EN
EN

הדרשה על הניתוח (של ההתהוות המותנית)

« בחזרה אל: סוטרות

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

כך שמעתי, בזמן ששהה המבורך בחורשת גֶ’טָה, בגנו של אַנאטְהַפּינדיקָה בקרבת סַאוַוטְהִי, פנה המבורך אל הנזירים: “נזירים!”
“אדוני!” ענו הנזירים למבורך.
אז אמר המבורך: “נזירים, כעת אלמדכם את ההתהוות המותְנית ואפרט אותה למענכם. אני אדבר, ואתם תקשיבו בתשומת לב.”
“כן אדוני,” ענו הנזירים למבורך.
אז אמר המבורך: “נזירים, מהי התהוות מותְנית?
הבורות היא התנאי לנטיות ולהתניות;[1] הנטיות וההתניות הן התנאי להכרה; ההכרה היא התנאי למבנה הגופני-מנטלי; המבנה הגופני-מנטלי הוא התנאי לששת מרחבי החושים; ששת מרחבי החושים הם התנאי למגע; המגע הוא התנאי לתחושה; התחושה היא התנאי להשתוקקות; [2] ההשתוקקות היא התנאי להיאחזות; ההיאחזות היא התנאי להתהוות; ההתהוות היא התנאי ללידה; הלידה היא התנאי לזקנה ולמוות, ליגון, לאבל, לכאב, לצער ולייאוש. זה מקורו של כל מצבור הסבל הזה.
נזירים, מהם זקנה ומוות?
הזדקנות של היצורים החיים בעולמות השונים,[3] התנוונות החושים, חיוניות פחותה, עור מקומט, שיניים שבורות, שיער אפור והזדקנות; אלה מכונים זִקנה.
פטירתם של היצורים מהעולמות השונים, המעבר, הניתוק, ההיעלמות, קץ החיים, עזיבה ומוות, התפרקות חמשת המִצרפים[4] והשכבת הגוויה; לכך, נזירים, קוראים מוות.
לכן, נזירים, הזקנה הזו והמוות הזה מכונים ביחד זקנה ומוות.
נזירים, מהי לידה?
הלידה של היצורים בעולמות השונים, ההיווצרות, ההופעה, ההיוולדות, היציאה לאוויר העולם, ההופעה של חמשת המִצרפים והיוֹת בעל חושים; אלה מכונים לידה.
נזירים, מהי התהוות?
נזירים, ישנם שלושה סוגים של התהוות – התהוות [בעולם] הנאות החושים, התהוות [בעולם] הגוף המעודן[5] והתהוות [בעולם] נעדר הגוף; אלה מכונים התהוות.
נזירים, מהי היאחזות?
נזירים, ישנם ארבעה סוגי היאחזות – היאחזות בהנאות החושים, היאחזות בהשקפות, היאחזות בכללים ומנהגים, היאחזות בהשקפה על העצמי;[6] לכך קוראים היאחזות.
נזירים, מהי השתוקקות?    
נזירים, ישנם שישה סוגי השתוקקות – השתוקקות לצורות, השתוקקות לצלילים, השתוקקות לריחות, השתוקקות לטעמים, השתוקקות למה שאפשר למשש והשתוקקות לתופעות מנטליות; זו מכונה השתוקקות.
נזירים, מהי תחושה?
נזירים, ישנם שישה סוגי תחושה – תחושה שנולדה ממגע העין [עם צורה], תחושה שנולדה ממגע האוזן [עם צליל], תחושה שנולדה ממגע האף [עם ריח], תחושה שנולדה ממגע הלשון עם טעם], תחושה שנולדה ממגע הגוף [במה שאפשר לגעת] ותחושה שנולדה ממגע התודעה [עם אובייקט מנטלי]; אלה מכונים תחושה.[7]
נזירים, מהו מגע?
נזירים, ישנם שישה סוגי מגע – מגע העין [עם צורה], מגע האוזן [עם צליל], מגע האף [עם ריח], מגע הלשון [עם טעם], מגע הגוף [במה שאפשר לגעת] ומגע התודעה [עם אובייקט מנטלי]; אלה מכונים מגע.
נזירים, מהם ששת מרחבי החושים?         
מרחב העין, מרחב האוזן, מרחב האף, מרחב הלשון, מרחב הגוף ומרחב התודעה; אלה מכונים ששת מרחבי החושים.[8]
נזירים, מהו המבנה הגופני-מנטלי?
תחושה, תפיסה, רצון, מגע ומיקוד התודעה; אלה מכונים [המבנה] המנטלי.
ארבעת היסודות הגדולים[9] והחומר שנגזר מארבעת היסודות הגדולים – אלה מכונים גוף.
לכן, נזירים, [היכולות] המנטליות האלו והגוף הזה מכונים יחד המבנה הגופני-מנטלי.
נזירים, מהי הכרה?           
נזירים, ישנם שישה סוגי הכרה – הכרת-העין, הכרת-האוזן, הכרת-האף, הכרת-הלשון, הכרת-הגוף והכרת-התודעה; אלה מכונות הכרה.
נזירים, מהם הנטיות וההתניות?    
נזירים, ישנם שלושה סוגים של נטיות והתניות – נטיות והתניות גופניות, נטיות והתניות מילוליות, ונטיות והתניות תודעתיות; אלה מכונים נטיות והתניות.
נזירים, מהי בורות? 
נזירים, בורות היא בורות ביחס לאי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל, בורות ביחס למקור האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל, בורות ביחס להפסקת האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל,ובורות ביחס לדרך המובילה להפסקת האי-נחת, חוסר הסיפוק והסבל; אלה מכונים בורות.
לכן נזירים, הבורות היא התנאי לנטיות ולהתניות; הנטיות וההתניות הן התנאי להכרה; ההכרה היא התנאי למבנה הגופני-מנטלי; המבנה הגופני-מנטלי הוא התנאי לששת מרחבי החושים; ששת מרחבי החושים הם התנאי למגע; המגע הוא התנאי לתחושה; התחושה היא התנאי להשתוקקות; ההשתוקקות היא התנאי להיאחזות; ההיאחזות היא התנאי להתהוות; ההתהוות היא התנאי ללידה; הלידה היא התנאי לזקנה ולמוות, ליגון, לאבל, לכאב, לצער ולייאוש. זה מקורו של כל מצבור הסבל הזה.
מהיפסקותה והיעלמותה המוחלטת של הבורות נפסקות הנטיות וההתניות; מהפסקתן של הנטיות וההתניות מפסיקה ההכרה; מהפסקתה של ההכרה מפסיק המבנה הגופני-מנטלי; מהפסקת המבנה הגופני-מנטלי מפסיקים ששת מרחבי החושים; מהפסקתם של ששת מרחבי החושים מפסיק המגע; מהפסקת המגע מפסיקה התחושה; מהפסקת התחושה מפסיקה ההשתוקקות; מהפסקת ההשתוקקות מפסיקה ההיאחזות; מהפסקת ההאיחזות מפסיקה ההתהוות; מהפסקת ההתהוות מפסיקה הלידה; מהפסקת הלידה מפסיקים הזקנה והמוות – היגון, האבל, הכאב, הצער והייאוש; כך נפסק כל מצבור הסבל הזה.

[1]המושג סַנְקְהַארָההוא אחד המושגים החשובים והמורכבים במחשבה הבודהיסטית. המילה מורכבת מהתחילית sam, “ביחד”, ומהפועל karotiשמשמעולעשות,ליצור, לגרום לגרום, להרכיב. למונח סַנְקְהַארָהיש אפוא משמעות אקטיבית ופסיבית; היא מציינת את התהליך שבו ה”דברים” המוּתנים מתהווים, ואת הדברים המוּתנים (סַנְקְהַאטָה) עצמם, המשמשים כתנאי לפעולות הבאות (ראו SN III.87). הסנקהארות הן הנטיות, ההתניות והרשמים שנוצרו משלושה סוגי פעולה: בגוף, בדיבור ובתודעה. הנטיות, ההתניות והרשמים הללו מהווים ומתְנים את ההתנסות הבאה. כאשר המילה סנקהארהמופיעה כחוליה השנייה בשרשרת ההתהוות המותנית, נוספת לה המשמעות של רצייה, ולכן המושגים סנקהארה וְ-kammaנחשבים כמעט כמילים נרדפות במחשבה הבודהיסטית.

[2] המושג שמופיע כאן הואטַנְהַא.

[3] על פי תפיסת העולם הבודהיסטית, זקנה ומוות הם מנת חלקם של כל היצורים בכל העולמות; זו הסמסארה.

[4] חמשת המִצרָפים הם גוף, תחושה, תפיסה, דפוסים מנטליים והכרה.

[5] ההבדל בין סוגי ההתהוות השונים בא לידי ביטוי גם במהלך תרגול מדיטציה והשגת מצבי תודעה שונים. באבהידהמה ובמסורת הפרשנית התהרוואדית נעשה חיבור בין השגת מצבי הגְ’הַאנה למישורי קיום עדינים יותר. אולם חיבור זה אינו מופיע בסוּטות כלל. על פי המסורת הפרשנית התהרוואדית, התודעה מתעדנת במעבר בין מצב גְ’הַאני אחד לבא אחריו, כך שההתנסויות הגסות של התודעה נעלמות בתהליך המדיטציה. לעומת זאת, בעולם הנאות החושים (קַאמָה- בְּהַאווָה), שהוא עולם בני האדם, התודעה חווה את העולם דרך החושים בצורה הגסה ביותר. בעולם הגוף המעודן (רוּפָּה-בְּהַאווָה), ההנאה מהאובייקטים של החושים מאבדת את מרכזיותה (המודט מרוכז באובייקט אחד בלבד על פי המסורת התהרוואדית). בעולם נעדר הגוף/הצורה (אַרוּפָּה- בְּהַאווָה), שמקביל להשגת ארבע ההשגות נעדרות הגוף (אפילו החוויה של ריבוי צורות ואובייקטים אינו קיים יותר; המודט, או זה שנולד באחד העולמות האלה, מתעלה לחלוטין מעל תפיסת ריבוי וצורות וחווֶה את העולם ללא תחושת גוף). חשוב לציין כי 1) במחשבה הבודהיסטית ההתייחסות לקוסמולוגיה אינה מופרדת מסיווג מצבי התודעה השונים שאדם חווה בתודעה רגילה ובתהליך המדיטטיבי; כל יצור אנושי יכול להיוולד במישורי קיום אלו, אך באותה מידה הוא יכול לחוות אותם במהלך חייו בעת השגת הגְ’הַאנות וארבע ההשגות נעדרות הגוף והצורה. 2) גם הקיום בעולמות מעודנים הוא חלק מהסמסארה.

[6] התיאוריה בדבר האני גורסת את קיומו של “אני” קבוע, בלתי משתנה, נצחי. ראו “הדרשה על כל הזיהומים”.

[7] המילה וֶדַנַא שתרגמתי כ”תחושה” מתייחסת לשלושה אופנים שבהם אנו חווים התנסות: החוויה יכולה להיות נעימה, לא-נעימה, או לא-נעימה-ולא-בלתי-נעימה.

[8] בתפיסה הבודהיסטית, בסיסי החושים או מרחבי החושים (אַיַטַנָה) אינם רק איבר החישה עצמו, היינו העין, האוזן וכדומה, אלא גם האובייקט התואם: צורה, צליל וכן הלאה.

[9] ארבעת היסודות לפי התפיסה הבּודהיסטית הם אדמה, מים, אש ואוויר (ראו את ה”דרשה הארוכה על ההנחיה לראהולה” וגם MN I.185).

הדרשה על הניתוח (של ההתהוות המותנית)

כך שמעתי, בזמן ששהה המבורך בחורשת גֶ’טָה, בגנו של אַנאטְהַפּינדיקָה בקרבת סַאוַוטְהִי, פנה המבורך אל הנזירים: “נזירים!””אדוני!” ענו הנזירים למבורך.אז אמר המבורך: “נזירים, כעת אלמדכם

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו