EN
EN

סוטרת החץ – סאלאטהא סוטה

« בחזרה אל: סוטרות

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

“אדם רגיל שלא לימדו אותו, הו נזירים, חווה רגשות נעימים, חווה רגשות לא נעימים וחווה רגשות ניטראליים.
תלמיד נאצל שלימדו אותו היטב, גם הוא חווה רגשות נעימים, חווה רגשות לא נעימים וחווה רגשות ניטראליים.
ועכשיו, מהו ההבדל, מהי ההבחנה, מהו השוני אשר קיים בין אדם רגיל שלא לימדו אותו ובין תלמיד נאצל שלימדו אותו היטב?”
“כאשר אדם רגיל שלא לימדו אותו נגוע ברגש (תחושה פיזית) כואב, הוא דואג ומצטער, הוא מתאבל, מכה על חזהו, מתייפח והופך למבולבל (ומוטרף).
אז הוא חווה שני סוגי רגשות, גופני ונפשי.
הדבר הוא כאילו אותו אדם נדקר בחץ ומייד אחרי הדקירה הראשונה, הוא נפגע מחץ נוסף. כך שאותו אדם יחווה רגשות (כואבים) שנגרמו על ידי שני חיצים.
בדומה לכך, האדם הרגיל שלא לימדו אותו: כאשר הוא נגוע ברגש (תחושה פיזית) כואב, הוא דואג ומצטער, הוא מתאבל, מכה על חזהו מתייפח והופך מבולבל (ומוטרף).
כך הוא חווה שני סוגים של רגשות: רגש (תחושה) גופני ורגש נפשי.”
“בהיותו נגוע ברגש כואב, הוא מתנגד אליו (מתמרמר).
 ואז, בתוך מי שכל כך מתנגד (ומתמרמר) לאותו רגש כואב, עולה נטייה בסיסית להתנגד לאותו רגש כואב.
תחת הרושם שנוצר בו מאותו רגש כואב הוא שואף להמשיך וליהנות מאושר חושי (כזה שמקורו בתחושות נעימות שעולות באברי החישה).
ומדוע זה כך? אדם רגיל שלא לימדו אותו, הו נזירים, אינו מכיר מקלט מרגשות כואבים, מלבד התענגות על אושר חושי (כזה שמקורו בתחושות נעימות שעולות באברי החישה).
ואז, באדם השואף ליהנות מאושר חושי עולה נטייה להשתוקקות לאושר חושי והופכת להיות נטייה בסיסית (בתודעתו).”
“הוא אינו יודע, בהתאם לעובדות, את (האופן שבו מתקיימות) העלייה והסיום של אותם רגשות, (ואינו יודע גם) את הסיפוק, הסכנה והשחרור, הקשורים לאותם רגשות.
בתוך זה אשר חסר את הידע, עולה נטייה לבורות כלפי רגשות ניטראליים שהופכת להיות נטייה בסיסית (בתודעתו).
כאשר הוא חווה רגשות נעימים, רגשות כואבים או רגשות ניטראליים, הוא חש כאילו הוא כבול על ידם.
אדם כזה, הו נזירים, קרוי אדם רגיל שלא לימדו אותו, אשר כבול על ידי לידה, זקנה ומוות, על ידי עצב, קינה,כאב (פיזי), צער וייאוש.
 הוא כבול על ידי סבל (דוקהה), כך אני מצהיר”.
“אבל במקרה של תלמיד נאצל שלימדו אותו היטב, הו נזירים, כאשר הוא נגוע ברגש כואב, הוא אינו דואג ומצטער ואינו מתאבל, או מכה על חזהו ומתייפח ואינו הופך למבולבל (מוטרף).
זהו סוג אחד של רגשות שהוא חווה, רגש (תחושה) גופני, אבל לא רגש נפשי.
הדבר הוא כאילו אותו אדם נדקר על ידי חץ אבל לא נפגע על ידי החץ השני בעקבות החץ הראשון, כך שאדם זה חווה רק את הרגשות שעולים בעקבות החץ הראשון.
בדומה לכך, גם התלמיד הנאצל שלימדו אותו היטב: כאשר הוא נגוע ברגש כואב, הוא אינו דואג ומצטער, אינו מתאבל ואינו מכה על חזהו ומתייפח ואינו הופך למבולבל (מוטרף). הוא חווה רק רגש (תחושה) אחד, גופני”.
“בהיותו נגוע ברגש כואב הוא אינו מתנגד לו (ומתמרמר) וכך, אצלו לא עולה נטייה להתנגדות כלפי רגשות כואבים שהופכת לנטייה בסיסית (בתודעתו).
תחת הרושם של רגש כואב כזה הוא אינו שואף ליהנות מאושר חושי (כזה שמקורו בתחושות נעימות שעולות באברי החישה).
ומדוע זה כך? כתלמיד נאצל שלימדו אותו היטב הוא יודע מה השחרור מרגשות כואבים שלא דרך אושר חושי (כזה שמקורו בתחושות נעימות שעולות באברי החישה).
ולכן, בזה שאינו שואף לאושר חושי, לא עולה נטייה להשתוקקות לרגשות נעימים שהופכת לנטייה בסיסית (בתודעתו).
הוא יודע, בהתאם לעובדות את העלייה והסיום של אותם רגשות ואת הסיפוק, הסכנה והשחרור הקשורים לאותם רגשות.
בזה אשר יודע זאת, לא עולה נטייה לבורות, כאשר לרגשות ניטראליים שהופכת לנטייה בסיסית (בתודעה).
כאשר היא חווה רגשות נעימים, או רגשות כואבים או רגשות ניטראליים, הוא חווה אותם כאחד שלא כבול על ידיהם.
אדם כזה, הו נזירים, קרוי תלמיד נאצל שלימדו אותו היטב ואשר אינו כבול על ידי לידה זקנה ומוות, על ידי עצב, קינה, כאב (פיזי), צער וייאוש.
הוא אינו כבול על ידי סבל (דוקהה). כך אני מצהיר”.
“אלו הם, הו נזירים, ההבדל, ההבחנה, השוני שקיימים בין התלמיד הנאצל שלימדו אותו היטב ובין האדם הרגיל שלא לימדו אותו.”
 
 
SN 36.6
PTS: S iv 207
CDB ii 1263

סוטרת החץ – סאלאטהא סוטה

“אדם רגיל שלא לימדו אותו, הו נזירים, חווה רגשות נעימים, חווה רגשות לא נעימים וחווה רגשות ניטראליים.תלמיד נאצל שלימדו אותו היטב, גם הוא חווה רגשות

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו