננות וציון העלייה והירידה של הבטן. אפילו כאשר נהיה מאוחר ומגיע הזמן לישון, על המתרגל לא להפסיק את ההתבוננות. מתרגל רציני ונמרץ באמת צריך לתרגל תשומת לב ומודעות כאילו ויתר על השינה בכלל. על המתרגל להמשיך ולמדוט עד שהוא נרדם. אם תשומת הלב חזקה, המתרגל לא יירדם כלל. אך אם העייפות חזקה יותר, המתרגל יירדם. כאשר המתרגל חש מנומנם, עליו לציין זאת כ-‘נמנום, נמנום’, אם עפעפיו של המתרגל נעצמות, עליו לציין זאת כ-‘עצימה, עצימה’, אם הן הופכות ‘כבדות’ עליו לציין זאת כ-‘כבד’, אם הן כואבות, עליו לציין זאת כ-‘כאב’. כאשר הוא מציין כך, יתכן והעייפות תעבור והעיניים יהפכו שוב ערניות. אז על המתרגל לציין זאת כ-‘ערנות, ערנות’ ולהמשיך בציון העלייה והירידה של הבטן. אולם עד כמה שהמתרגל יהיה נחוש, אם עייפות אמיתית מגיעה, הוא יירדם. בתנוחת שכיבה לא קשה להירדם, זה די קל בסך הכל. אם אתה מתרגל בתנוחת שכיבה, די מהר אתה הופך מנומנם ועלול להירדם בקלות. לכן מתרגלים מתחילים לא צריכים לתרגל בתנוחת שכיבה, עליהם לתרגל יותר בתנוחות ישיבה והליכה. אולם, כאשר נהיה מאוחר ומגיע הזמן לישון, על המתרגל למדוט בתנוחת השכיבה, כשהוא מציין את עליית וירידת הבטן. כך המתרגל יירדם בטבעיות.הזמן בו המתרגל ישן הוא זמן המנוחה שלו, אך המתרגל הרציני יגביל את זמן השינה לארבע שעות. זהו ‘זמן חצות’ המורשה על ידי הבּוּדְּהַה. ארבע שעות שינה הן די והותר. אם המתחיל חושב שארבע שעות שינה אינן מספיקות לבריאותו, הוא יכול להאריך אותן לחמש או שש שעות. שש שעות יספיקו לבטח.מייד עם ההתעוררות על המתרגל להמשיך בהתבוננות. המתרגל אשר נחוש להשיג את ידיעת הדרך ופרי ידיעת הדרך צריך לנוח מתרגול המדיטציה רק כאשר הוא ישן. בכל זמן אחר, בכל רגע שהוא ער, עליו להתבונן ברציפות ללא הפסקה. לכן, ברגע שהמתרגל מתעורר, עליו לציין את מצב ההתעוררות כ-‘התעוררות, התעוררות’. אם הוא אינו יכול להיות מודע לכך עדיין, עליו להתחיל מציון העלייה והירידה של הבטן.אם המתרגל מתכוון לקום מהמיטה, עליו לציין זאת כ-‘כוונה לקום, כוונה לקום’. לאחר מכן הוא צריך להתיידע לתנועות שהוא עושה בידיו וברגליו. כאשר הוא מרים את ראשו להתיישב, הוא מציין זאת כ-‘הרמה, הרמה’. כאשר הוא יושב, הוא מציין זאת כ-‘ישיבה, ישיבה’. אם הוא עושה תנועות כלשהן כשהוא מארגן את ידיו ורגליו, גם התנועות האלו צריכות להיות מצוינות. אם אין שינויים כאלו, על המתרגל לשוב להתבוננות בתנועות העלייה והירידה של הבטן.המתרגל צריך להתבונן כאשר הוא רוחץ את פניו וכאשר הוא מתרחץ. כיוון שהתנועות הכרוכות בפעילויות האלו הן די מהירות, עליו לציין כמה שיותר מהן עד כמה שהדבר אפשרי. ישנן גם את פעולות ההתלבשות, סידור המיטה, פתיחה וסגירה של הדלת, כל אלו גם כן צריכות להיות מצויינות בדיוק רב ככל האפשר.כאשר המתרגל אוכל ומביט בשולחן, עליו לציין זאת כ-‘הסתכלות, ראיה, הסתכלות, ראייה’. כאשר המתרגל מושיט את ידו אל האוכל, נוגע בו, לוקח אותו, מארגן אותו, ומביא אותו אל פיו, מניע את ראשו ושם את האוכל בפיו, מוריד את ידו ומרים את ראשו שוב, כל התנועות האלו צריכות להיות מצוינות בדייקנות.כאשר המתרגל לועס את האוכל, עליו לציין זאת כ-‘לעיסה, לעיסה’. כאשר המתרגל מודע לטעם האוכל, עליו לציין זאת כ-‘טעם, טעם’. כאשר הוא מפסיק ללעוס ובולע את האוכל וכאשר האוכל יורד במורד הגרון, עליו לציין את כל האירועים האלו. בדרך זו המתרגל צריך להתיידע בכל טעימה שהוא עושה. כאשר המתרגל אוכל מרק, כל הפעולות הכרוכות בכך כגון הושטת היד, הוזזת הכף, לקיחת המרק בעזרת הכף וכו’, צריכות להיות מצוינות. להתבונן בצורה זו בזמן הארוחה זה עניין לא קל מאחר ויש הרבה דברים שצריך לציין. רוב הסיכויים שהמתרגל המתחיל יחמיץ כמה מהפעילויות שצריך לציין, אך עליו להיות החלטי ונחוש להיות מודע לכולם. המתרגל לא יכול כמובן להימנע מלהתעלם מחלק מהם, אך כאשר הריכוז של המתרגל מתגבר, הוא יוכל להיות מודע לכל האירועים האלו בדייקנות.ציינתי הרבה דברים שהמתרגל צריך לציין אותם, אך בקצרה, ישנם רק כמה דברים שצריך לזכור. כאשר אתה הולך מהר, ציין ‘צעד ימין’, ‘צעד שמאל’, ו-‘הרמה, הורדה’ כשאתה הולך לאט. כאשר אתה יושב ללא מעשה, התבונן בעליית וירידת הבטן. עשה זאת גם כאשר אתה שוכב אם אין דבר אחר להתבונן בו במיוחד. כאשר אתה מתבונן כך, אם המחשבות נודדות, ציין את פעילויות התודעה המופיעות. לאחר מכן חזור לעליית וירידת הבטן. התבונן גם בתחושות הנוקשות, כאב, אי-נוחות וגירוד ברגע שהן מופיעות. לאחר מכן חזור לעליית וירידת הבטן. התבונן גם בכיפוף, מתיחת והנעת האיברים, כיפוף והרמת הראש, תנודת הגוף והתיישרות הגוף, כאשר הן מתרחשות. לאחר מכן חזור להתבונן בעליית וירידת הבטן.כאשר המודט ממשיך לתרגל כך, הוא יוכל לציין יותר ויותר מהאירועים האלו. בתחילה, כאשר המחשבות עדיין נודדות לכאן ולשם, המתרגל עלול לפספס דברים רבים, אך אל לו להתייאש. כל מתרגל מתחיל פוגש באותם קשיים, אך ככל שהוא נעשה יותר מיומן, הוא הופך מודע לכל פעולה של נדידת מחשבות עד אשר, לבסוף, התודעה לא נודדת עוד. אז התודעה שקועה באובייקט תשומת הלב שלה, פעולת המודעות הופכת כמעט סימולטנית עם אובייקט תשומת הלב שלה. במילים אחרות, עליית הבטן מתרחשת בו זמנית עם פעולת הציון שלה, ובדומה גם עם ירידת הבטן.האובייקט הפיזי של תשומת הלב והפעולה המנטאלית של הציון מתרחשות כזוג. בהתרחשות הזו לא מעורב כל אדם או אינדיבידואל, רק האובייקט הפיזי והפעולה המנטאלית, המתרחשות בזו אחר זו. המודט יחווה, כשיגיע הזמן, באופן אישי ובצורה מוחשית את כל ההתרחשויות האלו. בזמן ההתבוננות בעליית וירידת הבטן המתרגל יוכל להבחין בעליית הבטן כתופעה חומרית והפעולה המנטאלית של הציון אותה כתופעה מנטאלית. כך גם לגבי נפילת הבטן. כך המתרגל יבין בבהירות את ההתרחשות הסימולטנית בזוגות של התופעה הפיזית-מנטאלית הזו.בכל פעולה של התבוננות, המתרגל ידע בבהירות שיש רק את האיכות החומרית הזו שהיא האובייקט של מודעות או תשומת לב והאיכות המנטאלית אשר מציינת אותה. הידע הזה נקרא ‘התובנה האנליטית של חומריות-ומנטאליות’, הידע הזה הוא ההתחלה של תובנת-וִיפַּסַּנָא. חשוב להשיג את הידע הזה בצורה נכונה. לאחר מכן, כאשר המתרגל ימשיך, הוא יגיע אל ‘התובנה של הבנת הסיבתיות’. כאשר המתרגל ימשיך להתבונן, הוא יראה בעצמו שכל דבר המופיע, חולף לאחר זמן קצר. בני אדם מניחים בדרך כלל שהתופעה החומרית והתופעה המנטאלית קבועים כל החיים, כלומר, מינקות ועד הבגרות. אך לאמיתו של דבר לא כך המצב. אין תופעה המחזיקה מעמד לנצח. כל התופעות מופיעות וחולפות כה מהר שהן אינן מחזיקות אף לא לרגע. המתרגל יוכל לדעת זאת בעצמו ככל שימשיך להתבונן. לבסוף הוא יהיה משוכנע בארעיות או ההשתנות המתמדת של כל התופעות האלו. האמון והשכנוע האלו נקראים ‘התובנה של ההשתנות המתמדת’. הידע הזה יתחלף ב’תובנה של הסבל’, ההבנה שכל ההשתנות הזו היא סבל. בשלב זה סביר שהמתרגל יחווה סוגים שונים של קשיים וכאבים בגופו, שהן בסך הכול מִצְרַף של סבל, גם זה חלק מ-‘התובנה של הסבל’. לאחר מכן המתרגל ישתכנע שכל התופעות הפיזיות-מנטאליות האלו קורות על פי טבען, לא נענות למרותו של אף אחד ולא נתונות לשליטה של אף אחד. הן אינן כוללות אינדיבידואל, עצמי, אגו או ישות כלשהי. ההבנה הזו היא ‘התובנה של חוסר-העצמיות’.כאשר המודט ימשיך בתרגול, הוא יגיע להבנה איתנה שכל התופעות האלו הן בעלות טבע של השתנות, סבל וחוסר-עצמיות ואז הוא יגשים נִיבָּאנַה. כל הבּוּדְּהוֹת הקודמים, האַרַהַנְטִים והאציליים הגשימו נִיבָּאנַה כשהלכו ממש בדרך זו. כל המודטים המתרגלים צריכים להבין שהם עצמם נמצאים עתה על דרך הסַטִיפַּטְהָאנַה, בהגשמת משאלתם להשיג את ידיעת-הדרך, הפרי שלה ונִיבָּאנַה, בעקבות קצירת השְלֵמוּיוֹת שלהם. הם יחושו שמחים לנוכח החוויה של השלווה האצילית הנובעת מתוך ריכוז והידע העל-גשמי או החוכמה שנחוותה על ידי הבּוּדְּהַה, האַרַהַנְטִים והאציליים, אשר הם עצמם לא חוו אותה מעולם. לא ייקח זמן רב עד שהם יחוו את הידע הזה בעצמם. למען האמת, יתכן והדבר יקרה תוך חודש או עשרים יום של תרגול מדיטציה. בעלי שלמויות יוצאי דופן יוכלו לחוות זאת תוך שבעה ימים.לכן על המתרגל להיות משוכנע שהוא ישיג את התובנות האלו בזמנים שהוזכרו קודם, ושהוא יהיה משוחרר מאמונה-בעצמיות ומסַפֵק, וכך להיות חופשי מהסכנה להיוולד בעולמות התחתונים. על המתרגל להמשיך בתרגול המדיטציה שלו באופטימיות באמונה זו.איחוליי שכולכם תוכלו לתרגל את המדיטציה היטב ולהגשים במהירות את הנִיבָּאנַה שהבּוּדְּהוֹת, האַרַהַנְטִים, והאציליים חוו!סָאדְּהוּ! סָאדְּהוּ! סָאדְּהוּ! 

Continue Reading..

דהרמה מעשית

להתמודד עם רגשותלאחר שזיהיתם את הבעיה העיקרית שלכם, את אותו רעל המציק לכם בצורה קיצונית, פשוט שבו, הרפו ותזמנו את אותו רגש במהלך המדיטציה שלכם. בין אם מדובר בכעס, קנאה, או גאווה או כל רגש אחר, פשוט תזמנו אותו להיות נוכח. עתה התמודדו עם אותו “יצור” אשר איכשהו חולל כאוס רב בחייכם, ותתבוננו בהרגשה שהיא מעוררת בתוככם. מה גודלו? האם הוא בעל צורה מרובעת או עגולה? האם צבעו שחור או לבן? מהו צבעו וצורתו?התבוננו במהותו של אותו רגש הגורם לכם כל כך הרבה סבל. אתם נוטים תמיד לחשוב שאתם ממש חווים את אותה התרגשות, אך אילו כך היה המצב בפועל, הייתה לו צורה, צבע וממדים. אם אתם חשים שמשהו מציק לכם, חייב שיהיה גורם לכך! כיצד ייתכן שמשהו מציק לכם כאשר לא קיים גורם כזה בפועל? אילו מדובר היה בישות מוצקה הקיימת בחלק כלשהו בגופכם, יכולתם פשוט להסירה על ידי ניתוח וכך לפתור את בעיותיכם. ואולם לרגשות אין מאפיינים כאלו.מצב זה מהווה הזדמנות טובה לקיים חקירה מעמיקה באמצעות המדיטציה. יש לקוות שתגיעו למסקנה הנחרצת שאין לדאוג כלל, היות ולא ניתן למצוא דבר. כתוצאה מכך, אתם תיווכחו לדעת שאתם בעצם אחראים להיווצרותן של אותן רגשות שאינן קיימות בפועל, ואתם בעצמכם אלה שהפכו למציאות מוחשית.זוהי הסיבה שאנו מתקשים כל כך בהתמודדות עם מצבים הרגשיים שלנו. איכשהו, אנו מצליחים לבנות את אותה דמות מוחשית מתוך רגש, והיא מטרידה אותנו כל הזמן. היא מפריעה לשלוותנו והורסת כל מה שאנחנו עושים. אילו אמרתי לכם שלא קיים בפועל דבר שיוכל להציק לכם הייתם ללא ספק משיבים “הכול טוב ויפה שאתה למה ישה טוען כך, אך רגשותיי ממש מפריעים לי.” משום כך אני דורש מכם לבצע את החקירה הזו כאן ועכשיו במהלך המדיטציה שלכם. אין דרך אחרת. כאשר תגיעו למסקנה בעצמכם שלא קיים דבר בפועל שיציק לכם, אתם עשויים לחוש הקלה. תוכלו לשאוב עידוד מהידיעה שאיכשהו, הייתם משועבדים לרגשות שלא קיימים במציאות.החזרה על תרגיל זה שוב ושוב הנו כמו לפרק את הדימויים אותם בניתם לאורך כל חייכם. באמצעות המדיטציה, תוכלו לפרק את התחושה הזו שישנו משהו המציק לכם ללא הרף. אך כל עוד לא תבצעו חקירה מקיפה לא תצליחו לעשות זאת. עליכם להתחייב ולהתמסר לחקירה זו באופן מלא, על מנת שבאמת תיווכחו בכך בעצמכם. לא משנה באיזה כיוון תסתכלו ולא חשוב כמה זמן תשקיעו לא תמצאו כלום, ומשלא מצאתם דבר האם זה לא טעות מוחלטת מצדכם להמשיך לאפשר לדבר להרעיל את חייכם? אם אינכם מצליחים למצוא כלום, מדוע שתפחדו?אם אתם נתונים לתחושת פחד קיצונית התבוננו במהותו של אותו גורם המפחיד אתכם. האם גורם זה בעל צורה מפלצתית? האם יש לו קרניים או שיניים רבות? מהו הדבר שבאמת מפחיד אתכם? אם אינכם מצליחים למצוא דבר, אז נסו להיזכר האם היה מישהו שהפחיד אתכם בילדותכם. ייתכן ובניתם דמות משלכם על בסיס גורם זה ולא הצלחתם לסלקו לאחר מכן, למרות שאין דבר של ממש שיכול להציק לכם כיום.את סוג זה של מדיטציה אנו מכנים בטיבטית “אייהקת’ונג (Ihakthong) שפירושו חקירה יסודית המובילה לתובנה.כאשר אנו נלמד להתמודד עם הרגשות שלנו, נפנים בהדרגה את הפוטנציאל לשינוי פנימי. במסורת הטיבטית אנו אומרים שהכרתנו דומה ליצור פראי ואת היצור הזה יש לאלף. אנשים נוטים לרוב לחשוב שהבעיה נמצאת אצל אחרים והם בעצמם מושלמים – אבל כך הם לעולם לא ימצאו שלווה בהכרתם. הגישה הנכונה היא לאלף את היצור הפראי שבתוכנו ואז כל היתר יבוא על מקומו. את המטרה הזו ניתן להשיג רק באמצעות המדיטציה.ואולם השינוי לא יתרחש בין לילה. עבור אנשים אחדים, הוא עשוי לקחת עשר או עשרים שנה ואף יותר. בתור בודהיסטים, אנו מאמינים שהרגלים אלו הצטברו במשך תקופות חיים רבות. אלה שאינם מאמינים בגלגולים קודמים יוכלו עדיין להכיר בעובדה שלקח להם עשרים, שלושים, או אפילו ארבעים שנה להטמיע את שושלתם המשפחתית, תרבותם ומסורותיהם. יש לנו הרגלים כה רבים, ולא נוכל לפתע לנטוש אותם לחלוטין. משום כך אסור שאי פעם נאבד את סבלנותנו. עלינו פשוט להכיר בכך שהמשימה היא קשה, אך אסור שנוותר לעולם.חופש ואחריותביודענו שקיים בנו את הפוטנציאל האדיר הזה, אנו שואפים באופן טבעי להשגת החופש. אולם החופש מלווה על ידי אחריות. אנשים רבים מצהירים בגאווה, “אנו חיים בעולם חופשי, אנו חופשיים,” בעוד שלמעשה – לפחות מנקודת המבט שלי – הם אינם כך. נכון הוא שיש להם את הרשות לחשוב, לדבר, ולפעול כרצונם, אך כאשר אותו חופש אינו מלווה על ידי חכמה, בני אדם מסוגלים להתנהג בצורה יותר גרועה מחיות. למרות שבני אדם הנם ייחודים ונבונים, לעיתים קרובות ,כאשר הם פועלים ללא חכמה, הם מנצלים לרעה את החופש המדומה שלהם למטרות הלא נכונות. הם מנצלים לרעה את הכרתם, דיבורם, ויכולתם לפעול. עבורי, לתת חופש כזה לאנשים שאין להם את הידע ואת ההכשרה המתאימות הנו כמו להפקיד סכין חד בידיו של ילד. מה עלול ילד לעשות עם סכין חד? הוא יפגע בעצמו או באחרים. לאניות דעתי, אין משמעות רבה מדי ל”חופש” מסוג זה. אנו זכאים לחופש מבחינה חוקית, אך בתוך עצמנו אין אנו חופשיים כלל!רוב האנשים רוצים להיות חופשיים אך אינם מוכנים לשאת באחריות. אולם האחריות היא בלתי נפרדת מהחופש! אם יש לנו את החופש לחשוב, אז זאת אחריותנו לחשוב באופן חיובי. אם יש לנו את חופש הדיבור, אז זאת אחריותנו לדבר בצורה ראויה ובעלת משמעות. ואם יש לנו את חופש הפעולה, זאת אחריותנו לפעול בצורה נכונה. איש אינו יכול לקחת החלטות אלו במקומנו. אילו כל אדם ואדם היה מסוגל לחוש אחריות בדרך זו, העולם היה נעשה מקום טוב יותר, אך רובנו לא לוקחים אחריות למה שאנו אומרים, חושבים ועושים. אנו תמיד מוצאים לעצמנו תירוצים ומטילים את האשמה על אחרים או על הנסיבות. כמובן שקל יותר להאשים אנשים אחרים, אולם על פי הוראותיו של הבודהה, זה לא יעבוד ואנו נושאים באחריות לפחות באותה מידה כמו אלה שאנו מאשימים אותם.בבודהיזם אנו מדברים על ה’קרמה’.  ישנם אנשים שאינם רוצים לשמוע את המילה הזו ואומרים שהם אינם מאמינים בקרמה. אולם במקום המילה ‘קרמה’ נוכל להשתמש במונח ‘גורם  ותוצאה’ ואז הפירוש נעשה מאוד פשוט. אם נרביץ למישהו הם ירביצו לנו חזרה. אם נאמר דברים רעים על אנשים אחרים הם יאמרו דברים רעים עלינו. ישנן השלכות לכל דבר שאנו חושבים, אומרים ועושים. המשמעות של כך היא שכל מעשה שלנו יגרור אחריו תוצאות שאותן נחווה בפועל. הדבר דומה לזריעתו של שדה. אם נזרע זרעים טהורים נקבל יבול טהור, אך אם נזרע עשבים נקבל יבול מעורבב עם עשבים. נוכל לנקות את השדה רק על ידי כך שנעבור בו ונכיש את העשבים אחד לאחד. נוכל לנקות את העשבים מהכרתנו אך ורק על ידי תרגול מדיטציה והתמודדות עם רגשותינו השלילים, גם אם מדובר בתהליך כואב.כשאני מביט על מה שקורה ברחבי העולם בימים אלה, אני תוהה כיצד אנשים יכולים לסמוך על אדם אחר ולהאמין בו כאשר הם אינם סומכים אפילו על עצמם ואינם יודעים אפילו מה מתרחש בתוך הכרתם? אין הם מכירים את עצמם מספיק טוב. רבים מהאנשים המתקשים מבחינה שכלית, ידברו אך ורק על בעיותיהם וכאבם, אך ברגע שהם מקבלים את העזרה הנכונה ומרגישים שיפור, הם נעשים מפוחדים. גם כאשר הם יוכלו לחוות אושר כלשהי, הם דוחים אותו מפני שהם סבורים שהוא אינו מגיע להם. האגו שלהם דוחף אותם בכיוון הלא נכון. אם אותם אנשים חושבים שלא מגיע להם להיות מאושרים, מדוע הם חרדים כל כך מפני הבאות, ומדוע שלא יפסיקו להתלונן ויאפשרו לקצת שמחה להיכנס לחייהם? ישנם אנשים העוטפים את עצמם לחלוטין בכאב וסבל, אך הם בעצם אינם מעונינים לוותר על הכאב הזה. הם מזדהים עם הסבל. רוב האנשים מפחדים לעסוק בהתבוננות עצמית, מפני שהם מרגישים שהידע והעצב בראשם היא כה עצום, שאין הם מסוגלים כלל להתמודד עמו.בדרך זו, אנשים משליכים את הכול על אחרים, ואף פעם אינם מקבלים אחריות על עצמם לשום דבר. הם תמיד מוצאים דרכים ושיטות כדי להטיל את האשמה על מישהו אחר. אולם לתרגל בודהיזם פירושו לקחת אחריות על עצמנו, וזה אומר שלא נוכל להאשים מישהו אחר. ואם נלך בנתיב הבודהיזם לזמן מסוים, אנו אפילו ניווכח שלא קיים אותו “אני” בתוכנו שיחווה מלכתחילה את אותו כאב. אנו מעניקים צורה ל”אני” ואותו אישיות “אני” נוצר עם כאב והנאה יחדיו. איך נאשים אנשים אחרים אם אותו “אני” אינו קיים? אותו אגו מנופח הוא זה הקובע את שיקול דעתנו. אנשים אחרים הם כמו מראות. אם אין לנו ראי, איך נוכל לראות את ההשתקפות של עצמנו? לא נוכל להטיל אשמה על אחרים או על הנסיבות, ולהתחמק מלקחת אחריות על עצמנו.מדובר במושג שקל להבינו והוא יעזור לנו להעריך ולהבין את חיוניותו של התרגול והצורך ללמוד לדבר ולפעול באופן חיובי ומהותי ולפתח את הפוטנציאל שלנו בתורה ראויה. ללא כך אנו נהפוך לאנשים לא יציבים ומזיקים.אם נסתכל לאחור לאורך ההיסטוריה נראה שהבודהה, ישו, וכל המורים הדגולים הכירו בפוטנציאל הקיים בהם וניצלו אותו. הם נשאו במלוא האחריות למימושה המלא של הפוטנציאל שלהם וכיום, כאלפיים וחמש מאות שנה מאוחר יותר, אנו עדיין נהנים ממעשה נטילת אחריות זו. לאנשים אחרים היה את אותו פוטנציאל אך הם ניצלו אותו בדרך הלא נכונה. מעשיהם הובילו לשתי מלחמות עולם שגבו את חייהם של מילוני אנשים והביאו סבל על אנשים רבים נוספים. הראשונים הביאו תועלת, אושר וידע נצחי לעמיתיהם בני מין האנושי. האחרונים, בהיותם תועים, בורים, וחסרי חכמה, ניצלו את הפוטנציאל שלהם כדי לזרוע הרס ואבדן, ועדיף שלא ניזכר בשמותיהם.על מנת שנוכל לקחת אחריות מלאה על מעשינו, דיבורנו ומחשבותינו, חובה היא שנכיר בכך שהגיע העת שכולנו נלמד לאלף ולשלוט בגופנו, דיבורנו והכרתנו.קבלה ושחרוראם אותם המודטים ינהלו אורח חיים המושתת על אנוכיות, הם עשויים להביא בדיוק את אותה הגישה למדיטציה שלהם ובעת תרגולם יסבלו מעצבנות, מכעס וממתח. אם שאיפתם היא להשיג הכרה שקטה ואנשים הנמצאים בסביבתם המיידית עושים רעשים למיניהם, הם יחשבו שאותם אנשים מפריעים למדיטציה שלהם ומונעים מהם את שלוות הנפש המיוחלת. בסופו של תהליך, כל רעש ייחשב בעיניהם כגורם עוין. החשיבה בדרך זו הופכת אותנו למאוד רגשניים, ואז מהו למעשה ערכה של אותה מדיטציה? לכן, אם נבחין בכך שאנו נעשים חסרי סבלנות, מתוחים ונסבול מכאבי ראש, עלינו להבין שהתרגול שלנו שגוי. לעולם אל תאפשרו לעצמכם למדוט כך!הרעש הוא אתגר. אם נוכל להפוך אותו לחלק מהמדיטציה שלנו, נתקדם באופן משמעותי. אם נהיה מסוגלים לשלבו במדיטציה שלנו, נרגיש בטוחים ביכולתנו למדוט אפילו באמצע כביש סואן. הרעש לא יפריע לנו יותר.ישנם אנשים שבזמן שהם מודטים, מרגישים שמה שהם רואים מפריע להם. הם עוצמים את עיניהם על מנת שלא לראות את המתרחש לנגד עיניהם, אלא שאז משהו אחר מפריע להם במקום זאת. הם שואפים לסלק כל מיני מטרדים והראייה הופכת אצלם למכשול עוין. המדיטציה אינה צריכה לשמש לנו כתירוץ להאשים משהו או מישהו בהפרעה לשלווה הפנימית שלנו. זוהי גישה מוטעית, כיוון שאם נקבל את כל מה שנקרה בדרכנו – שום דבר לא יוכל להפריע לנו יותר והשלווה הפנימית שלנו תהיה נוכחת כל העת. הנקודה היא שאם בכל פעם שמתעורר מכשול כלשהו נאשים אותו בכך שהוא מפריע לשלוותנו הפנימית, נהפוך, בסופו של דבר, כל מכשול לאויב.אתן לכך דוגמה מהחיים שלי. כשהתחלתי ברטריט הארוך שלי בוודסטוק שבניו יורק, היה לי בית יפה סמוך למנזר וכל התנאים לתרגול היו נפלאים, כך שהייתי מאוד מאושר. אולם זמן קצר לאחר שהתחלתי בתרגול שלי, המנזר החליט להתחיל בפרויקט בנייה גדולה ממש ליד ביתי. האזור כולו הפך לאתר בנייה מלא בכלים מכנים כבדים שהרעידו את ביתי עד היסודות. הם אפילו ניתקו לי את אספקת המים והחשמל! הייתי ממורמר למדי – הרגשתי שהרטריט שלי ירד לטמיון. כל כך סבלתי עד שבקושי הצלחתי לתרגל.העניינים הלכו והידרדרו והייתי מיואש לגמרי מכל הרעש והרעידות, אלא שאז המורה שלי הגיע לביקור ואמר לי: “הרעש הוא המדיטציה שלך”. דבריו פקחו את עיני וממש עזרו לי. הפסקתי להילחם ברעש והתחלתי להשלים עם קיומו. עבורי מדובר היה בנקודת מפנה של ממש. מאוד חשוב שתדעו להתמודד עם רעש בעת תרגולכם. אם לא תעשו כך ותהפכו את הרעש לאויב, בסופו של דבר תעשו אויב מכל דבר ולא תצליחו לתרגל. אם במהלך המדיטציה אתם מופרעים על ידי רעש, במקום לראות בו אויב, עליכם להפוך אותו לידיד. עבורי מדובר היה בשיעור מאוד חשוב.למרות זאת, כנראה ש’קארמת הרעש’ שלי טרם מוצתה עד תום, כי כאשר קיימתי את הרטריט השני שלי במנזר סמיה לינג, שוב היה לי בית יפה עם מרפסת והפעם המנזר החליט לבנות מחדש את מרכז הרטריט “פיורלנדס” ממש על פתח ביתי! וכך שוב האזור כולו הפך לאתר בנייה הומה. העובדים במקום אפילו החלו לאחסן את כלי העבודה שלהם, כמו גם שקיות מלט אפופות אבק, בתוך מרפסת ביתי! אבל זה לא הפריע לי. התחלתי לחשוב לעצמי: “למה ישה, אתה חייב למדוט למענם. הם עובדים כל כך קשה על בנייתו של מרכז לרטריט כדי שאחרים יוכלו לתרגל את הדהרמה. עליך למדוט למענם”. לכן אני מעודד את כולכם לתרגל גם כשאתם חשופים להפרעות ולרעש ברקע ולא לראות בהם מכשולים. אז תוכלו למדוט בכל מקום ולמצוא שלווה בכל מצב.מדיטציה משמעותה קבלה מוחלטת. כיצד נוכל לדבר על מושגים כמו ‘אי שיפוטיות’ ו’אי היאחזות’ כאשר אנו כל כך שיפוטיים בהכרתנו ומצפים לחוות תחושות מסוימות במהלך המדיטציה שלנו, תוך דחייה מוחלטת של חוויות אחרות? אותם אנשים המאמצים גישה כזאת דומים, מבחינה מסוימת, למתאגרפים בזירה. הם חובטים ומנחיתים מהלומות אך הם המפסידים היות שלמעשה לא קיים בפועל מישהו לחבוט בו! עבור מתרגל טוב, הפעילויות המנטאליות כולן אינן יותר מעננים בשמיים. הן מופיעות משום מקום ונעלמות כלעומת שבאו.אנשים רבים באים אלי וטוענים שקל להגיד דבר כזה, אך אצלם מדובר בהתרחשויות ‘אמיתיות’! אותם דברים ‘אמיתיים’ מתרחשים מפני שאתם אפשרתם לעצמכם לחשוב שהם “באמת” קורים. אם תתעקשו על כך שדבר כלשהו קורה, תשאלו את עצמכם שוב מה גודלו, צורתו, וצבעו? אם תשובתכם היא שאין לו אף אחד מהמאפיינים החומרניים הללו, כיצד תוכלו להגדירו כאמיתי? למעשה, אתם אלה שהפכתם אותו לכזה!אנו בונים ומעצבים דמויות, כמו לדוגמה ‘ידידים’. נדמה לנו שאנו באמת מחבבים אדם כלשהו ואז אנו מתחילים לחשוב על כל תכונותיו החיוביות. אנו ממשיכים ובונים את הדמות הזו, ואותו אדם נתפס עבורנו כטוב יותר עם כל יום שעובר! אך כאשר היחסים עמו עולים על שרטון, אנו מתחילים למצוא פגמים באותו אדם וככל שהזמן עובר אנו מבחינים בהם יותר ויותר. האמונה באמיתותן של הרגשותינו היא אשר גורמת לנו כל כך הרבה אומללות מיותרת. ההרגשות הללו עשויות להיות מזעריות למדי בהתחלה אך אנו מטפחים ומצמיחים אותן מדי יום ביומו.בכל פעם שאתם מודטים ונדמה לכם שדברים אמיתיים מתרחשים בפועל, פשוט תנתחו את מה שנמצא. במקום לברוח, פשוט התמודדו עמם ותאמרו: “אני רוצה להציג את עצמי בפניכם ולהכיר אתכם טוב יותר.” אם תאמצו את הגישה הזו תבינו שבעצם שום דבר אינו קורה. לאפשר להכרה להירגעלעיתים קרובות הכרתו של המתחיל דומה למפל מים ענק שבו המחשבות זורמות למטה בעוצמה אך אין צורך להרגיש מתוח או מתוסכל על כך. באמצעות תרגול מתמיד, היא תתחיל בהדרגה להירגע ותהפוך בהמשך לנינוח כמו נחל שליו, ולבסוף עמוק ושקט כמו אוקיינוס ללא גלים.אל לנו לכעוס או להיות חסרי סבלנות אם הכרתנו ממשיכה לנדוד ואנו נדרשים להחזירה בכל דקה שנייה. בכל מקרה, את ההכרה לא ניתן להכניע על ידי הכעס אלא רק באמצעות אהבה וטוב לב. אל לנו להעניש את עצמנו או להתייסר בשם המדיטציה. עלינו להתייחס להכרתנו באותו דרך שאימא מאוד סבלנית ואוהבת תתייחס לילדה השובב. לילד יש כל כך הרבה אנרגיה שהוא משתולל ומתרוצץ ללא הפסקה ומנסה לברוח מהחדר בו הוא נמצא. אמו אינה כועסת או מתעצבנת ואינה מרביץ לילדה אלא היא מאפשרת לו לשחק בתוך החדר. בהדרגה, הילד ינצל את כל האנרגיה שלו ויירגע. גם אנו צרכים לאפשר להכרתנו לקפוץ ככל העולה על רוחה, אך בו בעת עלינו לעקוב אחריה ולהחזירה שוב ושוב גם אם נידרש לעשות כך מיליון פעם. אל לנו להיות שיפוטיים, חסרי סבלנות, מיואשים או כעוסים, אחרת המדיטציה שלנו פשוט תהפוך לחוויה מתוחה, קשה וכואבת ביותר. עלינו להעניק להכרתנו מרחב אינסופי ולאפשר לאנרגיה המיותרת לדעוך לבדה.אם אנו חווים את “המפלה הגדולה” ואיננו מסוגלים לשלוט בהכרתנו, ישנם תרגילי נשימה שעשויים להיות מאוד מועילים. הנשימה היא חלק מאתנו. אם אתם מתחילים, תוכלו לעצום את עינכם ולספור בראשכם. תספרו עוד ספרה עם כל נשימה ונשיפה. תספרו עד לחמש ואז תתחילו שוב. על ידי כך אנו מרכזים את פעילותנו המנטאלית כולה בנשימה מבלי לחשוב על שום דבר אחר.היות ואנו מנסים למשמע את הכרתנו, היא עשויה להגיב בשלילה. אם נתאמץ יתר על המידה נהפוך למאוד מתוחים ונסבול מכאבי ראש. כאבי ראש אלו מופיעים מפני שאנו נעשים מתוחים מדי. הכרתנו הייתה מאז ומתמיד חופשייה לעשות ככל העולה על רוחה, וכעת אנו דורשים ממנה לשבת בדממה, וכך נוצר הכעס.אם תתחילו להרגיש מתוחים כאשר אתם סופרים, עצרו ובמקום זאת נהלו דו-שיח עם הכרתכם, “הבט, אינני דורש ממך כלום לכן אין לך סיבה להתלונן.” ביכולתנו לנהל מעין דיון פנימי שכזו כי הרי אנו מנהלים דיאלוגים כאלו בראשנו בצורה די דומה כל העת, ואנו ממש חייבים למצוא דרכים ושיטות לגרום להכרתנו להבין למה אנו עושים את מה שאנו עושים.לעיתים, אנשים רוצים מידע נרחב והלאמות נענים לבקשותיהם בהתאם לכך, אך דעתי הוא שהדבר עשוי לגרום למכשולים. אילו אנשים ביקשו פחות, הייתי נותן להם פחות מידע ואז תרגול המדיטציה שלהם הייתה פשוטה. זוהי הגישה הרצויה. בכל הנוגע למסורת המאהאמודרה, המאסטר ההודי הדגול טילופה ניסח אותו בפשטות, “אל תדברו, אל תחשבו, אל תנתחו.” כל כך פשוט! אני בעצמי מיישם את המסורת הזו, אך אני נדרש לתת לתלמידיי אינספור שיטות שונות. ישנם כאלה המתרגלים ואחר כך אומרים לי, “למה ישה, שיטת הנשימה אינה עובדת עבורי ואני מתקשה אתו.” אז אני מסביר להם כיצד להתרכז באובייקט. הם מתבוננים בו והוא נראה להם מוזר, ובעל צורה וצבע משתנים.אם נהפוך לנוקשים יתר על המידה במהלך המדיטציה שלנו, או שנשקיע בו מאמץ רב מדי, אנו נסבול מהזיות כאלו. כאשר נוצר מצב כזו, עלינו להפסיק להתרכז באותו אובייקט ופשוט להרפות. עלינו להפעיל מאמץ בצורה מאוד עדינה. אלא שלאחר שאותם תלמידים מנסים זאת הם חוזרים אלי שוב ומתרעמים, “למה ישה, השיטה הזאת מוציא אותי מדעתי, אנא תן לי אחד אחר.” ואני אכן נותן להם שיטה אחרת.זוהי הסיבה שאנו חיים בעולם שקיימות בו שפע שיטות – מפני שישנן צרכים ודרישות מרובות. אנשים חוזרים ומבקשים ממני לתת להם שיטות נוספות ואני ממשיך להיענות להם כי רק כך נוכל לתקשר בינינו, אך בסופו של דבר אותם אנשים מתלוננים, “הבודהיזם הטיבטי אינו מוצאת חן בעיניי מפני שהוא מסובך כל כך. לשם מה אנו צריכים לעשות את כל זאת?” אולם מעולם לא ביקשתי מהם לעשות דבר. מאז ומתמיד אני מלמד תלמידים כיצד לתרגל בדרך פשוטה ואני מדגיש את הצורך בפשטות כזו כבר מההתחלה.לכן בהתחלה, אל תסבכו את העניינים, ופשוט שבו בנחת, רפויים לחלוטין מבחינה פיזית ומנטאלית . אל תעסקו בעבר או בעתיד והימנעו אפילו מלספור את הנשימות שלכם. פשוט אל תעשו כלום!השליטה בגוף, דיבור והכרהשליטה בגוףלשלוט בגוף הנו דבר קל יחסית מפני שפעולות פיזיות הנן קלות לראיה ולזיהוי. גופנו הוא הגורם הראשון המקשר אותנו עם העולם מפני שיש לו צורה, וממד מסוים של מוצקות. אנו עושים דברים רבים עם גופנו ולכולנו יש הרגלים מוזרים רבים. אדם מסוים עשוי לעבור שלבים שונים של מבוכה רגשית, אך הסימן הראשון של נוירוזה עלול להיות, למשל, טריקת דלתות או הפלת צלחות במטבח. קל מאוד להבחין במעשים כאלו. עלינו לנסות לא להגיב בצורה כה חזקה ומהירה לדחף הרגשי הראשון. הכרתנו היא המנהלת והגוף ממלא אחרי הוראותיה, לכן עלינו להיות מודעים לכך ולבחון את מעשינו ולנסות להתגבר על הרגלים אלו.ההליכה בכבדות ועשיית רעש עשוי להפריע לאחרים למרות שאנחנו איננו מעוניינים באמת לפגוע בהם. יידרש זמן ללמוד כיצד לנוע באיטיות ובעדינות אך הדבר אפשרי ועלינו לנסות להשיג זאת מתוך כבוד לאחרים. אנשים מהשורה יטענו שזה מהווה שלילת החופש שלהם היות ויש לתת להם ‘לבטא את רגשותיהם’ בצורה חופשית. את הגישה הזאת אני רואה כרדודה ושטחית. לבטא את כל רגשותינו בצורה שגויה אינו מביא תועלת לאיש. עלינו להיות מודעים לכך שבכל פעם שאנו מבטאים דבר כלשהו, יש לו השפעה על אחרים. זכרו, גורם ותוצאה!לשלוט בעצמנו הנו הדרך היחידה שבו אנו נוכל לשנות ולשפר את העולם. המשמעות היא שעלינו לזכור תמיד לא לנצל לעולם את צורתנו הפיזית לפגוע בשום יצור, ולהימנע באופן מוחלט מכל מעשה פיזי בלתי הולם. לשלוט על פעולות הגוף הנו דבר קל למדי. לפעמים אנשים חושבים שהוא קשה, אך הוא איננו כך. בני אדם מאלפים חיות על ידי מכות, מניעת אוכל ואפילו על ידי מתן הלם חשמלי! אריות אינם אמורות לקפוץ כפי שהם עושים בקרקס. אם אנו מסוגלים לאלף חיות מדוע אין אנו מסוגלים לאלף את גופנו? יותר חיוני הוא שנאלף את עצמנו במקום חיות, מפני שבני אדם ולא חיות הם הגורם של הבעיות של העולם.שליטה  בדיבוראנו אכן זקוקים לשלוט בעצמנו מבחינה הפיזית הטהורה אך הנשק הקטלני ביותר שראיתי בשימוש אצל אנשים הוא הדיבור! הוא בעצם גרוע יותר מרובים. אנשים משתמשים בדיבורם על מנת לעוות את הכול. כולם עושים בו שימוש מדי יום ביומו כדי לזרוע פירוד בין חברים, להעביר מידע שגוי, ולפגוע באנשים אחרים. נדרש כל כך הרבה שנים של מאמץ על מנת לבנות קשר חברות טוב וניתן להרוס אותה בכמה מילים תוך שניות ספורות. מילים יכולים לגרום כל כך הרבה כאב. לעיתים הם יכולים להיות מאוד מזיקים. להיות בני אדם משמעותושיש לנו את המידה המתבקשת של תבונה על מנת להפנים שלגרום כאב וסבל לאחרים ללא צורך אינו הדרך הנכונה. כפי שאין אנו רוצים שיגדפו אותנו, כך אנשים אחרים אינם רוצים אף הם להיות מטרות לגידוף.לעיתים קרובות אני מביט על העולם ותוהה כיצד הדברים הידרדרו כל כך. אם לשפוט לפי הוראותיו של הבודהה, אנו איבדנו את היכולת לכבד אנשים כנים. אנו מתעלמים מאותם אנשים כנים וישרים, בעוד ששקרנים, רמאים ובעלי לשון חלקלק מאיישים משרות בכירות בכל מקום. לכן העולם אכן משתנה אך לא לטובה. אנו גם כן נושאים באחריות חלקית למה שמתרחש מכיוון שאיננו משכילים לכבד ולהעריך את אותם אנשים נבונים, מלומדים, כנים ואמיתיים. בתרבויות מסורתיות ישנו ערך לדיבורם של אנשים אמיתיים. אנשים כאלו אינו נדרשים לומר הרבה, אך הציבור יכבד את דבריהם. הוא יודע שמוטב לו להקשיב לדבריהם של אותם אנשים כי הם מדברים את האמת בלבד. מאידך, אנשים לא אמיתיים יכולים לדבר יומם ולילה אך לדבריהם אין ערך מפני שברור הוא שהם משקרים ולכן דיבורם הנו חסרמשמעות וערך.בעולם המודרני הזו, אנו בחוסר חכמתנו פשוט הופכים את הכול. אנו יודעים שהפוליטיקאים לא יקיימו את שלל ההבטחות שהם מרעיפים עלינו וחרף זאת אנו מצביעים עבורם מפני שיש לנו ‘תחושה טובה’ לגביהם, או מפני שכושר הנאום שלהם הנו כל כך מרשים.עבורי, לשלוט בדיבור משמעותו ללמוד לדבר אמת, ולהקפיד תמיד לא לעשות שימוש בדיבור כדי לגרום לכאוס, או לגרום לסבל נוסף בעולם. אם נשכיל לזכור זאת תמיד, אז למתנת הדיבור תהיה משמעות של ממש. שליטה בהכרהלשלוט בהכרה קשה יותר מלשלוט בגוף או בדיבור. להכרה יש פוטנציאל כה רב? ההכרה היא המסבהלנו הנאה, אושר ושמחה, וגם כאב, עצב ואומללות – הכול! אם אנו מחפשים את שורשם ונקודת מוצאם של רגשותינו, אנו ניווכח שכולם קשורים למצב הכרתנו. למשל, אם בשעה שאנו מרגישים יציבים למדי מבחינה נפשית  ובריאתנו איתנה מבחינה גופנית,  אנשים מנצלים אותנו או מקשים עלינו הדבר לא יפגע בנו ונוכל להתמודד עמו. אולם אם מצב בריאתנו הפיזית ונפשית רופפת, נהפוך לשלילים עד כדי כך שניפגע גם כאשר אנשים אומרים את הדברים הנכונים. זה מוכיח שמה חשוב אינו מה שאנו אומרים או עושים, אלא מצב הכרתנו.לשלוט בהכרה הנו הדבר הקשה ביותר אך גם הדבר החיוני ביותר. לעולם לא נוכל להיות שמחים או שלוויםבאמת מבלי שנשלוט בהכרה. לכן, אל לנו לפחד או להירתע מהמשימה, אלא להיות נחושים בדעתנו להתחיל במשימה ולהתמיד בו. זוהי הסיבה שאנו מתרגלים מדיטציה.יתרונותיה של המדיטציההבודהה העניק 84,000 סוגי לימוד שונים, מפני שלאנשים יש יכולות שונות ולא כל אחד מסוגל ללכת באותו נתיב. אם אתם מסוג האנשים האוהבים ללמוד ולרכוש מידע מסוגים שונים, ייתכן שהמדיטציה תהיה קשה עבורכם ולכן במקום זאת תוכלו ללמוד את הפילוסופיה הבודהיסטית ולנצל את האנרגיה שלכם בדרך זו.שושלת הקאג’יו שלנו נקראת ‘שושלת התרגול’. אנו שמים דגש רב על המדיטציה, ההתמדה, האמונה, הביטחון והדרך. אם אין לכם אמונה תתקשו למדוט אך אם יש לכם אמונה או ביטחון, אז שושלת התרגול הזו תועיל לכם ותביא תוצאות מהירות. תוכלו, באמצעות המדיטציה, להתנסות בעצמכם בכל אותם דברים שלמדתם מהטקסטים.אני מאמין שהמדיטציה היא הדרך הנכונה עבור אנשים רגילים בעלי משפחות מכיוון שגם אם תמדטו רק לשלושים דקות או לשעה מדי יום, הדבר יוכל להעשיר את חייכם ואת היכולת שלכם לתפקד בעולם רווי המתח הזה זה בצורה יעילה יותר.לפעמים, יועיל לנו מאוד אם נפנים את העובדה שלא משנה מי אנחנו, כל מה שאנו חווים בהווה הנו התוצאה של מעשינו הקודמים, אך כאשר מדובר בעתיד הכול נמצא בידנו. אנו שותלים את זרעי העתיד שלנו בחיים אלו ברגע זה עכשיו. אין ספק שאנו יכולים להביא לשינוי של ממש בעתידנו! לעיתים אנשים, מפני שאין הם מבינים נכון את טבעו של הקרמה, חושבים שהבודהיסטים הם דטרמיניסטים או כאלו המאמינים שהכול נגזר מראש. נדמה להם שהקרמה היא מאוד מוצקה ואמיתית, אולם הקרמה, בין אם היא חיובית או שלילית, בעצם איננה קבועה. אני תמיד נותן כמשל את הגוף וצלו. כל עוד הגוף קיים הצל מתקיים יחד אתו. כאשר אנו מפנימים את טבעו הריק של הכול, הקרמה מתמוססת ואינה קיימת יותר. עצם הידיעה הזו מהווה מקור אושר בעצמו מפני שגם אם צברנו קרמה רעה כלשהיא, ניתן בכל זאת לשנותה. לכן אל לנו להיות מדוכאים ולחיות בהרגשה שאנו חוטאים ללא תקנה. אין צורך שיהיה כך. אין ספק שעשינו טעויות רבות אך כל עוד אנו מסוגלים ללמוד מהטעויות שלנו, הפוטנציאל שלנו יהיה באמת גדול.הקרמה אינה תירוץ לכך שנרגיש חסרי אונים ונחזור על אותן טעויות שוב ושוב. אם נשתפר, הדבר יגרום מעל לכל ספק לתופעת כדור שלג שישפיע על הסביבה שלנו. הבודהיזם מהווה גישה מאוד מעשית. אם נהיה יותר חכמים, רגועים ויציבים, קרובנו וחברנו ירצו להתייעץ אתנו. הם יקשיבו לנו מפני שהשיפוט שלנו הוגן ואינו מונע על ידי האגו והאינטרס האישי שלנו. בטיבט אומרים שאם אדם רוצה לזכות בהערצה והערכה מצד משפחתו, הוא לא יוכל להשיג זאת בדרכים אנוכיים. תפקידו הראשון הוא לגרום לאשתו ולילדיו אושר.חייכם אינם עומדים להשתנות מקצה אל הקצה בעקבות קורס מדיטציה קצרה, אך אם תוכלו לעשות את ההתחלה הנכונה ולזכור את הנקודות העיקריות של הוראותיי, תלמדו בהדרגה כיצד לעזור לעצמכם במידה ותקלעו לקשיים. אם תיישמו את ההוראות הללו, הן יביאו לכם תועלת עצומה. אם תלמדו למדוט בקביעות, תגלו כיצד להרגיע את גופכם והכרתכם, כיצד לקבל את עצמכם ואף לקבל אחריות על מעשיכם.הדבר החשוב באמת שעליכם לזכור הוא כיצד להשיג שליטה בגוף, בדיבור ובהכרה. לעיתים אנו מגדירים זאת כ’לשכלל’ את הגוף, הדיבור וההכרה. עליכם לדעת כיצד להשתמש בפעילותכם הפיזית ודיבורכם. כשמדובר בהכרה, נסו תמיד לשמור על גישה חיובית. אם תוכלו פשוט לזכור שעליכם להישאר בני אדם חיובים, יהיה הרבה יותר קל לכם לשלוט על גופכם ודיבורכם ויהיה הרבה פחות כאוס סביבכם. אם תנסו להסתכל דרך כוס מלאה עם מים עכורים לא תצליחו לראות דבר. אם תאפשרו לבוץ לשקוע המים יהפכו לצלולים ותוכלו לראות דרכו בקלות. באותו אופן, אם הכרתכם תמיד נמצאת במצב של בלבול ותסיסה, לא תצליחו לעולם לעשות שימוש יעיל בגופכם ודיבורכם כי מבחינה רגשית הם פשוט יתבזבזו. באמצעות המדיטציה, הכרתכם תהפוך לרגועה ונכוחה ואז תוכלו להתמודד עם חייכם בצורה ראויה.עלינו לזכור תמיד שהטבע האמיתי שלנו הוא מושלם, ושכל מה שאנו חווים כעת הנה תקופה ארעית. עלינו לזכור שקיים אור בקצה המנהרה וכך, לא משנה כמה קשות הן חוויותינו כיום, יהיה להן סוף. עלינו לזכור את טבע הבודהה שלנו, שהוא המהות המושלמת של חיינו. אם נצליח לעשות כך, אז, יהיה לנו קל לזכור לא לנצל לרעה את גופנו ודיבורנו. אולם יידרש זמן לנסות לשנות את ההכרה, מכיוון שמדובר בעבודה “פנימית” אשר תוכל להתבצע אך רק באמצעות תרגול מדיטציה קבועה.אלה מכם המסוגלים למדוט למשך שלושים דקות לפחות בהחלט צריכים לעשות כך. אולם אם בתור מתחילים אתם מתקשים, עליכם למדוט למשך לפחות חמש עשרה דקות בבוקר וחמש עשרה דקות נוספות אחרי העבודה או בכל זמן שמתאים לכם. לאחר מכן עליכם לבחון אם הצלחתם לשלב את כל פעילותכם בתרגולכם. כך תתקדמו. יהיה עליכם להתאמץ שוב ושוב. המשימה לא תהיה קלה אך התועלת תעלה על כל הזמן והמאמץ שהשקעתם. תגלו בהדרגה שאתם הופכים לבני אדם טובים יותר ושאתם מסוגלים להתמודד עם מצבים טוב יותר.המדיטציה היא חלק חיוני ביותר של חיינו. אם עשיתם והשגתם פחות או יותר את הכול אך בכל זאת מרגישים שאינכם לגמרי מועילים או מושלמים, נדמה לי שייתכן שהגיע העת עבורכם למדוט ולמצוא הגשמה פנימית באמצעות ההבנה הפנימית הזו. ראיתי במו עיניי את ההבדל בין אלה המתרגלים ואלה שלא. כאשר מתרגלים מזדקנים הם לעולם אינם חשים בודדים. הם נערכים למוות ויודעים שאין מנוס ממנו. המוות, כאשר הוא מגיע,הוא מהווה הזדמנות. מדוע שהם יפחדו למות? צורתם הפיזית כבר אינו מתפקדת אך הכרתם יותר חדה מתמיד.כאשר התחלנו בריטריטים בני שלוש שנים המסורתיים, לסמיה לינג לא הייתה תדמית חיובית בעיניי הציבור. הרופאים האירופאים העלו תהיות לפשר מעשינו בכך ששמנו בהסגר את המשתתפים. היה המון חוסר אמון מצדם. במהלך ריטריט אחד, בחור צעיר שעזר בבנייתו של סמיה לינג חלה. הרופאים אבחנו סרטן וקבעו שנותר לו חודשיים בלבד לחיות. הוא היה גר בסמיה לינג מזה שנים רבות אך מעולם לא התעניין בתרגול, אלא התרכז בעבודתו בלבד. כשנודע לו שהוא חולה הוא הגיע אלי ואמר, “למה ישה, בזבזתי את כל זמני. כשהייתי בריא חשבתי שאוכל לעבוד ולתרגל בשלב מאוחר יותר. עתה נאמר לי שנותר לי רק חודשיים לחיות. האם תוכל לעזור לי?” הוא הצטרף לריטריט ולימדתי אותו כיצד לתרגל. המשתתפים האחרים לקחו תורים לטפל בו. הוא התחזק מאוד באמונו ותרגולו והיה מאוד מאושר וחיובי. כשעמד למות חשבתי שעדיף שיתאשפז בבית חולים והזעקתי רופא. הרופא שוחח אתו על הנושא והגיע למסקנה שהוא היה מאושר ורגוע למדי ושלא היה צורך לאשפזו. יומיים לאחר מכן הוא נפטר בשקט ובשלווה. במשפחתו לא היו אנשים מאמינים אבל הם בכל זאת באו להודות לנו על מעשינו.משתתף אחר ברטריט אובחן עם גידול במוחו. שוב, התגייסנו לסייע בטיפולו במהלך שהייתו בתוכנית. הוא תרגל והפך לכה חיובי ומאושר עד שהרופא נאלץ להודות, “הפציינטים שלכם לא זקוקים לנו, אנחנו דווקא זקוקים להם. בכל פעם שהם מתאשפזים בבית החולים הם גורמים לשינוי באווירה כולה כי הם אינם באים מלאי אנחות, ייסורים ופחדים. הם אינם מפחדים למות, ומצב רוחם טהור וחיובי. הם מלאי אושר ומוכנים לקראת הבאות”הניסיונות הללו מביאים אותי למסקנה שאכן ישנן יתרונות בתרגול ממשי ונכון. אני אומר כך מפני שלפעמים אנשים משקיעים מאמץ ניכר אך אינם מבחינים בשינוי של ממש. אך גם אם התוצאות אינן נראות לעין באופן מיידי, השינויים עוד יתרחשו. הדבר דומה לשתילתם של זרעים טובים. אתם מנכשים את העשבים מהשדה וחורשים אותו ומתכוננים ליבול מוצלח. ייתכן שזה ייקח זמן אך אין ספק שיגיע. לכן תקוותי הוא שלא תראו בתרגול מדיטציה כחלק לא חיוני של חייכם.כפי שאתם רואים, יש סיבה טובה לכך שתרגישו שכדאי להקדיש שלושים דקות לתרגול מדיטציה במקום לומר “אני עסוק מדי, אין לי זמן.” כשתמותו, תאלצו ללכת לבד – נשותיכם/בעליכן, ילדיכם, חבריכם, ביתכם וכל עסקיכם לא יתלוו אליכם. הם לא יוכלו להגן עליכם. לא משנה כמה הם אוהבים אתכם ולהפך, רגע הפרידה יגיע. תצטרכו ללכת לבדכם. נכנסתם לעולם הזה לבד וכך תעזבו אותו. זהו הרגע שתצטרכו להתכונן היטב עבורו. תרגול מדיטציה היא כמו לצבור אושר אמיתי ששום דבר, לרבות המוות עצמו, לא יוכל לקחת מכם.אין ספק שהתרגול יוכל לסייע לנו ברגע המוות. אנשים רבים עשויים לא להאמין בחיים שלאחר המוות אך אם הכרתנו היא בדיוק כמו הגוף המתפורר לאחר המוות או כמו נר שניתן פשוט לכבות אותו, למה שנדאג בכלל? אולם אם ההכרה אכן דומה לנר, אז כאשר הגוף מזדקן ההכרה אמורה להזדקן יחד אתו. למרות זאת, אם תראו אנשים גוססים, תשימו לב לכך שהם שלווים או שהם מאוד מפחדים. אנשים הנמצאים במצב הכרתי חיובי מתנסים בחוויה הנפלאה על ידי כך שהם רואים את ישו, או לחלופין מלאכים או בודהות. אותם אנשים הנמצאים במצב הכרתי שלילי מפוחדים לגמרי ועוברים חוויות מפחידות למדי. באותו רגע שהגוף מתפורר ההכרה מתחזקת. אם אתם מסוג אותם אנשים שאינם מאמינים בחוויות שלאחר המוות מאוד רצוי שתתבוננו באנשים הגוססים.הבודהיזם גורס שעלינו לצפות למוות. המוות פורס בפנינו את מגוון האפשרויות. עבור יוגי, המוות מהווה הזדמנות מפני שמה שקורה בחיים הבאים נמצא בידכם, ויש לכם את ההזדמנות לחוות את החירות. אם נקפיד לתרגל, נבין בבירור את התהליכים המתרחשים בעת המוות כגון התפרקותם של הגורמים. נוכל להתכונן למוות על ידי התרגול והמדיטציה ואז נוכל למות בשלווה תוך שמירה על מצב הכרתי חיובי ביותר. אני אומר את כל זאת כי אין איש בעולם שלא ייאלץ בבוא הזמן להתמודד עם המוות. יום אחד הוא יקרה לכולנו. לכן, חיוני ביותר שנתרגל מדיטציה ונלמד כיצד להרגיע את הכרתנו על מנת שנרכוש חכמה פנימית.   בודהיזםאנשים רבים, בזמן החיפוש שלהם אחרי ערכים, שואפים לגלות משהו רענן וחדש למדי, והם סבורים שהבודהיזם, אשר קיים מזה אלפיים וחמש מאות שנה הנו ישן מדי. אך זו לא האמת! הבודהיזם הנו הדבר המרענן ביותר שאי פעם תתקלו בו משום שהכרתנו רעננה באופן מתמיד, והבודהה אינו עוסק בשום דבר זולת מצבה של הכרתנו. הוא מלמד שכל דבר, כל מה שאנו חווים, בין או טוב או רע, שמח או עצוב, הכול מתרחש כחלק ממצבים תודעתיים. הבודהה מתייחס להכרה העצמית שלנו וכי מה יכול להיות יותר רענן מזה?הבודהיזם מלמד את עקרון השוויון – שההבדלים בגזע, תרבות, מסורת ואמונה אינם חשובים באמת. ההוראה הבסיסית של הבודהיזם גורסת שלכל אדם יש את ההזדמנות והאפשרות להיות בודהה. פוטנציאל זו קיים בכל יצור אנוש. ההבדל היחידי ביו הבודהה ליצורים רגילים הוא שהבודהה הגשים את הפוטנציאל שלו בעוד אנו עדיין עסוקים בחיפושים. הבודהה לא שמר את מה שגילה לעצמו, אלא ייחל, מתוך אהבתו וחמלתו, לכך שכל היצורים הנבונים יגלו את הפוטנציאל הפנימי הזה בתוך עצמם. הבנה זו, אותה הכרה בטבע הבודהה בתוכנו, חשובה מאוד עבור כולנו. להכיר בה משמעותו להשיג שחרור עצמי מוחלט, וכדי להשיג זאת, עלינו להתרכז באותם דברים שישחררו אותנו באמת, במקום לרדוף אחרי אשליות אשר לעולם לא יביאו לנו אושר שלם ובר קיימא. מנקודת המבט שלי, הבודהיזם הנו הדת הפשוטה והמעשית ביותר בעולם מכיוון שגופנו שייך לנו, דיבורנו שייך לנו, הכרתנו שייכת לנו, וזמננו שייך לנו. כל מה שעלינו לעשות הוא ללמוד כיצד לנצל את אלה בצורה ראויה על מנת לשנות את הרגלנו ולשפר את עצמנו.אני מאמין שכאנשים יגיעו להבנה שדרך החיים המודרנית והחומרנית הזו הינה חסרת משמעות, הם יקבלו בהדרגה את הוראותיה של הבודהיזם, אולם אינני מתיימר בשום אופן לגרום לאיש להפוך להיות בודהיסט. הבודהיזם הוא מאוד פתוח והוא מלמד את הצורך לכבד את כל האמונות האחרות. אנשים בעלי אמונות אחרות עשויים לחשוב שהבודהיזם אינו נוגע להם כלל, ושאין לו מה להציע להם, אך ייתכן שהבודהיזם יוכל דווקא לייצג את הכול עבורם. הוא אף עשוי להוות   את אותו החלק החסר שחיפשו כל חייהם.הבודהיזם מלמד אותנו על הפוטנציאל שלנו. פוטנציאל זה אינו נחלתם הבלעדית של בודהיסטים או של נוצרים, אלא הוא שייך לכל ייצור אנושי ללא הבדל באמונה, גזע, או תרבות. עלינו ללמוד כיצד לחפש אחריו, לא ‘אי שם בחוץ’, אלא ממש בתוך עצמנו. אין צורך לפנות לכל אדם אחר, או להאמין בכל רעיון אחר; הצעד החשוב היחיד הוא להאמין בעצמנו ובפוטנציאל הקיים בתוכנו. כשאנו מדברים על הבודהיזם, אנו מדברים בעצם על ההכרה. אם הנכם מעדיפים לא לשמוע את המילים “בודהיזם”, “הבודהה” או “הארה”, נוכל לוותר עליהם ולהתרכז אך ורק בהכרה.הדבר החשוב ביותר שעלינו לעשות הוא ללמוד להעריך את מה שיש לנו. נדמה שאנו ממש נוטים לשכוח עד כמה אנו ברי מזל. היכולת להעריך את חיינו, מי ומה אנחנו, מאפשרת לנו לבטוח באנשים אחרים וגם לטפח אמונה ומסירות. היא הופכת אותנו לאנשים מועילים. אם אין אנו מעריכים את מה שיש לנו, אזי גם אם יש לנו הכול, אנו נישאר אומללים. לא יהיה לנו שקט נפשי ולא נהיה מסוגלים כלל לבטוח באיש, שלא לדבר על טיפוחן של אמונה ומסירות. ישנם אנשים שהופכים לפרנואידים ומאבדים את ביטחונם העצמי עד כדי כך שאין הם מסוגלים אפילו לסמוך על עצמם. זוהי הסיבה שכל הדתות בעולם מלמדות אותנו להיות, ראשית כל, אנשים צנועים, הוגנים וכנים. כאשר יש לנו את התכונות הללו, החיים נעשים כל כך פשוטים וקלים!לפי דעתי, אל לנו להיסחף עם מילים כמו נירוואנה והגשמה. כל זה אינו אומר כלום לאנשים כמונו. מהו נירוואנה? מה פירוש המילה ‘הארה’? אם נמצא שלווה פנימית, הרי הכול – סיפוק, אושר, שמחה, נדיבות, היכולת לבטוח באנשים – יבוא בעקבותיו! הם כולם מהווים חלק מהשלווה הפנימית הזו. אני תמיד מזכיר לאנשים שהדת שלה הם שייכים איננה משנה כלל. אם התרגול שלהם עוזר להם להפוך לבני אדם יותר טובים ויותר צנועים אשר מסוגלים להעריך את עצמם וגם אחרים, סבורני שהם השיגו את מטרתם!מובן הוא שכולנו מנסים למצוא אושר. הבעיה היא שאנו כל כך מוטעים על ידי מראות. המאה העשרים הזאת הינה ‘ויזואלית’ (חזותית) למדי. אנשים מושפעים במידה ניכרת על ידי כל דבר הנושא צורה פיזית. אנשים רוצים לראות וליהנות מדברים יפים, אולם אין הם מסוגלים לראות שדברים אלו הנם חלולים מבפנים. הם רוצים עבודה טובה, כסף ומערכות יחסים, והם רוצים להיות מסוגלים להחליף את כל אלה כמו מפיות נייר, אולם עדיין אין הם מאושרים. הם בעצם מחפשים כיוון אשר יעניק משמעות לחייהם, אך אין הם משכילים להבין שלמעשה הם משתמשים ברעל בחיפושיהם אחרי האושר. בלתי אפשרי הוא להשיג אושר באמצעות קנאה, גאווה, כעס, ואנוכיות. אם נשתול זרעים רעילים, התוצאה תהיה פירות שאינן ראויות למאכל.מסיבה זו אני סבור שכל כך חשוב הוא שנלמד כיצד לשלוט בהכרתנו. במובן מסוים, אנו כבר נשלטים על ידי התרבות, המסורות וערכי המשפחה שלנו, אולם אלה הם ערכים של העולם הזה שייעודם הוא ללמד אותנו כיצד לשרוד בעולם. כיום, אנשים הינם לרוב יותר מחונכים ובעלי יותר מידע מאי פעם בעבר, אבל כאשר אנו מביטים על מצבו של העולם, אנו נאלצים להודות בכך שכל החינוך והמידע הזו הוא חסר תועלת ללא חכמה פנימית כמדריך.אנו חיים בתרבות שבו אנשים גדלים כמו כבשים ובמקום לאמן את הכרתם הם הולכים בעקבות אחרים, או לחלופין, הם כופים על אחרי

Continue Reading..
שתפו
שתפו