EN
EN

סוטרת סוֹנא

« בחזרה אל: סוטרות

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

כמו כיוונון עדין של כלי מוסיקלי
בזמן שהמכובד סונא מדט בפרישות (לאחר שתרגל מדיטציה בהליכה עד שעור כפות רגליו נחתך ודימם), עלתה בדעתו שרשרת המחשבות הזו: “אני אחד מבין תלמידיו של המבורך אשר עוררו את נחישותם, אבל תודעתי לא השתחררה מן הזיהומים באמצעות היעדר היאחזות. עתה, למשפחתי יש די עושר לאפשר הנאה ולצבור זכויות חסד. מה אם אתיר את נדרי האימון, אחזור אל החיים הנחותים, אהנה מעושר ואצבור זכויות חסד?”
אז המבורך, מיד כשתפס בתודעתו את שרשרת המחשבות שבתודעתו של המכובד סונא – כפי שאדם חזק עשוי למתוח לפנים את זרועו הכפופה או לכפוף את זרועו המתוחה לפנים – נעלם מהר פסגת הנשר, הופיע ביער הקריר ישירות לפני המכובד סונא והתיישב על מושב מוכן מראש. לאחר שהשתחווה בפני המבורך, התיישב המכובד סונא בצידו האחד. בעודו יושב שם, אמר לו המבורך, “ממש עכשיו, בזמן שמדטת בפרישות, האם לא הופיעה בתודעתך שרשרת זו של מחשבות: ‘אני אחד מבין תלמידיו של המבורך אשר עוררו את נחישותם, אבל תודעתי לא השתחררה מן הזיהומים… מה אם אתיר את נדרי האימון, אחזור אל החיים הנחותים, אהנה מעושר ואצבור זכויות חסד?”
“כן, אדוני”.
“כעת, מה אתה חושב, סונא. בעבר, כשהייתי בעל-בית, האם היית מיומן בנגינה בווינה?”
“כן, אדוני”.
“ומה אתה חושב: “כאשר המיתרים של הווינה שלך היו מתוחים מדי, האם היתה הווינה שלך מכוונת ומתאימה לנגינה?”
“לא, אדוני”.
“ומה אתה חושב: כאשר המיתרים של הווינה שלך היו רפויים מדיי, האם היתה הווינה שלך מכוונת ומתאימה לנגינה?”
“לא, אדוני”.
ומה אתה חושב: כאשר המיתרים של הווינה שלך לא היו מתוחים מדיי ולא רפויים מדיי, אלא מכוונים [מילולית: ‘מכוננים’] בדיוק בגובה המתאים, האם היתה הווינה שלך מכוונת ומתאימה לנגינה?”
“כן, אדוני”.
“באותו אופן, סונא, נחישות שעוררו אותה יתר על המידה מובילה לאי-שקט, ונחישות שהיא נרפית יתר על מידה מובילה לעצלות. לפיכך עליך לקבוע את הטון הנכון של נחישותך, לכוונן את הטון של [חמשת] היכולות [הרוחניות] (indriya)  [בהתאם לכך], ומשם להמשיך את מנגינתך”.
“כן, אדוני”, ענה המכובד סונא למבורך. אז, לאחר שאמר דברי תוכחה אלה למכובד סונא, המבורך – כפי שאדם חזק עשוי למתוח לפנים את זרועו הכפופה או לכפוף את זרועו המתוחה לפנים – נעלם מיער הקריר והופיע על הר פסגת הנשר.
לאחר מכן, קבע המכובד סונא את הטון הנכון של נחישותו, כיוונן את הטון של [חמשת] היכולות [בהתאם לכך] ומשם המשיך את מנגינתו. שוהה לבדו, בפרישות, קשוב, נלהב ונחרץ, תוך זמן לא ארוך הגיע ונשאר ביעד העליון של החיים הקדושים שעבורו בני שבט פוסעים בצדק מבתיהם אל חיים ללא בית, כשהוא יודע ותופס זאת בעצמו, בכאן ובעכשיו. הוא ידע: “לידה הגיעה לסופה, החיים הקדושים הוגשמו, המשימה נעשתה. אין עוד דבר נוסף עבור העולם הזה”. וכך המכובד סונא הפך לאחד מן הארהנטים.

סוטרת סוֹנא

כמו כיוונון עדין של כלי מוסיקליבזמן שהמכובד סונא מדט בפרישות (לאחר שתרגל מדיטציה בהליכה עד שעור כפות רגליו נחתך ודימם), עלתה בדעתו שרשרת המחשבות הזו:

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו