EN
EN

ספק הכרחי

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

יתכן שבגלל הרקע היהודי/נוצרי שלנו, יש לנו נטייה להתייחס לספק כדבר מביש, כמעט אויב. אנו חשים שאם יש לנו ספקות, אזי אנו מתכחשים למה שנלמד, ושחייבת להיות לנו אמונה חסרת שאלות. ישנן דתות שבהן אמונה חסרת ספק נחשבת לתכונה חיובית. אבל בבודהה-דהרמה, זה לא בהכרח כך. בהתייחסו לדהרמה, הבודהה אמר, “אהי פאסיקו”, שמשמעו “בוא וראה” או “בוא תחקור”, ולא “בוא ותאמין”. תודעה פתוחה, השואלת שאלות, אינה נחשבת למגבלה למי שהולך בדרך הבודהה-דהרמה. אולם, תודעה האומרת, “זה לא חלק מהמבנה המנטלי שלי, לכן איני מאמין לזה”, הינה תודעה סגורה, וגישה כזאת הינה חסרון גדול לכל מי ששואף ללכת בדרך רוחנית כלשהי. אולם תודעה פתוחה, השואלת ואינה מקבלת דברים רק בגלל שהם נאמרים, אינה בעיה כלל.
סוטרה מפורסמת (הקַלַמָה סוטרה) מספרת על קבוצה של אנשים שבאו לבקר את הבודהה. הם אמרו לו: “מורים רבים עוברים דרך המקום הזה. לכל אחד יש את הדוקטרינה שלו. כל אחד מהם טוען שהפילוסופיה שלו ותרגולה היא האמת, אך הם כולם סותרים זה את זה. כעת אנו מבולבלים לגמרי. מה עלינו לעשות?” האין הסיפור הזה נשמע מודרני? אך זה היה לפני אלפיים חמש מאות שנה. אותן בעיות. הבודהה ענה: “יש לכם זכות להיות מבולבלים. זוהי סיטואציה מבלבלת. אל תאמינו לדבר רק על בסיס אמונה, או רק בגלל שזה עבר במסורת, או בגלל שהמורים שלכם אומרים את זה, או בגלל שלמדתם את זה מאבותיכם, או כי זה כתוב בספר ידוע. רק כשתראו בעצמכם שהדבר נכון ואמיתי ותתנסו בו בעצמכם, אז תוכלו לקבל אותו.”
זה היה, כמובן, משפט די מהפכני, כיון שהבודהה ודאי אמר את הדברים גם על הדוקטרינה שלו עצמו. במשך כל הדורות הבינו שהדוקטרינה נמצאת כדי להיחקר ולהחוות על ידי כל אחד ואחד. לכן איננו צריכים לפחד מתחושת הספק. למעשה, הסופר הבודהיסט סטיבן בצ’לור כתב ספר דהרמה הנקרא: “האמונה לחוש ספק”. נכון לנו לשאול שאלות. אבל אנחנו צריכים לשאול עם לב פתוח ותודעה פתוחה ולא עם הרעיון שכל מה שמתאים לדעות הקדומות שלנו נכון וכל מה שאינו מתאים הוא באופן אוטומטי לא נכון. גישה כזו היא כמו מיטתו של פרוקרוסטס (שליט אכזר במיתולוגיה היוונית שנהג לכרות את ראשיהם של האנשים כדי שיתאימו באופן מושלם למידות מיטתו). יש לך תבנית קבועה, וכל מה שאתה נתקל בו חייב להימתח או להיחתך כדי שיתאים לתבנית הזו. גישה כזו רק מעוותת את הכל ומונעת למידה.
אם אנחנו נתקלים בדברים שקשה לנו לקבל, אפילו אחרי חקירה מעמיקה, אין זה אומר שיש להשליך את כל הדהרמה. אפילו כעת, אחרי כל השנים הללו, ישנם עדיין דברים בדהרמה הטיבטית שאיני כל כך בטוחה לגביהם. הייתי הולכת ללאמה שלי ושואלת אותו לגבי חלק מהדברים האלה, והוא היה אומר: “זה בסדר גמור. כנראה שאין לך חיבור עם הדוקטרינה המסוימת הזאת. זה לא משנה. פשוט הניחי את זה בצד. אל תאמרי: ‘לא, זה לא נכון.’ אמרי רק: “בנקודה זו, התודעה שלי אינה מקבלת את זה.’ אולי תוכלי להעריך את זה מאוחר יותר, ואולי לא. אין לכך כל חשיבות.”  כשאנו נתקלים ברעיון שקשה לנו לקבל, הדבר הראשון שעלינו לעשות – במיוחד אם זה דבר מה אינטגרלי לדהרמה – זה להתבונן בו עם תודעה שאינה מוטה. עלינו לקרוא כל מה שאנו יכולים על הנושא, לא רק מנקודת המבט של הבודהה-דהרמה, אלא לקרוא את כל הגישות הקיימות. עלינו לשאול את עצמנו כיצד הם מתחברים לשאר חלקי הדוקטרינה. עלינו להביא את האינטליגנציה שלנו לתוך זה. באותו זמן, עלינו להבין שברגע זה, רמת האינטליגנציה שלנו היא די רגילה. אין לנו עדיין תודעה חובקת-כל. יש לנו נקודת מבט מוגבלת ביותר, כך שיהיו בהכרח דברים שהתודעה הרגילה שלנו אינה יכולה לחוות באופן ישיר. אולם אין זה אומר שהדברים הללו אינם קיימים.  גם כאן, חשוב לשמור על תודעה פתוחה. אם אנשים אחרים עם חוויות עמוקות יותר ותודעות מפותחות יותר אומרים שהם חוו משהו, עלינו לפחות להיות מסוגלים לומר, “יתכן שזה כך.” אנחנו לא צריכים להתייחס לתודעות המוגבלות והבורות שלנו בתור הנורמה. אולם עלינו לזכור שתודעות מוגבלות ובורות אלו ניתנות לשינוי.
זה בעצם, כל הסיפור של הדרך. התודעה שלנו נעשית פתוחה ורחבה יותר ויותר בהתאם להתקדמותנו. אנחנו מתחילים לראות דברים בצורה בהירה יותר וכתוצאה מכך הם מתחילים אט אט להסתדר במקומם. עלינו להתאזר בסבלנות. עלינו לא לצפות להבין את ההגיגים העמוקים של תודעה מוארת בפגישתנו הראשונה עימם. אני בטוחה שכל אחד מאיתנו מכיר ספרים מסוימים של חכמה אותם ניתן לקרוא שוב ושוב במהלך השנים, כשכל פעם אנו חשים כאילו אנו קוראים אותם בפעם הראשונה. זה בגלל שככל שתודעתנו נפתחת ואנחנו מגלים עוד ועוד שכבות של משמעויות, אותן לא יכולנו לראות בפעם הקודמת. כך זה קורה בדרך רוחנית אמיתית. יש לה שכבה על שכבה של משמעויות, ואנו יכולים להבין רק את הרעיונות הנגישים לרמה הנוכחית של תודעתנו. 
אני חושבת שלאנשים יש נקודות אחיזה שונות. אני יודעת שדברים מסוימים שהיו קשים מאד לתפישה לאנשים מסוימים, היו פשוטים מאד עבורי. עוד לפני שהגעתי לבודהה-דהרמה כבר האמנתי להרבה מהשעורים. מצד שני, דברים מסוימים שהיו קשים לי, לאחרים היו קלים להבין ולקבל. כולנו מגיעים מרקעים שונים ולכן לכל אחד מאיתנו יש את בעיותיו המיוחדות. אבל הכי חשוב להבין שזה לא סיפור גדול. אין לכך כל חשיבות. הספקות והשאלות שלנו ממריצים אותנו ושומרים על ערנותנו האינטלקטואלית. 
פעמים רבות קרה שכל חיי הרוחניים היו בסימן שאלה אחד גדול. אולם במקום להדחיק את השאלות, העליתי את הדברים שבהם הטלתי ספק ובחנתי אותם אחד אחד. בסיומה של החקירה הזו, הבנתי שלא היתה לכך כל חשיבות. אנחנו יכולים להיות מאושרים למדי גם עם סימן שאלה. למעשה, זו לא בעיה כלל, כל עוד איננו נותנים לכך ממשות או מבססים את כל חיינו על תחושת האיום מפני זה. עלינו לפתח את הביטחון בתכונותינו המולדות ולהאמין שהן יכולות לשאת פרי. לכולנו טבע-בודהה. יש לנו את כל התכונות הנדרשות לדרך. אם איננו מאמינים בכך, יהיה לנו קשה מאד לצאת לדרך, כיון שלא יהיה לנו בסיס שממנו נוכל להתחיל. זה בעצם מאוד חשוב. הבודהה-דהרמה אינה מבוססת על דוֹגמה.
אבל מדוע זה כל כך קשה לנו? באופן עקרוני זה בגלל מצב רוחנו, בגלל שאיננו יודעים מי אנחנו ומה תפקידנו כאן בחיים האלה. בגלל שאיננו יודעים מי אנחנו, אנו חשים נפרדים מכל השאר. ישנה התחושה הזאת של “אני” שיוצרת את כל פחדינו, כעסינו, ההיקשרויות, הקנאות, וחוסר בטחון. אבל הבודהה אמר שזה לא חייב להיות כך. הטבע המולד שלנו טהור. כל מה שעלינו לעשות הוא לגלות מחדש מי אנחנו באמת, ולשם כך קיימת הדרך. זה פשוט מאוד. הדבר אינו מתבסס על אמונה, אלא דווקא על חוויה והתנסות המובילים להכרה. זה לא עניין של ללמוד מה הלאמה הזה אומר, או מה המסורת הזו אומרת, ואז להאמין שזה מה שיציל אותנו. זה לא יציל אותנו. כמובן שעלינו לדעת מה הבודהה אמר. עלינו לדעת מה אמרו מורים דגולים מן העבר, מכיוון שהם היו שם לפנינו ושרטטו לנו מפות כדי שנוכל ללכת בעקבותיהם. אבל זה קצת כמו לקרוא ספר מסע. אתה יכול לקרוא ספר מסע ולחוש כאילו אתה כבר שם, אבל במציאות אתה לא שם. אלו חוויות המסע של מישהו אחר. וכשאתה תלך לשם, יהיו לך החוויות המיוחדות שלך. ללכת בדרך משמע לחוות אותה בעצמנו. זה לא לקחת מה שאחרים תארו. היא אינה מבוססת על אמונה עיוורת. כמובן שאתה צריך בטחון מסוים כדי לקנות כרטיס ולצאת למסע. עליך להאמין שהארץ קיימת ושכדאי ללכת אליה. אולם מעבר לכך, הדבר החשוב הוא פשוט ללכת. ובזמן שתלך, תוכל לומר לעצמך, “כן, בדיוק כך הם תארו את זה. בהחלט. כך זה נראה.”

ספק הכרחי

יתכן שבגלל הרקע היהודי/נוצרי שלנו, יש לנו נטייה להתייחס לספק כדבר מביש, כמעט אויב. אנו חשים שאם יש לנו ספקות, אזי אנו מתכחשים למה שנלמד, ושחייבת …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו