תרגול טונגלן

פמה צ’ודרון היא מבכירי המורים לבודהיזם טיבטי במערב. ילידת ניו-יורק, תלמידתו של צ’ונגיאם רינפוצ’ה במשך 15 שנים וממשיכת דרכו, הוסמכה לנזירות מלאה על פי המלצת הקרמפה ה-16 ב-1981. צ’ודרון הדריכה סדנאות, ריטריטים וסמינרים בארה”ב, קנדה וברחבי העולם, והוציאה מגוון ספרים, ביניהם ‘כשהדברים מתפרקים’ ו-‘התחל היכן שאתה נמצא’. היא ניהלה ומלמדת עד היום במנזר גמפו אבי בקייפ ברטון, נובה סקוטיה, קנדה, מבלה מספר חודשים כל שנה בריטריט התבודדות, וממשיכה לקדם את המסורת הנזירית במערב.

***

בכדי שתהיה לנו חמלה כלפי אחרים, עלינו להיות בעלי חמלה כלפי עצמנו.

בייחוד, כדי לטפל באנשים שהם מפוחדים, כעוסים, מקנאים, מוכי התמכרויות מכל הסוגים, יהירים, גאים, אומללים, אנוכיים, אכזריים – כל דבר – כדי להיות בעלי חמלה ולטפל באנשים כאלה, משמעו לא לברוח מן הכאב של מפגש עם הדברים הללו בתוכנו. למעשה, עצם הגישה שלנו כלפי כאב יכול להשתנות. במקום להדוף אותו ולהסתתר מפניו, אפשר לפתוח את הלב ולאפשר לעצמנו להרגיש את הכאב, להרגיש אותו כמשהו שירכך ויטהר אותנו ויעשה אותנו הרבה יותר אוהבים ונדיבים.

תרגול הטונגלן הוא שיטה לחיבור לסבל – שלנו וזה שבכל מקום סביבנו – בכל אשר נלך. זוהי שיטה להתגבר על הפחד מסבל ולהפיג את הכווץ שבליבנו. בראש ובראשונה זוהי שיטה להתעוררותה של החמלה שמצויה בכולנו, לא משנה כמה אכזריים או קרים אנו עלולים להיראות.

נתחיל את התרגול על ידי נטילת הסבל של אדם שאנו יודעים שסובל, ושאנו רוצים לעזור לו. לדוגמא, אם את מכירה ילד שפגוע, את נושמת פנימה את המשאלה לקחת את כל הכאב והפחד מן הילד הזה. אז, בזמן הנשיפה, את שולחת לילד שמחה, אושר או כל מה שיכול להפיג את כאבו. זהו לב ליבו של התרגול: לשאוף פנימה את הכאב של אחרים, כדי שיוכלו להחלים ולקבל יותר מרחב להירגע ולהיפתח בו, ולנשוף, לשלוח להם שלוה או כל מה שאת מרגישה שיכול להביא להם הקלה ואושר. עם זאת, לעתים קרובות איננו יכולים לתרגל זאת משום שאנחנו נתקלים בפחד שלנו עצמנו, בהתנגדות, בכעס, במה שהוא הכאב האישי שלנו, במלכוד האישי בו אנו תקועים באותה עת.

בנקודה הזאת אפשר לשנות את המיקוד ולהתחיל לעשות טונגלן למה שאתה מרגיש, ולמליונים אחרים בדיוק כמוך, שבאותו רגע ממש בזמן, מרגישים בדיוק את אותה תקיעות ואומללות. אולי אפשר לתת לכאב שלך שם. לזהות אותו בברור כאימה או דחיה או כעס או רצון לנקמה. אז אתה נושם פנימה בעבור כל האנשים שכלואים בתוך אותו רגש, ואתה שולח הקלה או מה שפותח את המרחב לעצמך ולכל אינספור האחרים. אולי אינך יכול לתת שם להרגשה שלך. אך אתה יכול להרגיש אותה – מתח בבטן, חשיכה כבדה או מה שלא יהיה. פשוט התחבר עם מה שאתה מרגיש ונשום פנימה, קח את זה פנימה – בשביל כולנו, ושלח הקלה לכולנו.

אנשים אומרים לעתים קרובות שהתרגול הזה סותר את האופן שבו אנחנו בדרך כלל שומרים על עצמנו. למען האמת, התרגול הזה באמת מהווה סתירה לרצון שדברים יהיו כפי שאנחנו רוצים, לרצון שהכל יסתדר לנו בלי קשר למה שיקרה לאחרים. התרגול ממיס את השריון של הגנה-עצמית שניסינו במאמץ כל כך גדול ליצור סביב עצמנו. בשפת הבודהיזם אפשר להגיד שהוא ממיס את הקיבעון וההיאחזות באגו.

טונגלן הופך את ההגיון הרגיל של הימנעות מסבל וחיפוש הנאה, ותוך כדי התהליך אנחנו נעשים משוחררים מכלא עתיק מאד של אנוכיות. אנחנו מתחילים להרגיש אהבה גם לעצמנו וגם לאחרים, וכמו כן אנחנו מתחילים לטפל בעצמנו ובאחרים. הוא מעורר את החמלה שלנו וגם מציג בפנינו מבט רחב הרבה יותר על המציאות. הוא מכיר לנו את המרחב האינסופי שהבודהיסטים קוראים לו שוניאטה. על ידי התרגול, אנחנו מתחילים להתחבר עם המימד הפתוח של ההוויה שלנו. תחילה אנחנו חווים זאת כאילו דברים לא מהווים עניין גדול כל כך, או מוצק כל כך, כפי שנידמו לפני כן.

טונגלן יכול להיות מכוון לאלו שחולים, לאלו שנוטים למות או מתו לא מכבר, או לאלו שנמצאים באיזה שהוא סוג של כאב. הוא ניתן לתרגול או כמדיטציה פורמלית, או ממש במקום בכל רגע נתון. לדוגמא, אם אתם הולכים בחוץ ורואים מישהו כואב – מיד באותו הרגע אפשר להתחיל לנשום את הכאב שלהם ולשלוח החוצה מעט הקלה. או, סביר יותר, תוכלו לראות מישהו כואב ולהביט הצידה כי זה מעורר בכם פחד או כעס; זה מעורר בכם התנגדות ומבוכה.

בו במקום אתם יכולים לעשות טונגלן לכל אותם אנשים שהינם בדיוק כמוכם, לכל מי שרוצה להיות חומל אבל במקום זה מוצא את עצמו פוחד, לכל מי שרוצה להיות אמיץ אך במקום זאת הוא פחדן.

במקום להלקות את עצמכם, השתמשו בתקיעות שלכם כקרש קפיצה על מנת להבין עם מה אנשים בכל העולם כולו מתמודדים.

נשמו פנימה עבור כולנו ונשפו החוצה עבור כולנו.

השתמשו במה שנראה כמו רעל כבתרופה. השתמשו בסבל האישי שלכם כנתיב שמוביל לחמלה כלפי כל היצורים.