EN
EN

התהוות מותנית מעשית

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

בודהדסה בהיקהו (Buddhadasa Bhikkhu) (1906-93) הוא אחד המורים הבודהיסטים המשפיעים ביותר בתולדות תאילנד. בשנת 1932 ייסד את מנזר היער המודרני הראשון בתאילנד Suan Mokkh. מ-1960 עבודתו היוותה השראה לדור חדש של בודהיזם מעורב חברתית בתאילנד ובעולם כולו. פעל להסביר את העקרונות החיוניים של מה שהוא כינה ‘בודהיזם טהור’, הסוטרות המקוריות של הקאנון הפאלי שלפני המסורת הפרשנית התהרוואדית.
***
התהוות ולידה בשפת ההתהוות המותנית
שפת ההתהוות המותנית ניתנת לפרשנות על ידי שפת הדהמה, בה משתמשים אותם אנשים אשר ראו את הדהמה, ולא על ידי שפת היום-יום, אשר בה עושים שימוש אנשים שהינם נבערים באשר לבודהה-דהמה.
אם נשתמש בשפת היום-יום על מנת להסביר את ההתהוות המותנית, ייווצר מצב של בלבול וחוסר הבנה. לדוגמה, ההתעוררות של הבודהה תחת עץ הבודהי הייתה ההפסקה של הבורות. עם הפסקתה של הבורות, הגיעה גם ההפסקה של התבניות המנטאליות, ההכרה, והשם-וצורה. מדוע, אם כך, הבודהה לא מת? כאשר הבודהה הגיע להתעוררות, הייתה זו הפסקת הבורות. עם הפסקת הבורות, הגיעה ההפסקה של התבניות המנטאליות. מדוע, אם כך, הבודהה לא מת תחת עץ הבודהי? זאת מכיוון ששפת ההתהוות המותנית הינה שפת הדהמה. לפיכך, לידה ומוות אין משמעותן לידה או מוות של הגוף הפיזי.
אם המושגים מובנים באופן שגוי, כלומר כפי שהינם בשימוש בשפת היום-יום, אזי תהליך של התהוות מותנית יוביל לשתי צורות של לידה. האחת היא לידה של שם-וצורה (מתוך איחוד מיני של ההורים); והאחרת הינה לידה בחיים הבאים. אם יש שתי לידות, ההתהוות המותנית תיחשב ככוללת שלושה מעגלי חיים: של העבר, של ההווה, ושל העתיד. בנקודה זו, תהליך שלם של התהוות מותנית יפורק, ולא יעלה בקנה אחד עם דוקטרינת הבודהה של ההתהוות המותנית. החלק המשעשע שבכך, הוא כי אפילו אם יש שתי צורות של לידה בהתהוות המותנית, אין שתי צורות של מוות. זאת מכיוון ששתי צורות של מוות לא ניתנות להבנה ותפיסה.
על-פי הדוקטרינה, ההתהוות והלידה בהתהוות המותנית אינן נוצרות מתוך רחם האם, כי אם מתוך היאחזות, כאשר החוויה של האגו מתפתחת. דבר זה נקרא לידה. אפשר להוכיח זאת באמצעות הסוטות בפאלי.
בסוטות, הבודהה אומר, “היאחזות בדבר המביא הנאה.” המשמעות היא שכאשר מגע מעלה תחושה, לא משנה אם תחושה זו מורגשת כסבל, עונג, או לא-סבל-ולא-עונג, יש בכך “הנאה”. זוהי היאחזות. כל צורה של “הנאה” הינה היאחזות, כיוון ש”הנאה” מקבעת את ההיאחזות. כשיש “הנאה” ישנה היאחזות.
“הנאה” במובנה זה מתייחסת לסיפוק הנובע מתוך בלבול. על פי הבודהה, “הנאה” היא היאחזות. כאשר אנו מסופקים מדבר מסוים, אנו נצמדים אליו. ישנה “הנאה” בתחושה, לכן “הנאה” היא היאחזות. לפיכך, כאשר אנו חווים תחושה, “הנאה” עולה מיד; זוהי היאחזות. “מהיאחזות מגיעה התהוות; מהתהוות מגיעה לידה; מלידה מגיעים זקנה ומוות. זהו סבל.”
התהוות ולידה מגיעות מתחושה, השתוקקות, והיאחזות. אין הן מוכרחות לחכות לגלגול נשמות לאחר המוות הפיזי כדי להופיע. התהוות ולידה יכולות לקרות בכל רגע ובכל מקום. הן יכולות לקרות מספר רב של פעמים ביום. כאשר יש תחושה בתגובה לבורות, סוג מסוים של “הנאה” מתוך בלבול מתפתח. זוהי היאחזות; לאחר מכן קיום/לידה ולידה מתפתחים. אם כך, התהוות ולידה מופיעות ברגע, ומתרחשות מספר רב של פעמים ביום.
בשפת הדהמה, ההתפתחות של האגו והרכושנות אל האגו, שהן מופעים של התהוות ולידה, יכולות לקרות פעמים רבות ביום, מאות פעמים בחודש, אלפי פעמים בשנה. ההתהוות המותנית הינה תופעה שחלה ברגע. היא איננה כוללת שלושה מעגלי חיים. תהליך ההתהוות המותנית מתרחש במהלך חיי היום-יום. בורות היא תחילת התהליך של ההתהוות המותנית. כאשר הבורות מוכחדת, התהליך לא יכול להמשיך עוד; אז ישנה היעלמות של הסבל.
האגו אינו נוכח בהתהוות המותנית
הפרשנות המוטעית של דוקטרינת ההתהוות המותנית אינה רק בלתי מטיבה עם המתרגל, היא אף מזיקה לבודהיזם. האמונה שההתהוות המותנית כוללת שלושה מעגלי חיים, דבר שאינו מבוסס על הסוטות בפאלי, הינה שגויה. היא שגויה בין אם בהתבסס על מילותיהן או משמעותן של הסוטות בפאלי.
על פי הסוטות בפאלי, אמר הבודהה כי ההתהוות המותנית הינה למעשה רצף מופעים של התרחשויות גומלין כתוצאה מתנאים התלויים זה בזה. התהליך מתחיל בבורות, ומסתיים בסבל. פרט לכך, אין כל דבר נוסף המעורב בתהליך.
אם כך, בהתבסס על כתבי הבודהה, מובן כי האמונה שההתהוות המותנית כוללת שלושה מעגלי חיים, הינה מוטעית. מטרתו של הבודהה בהוראת הדוקטרינה של ההתהוות המותנית, הייתה להכחיד טעויות, את ההיצמדות לעצמי, לאדם מסוים, או ליצורים החיים. אם כך, האגו אינו נוכח בהסברו על שרשרת אחת עשרה החוליות של ההתהוות המותנית.
כעת, אנשים מסוימים מסבירים את ההתהוות המותנית כבעלת ישות המתגלגלת שלושה מעגלי חיים.נאמר כי רוגזו של אדם בחייו הקודמים, מוביל להשלכות קרמתיות בחייו הנוכחיים. ההשלכות הקרמתיות בחייו הנוכחיים שוב הופכות לרוגז אשר יגרום להשלכות קרמתיות בחיים הבאים. כאשר היא מוצגת כך, ההתהוות המותנית כוללת אגו, רוח, יצור חי או אדם שמתגלגלים. בכך האמין בטעות בהיקהו סאטי.[1] דבר זה מנוגד לכתבי הבודהה, בהם האגו לא נוכח.
ארבעת הקריטריונים גם אומרים לנו כי נקודת המבט על התהוות מותנית עם אגו היא מוטעית, כיוון שהיא מנוגדת למה שלימד הבודהה.
הסוטות בפאלי מסבירות את ההתהוות המותנית כרצף מופעים של התרחשויות גומלין כתוצאה מתנאים התלויים זה בזה. האגו אינו נוכח אם שומרים על המשמעות המקורית של הסוטות.
שפת היום-יום אינה יכולה לשמש לפירוש דוקטרינת ההתהוות המותנית
שם-וצורה בשפת היום-יום ובשפת הדהמה
כפי שהוסבר קודם לכן, את הדוקטרינה של ההתהוות המותנית אין לפרש בשפת היום-יום. אם הייתה הדוקטרינה מפורשת בשפת היום-יום, היה קורה הדבר הזה: אחרי שהבודהה הואר, הוא מת באופן מיידי תחת עץ הבודהי. זאת מכיוון שכאשר הבורות פוסקת, נפסקים גם ההבניות המנטאליות, ההכרה, והמבנה הגופני-מנטלי (שם-וצורה). לכן, היה הבודהה צריך למות לאחר שנפסקה בורותו. אך הבודהה לא מת, אלא המשיך ללמד את הדהמה שלו במשך 45 שנים נוספות. מה שמצביע על כך שאי אפשר לפרש את הדוקטרינה של ההתהוות המותנית באמצעות שפת היום-יום. זה נכון גם לתהליך של ההתהוות המותנית. ההופעה של שם-וצורה אינה יכולה להתפרש בשפת היום-יום כיוון שהבודהה לימד כי התחושה נושאת עימה הנאה, מעלה שגורמת להופעת השתוקקות, היצמדות, התהוות ולידה. אין משמעותה של הלידה כאן הלידה של הגוף הפיזי; בדומה לכך, המוות כאן אינו סופו של הגוף הפיזי. הם מתייחסים ללידה ולמוות של התודעה: הלידה והמוות של האגו.
אם כך, יש לפרש את המבנה הגופני-מנטלי (שם-וצורה) בדוקטרינה, בשפת הדהמה. בשפת היום-יום, השם והצורה הם התודעה והגוף הפיזי שממשיכים להתקיים לאחר שאדם נולד. האבהידהרמה המפורטת אומרת כי לשם-וצורה יש אינספור לידות בכל רגע, אך בשפת הדהמה של הבודהה, כל לידה נובעת ממגע בין בורות והסביבה. הלידה תיפסק רק כאשר המגע ייפסק. על-פי שפת היום-יום, לכל תהליך של התהוות מותנית יש שתי צורות של לידה. כיוון שדבר זה הוא בלתי ניתן לתפיסה, הוא מוסבר ככולל שלושה מעגלי חיים. עם זאת, פרשנות שכזו חובקת את תפיסת הקיום המתמשך.
“מצב של חיפוש אחר לידה” בשפת היום-יום ובשפת הדהמה
אפשר למצוא את ההבדל הקיים בין שפת הדהמה לשפת היום-יום גם בפרשנות ל”מצב החיפוש אחר לידה” (sambhavesi). הפולחן בעת הטקס הבודהיסטי של הקדשה, אנו מדקלמים חלק מן הסוטה של הקדשה: “להעניק אושר לכל היצורים החיים – אלו שנולדו או אלו אשר מחפשים אחר לידה”. הדבר מתייחס לשני סוגים של יצורים חיים: אלו שכבר נולדו (bhuta), ואלו המחפשים לידה. זו הפרשנות של האנשים הרגילים בתאילנד ובמדינות אחרות. היצורים החיים שכבר נולדו חיים עכשיו, כמוך וכמוני. ובנוגע לאלו אשר עדיין ב”מצב חיפוש אחר לידה”, יש מודעות שקיימת ללא מעטה פיזי, נעה ומחפשת לידה. פרשנות זו הינה לחלוטין בשפת היום-יום, ואינה על-פי הדהמה של הבודהה.
בהשקפה הבודהיסטית לא קיימת ישות המסתובבת ומחפשת אחר לידה (או לידה מחדש, כפי שנהוג להאמין); זוהי אמונה אשר בה דבקים אלה המחזיקים ברעיון הקיום המתמשך. בבודהיזם, ההכרה מופיעה ופגה בן רגע, בהתאם לחוק ההתהוות המותנית. זו היא לדעתי, הפרשנות של “מצב החיפוש אחר לידה” הבודהיסטי בשפת הדהמה; הדבר שונה מפרשנות בשפת היום-יום. “מצב החיפוש אחר לידה” בבודהיזם, מתייחס למצב בו, במקרה של האנשים הפשוטים, עדיין לא נוכח רוגז. מצב שבו עדיין היעדר השתוקקות, היצמדות, או היאחזות בעצמי.
זה דבר נורמלי שהשתוקקות, היצמדות, היאחזות באגו ורכושנות של האגו מתקיימים בחיי היום-יום, אך רוב הזמן הם אינם פעילים. למשל, אלה מכם היושבים ומקשיבים, הנכם נטולי אגו כיוון שאינכם חושקים בדבר או נצמדים לדבר. אין בכם אשליית האגו. אתם פשוט יושבים כך, מקשיבים באופן טבעי, ואתם במצב רגיל ופתוח. אך, כאשר רגשות השתוקקות והיאחזות חזקים עולים, סבל עז מגיע בעקבותיהם. האנשים הרגילים, אם כך, חיים בשני מצבים: כאשר אדם “נולד” מתוך כך שיש השתוקקות, היאחזות, ועצמי סובל, וכאשר אדם נמצא במצב של “חיפוש אחר לידה”. אלה הם מושאי הפולחן הבודהיסטי למסירוּת: אלו אשר “נולדים” ובורים, ואלו שבמצב “חיפוש אחר לידה” ואינם מודעים למתרחש.
“מצב החיפוש אחר לידה” ממתין להיוולדות האגו והרכושנות של האגו. זהו מצב עגום, מכיוון שהאגו והרכושנות של האגו עלולים להופיע בכל עת. כאשר אדם מאבד את תשומת הלב הנכונה, והאגו והרכושנות של האגו מתפתחים מתוך המגע בין הבורות לסביבה, ישנה “לידה”. עם זאת, “לידה” זו של האגו והרכושנות של האגו, הנובעת מתוך חמדנות או כעס, היא קצרת טווח. ברגע שנעלמו החמדנות והכעס ה”נולד” [לידת האגו] נעלם וחוזר למצב של “חיפוש אחר לידה”. לאחר מכן שוב, ממצב של “חיפוש אחר לידה”, מגיעה ה”לידה” של האגו והרכושנות של האגו, בגלל השתוקקות, כעס, שנאה או פחד. תהליך ההתהוות המותנית חוזר על עצמו באופן זה. בכל תהליך של התהוות מותנית, “לידה” נוצרת בגלל תנאים סיבתיים. כאשר תנאים סיבתיים אלו נעלמים, ה”נולד” נעלם וחוזר למצב “חיפוש אחר לידה”.
פרשנות זו של”מצב החיפוש אחר לידה” הינה מטיבה בטיפוח כיוון שהמתרגל יכול להפיק ממנה תועלת; כפי בניגוד למה שמשתמע מפרשנות האנשים הרגילים, אשר בה עוזבת ההכרה את הגוף, מסתובבת ומחפשת לידה אחר מוות. אינני מאמין כי את “מצב החיפוש אחר לידה” יש לפרש על-פי שפת היום-יום. אין הדבר רלוונטי לדוקטרינת ההתהוות המותנית, ואין הוא מועיל בעבורנו. גרוע מכך, הוא כולל את תפיסת הקיום המתמשך.
האמונה הלא-אורתודוכסית שלי ניתנת להוכחה דרך הסוטות בפאלי. היא נמצאת בתיעוד של המזון החומרי (kabalinkarahara), מזון המגע (phassahara), מזון המחשבה (manosancetanahara), ומזון ההכרה (vinnanahara) בסמיוּטה ניקאיה (אוסף הדרשות המקובצות). הבודהה אמר כי ארבעת המזונות [cattaro ahara] מאפשרים ל”נולד” לחיות, ומזינים את “מצב החיפוש אחר לידה”.
בביאורו את ארבעת המזונות, השתמש הבודהה באנלוגיה של ארבעת המזונות באירועי היום-יום. אנו יצורים חיים ה”נולדים” ונמצאים במצב של “חיפוש אחר לידה” באופן תמידי. התפקיד של ארבעת המזונות, הוא להמשיך ולהזין את “מצב החיפוש אחר לידה” אך האפקט המיוחד הוא לתמוך באופן מתמשך באלו שכבר “נולדו” (יצורים חיים אשר נולדו).
דוגמה זו מאפשרת לכל אחד להבין כי ישנן שתי פרשנויות ל”נולד”, בהתאם לשפת היום-יום ובהתאם לשפת הדהמה. הדבר החשוב הוא לדעת איזו מן הפרשנויות תומכת באופן ישיר בטיפוח הדהמה של הבודהה. הפרשנות בשפת הדהמה הינה היחידה המטיבה לטיפוח.
עלינו לעצור את כל ה”לידות” ומצבי ה”חיפוש אחר לידה” באמצעות טיפוח נכון לאור דוקטרינת ההתהוות המותנית, ועל ידי כך שלא נאפשר לאגו ול”מצב החיפוש אחר לידה” להופיע. על מנת לעצור את ה”לידה” או את מצב ה”חיפוש אחר לידה”, על ארבעת המזונות להיכחד לחלוטין. אין לאפשר לארבעת המזונות להיהפך לגורמים משמעותיים היוצרים הבניות מנטאליות. עם הבנה כזו, נוכל להפיק תועלת מתוך דוקטרינת ההתהוות המותנית.
ההתהוות המותנית מתחוללת ופגה בהבזק
איננו מודעים לכך שתהליך של התהוות מותנית מתחיל ומסתיים בהבזק. בתוך פרק זמן קצר זה, אחד עשר המצבים או שנים עשר הקשרים של ההתהוות המותנית, ברצף מופיעים בזה אחר זה. למשל, כאשר אנו נעשים כעוסים, סבל מופיע. תוך רגע, אנו כבר חווים סבל בעקבות הכעס. איננו מודעים לכך שכל אחד עשר המצבים, החל מבורות ועד ללידה, קורים ומסתיימים בזה אחר זה באותו הרגע. כאשר עיננו רואות את הסביבה, אנו מייד חווים השתוקקות או היאחזות. התהליך מתרחש ברגע, וזוהי התהוות מותנית.
הבודהה לימד על העולם הארצי, על הגורם לו ועל הפסקתו, והשיטה להפסקתו של העולם הארצי בסמיוטה ניקאיה.
בהיקהוס, כיצד נוצר העולם הארצי? כאשר העין רואה דברים, הכרת העין נוצרת. החיבור של השלושה הוא מגע. המגע הוא תנאי לתחושה. תחושה היא תנאי להשתוקקות. השתוקקות היא תנאי להיאחזות, היאחזות היא תנאי להתהוות, התהוות היא תנאי ללידה. לידה הינה תנאי להזדקנות, חולי, ומוות. בהיקהוס, כך נוצר העולם הארצי.
תהליך של התהוות מותנית הינו למעשה “הבניות מנטאליות של העולם הארצי” אשר עליהן דיבר הבודהה. ההופעה של הסבל היא ההבניה המנטאלית של העולם הארצי. כל זאת קורה כאשר ההכרה מופיעה באמצעות מגע בין ששת בסיסי החושים (שורשים) וסביבה (אובייקטים).
קשה לשים את האצבע על הדרך בה הבניות מנטאליות, המבנה הגופני-מנטאלי וששת בסיסי החושים עולים דרך ההבניות המנטאליות של הבורות בשניים או יותר מקרים עוקבים של תהליך התהוות מותנית, כיוון שהם מתחוללים בהבזק. מה שאנו יכולים לחוות בתחילה הוא התחושה, תחושת ההנאה, הסבל, האושר או המלנכוליה. הפסקת העולם הארצי דומה להפסקת הסבל. עם קץ הבורות, מגיע הקץ גם להבניות המנטאליות; עם קץ ההבניות המנטאליות, מגיע קיצה של ההכרה, וכך הלאה. כך הסביר זאת הבודהה.
………………………..
העיקרון הבסיסי של ההתהוות המותנית הינו ייחודי למדי; הוא מכונה “הגלגל הקורן” (radiant wheel). כאן מגיע תהליך ההתהוות המותנית אל תהליך של סיום עצמי [מה שאחרים מכנים בשם הסדר הטרנסצנדנטלי של ההתהוות המותנית]. הדבר המשעשע טמון בכך שהוא מראה לנו את “האפקט הנעלה של הסבל”.
הבודהה דיבר על השלבים של סיום הסבל. “אסביר את הפסקתם של המזהמים (אַסַווָה)[2] רק לחכמים או לאלו שרואים אמת.” הבודהה אמר שכאשר אדם רואה בבהירות את תחילתם וסופם של חמשת המצרפים (גוף, תחושה, תפיסה, הבניות מנטאליות, הכרה) המזהמים בתוכו פוסקים בזכות החוכמה. הבודהה מסוגל היה לבטא את האמת הזו כי הוא עצמו ראה והבין זאת.
כאשר המזהמים פוסקים, הראייה החכמה מופיעה ומשקפת את התודעה (צ’יטה), אשר עתה חופשייה ממזהמים. החוכמה המביאה להפסקה, מופיעה כאשר אדם נוטש את החמדנות [הופך חסר תשוקה]. חוסר תשוקה נובע מתוך אי היקסמות. אי היקסמות נחווית בעקבות החוכמה הנעלה ביותר, או בזכות הראייה החכמה המאפשרת לראות את האמת. הראייה החכמה המאפשרת לראות את האמת, עולה מן הסמאדהי. סמאדהי עולה מתוך האושר העילאי. אושר עילאי עולה מתוך השלווה. שלווה עולה מתוך התלהבות. התלהבות עולה מתוך שביעות רצון. שביעות רצון עולה מן האמונה. האמונה הינה תולדת הסבל.
בתהליך ההתהוות המותנית, סבל נובע מלידה. לידה נובעת מהתהוות. התהוות נובעת מהיאחזות. היאחזות נובעת מהשתוקקות. השתוקקות נובעת מתחושה. תחושה נובעת ממגע. המגע נובע מששת בסיסי החושים. ששת בסיסי החושים נובעים משם-וצורה. שם-וצורה נובעים מתוך ההכרה. ההכרה נובעת מן הבורות.
כפי שראינו קודם לכן, הפסקת המזהמים חייבת להמשיך בסדר של ההתהוות המותנית, המגיע עד לאמונה. אם אנו מאמינים בבודהה, בדהמה, בסנגהה, ובהפסקת הסבל דרך פיתוח התרגול, לכך אנו קוראים אמונה.
אמונה הינה תנאי לשביעות רצון.
שביעות רצון הינה תנאי להתלהבות.
התלהבות הינה תנאי לשלווה.
שלווה הינה תנאי לאושר עילאי.
אושר עילאי הינו תנאי לסמאדהי.
סמאדהי הינו תנאי לראיה חכמה המאפשרת לראות את האמת.
ראיה חכמה המאפשרת לראות את האמת הינה תנאי לאי היקסמות.
אי היקסמות הינה תנאי לחוסר תשוקה.
חוסר תשוקה הינו תנאי לשחרור.
שחרור הינו תנאי לחכמה המביאה לידי ההפסקה אל עבר הניבאנה.
כל זה מראה כי ההפסקה של המזהמים חייבת להתחיל מאמונה, ואמונה מגיעה מסבל. אמנם הדבר נשמע כפרדוקס, אך ללא סבל, לא היינו נאלצים לחפש אחר הגנתו של הבודהה. כאשר אנו כפליטים המתרוצצים אחר הבודהה, אנו נחושים ומאמינים בבודהה כיוון שחווינו את הנטל שבסבל. לכן, סבל הופך להיות תנאי לאמונה. למעשה, ביסודו הופך הסבל להיות חוויה חיובית.
כוונתו של הבודהה בהסבירו כי אמונה מגיעה מתוך הסבל, היא להרחיק אותנו מפני רגשות של עצב, פחד, ואי התאמה. אם אנו מיישמים את דוקטרינת ההתהוות המותנית בחיי היום-יום, סבל יהווה את הבסיס לאמונה. אמונה תומכת בדהמה של הבודהה, ועוזרת לנו לטפח את הפסקת המזהמים. סבל, כאשר מתבוננים בו כך, הופך להיות יתרון.
סיכום
1.    העולם הארצי, גורמיו והפסקתו, והשיטה להפסקתו של העולם הארצי נובעת מתחילה או מסיום של תהליך התהוות מותנית, אשר נוצר מתוך מגע בין ששת השורשים לשש הסביבות. כל זאת מתרחש כל עוד אדם עדיין חי את חייו.
2.    שלבי ההתהוות המותנית אינם כוללים שלושה מעגלי חיים, או מתמשכים אל החיים הבאים, כפי שמשתמע משימוש בשפת היום-יום. הפירוש של “פַּטִיצָ’ה” אינו מאפשר התמשכות שכזו. “פַּטִיצָ’ה” משמעה שרשרת של תלות הדדית. חוליות השרשרת מחוברות באופן כה הדוק עד כי לא ניתן להכניס דבר לתוכה. זוהי סדרה של מופעים שאינם ניתנים לחלוקה על פני שלושה קיומים או מעגלי חיים. ההתהוות המותנית מקושרת לארבע האמיתות הנאצלות, ואין כל סיבה לפצל את אחד עשר שלביה.
3.    ההתהוות המותנית מתחילה כאשר ילד שהינו בוגר מספיק על מנת להבין דברים מסוימים, חווה מגע. מגע זה אינו מגע של חוכמה, כי אם של בורות, היעדר תשומת לב נכונה.
4.    דוקטרינת ההתהוות המותנית מגלה את האמת על תחילתו וסיומו של הסבל. אין היא אומרת לנו כי אדם הינו הבעלים של סבל, ועליו לשאת אותו במשך מעגלי חיים רבים. בעליו של הסבל אינו נוכח; אף מקבל אינו נוכח כאשר סבל מתרחש. בדומה לכך הדוקטרינה מציגה את העיקרון המעשי של הסיבתיות. רק דוקטרינת ההתהוות המותנית של הבודהה יכול לגלות אמת זו.
כשהייתי עדיין תלמיד של הבודהיזם, לא הייתה לי ברירה אלא ללמוד את דוקטרינת ההתהוות המותנית, אשר הייתה מנוגדת להכרזתו המקורית של הבודהה. מאוחר יותר, כאשר הפכתי למורה של בודהיזם, הלכתי בניגוד למהותה של דוקטרינת הבודהה כשלימדתי שההתהוות המותנית מתפרשת על פני שלושה מעגלי חיים. אני מקבל את טעותי ומבקש מחילה. העברתי עשרות שנים בלימוד הדוקטרינה של ההתהוות המותנית כדי לגלות שיש ביכולתנו לתפוס אותה וליישמה בחיי היום-יום שלנו באמצעות תשומת לב נכונה. כאשר אנו מסוגלים לחסום את ההתהוות המותנית ברגע של מגע, דוקטרינת הבודהה הופכת להיות מועילה ומעשית עבורנו.
כיצד אנו מיישמים את דוקטרינת ההתהוות המותנית? כאשר ישנו מגע עם הסביבה, על האדם להיות בתשומת לב נכונה כדי למנוע מהבורות להתפתח לסבל.
אני מקווה שלכל אחד תהיה התבונה הנכונה כדי להבין באופן נכון את דוקטרינת ההתהוות המותנית. הפרשנות שלי לדוקטרינת ההתהוות המותנית עשויה לעורר ביקורת לא רק על ידי הבודהיסטים התאילנדים אלא גם על ידי בודהיסטים מכל העולם, כיוון שנהוג להבין אותה ככוללת כמה מעגלי חיים. הייתי מטרה לביקורת חמורה בתאילנד כאשר הסברתי את מושג הריקות וכשהערתי על האבהידהמה קודם לכן. בטוחני כי גם פרשנותי על דוקטרינת ההתהוות המותנית תבוקר באופן דומה. אף על פי כן, כיוון שהנני בודהדסה בהיקהו, עליי לבצע את חובותיי. אני יודע מה נכון ומה אינו נכון. אני אתנגד עד הסוף לכל מה שאני יודע שפוגע בדהמה של הבודהה. אינני חושש מפני ביקורת.
דוקטרינה ברת-יישום של ההתהוות המותנית הינה זו שהבודהה הבין ולימד. אם נאמץ אותה, יהיה ביכולתנו לשים סוף לסבלנו. התהוות מותנית, בה העצמי או גוף עיקרי אינו נוכח, שייכת לדוקטרינה אידיאלית ומעשית.

[1] סאטי ננזף על-ידי הבודהה כאשר טען שהבודהה לימד ש”אותה ההכרה היא שמתגלגלת ונודדת כה וכה”. “הדרשה הגדולה על הכחדת ההשתוקקות”. מג’הימה ניקאיה (אוסף הדרשות באורך בינוני) 38.

[2] אסווה – מזהמים; יש שלושה מזהמים: ההשתוקקות להנאות חושים, ההשתוקקות להתהוות והבּורות.

התהוות מותנית מעשית

בודהדסה בהיקהו (Buddhadasa Bhikkhu) (1906-93) הוא אחד המורים הבודהיסטים המשפיעים ביותר בתולדות תאילנד. בשנת 1932 ייסד את מנזר היער המודרני הראשון בתאילנד Suan Mokkh. מ-1960

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו