EN
EN

תשומת לב נכונה

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

תשומת לב הינה דבר מעניין מאד כיוון שניתן לתאר אותה בדרכים שונות, כתלות בסיטואציות השונות. היום נדבר על תשומת לב ועל ארבעת מוקדי תשומת הלב. הללו נידונים באופן שונה במסורות שונות. אני אגש לנושא בעיקר מגישת התהרוודה ואוסיף גם קצת מגישת המהאיאנה.
תשומת לב ערומה היא תצפית ישירה של מה שקורה. אנו מפתחים את ארבעת המיקומים הקרובים של תשומת הלב. הם קרויים “מיקומים קרובים” כיוון שאנו חושבים עליהם ומתוודעים אליהם במשך זמן רב. ארבעת המיקומים הקרובים של תשומת לב הם: תשומת לב לגוף, תשומת לב להַרְגשות, תשומת לב לתודעה ותשומת לב לתופעות, כלומר לאירועים המנטליים.
תשומת לב לגוף
תשומת לב לגוף משמעותה להיות מודע למה שהגוף עושה, למה שקורה בגוף, לתחושות בגוף. כך שאם אתם עושים מדיטציה על הגוף, אתם יכולים פשוט להתחיל עם מדיטציית נשימה. אתם ממקמים את התודעה על הגוף, על הנשימה, על תהליך הנשימה ועל מה שהגוף עושה. יש מורים המלמדים מדיטציה של סקירת הגוף. אתם סוקרים חלקים שונים של הגוף ואתם מודעים לתחושות השונות בחלקים השונים של הגוף. תרגול זה מבוצע לא רק כשאתם יושבים במדיטציה פורמלית אלא גם כאשר אתם הולכים. כך שכאשר אתם הולכים, אתם יודעים שאתם הולכים. כאשר אתם רצים, אתם יודעים שאתם רצים. כאשר אתם עומדים, אתם יודעים שאתם עומדים. מכאן שתשומת לב לגוף הוא פשוט להיות מודעים לחלוטין למה שגופכם עושה באותו הרגע.
בדרך כלל אנו די מנותקים מהגוף שלנו ומשפת הגוף שלנו. לפעמים איננו מודעים כלל לדרך בה אנו יושבים עד שאומרים לנו “היי, כשדיברתי אתך שמתי לב שהיית מסוגר כזה”. לא אמרנו כלום, לא עשינו כלום, אבל אילו היינו מודעים, היינו רואים שאנו יושבים כך שידינו מגינות עלינו,או שאנו יושבים קצת מתוחים. אבל איננו מודעים לדברים הללו. כמה פעמים הרמתם משהו ושיחקתם איתו בזמן שדיברתם, או הנעתם את רגליכם? לעתים קרובות אנו לגמרי מנותקים ממה שקורה עם הגוף שלנו: איזה מסר שפת הגוף שלנו מעבירה לאדם שמולנו? כיצד אנו עומדים? כיצד אנו שוכבים? מה קורה לגוף שלנו כשאנו שוכבים? מה התחושות? מה התנוחה?
מודעות כזו לגוף יכולה להחזיר אותנו לרגע ההווה.
בדומה לכך, לפעמים אנו שמים לב לתחושות הגוף בזמן המדיטציה. למשל הברכיים כואבות. במקום מיד לזוז, אנו יכולים להתבונן קצת בכאב, ואז להפריד בין תחושת הכאב לבין הרעיון של: “זה כואב ואינני אוהב את זה” או “למה הם מכריחים אותי לשבת כאן?”. נסו פשוט להיות מודעים לתחושה. אם קצת מגרד – היו מודעים לתחושה. אם נשרפתם בשמש וזה שורף – היו מודעים לתחושה.
זוהי פשוט מודעות ערומה לתחושות, למנח הגוף, לשפת הגוף. זהו דבר שאנו יכולים לעשותו במדיטציה, והוא יכול להיות מאד אפקטיבי ומאד חשוב גם כשאנו לא במדיטציה. כאשר אנו נעשים מודעים לגוף, אנו מקבלים המון אינפורמציה על עצמנו ועל המסר שאנו מעבירים לאנשים אחרים דרך האופן בו אנו מחזיקים את גופנו, משתמשים במחוות ידיים ומניעים את ראשנו. אנו מתקשרים במידה רבה דרך הגוף, אך לעתים נוטים להיות מנותקים מכך.
תשומת לב להַרְגשות
הַרְגשה (feeling) היא דוגמא נוספת למילה באנגלית [או בעברית] שאינה תואמת לגמרי את המשמעות הטיבטית או הבודהיסטית שלה. כי כשאנו שומעים את המילה “הרגשה”, אנו חושבים על דברים כגון “אני מרגיש כועס” או “אני מרגיש שמח” וכד’. כאן איננו מדברים על “הַרְגשות” במובן של רְגָשות (emotions). רְגָשות שייכים לקטגוריה הבאה בה נדון. כאן אנו מדברים על “הרגשה” במובן של הרגשה נעימה, הרגשה לא נעימה והרגשה נייטרלית. וכל ההרגשות שלנו, הן פיזיות והן מנטליות, נחלקות לשלוש הקטגוריות הללו.
אתם עשויים להרגיש הרגשה פיזית נעימה כאשר אתם שוכבים בשמש, או הרגשה פיזית לא נעימה כאשר אתם שוכבים שם זמן רב מדי, או הרגשה נייטרלית כאשר אתם נרדמים או כאשר אינכם שמים לכך לב. אתם עשויים להרגיש הרגשות מנטליות נעימות כאשר אתם חושבים על מישהו שאתם באמת מחבבים, או הרגשות לא נעימות כאשר אתם חושבים על מישהו שאתם לא אוהבים, או הרגשות נייטרליות כאשר אתם למשל בוהים בכביש.
הרגשות נעימות
תשומת לב להרגשות היא להיות מודע לאיזו הרגשה יש בי כרגע. כך שכאשר אתם מרגישים משהו נעים, אתם מודעים לכך. כאשר אתם מרגישים משהו לא נעים, אתם מודעים לכך. לעתים כה קרובות אנחנו לגמרי מנותקים מהמידע הגולמי הזה של “מהי ההרגשה שלנו כרגע”. וכשאיננו מודעים, זה מכניס אותנו לצרות רבות. למשל, לפעמים יש לנו הרגשה נעימה ואיננו מודעים לכך שיש לנו הרגשה נעימה. ההיאחזות שלנו קופצת פנימה ונדבקת להרגשה הטובה. היא אומרת “זה מרגיש טוב. אני רוצה עוד”. ואז כולנו יודעים מה קורה – מיד כשמגיע ה”אני רוצה עוד”, אנחנו הולכים לקבל עוד! וזה בכלל לא משנה מה נצטרך לעשות כדי לקבל זאת (כל עוד אנחנו לא נראים מדי בוטים).
כך שהיאחזות עולה בתגובה להרגשות נעימות כאשר איננו מודעים להרגשות הנעימות. כשיש הרגשה נעימה, כל כך קל להיצמד אליה מיד. אנחנו רוצים עוד, אנחנו רוצים להמשיך. ואם זה כבר נעלם, אנו רוצים שזה יחזור. לעומת זאת, אם אנחנו באמת מודעים להרגשה הנעימה ברגע שהיא קורית, אז אנחנו פשוט מודעים לכך שהיא נמצאת. אנחנו יכולים להיות איתה ולהישאר איתה כפי שהיא, במקום לתת לתודעה לקפוץ מייד לעתיד ולהיאחז בה. כך שבפעם הבאה שיש לכם קערת גלידה או פרוזן יוגורט, כשאתם אוכלים אותה, פשוט תטעמו אותה. ראו אם זה נעים. ראו אם זה לא נעים. ראו אם זה נייטרלי. וראו האם אתם יכולים פשוט לתת להרגשות הנעימות להיות, מבלי שהתודעה תאמר מיד: “אני רוצה עוד. מתי הכפית הבאה?” פשוט תחוו את התחושה הנעימה ותנו לה להיות.
הרגשות לא נעימות
דבר דומה קורה כאשר יש לנו הרגשות לא נעימות. כאשר איננו מודעים להן עשוי לעלות כעס: “אני לא אוהב את זה! אני סולד מזה. אני רוצה לגרש את זה.” כאשר איננו מודעים להרגשה הלא נעימה, הכעס מופיע מאד מהר. ניקח לדוגמא מקרה בו אתם שומעים פתאום צליל מסויים או מוסיקה שאינם נעימים לאוזן. במקום פשוט להכיר בכך ש”כן, זוהי הרגשה לא נעימה”, התודעה קופצת פנימה ואומרת: “זה לא נעים ואני לא אוהבת את זה. מה פתאום הם מנגנים את המוסיקה הזו כל כך חזק? למה הם לא בשקט?!”
המפתח כאן הוא שאם יש הרגשה לא נעימה, כמו למשל כשאנו שומעים משהו לא נעים, ננסה פשוט להיות שם עם ההרגשה הלא נעימה, נשאל את עצמנו “איך זה מרגיש?” מבלי להמשיך לצעד הבא של כעס.
הרגשות נייטרליות
כך גם בנוגע להַרגשוֹת נייטרליות. אלה יכולות להיות הרגשות מנטליות או תחושות פיזיות שאנו חשים אדישים כלפיהן. כאשר איננו מודעים להרגשות הללו אנו מייצרים אפאטיה מנותקת. לא אכפת לנו. אנו חשים אדישות, התעלמות, פיזור הדעת. מן חוסר מגע כזה. למשל אנו נוסעים בכביש המהיר, אף אחד לא חותך אותנו, אף אחד לא נותן לנו זכות קדימה, אז אנו פשוט נוסעים, מנותקים, הראש במקום אחר. אם אנחנו לא מודעים לכך שכרגע ההרגשה היא נייטרלית, אז באותו רגע פשוט מחלחלת לשם האפאטיה.
אתם זוכרים שלמדנו על שתים עשרה החוליות[1]? היתה שם חוליה של הרגשה. חוליה זו היא מאד חשובה. כיוון שאם פשוט נהיה מודעים לאיזו הרגשה יש לנו באותו רגע, אז לא נמשיך לחוליה הבאה שהיא השתוקקות: או השתוקקות לעוד מאותו הדבר או השתוקקות לפחות מאותו הדבר. תשומת לב כזו עוזרת מאד להפסיק את יצירת הקרמה. אם תהיו פשוט מודעים להרגשות ולא תגיבו להן בדרך של העלאת רגשות עוכרים, תמנעו יצירת קרמה שלילית.
מסקנה
כאשר אתם עושים מדיטציה על הדברים הללו, אתם יכולים פשוט לשבת ולהיות מודעים להרגשות השונות. אתם יכולים להיות מודעים לתחושות הפיזיות בגוף שלכם ואיך הן מרגישות: נעימות, לא נעימות וניטרליות. אתם יכולים גם להיות מודעים להרגשות מנטליות נעימות, לא נעימות ונייטרליות. כשמחשבות שונות נכנסות לתודעה שלכם, או מצבי רוח שונים, פשוט היו מודעים למה שהם.
תשומת לב לתודעה
כאן אנו מודעים לאיכות התודעה, למה שאנו מרגישים במובן של רגש (emotion), לגוון האמוציונלי של התודעה. אנו שמים לב למה שקורה בתודעה: אם יש לכם הרבה מחשבות, אתם מודעים לכך שיש לכם הרבה מחשבות. אם התודעה שלכם נסערת, אתם מודעים לכך שהיא נסערת. אם התודעה שלכם קהה, משמימה, אתם מודעים לכך שהיא קהה ומשמימה. אם אתם כועסים, אתם מודעים לכך שאתם כועסים. אם אתם מקנאים, אתם מודעים לכך שאתם מקנאים. אם אתם מתפוצצים משמחה, אתם מודעים לכך שאתם מתפוצצים משמחה. אם יש בכם הרבה אמונה, אתם מודעים לכך שיש לכם הרבה אמונה.
מה שלא יהיה הרגש או הגישה שאתם חווים, מה שלא יהיו הפקטורים המנטליים שעולים בכם, אתם מודעים להם. כך, כאשר התודעה שלכם מתוחה, אתם מודעים לכך שהיא מתוחה. כאשר התודעה שלכם שלווה, אתם מודעים לכך שהיא שלווה.
אם פשוט תדעו בכל רגע מהי החוויה הרגשית שלכם באותו רגע – זה כבר יהיה משהו, לא? כי אז במקום שהרגשות שלנו יבואו לידי ביטוי בדיבור שלנו ובפעולה שלנו (ואחר כך נאמר לעצמנו: “למה לעזאזל אמרתי זאת? מה הם יחשבו עלי?”), אנו נהיה מסוגלים לתפוס אותם כשהם עוד רק קטנים. למשל, נניח שאתם יושבים בכיסא של רופא השיניים ואתם חשים פחד. אתם מודעים לכך שיש בכם פחד ואתם פשוט יושבים שם וחווים את הפחד מבלי שהתודעה תמשיך ל”אוי ואבוי, רופא השיניים כאן ואני בטוחה שעוד רגע הוא יפספס והמקדחה תצא מהצד השני של הלסת שלי”. במקום זאת אתם פשוט מודעים: “איך זה מרגיש להרגיש פחד?” כאשר אתם פוחדים, איך זה מרגיש? זה די מעניין פשוט לשבת שם ולהתבונן, “איך זה מרגיש בגוף כשאני פוחד? מה הגוון האמוציונלי? מה מרגישה התודעה כשאני מפחד?”
בדומה לכך, לעתים קרובות אנו לא מודעים לכך שאנו חרדים או מתוחים, נרגשים או עצבנים מאד. האנשים שגרים איתנו תוהים מה קורה אתנו, ועדיין אנחנו אומרים: “אני לא עצבני, אני לא חרד, תניחי לי!” אבל אילו היינו מודעים לכך שאנו חרדים, היינו יכולים לחקור: איך אנו מרגישים כשאנו חרדים? האם אנו חווים תחושות פיזיות מיוחדות? מהי ההרגשה בתודעה שלנו כשיש חרדה? מהו הגוון של התחושה בתודעה שלנו? התודעה מרגישה די לא נעים.
ומה לגבי הפעמים בהם אתם מרגישים תחושות אמיתיות של חמלה כלפי מישהו אחר? כאשר הלב שלכם לגמרי פתוח, לא מפחד להיות מעורב, ובאמת חומל כלפי האדם השני? איך זה מרגיש בגוף שלכם, בתודעה שלכם?
כך שחשובלהיות מסוגל להבדיל בין הפקטורים המנטליים השונים הללו, בין הגישות השונות הללו, בין הרגשות השונים הללו, להיות מסוגל לזהות מהן החוויות שלנו עצמנו.
במצבים הגבוהים יותר, כאשר אתם נכנסים למדיטציה גבוהה, תהיו מסוגלים לדעת באיזו רמה של תרגול אתם נמצאים; מתי התודעה שלכם היא תודעה רגילה, יומיומית, ומתי התודעה היא תודעה טרנסצנדנטלית; מתי אתם מרוכזים ומתי לא; מתי יש לכם חוויה זו ומתי אתם בחוויה אחרת. כל הדברים הללו נובעים מהתרגול הראשוני של להיות פשוט מודעים לכל רגש ורגש שמופיע בתודעה. וכשתעשו זאת, תדהמו לראות עד כמה מהר הרגשות משתנים. הם משתנים כל כך מהר.
לי היא אחות בהוספיס. בעבודתה היא פוגשת אנשים רבים עם רגשות חזקים ביותר של צער, כעס ורגשות חזקים אחרים. מנסיונה היא מספרת שאין אדם שיכול להחזיק רגשות היסטריים אינטנסיביים למשך יותר מארבעים וחמש דקות. אפילו אם מנסים. גם כשאתם מוצפים בעצב על כך שהכל בחיים שלכם התפרק. לדבריה, אחרי ארבעים וחמש דקות התודעה משתנה. אפילו במהלך אותן ארבעים וחמש דקות, כל רגע של עצב שונה מקודמו. ואם אתם בתשומת לב, תוכלו להיות מודעים לרגעים השונים של העצב ולראות עד כמה הם שונים. אם אתם מרגישים עצובים ואתם בתשומת לב, תוכלו להיווכח בכך שיש רגעים שונים של עצב. העצב אינו הוא דבר אחד, הוא משתנה מרגע לרגע. בזה אחר זה מופיעים הרבה דברים שונים זה מזה.
וגם כאן, אתם יכולים להתחיל להיות מודעים ולבחון – מה הן הסיבות לרגשות השונים הללו, הן החיוביים והן השליליים? מהו הדבר שגורם להם להופיע? ואיך זה שהם מתפוגגים? ממש להתבונן ברגשות. זה פשוט עצום. אינני יודעת איך זה אצלכם, אבל לפעמים קורה לי שאני יושבת ומנסה לעשות מדיטציה, ופתאום מגיע כעס עצום. למשל, אני נזכרת פתאום במשהו שקרה לפני שנים רבות וכבר מזמן לא חשבתי עליו. אני פשוט יושבת שם בחדר המדיטציה שְלֵווה לגמרי, בסביבה שלווה לחלוטין, מוקפת באנשים טובי לב ונעימים, ואני מרגישה כאילו בוערת בתוכי אש של זעם. כולם חושבים שאני בעיצומו של סמאדהי (ריכוז מדיטטיבי) אך בתוכי יש כעס עצום ואני מרגישה שאני לא יכולה לשבת שם יותר. אבל אני פשוט יושבת שם ומתבוננת בכעס. מרתק לצפות בכעס. את לא קופצת פנימה ומתערבת בו, אלא פשוט מתבוננת בו כאשר הוא מתגבר, וצופה איך ההרגשה בגוף כשהוא נמצא שם, ואיך ההרגשה בתודעה. את מתבוננת בכעס ורואה איך הוא משתנה. הוא פשוט ממשיך להשתנות ואז אחרי כמה זמן את כבר לא כועסת יותר. ואת אומרת, “הֵיי, ממש רתחתי מזעם לפני דקה. מה קורה פה?”
ואז את מבינה שהכעס עלה בגלל הדרך בה חשבת, ואחר כך הוא עבר בגלל שהכל ארעי. זה נותן לך תובנה אחרת לגמרי על מה שקורה כאשר את כועסת. כי בדרך כלל כשאנחנו כועסים אנחנו לגמרי משוכנעים שהכעס מגיע מהאדם השני אל תוכנו. “אתה מכעיס אותי. זה בא ממך אלי. אז אני הולך להחזיר אותו אליך!”
לכן, פשוט היו מודעים. איך ההרגשה כאשר אתם מרגישים באמת פתוחים לקראת מישהו? או כאשר אתם מרגישים באמת אוהבים?או כאשר אתם פותחים את הדלת ביום שטוף שמש ומסתכלים החוצה ולבכם רוצה לומר: “וואו, כל כך נחמד לחלוק את העולם עם עוד אנשים”? ואז, איך זה מרגיש? ומה הגוון האמוציונלי של ההרגשה? מה גורם לה לעלות? איך היא משתנה? איך היא מתפוגגת? מה קורה בעצם? פשוט היו מודעים.
תשומת לב לתופעות או לאירועים מנטליים
בתשומת לב לתופעות אנו מודעים לתוכן של המחשבות. בסוג הקודם של תשומת לב, שמנו אולי לב לכך שיש הרבה מחשבות או מעט מחשבות. אבל כאן אנו מתבוננים יותר בתוכן של המחשבות.
יחד עם זאת, אנו לא מסתכלים על המחשבות במובן של להיות מעורבים בהן. אנו לא נכנסים למנגנון התגובתי של “או אלוהים, שוב אני חושב על זה. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה. אני כל כך טיפש”. אתם לא נכנסים לשם. או שאתם נכנסים לשם, אבל אז אתם מסוגלים לומר: “או, תסתכל על המחשבות שמלוות את התודעה השיפוטית שלי”. כאשר אתם מוצאים את עצמכם נכנסים לביקורת עצמית גדולה, ואומרים לעצמכם דברים כמו “אני כל כך גרוע! אני כל כך נוראי!” תתבוננו במחשבות. תסתכלו על התוכן של המחשבות. מה אתם אומרים לעצמכם? אילו שקרים אתם מספרים לעצמכם? “אני לא יכול לעשות שום דבר כמו שצריך! אף אחד לא אוהב אותי!” מאד הגיוני? לגמרי נכון, הא?
אז פשוט תסתכלו על התוכן של המחשבה: איך התודעה לוקחת מחשבה אחת, קושרת אותה למחשבה אחרת וקושרת אותה לעוד אחת. איך אתם נוסעים סביב כל עולם מבלי להגיע לשום מקום, רק בגלל שהתודעה במצב של אסוציאציה חופשית. לפעמים אתם יכולים לראות את זה כאשר אתם בשיחה עם חבר. הוא אומר דבר מה והתודעה שלכם נתקעת על אותו משפט. הוא ממשיך לדבר אבל אתם נשארים תקועים באותו המשפט ורוצים להגיב רק אליו. ואתם כבר לא באמת מקשיבים למה שהוא אומר אחר כך, ולא ממש מכוּוְננים לדבריו. אתם רק מחכים שהוא יהיה כבר בשקט כדי שתוכלו לחזור לאותו המשפט שאיתו נתקעתם. מעניין להסתכל על זה.
לכן, היו מודעים לתוכן של המחשבה. איך באותו הרגע בו נתקענו, אנו מתחילים לחשוב על אותו המשפט היחיד שהוא אמר ועל מה שאנו רוצים לומר בתגובה. ואז אנחנו כבר לא מרוכזים בהמשך השיחה. גם זה תשומת לב: להבחין כאשר אתם נתקעים, להיות מודעים לרגע שבו אתם נתקעים. ואז אולי במקום רק לתת לתהליך המחשבתי הזה להמשיך להסתובב סביב הדבר עליו נתקעתם, לנסות לשמור על תודעה פתוחה ובאמת להקשיב לכל דבר נוסף שיש לאדם השני לומר. כיוון שאז אולי תקבלו השקפה שונה לחלוטין על אותו משפט.
לפעמים זו ממש גבורה לאפשר לתודעה להקשיב. תנו לתודעה להיות פתוחה. לפעמים אני פשוט צריכה לשבת שם ולומר: “אוקיי, פשוט תקשיבי. תשאירי את הפה סגור. הוא עדיין מדבר. אם תיתני לו צ’אנס הוא אולי אפילו יענה על השאלה שלך. את לא צריכה לקפוץ מיד ולשאול את השאלה שלך.”

[1]שתים עשרה החוליות של ההתהוות המותנית, Paticcasamuppāda(ו.כ.)

תשומת לב נכונה

תשומת לב הינה דבר מעניין מאד כיוון שניתן לתאר אותה בדרכים שונות, כתלות בסיטואציות השונות. היום נדבר על תשומת לב ועל ארבעת מוקדי תשומת הלב. …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו