EN
EN

היבטים מעשיים של עבודה עם כעס

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

מבוסס על חלק מהמאמר “המכשולים” מאת The  Hindrances . Joseph Goldstein , מתוך הספר Breath Sweeps Mind  בהוצאת Tricycle books

א. “חמשת המכשולים” ומשמעותם

חמשת המכשולים” הינם מצבי תודעה מזיקים, אשר מפריעים לתודעה להיות שלווה, צלולה ויציבה וממסכים את תפיסת המציאות שלנו (השתוקקות, כעס, עייפות וקהות חושים, חוסר שקט ודאגה, ספקות עמוקים) .

יש להבין, את משמעותם של אותם חמשת המכשולים ולא להקל במידת השפעתם עלינו. אין מדובר על רגשות לא נעימים  אשר מדי פעם עולים בתודעה, מפריעים לנו במקצת וגורמים לאי נחת זמנית, אלא לסדרה בלתי פוסקת של רגשות כאלו, גם אם הם בעוצמה נמוכה ולא “דרמטית” במיוחד, אשר משפיעים באופן מתמשך עלינו.

מדובר בעבודה פנימית לא פשוטה אשר נדרשת לשם השגת תודעה שקטה ונטולת מכשולים,  והמשל הבא מדגים זאת :

דמיין עצמך בליבו של שדה קרב, עומד לבדך ונלחם באלף אויבים המקיפים אותך לכול הצדדים. ושאותם  הצלחת לנצח איכשהו. דמיין לעצמך אלף קרבות כאלו, שבכול אחד מהם אתה נלחם לבדך באלף אויבים ומנצח אותם.

הבודהא אומר כי אין זו משימה קלה לעשותה לעשות , ועדיין הקשה ביותר מכול המשימות היא להגיע להבנה מלאה של התודעה,

אבל היא אינה בלתי אפשרית. רבים הצליחו בכך והם הותירו לנו עצות והנחיות כיצד לעשות כך.

 

ב. שלושה אלמנטים לעבודה עם חמשת המכשולים

בעבודה עם התודעה בכלל וחמשת המכשולים בפרט ישנם שלושה אלמנטים חשובים:

ראשית- עלינו לדעת את ההגדרה המדויקת של המכשולים:

אין כול אפשרות להילחם במשהו שאיננו יודעים בדיוק מהו. כאשר זה כך, השפעתו של אותו אויב ויכולתו להזיק ולשלוט עלינו היא בלתי מוגבלת.

כך גם לגבי חמשת המכשולים, עלינו לדעת את ההגדרה המדויקת של כול מכשול ואת האופן שבו הוא עולה בתודעה וכיצד הוא משפיע עליה

שנית – עלינו לזהות את המכשולים כאשר הם נוכחים בתודעה:

הידע התיאורטי של השלב הקודם הינו הכרחי אבל לא מספיק ככלי מעשי לחיי היומיום שלנו.

עלינו לפתח בתוכנו את היכולת לזהות את האם מכשול זה או אחר נוכח כבנו כרגע. כך שניתן יהיה לאפיין אותו במדויק ולאפשר בכך לפעול להפסקתו .

שלישית- עלינו לבנות בתוכנו יכולות לעבודה עם המכשולים שעלו:

המכשולים אינם מושג תיאורטי ,אלא אויבים מעשיים אשר משפיעים  על התודעה בכך שהם  משנים את תפיסת עולמנו יותר מכול דבר אחר וגורמים לנו לסבל בעוצמות שונות, כמו גם לאלו שנוכחים סביבנו.

עלינו להבין כי נסיבות חיינו אינן אובייקטיביות, הן “צבועות” בצבעם של המכשולים הנוכחים ברגע זה בתודעה (לרוב ישנו יותר ממכשול אחד הנוכח בה).

בניית היכולות לעבוד עם אותם המכשולים שזיהינו והם נוכחים בתוכנו, מהווה כלי רב עוצמה ליצירת איכות חיים גבוהה, מתמשכת ובעלת ערך אמתי.

 

ג. כעס, המכשול השני-הגדרות וגורמים לעלייתו

“כעס”, בהבנה הבודהיסטית אינו מוגבל רק למושג היומיומי שאנו נוהגים להשתמש בו (“אני כועס עליך, או “אני כועס על עצמי”). הוא כולל בתוכו מגוון של רגשות השלובים זה בזה, מתעוררים זה בעקבות זה ומשפיעים זה על זה.

כעס הינו אותו “כיוון” של רגשות  שעלייתם בנו מייצרת תגובה אוטומטית של התנגדות לעצם קיומם ורצון להפסקתם, להיפטר מהם- בגלל התחושה הלא נעימה שהם גורמים בנו.

לפיכך, כעס מכיל בתוכו מגוון של רגשות שליליים ומזיקים- כמו: שנאה, זדון, רצון להרע, רצון לנקום, סלידה, קנאה, צרות עין, תוקפנות, דחייה, עויינות וכן הלאה.

זוהי נקודה חשובה  להבנה, היות והיא מאפשרת לנו “לא להתפזר” בתהליך הנדרש לעבודה הפנימית שלנו, ולהשתמש ב”תרופת הנגד” הכללית עבורו, בדיוק כפי שמריחת יוד מאפשרת לחטא כול סוג של פצע פתוח, ללא תלות במיקומו בגוף (אין צורך להשתמש בסוג יוד אחד לפצעים ברגל, בסוג יוד שני לפצעים ביד וכן הלאה)

גם המקורות לעלייתו של כעס הינם מגוונים ותלויים במידה רבה בנטיות העמוקות ובדפוסי האישיות הדומיננטיים שיש בנו- ביניהם ניתן למנות:

(1) הרגל– ישנם אנשים ו/או סיטואציות בחיינו שפגישה עמם מעלה בנו כעס מתוך הרגל (כי “כך  היה תמיד בעבר ולכן יהיה גם הפעם”), בלי קשר אל המצב הנוכחי.

במקרים כאלו, עלייתו של כעס נראית לנו טבעית ואף מחויבת המציאות, בלי שנקדיש לכך מחשבה שנייה ובלי שהדבר ייראה מוזר ויוצא דופן לנו ואף לסובבים אותנו.

כאשר אנו מצפים כי במפגש הקרוב יעלה כעס, הציפייה מצדיקה את עצמה. לא פעם הדבר קורה  כאשר האחרים באותה סיטואציה גם הם מגיעים אליה כשהם כועסים מתוך הרגל

(2) הימנעות– כעס מאפשר לנו, לכאורה  לא להתמודד עם “רגשות לא רצויים” אחרים שאיננו רוצים  לחוש אותם (כמובן, ברמה הלא מודעת), בגלל המחיר הרגשי שהם גובים מאתנו ובגלל “אי התאמתם” לדימוי העצמי שלנו.

כאן, הכעס מהווה סוג של “שריון” אשר מאפשר לנו “לסגור ” את המערכת הרגשית ולהגן עליה, כך שברמה המודעת איננו חשים שום רגש אחר.

כמובן שבטווח הארוך, ההימנעות אינה משיגה את מטרתה, יש לכך מחירים לא פשוטים הנובעים מהעובדה שאותם “רגשות לא רצויים” מצליחים לבטא את עצמם בדרכים אחרות, מורכבות ומפותלות, ולהמשיך להשפיע על חיינו.

(3) כיסוי– כעס מאפשר לנו “לכסות” על רגשות לא רצויים אחרים אנו חשים שכבר עלו בנו ואשר שנתפסים כ”פחות לגיטימיים” בעיני עצמנו או פחות מקובלים (לפי השקפותינו ואמונתנו) בחברה שבה אנו חיים.

במקרים בהם אנו מזהים רגשות כמו פחד, קנאה, צרות עין, חוסר סובלנות, חוסר כנות, מבוכה, חוסר בטחון עצמי, חולשה וכן הלאה- אנו עשויים לחוש “שנכשלנו” ולמהר לכעוס.

בכך  הכעס יכול לשרת שתי מטרות, הוא מהווה ביטוי לכעס שלנו על עצמנו (על שנכשלנו) ויחד עם זאת  מהווה “מסך עשן”, שמסתיר  בפני האחרים (כך אנו מקווים ומאמינים) את העובדה שזיהינו רגש לא רצוי אחר שעלה בנו

(4) פחד– פחד הינו רגש משתק שמייצר בנו תגובה רבת עוצמה להיפטר ממנו מהר ככול שנית.

קשה לנו לשהות עם פחד, קשה לנו אפילו להודות שיש בנו פחד(בוודאי כשמדובר על חברה המקדשת אומץ ובזה לחולשה (ופחד, בעיני רבים מאתנו הינו ביטוי של חולשה גדולה ומבישה)

לכן, עצם הופעתו של פחד בתודעה מביאה לעתים קרובות להופעתו של כעס, על הפחד עצמו, על עצמנו (מדוע אני מפחד) ועל מי שנתפס כמקור הפחד, זה שגללו אני מפחד.

יש לזכור שברמה העמוקה ביותר, אנו חשים פחד בלתי פוסק בפני שינוי. למעשה, כול התכנים, המאמצים, הסיפורים וההשתוקקויות  של מה שאנו מכנים “האישיות/ העצמי שלנו” סובבים סביב הניסיון הבלתי פוסק לייצר מצב פיזי ופסיכולוגי של קביעות ואי שנוי, היות וכול שינוי, קטן ככול שיהיה, מהווה סוג של מוות עבור האישיות (היות והוא דורש ממנה להיוולד מחדש, במצב שונה) והדבר מהווה מקור בלתי נפסק של כעס

(5) כאב– קשה לנו עם כאב (שמקורו מבחינתנו פיזי או רגשי), כך שכעס עשוי להיות  על עצם קיומו של הכאב, על הקושי שיש בנו לסבול את הכאב, על אנשים אחרים או סיטואציות שנתפסים כמקורות לאותו כאב וכן הלאה.

ישנם מקרים רבים בהם אנו משליכים את הכעס על גורם חיצוני של כאב, כדי להסיר את האחריות מעצמנו, או לפחות להגדיר בכך מקור ברור לאותו כאב (כך למשל, אנו עשויים להכות בכעס את הרהיט שבו נתקלנו, מה שהופך אותו כמובן לאחראי ולמקור הבלעדי לכאב שנגרם לנו בגלל חוסר תשומת לבנו)

(6) צדקנות– אנו אוהבים, להרגיש  צודקים. למעשה, זוהי העמדה הרצויה ביותר עבור האישיות שלנו היות וכאשר אנו חשים צודקים, אין שום קונפליקט פנימי, והמערכת הרגשית יכולה להיות רגועה לרגע.

על מנת כדי להגיע למצב זה, אנו מחפשים “אישורים” לרגשות שעולים בנו, פנימה ומהסובבים אותנו, היות ואישורים אלו מרגיעים אותנו ומאפשרים לנו לחוש צודקים.

היות והתודעה אינה במצב רגשי ניטרלי אלא מלאה ברגשות שונים שעולים ויורדים ללא הרף ומציפים אותה, הרי שכול מצב של “רגשות לא נעימים”, כולל כעס, מונע ממנה לחוש “צודקת”.

לפיכך, כאשר עולה כעס, יש “להלביש אותו”  בבגדים של “כעס צודק”, על מנת שיתמוך באותו מצב פנימי רצוי.

וכך, צדקנות יכולה להתבטא גם כ”כעס צודק”, כזה שעבורו יש בנו “אישור פנימי” או “אישור חיצוני” מצד חברים לחוש כך.

(7) אי לקיחת אחריות– כחלק מסירובנו הבסיסי לקחת אחריות על חיינו, אנו נוטים שלא לקחת אחריות מלאה גם על חלקנו במערכות יחסים ובאינטראקציות עם אחרים. קל לנו יותר “להשליך” את מקור הכעס על מישהו אחר ולהתייחס אליו כאל הגורם ש”בגללו אני כועס כרגע”.

(8) השקפות– לא משנה מהי השקפתנו על נושא זה או אחר. ברגע שהשקפה מסוימת הפכה להיות “ההשקפה שלי“, היא הוכתרה כ”השקפה נכונה“, מול כול האחרות (שכמובן בדקתי בתשומת לב ובאובייקטיביות ומצאתי שהן לא נכונות..). על ההשקפות האחרות ו/או על מי שמחזיק בהן אפשר ולעתים רצוי לכעוס

(9) חוסר ישע– קשה לנו לשהות במצב שבו איננו יכולים לייצר שינוי ו”לשפר  אותו”. כך למשל במקרים של מחלה קשה, זקנה, תהליך  המוביל לאובדן של מישהו יקר לנו (לקראת מוות או אפילו לפרידה במערכת יחסים). זהו מצב של חוסר ישע, שמעלה בנו כעס על עצם המצב או אפילו  על האדם “שגרם לכך”

(10) אי עשייה– אנו לא רגילים לשהות במצב של “אי עשייה” (BEING). חיי היומיום שלנו מאופיינים בעשיה בלתי פוסקת (DOING) וכאשר אנו מגיעים למצב שבו “לא קורה כלום”, אנו עשויים לחוש אי שקט פנימי עתים לחוש כעס על כך (למה שום דבר לא זז).

(11) עשיית יתר– כמובן שגם הקצה השני, של “עשיית יתר ” (OVER DOING) עשוי להעלות בנו כעס, על כך שזה יותר מדי עבורנו, שאיננו עומדים בקצב.

(12) שיפוטיות – קיים בתוכנו תהליך בלתי פוסק של “שיפוטיות משווה”, כלפי אחרים ( האם אני: יותר מהאחר, כמו האחר, פחות מהאחר) וכלפי עצמנו (האם אני: יותר מהציפיות שלי מעצמי, בדומה לציפיות שלי מעצמי, פחות מהציפיות). מצבים הנתפסים ככאלו שבהם אני פחות מהאחר/ פחות ממה שאני מצפה מעצמי, עשויים להעלות בנו כעס על כך.

 

ד. עבודה עם כעס- הגישה הכללית

ישנם מספר דרכים בהם ניתן לעבוד עם כעס (כמו גם עם יתר המכשולים, בהיותם “תרופות נגד” יעילות עבור כולם, כפי שהוצג במשל על החיטוי ביוד של פצעים שונים ).

עלינו לזכור  כי לא מדובר על “טיפים” שמופיעים לעתים בספרי הדרכה (“איך לנצח את הכעס ב- 10 צעדים”), אלא על ביטוי לעבודה פנימית ומשמעותית שנעשית בהתמדה ולאורך זמן.

נדירים ביותר, אם בכלל, המקרים שבהם ניתן לראות שינויים מידיים במצב התודעה שלנו ובאופן שבו אנו מגיבים, כבר בתקופת זמן קצרה

אני מבקש להדגיש נקודה זו, כפי שבאה לידי ביטוי במשל שהוזכר מקודם, כדי למנוע אכזבה ממי שמנסה לעבוד עם הדרך הבודהיסטית ולא רואה תוצאות מהירות.

העבודה עם כעס נעשית בראש וראשונה כשילוב של שני אלמנטים-זיהוי ותשומת לב:

(1) זיהוי-זיהוי עצם העובדה שקיים בנו כעס אינו כמובן מאליו. לעתים, גם כאשר כעס נוכח בנו בעוצמה חזקה ואף נראה לעין כול, אנו נוטים להכחיש את עצם קיומו, אם בגלל שבמקרה הנדון אנו חשים שלא בנוח להגדיר עצמנו כ”כועסים” או בגלל שאיננו מודעים לכך.

הצורך בזיהוי אינו חד פעמי או מוגבל רק לתקופות מסוימות בחיינו. הוא חייב להיעשות באופן שוטף, מדי רגע ורגע, היות וכפי שהוזכר מקודם, התודעה מוצפת כול הזמן ברגשות חדשים שעולים.

הזיהוי הינו לשלושה מאפיינים של הרגשות שעלו:

לכיוון הכללי של הרגש שעלה- האם זהו באמת רגש מועיל ותורם או רגש מזיק (אחד מחמשת המכשולים) וזהו תהליך לא פשוט, היות ולא פעם הרגשות מתחפשים זה לזה

לסוג הרגש שעלה (איזה מחמשת המכשולים  הינו הדומיננטי יותר כרגע בתודעה) וגם זה תהליך לא פשוט, היות ולא פעם הרגשות המזיקים שלובים זה בזה, מסתירים זה ומתחפשים זה לזה, כאשר התבוננות מעמיקה מגלה כי לרגש שמסוים עלה יש מקור רגשי אחר,  עמוק וסמוי יותר

 לעוצמה של אותו רגש מזיק  שעלה (וברור כי ככול שהעוצמה נמוכה יותר, כך יקל עלינו לטפל בו)

(2) תשומת לב– זיהוי מביא לתשומת לב, שהיא היכולת להביט לעומקו של מה שעולה כרגע, כפי שהוא.

ההגדרה הבודהיסטית לתשומת לב אינה רק “התבוננות”, כפי שאנו נוטים אולי לפרש מושג זה בחיי היומיום שלנו.

הבודהיזם מדבר על “תשומת לב נכונה” וזו  קיימת רק כאשר אנו מביטים בתשומת לב ברגשות שעלו ואיננו “מתערבבים” איתם:

– בלי להיאחז בהם (“זה נעים- ולכן אני רוצה”. כאשר חשוב לזכור שבהחלט ייתכנו מצבים שבהם אפילו כעס מייצר תחושה נעימה, למשל , כאשר בבסיסו ישנה צדקנות או כיסוי לרגש אחר או אי לקיחת אחריות )

– בלי לגנות אותם (“זה לא נעים- ולכן אני לא רוצה”. כאשר תחושות כאלו מביאות לתגובת שרשרת פנימית של שיפוטיות, אכזבה מעצמנו. תחושת כישלון וחוסר ערך וכן הלאה)

– בלי להזדהות אתם (זה “אני”, זה “עצמי”, זה  “שלי”. ההזדהות מביאה את הכעס להיות בעל עוצמה ושליטה על מצב התודעה הכללי שלנו ועל ההגדרה העצמית שלנו- “אני אדם כעסן”)

להלן כמה נקודות פרקטיות לעבודה בתשומת לב נכונה, כאשר אנו יושבים ולפתע נמלאים בתחושת כעס שמציפה אותנו כלפי אדם או סיטואציה:

– אנו ממשיכים לשבת ומציינים: “כעס, כעס”, ללא הזדהות עמו, בלי לגנות את עצמנו על כך שעלה כעס. פשוט מתבוננים.

– כעס הוא בעל עוצמה גדולה כאשר אנו מזדהים עמו “אני כועס ואני צריך לכעוס כי מישהו עשה לי משהו…”

בבסיסה של תשומת הלב נמצאת הפנמת ההבנה העמוקה שכול הרגשות אינם אלא תכונות מנטליות ארעיות, שמופיעות בתודעה אבל אינן חלק בלתי נפרד ממנה- בדומה לעננים המופיעים מדי בשמיים בהירים.

כעס, כמו כול יתר הרגשות המטרידים, חולף דרך התודעה, נראה כשהוא עדיין בה, אבל לא משאיר סימנים לאחר שעבר (שוב בדיוק כמו שהאיכות הדוממת, הצלולה והפתוחה של השמיים אינה מושפעת מהעננים שחלפו דרכם ונעלמו זה כבר)

הבנה זו מאפשרת לתשומת  לב להיות הכלי היעיל ביותר לעבודה עם כעס ועם יתר הרגשות השליליים

לפיכך, פיתוח תשומת לב הוא המשימה החשובה ביותר שביכולתנו לקחת על עצמנו כדי להגיע לאיכות חיים אמתית.

 

ה.  עבודה עם הנאה מכעס

חלקנו עשויים להיות מופתעים מכך, אבל כפי שנאמר מקודם, אנו בהחלט יכולים ליהנות מהכעס.

אמנם זה אינה מה שאנו נוהגים להגדיר כהנאה “מקובלת”, כמו מאוכל טוב, ממראה יפה וכן הלאה, אבל כעס יכול להביא עמו תחושת טובה-למשל:

– כעס שמגיע מתחושת צדקנות (“אני כועס ואני צודק שאני כועס, מגיע לו שאכעס עליו”-וראה הסבר מפורט מקודם),

– כעס שנחווה כתחושת פורקן (“סוף סוף אמרתי לו בפנים מה שאני חושב עליו וזה מרגיש לי טוב”)

– כעס שנתקל בתגובות אוהדות– של חברים, קרובי משפחה וסתם אנשים מסביב (“כול הכבוד לך שכעסת עליו, עשית מה שאחרים לא העזו לעשות”)

תחושת הנאה כזו יכולה להיות טריגר רב עוצמה לאימוץ של דפוסי כעס חוזרים ונשנים.

גם כאן, העבודה עם  ההתענגות על כעס נעשית בעזרת שני האלמנטים שתוארו מקודם:

– ראשית, אנו מזהים את התופעה של התענגות על כעס

– ואז אנו מסתפקים בהתבוננות קרובה על כך, הן על עליית הכעס והן על תחושה הטובה שמתלווה אליו. הדבר גורם לכעס לאבד את כוחו להטריד את התודעה ואת השפעתו עליה.

 

ו. עבודה עם זדון המתלווה לכעס

תחושת זדון, שנאה, איבה , רצון להרע- כולן תחושות שליליות אשר מתלוות לעתים קרובות לכעס.

כאשר זדון נוכח בתודעה בעוצמה גבוהה יותר, תחושות אלו מתבטאות במחשבות אלימות ספציפיות כלפי מושא הכעס (“הקרנת סרט” בתודעה על מה שהיינו רוצים שיקרה לאותו אדם או שאנו היינו רוצים לעולל לו)

כפי שאנו יודעים, מחשבות זדון עשויות להיות מתורגמות לאלימות מילולית ואפילו לאלימות פיזית (הכאה ועד כדי ניסיון לרצח)

העבודה עם מחשבות זדון שאנו חשים שהן מכריעות אותנו, יכולה להיעשות על ידי תרגול “מטא”- לייצר מחשבות של אהבה לא מותנית (“מטא”-מתורגמת גם כידידות, אהבה חומלת, אהבה שאינה תלויה בדבר, ראיית האנושיות באחר ), כאשר נהוג לעשות זאת בשלבים:

– אנו מתחילים באיחולי “מטא” לעצמנו, עד שאנו חשים כי התודעה נרגעת במקצת ומוכנה לחוש רגשות חיוביים

– עוברים לאחל “מטא” לאדם אהוב ספציפי, שכלפיו יש לנו כרגע רגשות חיבה , אהבה והערכה

– משם, עוברים לאחל “מטא” לאדם ניטרלי, כזה שעבורנו הוא “שקוף” ואיננו מבחינים בו גם כשהוא קרוב אלינו, ואין לנו כלפיו  רגשות מיוחדים לטוב ולרע

– ולבסוף, מאחלים “מטא” לאדם שקשה לנו אתו, בגלל שאנו חשים כי פגע או הזיק לנו

נכונות לתרגל תהליך זה מביאה לכעס לשכוך לאיטו ולמחשבות הזדון לאבד מכוחן להציף ולהטריד את התודעה.

 

ז. עבודה עם כעס – מתן שי

אפשרות פרקטית ויעילה  לעבודה עם כעס שעלה על גדותיו (גם אם נראית  פרדוקסלית) הינה מתן שי לאדם שאנו כועסים עליו. הכוונה היא  לתת שי פיזי (מתנה כלשהי) ולא רק לדמיין מתן שי בתודעה (במחשבה בלבד).

חשוב להבין כי המטרה מאחורי מתן  השי אינה מהווה מבחינתנו סוג של התנצלות או של “הודאה באשמה”.  הכוונה היא להיעזר באקט הסמלי והמעשי הזה כאמצעי מיומן לעבודה עם הכעס שלנו

במלים אחרות, מתן השי הוא בראש ובראשונה עבורנו. זוהי התחלת תהליך של שחרור תודעתנו מהכעס האוחז בה ושולט עליה.

כאשר ישנם בתודעתנו ניצנים של נדיבות ושל ידידות, הדבר “משנה את כיוון הגלגל”  של זרם המחשבות והאסוציאציות לכיוון מועיל ורגוע.

כאשר הבנה זו מופנמת בנו לעומק, היא  מכתיבה את התגובה שלנו אל התייחסות האדם האחר למתנה שנתנו לו. אין לנו ציפיות שמתן המתנה יגרום לו להתרכך, להירגע ולהתחיל בתהליך של תגובה חיובית מצדו (יתכן וכך יהיה , יתכן ולא- זה אינו בשליטתנו).

 

ח. עבודה עם כעס- בעזרת חוק הסיבה והאפקט (חוק הקארמה)

זוהי ההבנה כי כול אחד מאתנו הוא הבעלים והיורש של מעשיו. כול אחד עתיד לחוות את התוצאות של המעשים המועילים והמזיקים שעשה.

אם אדם אחר עשה מעשה מזיק, במקום להגיב על כך בכעס, עדיף שנגיב בחמלה, מתוך הבנה:

– שהמקור לעשיית אותם מעשים הינו בורות, אשר תביא עליו בסופו של דבר כאב וסבל.

– שלמרות שהמעשה כוון לכאורה אלינו, מקורו העמוק הוא לא אישי. אנו חווינו אותו פשוט כי היינו בקרבתו, בדיוק כפי שמכונית שנוסעת במהירות בתוך שלולית מים מתוך חוסר תשומת לב של הנהג, מתיזה אותם על מי שהולך על המדרכה לידו באותו רגע.

לכן, אין טעם להגיב בכעס  שלנו, אשר מביא עליו עוד סבל אלא לנסות ולהקל עליו. תגובה מתוך חמלה תביא גם לנו לתוצאות חיוביות בעתיד, יחד עם עצם העובדה שתגובה כזו מרגיעה  ומייצבת את התודעה.

זוהי אולי המשמעות העמוקה של דברי הבודהא (מתוך הדהמאפאדה, בתרגום חפשי):

“לא ניתן להפסיק כעס/שנאה (של האחר) בעזרת כעס/שנאה (שלנו)

ניתן להפסיק  כעס/שנאה רק באמצעות אי כעס/אי שנאה (חמלה)

וזהו חוק נצחי”.

 

היבטים מעשיים של עבודה עם כעס

מבוסס על חלק מהמאמר “המכשולים” מאת The  Hindrances . Joseph Goldstein , מתוך הספר Breath Sweeps Mind  בהוצאת Tricycle books א. “חמשת המכשולים” ומשמעותם “חמשת …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו