EN
EN

הדרשה המורה את השורש

« בחזרה אל: סוטרות

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

כך שמעתי. פעם אחת האדון שהה באֻקטהא, בחורשת המזל הטוב, בשורשו של עץ סאלה מלכותי. שם האדון פנה אל הנזירים: "נזירים". "אדון", הם השיבו. האדון אמר: "נזירים, אלמד אתכם את ההוראה בדבר שורש כל הדברים. הקשיבו ושימו לב היטב." "כן אדון", השיבו אותם נזירים לאדון. האדון אמר –
"כאן, נזירים, אדם רגיל שלא למד, שאינו מכבד את הנעלים, שאינו מבין את התורה הנעלה ואינו מאומן בה, שאינו מכבד אנשים טובים, שאינו מבין את הדרך הטובה ואינו מאומן בה – הוא תופס את האדמה כאדמה. לאחר שהוא תופס (sañjānāti) את האדמה כאדמה, הוא הוגה את עצמו (maññati) ביחס לאדמה, הוא הוגה את עצמו באמצעות האדמה, הוא הוגה את עצמו כאדמה[1], הוא הוגה את האדמה כ'שלי', הוא מתענג על האדמה.[2] מדוע? מכיוון שהוא טרם הגיע להבנה, אני אומר.
הוא תופס את המים כמים… את החום כחום… את הרוח כרוח…
הוא תופס את היצורים כיצורים…[3] את האלים כאלים… את פרג'אפטי כפרג'אפטי… את ברהמה כברהמה… את אלי הזוהר השופע כאלי הזוהר השופע… את אלי היופי המושלם כאלי היופי המושלם… את אלי הפירות הגדולים כאלים הפירות הגדולים… את השליט כשליט… את בסיס החלל האינסופי כבסיס החלל האינסופי… את בסיס המודעות האינסופית כבסיס המודעות האינסופית… את הבסיס בו אין דבר כבסיס בו אין דבר… את הבסיס שמעבר לתפיסה ואי-תפיסה כבסיס שמעבר לתפיסה ואי-תפיסה…[4]
הוא תופס את הנראה כנראה… את הנשמע כנשמע… את הנהגה כנהגה… את הנודע כנודע…
הוא תופס את האחדות כאחדות… את הריבוי כריבוי… את הכוליות ככוליות… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הנזיר המתלמד, שתודעתו טרם הגיעה להגשמה, השוהה בעודו שואף אל השלווה העליונה של היוגה – גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, אל לו להגות את עצמו ביחס לאדמה. אל לו להגות את עצמו באמצעות אדמה, אל לו להגות את עצמו כאדמה, אל לו להגות את האדמה כ'שלי, אל לו להתענג על אדמה. מדוע? מכיוון שהוא שואף אל ההבנה, אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הארהט, שהכחיד את זיהומיו, שחי את חיי הרוח, שעשה את שיש לעשותו, שהניח את המשא, שהגשים את מטרת האמת, שהכחיד את כבלי הקיום, המשוחרר בידיעה שלמה – גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, הוא אינו הוגה את עצמו ביחס לאדמה. הוא אינו הוגה את עצמו באמצעות אדמה. הוא אינו הוגה את עצמו כאדמה. הוא אינו הוגה את האדמה כ'שלי'. הוא אינו מתענג על אדמה. מדוע? מכיוון שהוא הגיע להבנה, אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הארהט, שהכחיד את זיהומיו, שחי את חיי הרוח, שעשה את שיש לעשותו, שהניח את המשא, שהגשים את מטרת האמת, שהכחיד את כבלי הקיום, המשוחרר בידיעה שלמה – גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, הוא אינו הוגה את עצמו ביחס לאדמה. הוא אינו הוגה את עצמו באמצעות אדמה. הוא אינו הוגה את עצמו כאדמה. הוא אינו הוגה את האדמה כ'שלי'. הוא אינו מתענג על אדמה. מדוע? בשל היותו חסר-תשוקה, בעקבות הכחדת התשוקה (rāga), אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הארהט, שהכחיד את זיהומיו, שחי את חיי הרוח, שעשה את שיש לעשותו, שהניח את המשא, שהגשים את מטרת האמת, שהכחיד את כבלי הקיום, המשוחרר בידיעה שלמה – גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, הוא אינו הוגה את עצמו ביחס לאדמה. הוא אינו הוגה את עצמו באמצעות אדמה. הוא אינו הוגה את עצמו כאדמה. הוא אינו הוגה את האדמה כ'שלי'. הוא אינו מתענג על אדמה. מדוע? בשל היותו חסר-כעס, בעקבות הכחדת הכעס (dosa), אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הארהט, שהכחיד את זיהומיו, שחי את חיי הרוח, שעשה את שיש לעשותו, שהניח את המשא, שהגשים את מטרת האמת, שהכחיד את כבלי הקיום, המשוחרר בידיעה שלמה – גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, הוא אינו הוגה את עצמו ביחס לאדמה. הוא אינו הוגה את עצמו באמצעות אדמה. הוא אינו הוגה את עצמו כאדמה. הוא אינו הוגה את האדמה כ'שלי'. הוא אינו מתענג על אדמה. מדוע? בשל היותו חסר-בלבול, בעקבות הכחדת הבלבול (moha), אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הטטהאגתה, הארהט, הבודהה המואר בשלמות – גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, הוא אינו הוגה את עצמו ביחס לאדמה. הוא אינו הוגה את עצמו באמצעות אדמה. הוא אינו הוגה את עצמו כאדמה. הוא אינו הוגה את האדמה כ'שלי'. הוא אינו מתענג על אדמה. מדוע? בשל ידיעתו הסופית של הטטהאגתה, אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…
וכן, נזירים, הטטהאגתה, הארהט, הבודהה המואר בשלמות –  גם הוא יודע את האדמה כאדמה. ביודעו את האדמה כאדמה, הוא אינו הוגה את עצמו ביחס לאדמה. הוא אינו הוגה את עצמו באמצעות אדמה. הוא אינו הוגה את עצמו כאדמה. הוא אינו הוגה את האדמה כ'שלי'. הוא אינו מתענג על אדמה. מדוע? הוא יודע כי ההתענגות היא שורש הסבל, וכי בעקבות ההתהוות יש לידה, וכי עבור מה שהתהווה יש הזדקנות ומוות.[5] לכן, נזירים, הטטהאגתה, בשל הפסקת התשוקות (taṇhā) מכל וכל, בשל העדר התשוקה כלפיהם, בשל הכחדתם, בשל נטישתם, בשל הויתור עליהם התעורר לחלוטין אל ההארה השלמה והעליונה, אני אומר.
הוא יודע את המים כמים… את הניבאנה כניבאנה…"
כך אמר האדון. הנזירים לא התענגו מדברי האדון.
 

[1] או "כ[נפרד] מאדמה".

[2] הפועל maññati, באופן המילולי ביותר "חושב", הוא פעמים רבות בעל הוראה של "ממשיג את עצמו". כך שתרגום פשוט יותר היה אומר – "הוא חושב את האדמה [ולא ביחס לאדמה], הוא חושב באמצעות האדמה, הוא חושב כאדמה, הוא חושב את האדמה כ'שלי', הוא מתענג על האדמה."

[3] מילולית, כאן ובהמשך, "את היצורים כיצור", כלומר שהאיבר השני מגיע ביחיד ולא ברבים. זה מראה כי התרגום הנכון יותר עבור "תופס את ה-X כ-X" בדרשה הוא "מבחינת X". 

[4] מהלך זה, מהיצורים ועד הבסיס שמעבר לתפיסה והעדר-תפיסה, מבוסס על המפה הקוסמולוגית הבודהיסטית לפיה (1) יש עולמות רבים של אלים מעל עולם התשוקה בו אנחנו חיים, ו(2) יש הקבלה בין מצבי המדיטציה שהבודהיזם מפתח ובין העולמות הללו, כאשר הגעה למצבי המדיטציה הנכונים תבטיח לידה מחדש שם. קוסמולוגיה זו של העולם ושל התודעה מבוססת על הבחנה בין שלוש רמות (dhātu) – "עולם התשוקה" (kāma-dhātu), "עולם הצורות" (rūpa-dhātu) המקביל לארבע הג'האנות, ו"עולם העדר הצורה" (arūpa-dhātu), המקביל להשגים המדיטטיביים של הג'האנות חסרות הצורה.

איני מכיר מקבילה מדויקת העומדת בבסיס המפה העומדת בבסיס תפיסתה של הדרשה הזו, אך באופן כללי היצורים, האלים (הראשונים) ופרג'אפטי מהווים רמות שונות של עולם התשוקה. בעולם הצורות – ברהמה מקביל לג'האנה הראשונה, אלי הזוהר השופע (abhāssara) לג'האנה השנייה, אלי היופי המושלם (subhakiṇha) לג'האנה השלישית, ואלי הפירות הגדולים (vehapphala) והשליט מייצגים רמות שונות בתוך הג'האנה הרביעית. ההמשך של ארבעת בסיסי המדיטציה חסרת הצורה מקביל גם הוא לרמות קוסמולוגיות עדינות ביותר.

להרחבה לגבי קוסמולוגיה בודהיסטית וההקבלה בין מצבי מדיטציה לרמות השונות בקוסמוס ולעולמות האלים, ראו מאמרו של רופרט גתין –

Rupert Gethin, “Cosmology and Meditation: From the Agaññā-Sutta to the Mahāyāna”, History of Religions 36, pp. 214-217.

שם, עמ' 194, יש גם טבלה של הקוסמולוגיה הבודהיסטית המקבילה בעיקרה לתיאור שניתן כאן.

[5] אמירה זו מתבססת על שלושת החוליות האחרונות של ההתהוות המותנית (10-12).

הדרשה המורה את השורש

כך שמעתי. פעם אחת האדון שהה באֻקטהא, בחורשת המזל הטוב, בשורשו של עץ סאלה מלכותי. שם האדון פנה אל הנזירים: "נזירים". "אדון", הם השיבו. האדון

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו