EN
EN

פעולה נכונה

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

אלכס ברזין, יליד ניו ג’רזי, ארה”ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד”ר לשפות מזרח אסיה ולימודי הודו. הוא שימש כמזכיר ומתרגם של המאסטר הטיבטי סרקונג רינפוצ’ה, וגם של הדלאי לאמה. ברזין הקים את הארכיון האינטרנטי The Berzin Archives:

 http://www.berzinarchives.com/web/en/index.html)) – מאגר מידע רחב היקף של כתבים, תרגומים ולימוד של כל מסורות הבודהיזם הטיבטי. משנת 1983, הוא מרצה ומלמד בודהיזם טיבטי בכל רחבי העולם, ופעיל בקידום פרויקטים בינלאומיים להפצת התרבות הטיבטית. כיום הוא מתגורר בברלין ומשקיע את רוב זמנו בתיעוד והשלמה של חומרים שטרם פורסמו לארכיון האינטרנטי שלו. 

***

התנהגות שגויה

החלק השני בדרך כפולת השמונה עוסק בגבולות פעולה נכונים. זהו המושג הטכני. כשאנחנו מדברים על גבול, אנחנו מדברים על מגבלה מסוימת, שבה “אני אנהג לפי המגבלה הזאת אבל לא מעבר לה”. אמירה זו מכוונת לשלושה סוגי התנהגות הרסנית:

  1. הרג יצורים חיים (גזלה של חייהם);
  2. גניבה, לקיחת משהו שלא שייך לנו;
  3. התנהגות מינית לא ראויה.

אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על התנהגויות אלה?

הריגה

הריגה היא, כפשוטה, גזלת החיים של מישהו אחר. והכוונה אינה רק לבני אדם, אלא גם על פעולות כמו ציד, דיג, הריגת חרקים וכדומה.

לדעתי, עבור רבים מאתנו וויתור על ציד או דיג הוא ככל הנראה לא דבר כל כך קשה. חרקים הם משהו הרבה יותר קשה. אבל ישנן דרכים רבות לגשת לזה מבלי לעסוק בגלגולי חיים עתידיים או מוקדמים ובאמירות כמו “הזבוב הזה היה האימא שלי בגלגול הקודם” וכדומה. אני חושב שהדגש המרכזי פה הוא שאם יש משהו שמפריע לנו, אנחנו לא רוצים שהרג יהפוך להיות התגובה הראשונה שלנו. זה מעודד את ההרגל להיות מעוניינים לחסל כל דבר שלא מוצא חן בעינינו בדרכים אלימות, וזה הולך הרבה מעבר לזבוב הזה שמזמזם סמוך לפנים שלנו. במקום זאת, ברצוננו למצוא דרך שוחרת שלום להתמודד עם משהו מציק. כך גם עם חרקים – זבוב או יתוש או כל חרק אחר – כשהם נוחתים על הקיר, אפשר להניח עליהם כוס, נייר מתחת לכוס ולהוציא אותם החוצה. במקרים רבים מאוד נוכל למצוא דרך יותר שוחרת שלום להתמודד עם משהו שלא מוצא חן בעינינו, וישנן הרבה דרכים ממש פשוטות.

אם תגורו בהודו, כמוני, תלמדו לחיות עם חרקים. כלומר, אין שום דרך שתוכל להיפטר מכל החרקים בהודו. תמיד חשבתי על מסע פרסום עבור סוכנויות תיירות להודו, האומר: “אם אתם אוהבים חרקים, תאהבו את הודו”. כשעברתי לגור בהודו, הרקע שלי היה מהסוג שלא מחבב חרקים, אבל הייתי חובב נלהב של מדע בדיוני. אז דמיינתי שאם הייתי מגיע לכוכב אחר וצורת החיים שם היתה מתגלמת בצורה של חרקים כאלה, זה יהיה נורא אם בכל פעם שאפגוש שם מישהו, כל מה שארצה לעשות הוא לדרוך עליו או למעוך אותו. אז כשאתה מתחיל לשים את עצמך במקום של החרק – “החרק פשוט חי את חייו” – אתה מתחיל לכבד אותו כצורת חיים.

יחד עם זאת, ברור שיש חרקים שמביאים נזק – בדיוק כמו שיש בני אדם שמביאים נזק – ולפעמים עליכם להשתמש באמצעים נחרצים כדי להשתלט עליהם. אבל הדבר הראשון שעל האדם לעשות הוא לנסות שיטה שוחרת שלום, בין אם מדובר בסכסוך אנושי או בבית שלכם השורץ נמלים או מקקים או משהו מסוג זה.

 

גניבה

הסוג השני הוא גניבה, לקיחה של משהו שלא שייך לנו. ברור שבני אדם – לפחות רוב בני האדם – קשורים יותר לחיים שלהם מאשר לרכוש שלהם, אבל בכל זאת אם אנחנו לוקחים רכוש של מישהו אחר, זה גורם למידה רבה של אומללות, ואז לא נוח לנו – “האם יתפסו אותנו?” וכל זה.

כעת, שכשאנחנו מדברים על כל אלה, זכרו שמה שאנחנו רוצים להימנע ממנו הוא בעיות עבורנו. ברור שזו הבעיה של החרק או הדג אם אתם הורגים אותו. אבל הבעיה עבורנו היא ש… למשל, אם חרקים מאוד מפריעים לנו, אז אנחנו כל הזמן חוששים, נכון? אנחנו כל הזמן מודאגים – “האם יגיע יתוש ויפלוש למרחב שלי?” – אנחנו כל הזמן בולשים. או באמצע הלילה, מישהו נמצא שם, ואנחנו קמים ויוצאים לציד בחדר, מנסים למצוא אותו. זה מצב נפשי מאוד לא רגוע, נכון? לכן, כשאנחנו מנסים להשתמש בשיטה שוחרת שלום להתמודדות עם משהו שאנחנו לא אוהבים, התודעה שלנו נינוחה. אנחנו רגועים.

אם אתם כל הזמן חושבים לנקוט באיזושהי שיטה אלימה, אז אתם מאוד מתוחים, נכון? מאוד פוחדים – כלומר מצב רוח לא מאושר – ואז אתם מאבדים שליטה. תמחצו את היתוש או את הזבוב, ותנפצו חפץ יקר-ערך שעליו הוא נחת רק מפני שרק רציתם לתפוס אותו. וכך אתם הורסים את החפצים שלכם. אתם מאבדים שליטה. אם לעומת זאת תנסו למצוא איזה פתרון שוחר שלום, תוכלו להשתמש ביכולת ההבחנה שלכם ביתר רוגע ורציונליות ולמצוא דרך אחרת, דרך שוחרת שלום, להתמודד עם הבעיה.

אותו הדבר ביחס לגנבה, לקיחה של משהו שלא שייך לכם. עליכם להיות ערמומיים – אתם חוששים שתתפסו – לעתים קרובות זה מבוסס על תשוקה מאוד מאוד חזקה, כשאין לכם סבלנות לבצע את העבודה הנדרשת להשיג משהו ולכן אתם פשוט גונבים אותו ממישהו אחר.

כמובן, גניבה והריגה יכולים לנבוע מתוך מוטיבציה מנוגדת: אתם תהרגו מפני שאתם מתאווים לאכול את החיה הזאת או את הדג ההוא. ושוב הדבר תלוי בנסיבות. אם אין לכם שום דבר אחר לאכול, זה משהו אחד. אם ישנן חלופות, זה משהו אחר.ואתם יכולים גם לגנוב מתוך כעס. אתם רוצים לפגוע במישהו, אז אתם לוקחים משהו ששייך לו.

על כן, דרכי התנהגות הרסניות אלו מבוססות על רגשות טורדניים.

 

התנהגות מינית לא ראויה

הסוג השלישי של התנהגות הרסנית הוא התנהגות מינית לא ראויה. זה תמיד נושא קשה מכיוון שלרובנו הדחף החזק מאחורי ההתנהגות המינית שלנו הוא תשוקה מלאת ערגה. יש קוים מנחים בסיסיים, גבולות, שאנו משרטטים פה, והם: לא לגרום נזק בהתנהגות המינית שלנו, כמו לאנוס או לחלל מישהו בצורה אלימה שתפגע בהם. ברור מאליו שזהו משהו שנרצה להימנע ממנו. כפייה של עצמנו על מישהו היא סוג מתון יותר של מה שהוגדר קודם, זה למעשה להפעיל לחץ על מישהו, אפילו על בן הזוג שלנו, לקיים יחסי מין כשהם לא מעוניינים בכך. אותו דבר ביחס לקיום יחסי מין עם בן/בת זוג של מישהו אחר, או, אם לכם יש בן/בת זוג, קיום יחסי מין עם מישהו אחר. וכך גם ביחס לבגידה. לא משנה עד כמה אנחנו זהירים, זה תמיד מוביל לצרות, הלא כן?

אבל יש הרבה היבטים אחרים להתנהגות מינית לא ראויה. כל הרעיון מאחורי זה הוא שאנחנו רוצים לנסות לא רק להתנהג כמו חיה. חיה פשוט תקפוץ על חיה אחרת בכל פעם שתרצה, לא משנה מה, לא משנה מי בסביבה וכדומה. חיות נמצאות לחלוטין בשליטתה של התשוקה והתאווה. מזה אנחנו מנסים להימנע.

מה שנרצה לעשות, אם-כן, הוא לשרטט גבולות ברורים – זכרו שהם נקראים גבולות פעולה – לשרטט גבולות ברורים, אשר “במרחב הזה אקיים את ההתנהגות המינית שלי ולא מעבר לו”. זה יכול להתייחס לתכיפות. זה יכול להתייחס לתנוחות המיניות. זה יכול להתייחס לכל דבר, אבל כך שיהיו מספר קווים מנחים, לא כל מה שמתחשק לי, בכל זמן, וכן הלאה, כמו חיה. “אעשה איתך את זה, אבל לא את זה” – סוג כזה של קביעת גבולות. זה מאוד חשוב מבחינת המשמעת. משמעת היא הימנעות מהליכה מעבר לגבול, כי אנחנו מבינים שזה מבוסס על תאווה ותו לא וזה לא באמת הכרחי. כמו למשל כשאנחנו בריטריט מדיטציה, “בזמן ריטריט המדיטציה, לא אקיים יחסי מין” – סוג כזה של גבול, מה שזה לא יהיה. הנקודה החשובה היא שצריך ליצור גבולות מסוימים.

 

צריכת חומרים משכרים

למרות ששימוש בחומרים משכרים לא כלול בפעולות שגויות או הרסניות, וויתור על חומרים משכרים חשוב מאוד להתפתחות שלנו. אנחנו רוצים לפתח ריכוז. אנחנו רוצים לפתח משמעת. כשאנחנו משתכרים – אנחנו מאבדים משמעת, נכון? אנחנו צורכים סוגים מסוימים של סמים פסיכדליים, ואנחנו מאבדים את כל הריכוז – שוטטות מנטלית בלתי פוסקת עם מריחואנה וכדומה. אז אם מסתכלים על ההשפעה של סמים מסוימים או אלכוהול, ומשווים אותם למה שאנו רוצים להשיג ביחס להתפתחות האישית של התודעה שלנו, הרגשות שלנו, ההתנהגות שלנו וכדומה, אנו שמים לב לכך שהשתכרות או התמסטלות מנוגדות לכך לחלוטין. הן יוצרות מכשולים, והמכשולים האלה נמשכים לא רק כשאנחנו שיכורים או מסוממים, אלא מותירים עקבות גם בהמשך (חמרמורת וכו’). אז מלכתחילה שרטטו גבולות מסוימים של הגבלה; והטוב ביותר יהיה לוותר על החומרים הללו לחלוטין.

 

גבולות נכונים של פעולה (התנהגות נכונה)

היבט אחד של משמעת עצמית מוסרית היא הימנעות מסוגי התנהגות הרסניים. היבט אחר הוא עיסוק בדרכי פעולה בונות, מה שנקרא פעולה נכונה.

במקום לגזול חיים של אחרים, אתם עוזרים לשמר חיים. כלומר, אתם יכולים לראות יישום רחב יותר של זה: במקום להרוס לחלוטין את הסביבה כך שחיות לא יוכלו לחיות ובמקום לזהם את האגמים כך שכל הדגים ימותו, אנחנו דואגים לאקולוגיה. זאת דרך העוזרת לשמר חיים. להאכיל את הכלב שלך – זאת עזרה לשימור חיים. להאכיל את החזיר שלך – לא להאביס אותו כדי שתוכל להרוג אותו ולאכול אותו, אלא להאכיל אותו כדי שהוא יגדל. אבל זה כולל גם טיפול בבני אדם חולים, לעזור לשמר את החיים שלהם. אם מישהו נפצע, אתם מנסים לעזור לו. דברים כאלה. שימור החיים.

אם אתם חושבים על זבוב – בהודו אתם חייבים להתמודד עם זבובים – אבל תחשבו על זבוב אחד, זבוב או דבורה שמתעופפת לחדר שלכם. הזבוב או הדבורה לא רוצים להיות שם, נכון? – במיוחד לא הדבורה – הם רוצים לצאת החוצה, אבל לא יודעים איך לצאת. אז אם פשוט תהרגו אותם כי הם עשו טעות בכך שהתעופפו לחדר שלכם, זה לא כל כך נחמד, נכון? עזרו להם לצאת החוצה, אפילו אם זה יהיה רק לפתוח חלון ולהגיד “עופו”, ככה, כדי שיצאו. אתם עוזרים לשמר את חייהם. הם רוצים לחיות. אם ציפור היתה עפה לחדר שלכם בטעות, לא הייתם מוצאים רובה ויורים בה, נכון? קרוב לודאי שהייתם פותחים חלון ומנסים לגרום לה לעוף החוצה. אז מה ההבדל בין הציפור והזבוב? הגודל. הצליל שהם משמיעים: אתם לא אוהבים את הצליל שמשמיע הזבוב; אתם אוהבים את הצליל שמשמיעה הציפור. אם אתם לא אוהבים שזבובים נכנסים לחדר שלכם, אל תפתחו את החלון או שתתקינו רשת.

ואילו הפעולה הנכונה ביחס ללא לגנוב תהיה לנסות לעזור בהגנה על נכסים של אנשים אחרים. אם מישהו מלווה לכם משהו, תנסו לא לגרום לו לנזק. תטפלו בו כראוי. סוג כזה של עשייה. עזרו להם שיהיו להם דברים נחמדים.

ובמקום התנהגות מינית לא ראויה, ואנחנו לא מדברים רק על יחסי מין עם מישהו אחר אלא על יחסי מין עם עצמך, התנהגו בדרך מינית בצורה נעימה, עדינה, במידה הראויה וכדומה – לא רק בתאווה, כמו כלב מיוחם.

 

דוגמאות נוספות להתנהגות נכונה ושגויה

אם נחשוב על הרחבת הדיון שלנו פה על פי מה שהצעתי בתרגול הרגישות (עליו דיברנו לפני כן בנוגע לדיבור), נוכל גם לראות שיש היבטים רבים אחרים שמעורבים בשלושת סוגי ההתנהגות הללו.

הרחבה של הריגה היא להפסיק להתייחס לאחרים באופן קשוח מבחינה גופנית. הכוונה אינה רק להכות אחרים אלא להעביד אותם יתר על המידה ולרדות בהם בקשיחות רבה בצורה פעילה – במילים אחרות, הכוונה היא לגרימת נזק גופני מסוים.

כך גם כלפי עצמנו – להפסיק להתעלל בעצמנו מבחינה גופנית על ידי עומס עבודה, תזונה לקויה, שינה מועטה מדי, סוג כזה של דברים. אנחנו לעתים קרובות חושבים על ההתנהגות שלנו כלפי אחרים, אבל למעשה לרוב אנחנו מתנהגים בצורה הרסנית גם כלפי עצמנו – לא מתאמנים מספיק, למשל.

וביחס לגניבה – לא מדובר רק בלקיחת דברים של אחרים אלא, למשל, בשימוש בדברים ששייכים לבני אדם אחרים בלי לבקש את רשותם. אתם לוקחים טלפון של מישהו מבלי לבקש ממנו ומתקשרים ליעד שעלותו יקרה. אתם מרשים לעצמכם לקחת דברים מבלי לקבל רשות. זאת גנבה. התגנבות לתאטרון או לא-משנה-לאן מבלי לשלם. ואז מגיעים למשהו מסובך שבני אדם לא אוהבים – אי תשלום מיסים. ברור שתוכלו לטעון: “ובכן, אני לא רוצה לשלם מיסים כי מייעדים אותם לעריכת מלחמות ולקניית כלי נשק”. אבל מייעדים אותם גם לסלילת כבישים ולבניית בתי חולים ותחזוקה של בתי ספר. אם אתם רוצים את כל הדברים האלה – אז, בחייכם, אתם צריכים לשלם מיסים.

אבל ניתן גם לחשוב במונחים אישיים: מה שאנחנו רוצים לעשות זה להפסיק לבזבז את הכסף שלנו על דברים שוליים. זה שימוש לרעה בנכסים שלנו, שימוש לרעה בעושר שלנו – כמו למשל הימורים. או להתקמצן כשאנחנו מוציאים כסף על עצמנו כשבעצם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. יש לכם כסף שיכול לאפשר לכם תזונה ראויה ולאכול אוכל ראוי, אבל אתם מתקמצנים, אז אתם קונים את המזון הזול ביותר בעל האיכות הנוראית ביותר. בכך אתם למעשה גונבים מעצמכם.

וביחס להתנהגות מינית לא ראויה, לא מדובר רק בכפייה שלכם על אחרים או על בני זוגם, הכוונה היא להפסיק לעסוק בפעילויות מיניות שיכולות לסכן את הבריאות הגופנית או הנפשית שלנו. דוגמא פשוטה: אתם פוגשים מישהו, ואתם נמשכים אליו. מצד אחד, הייתם רוצים לקיים אתו יחסי מין. אבל לאדם הזה יש המון בעיות רגשיות וקשיים אחרים, ואתם מבינים שקשר עם האדם הזה יוביל לצרות. אז למען הבריאות האישית שלכם – אל תצרו מגע עם האדם הזה, אל תפתחו קשר. אל תתנו להשתוקקות שלכם ליופי שלו להוביל אתכם.

פעולה נכונה

אלכס ברזין, יליד ניו ג’רזי, ארה”ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד”ר לשפות מזרח אסיה ולימודי הודו. הוא שימש כמזכיר ומתרגם של המאסטר הטיבטי סרקונג …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו