EN
EN

סוטרת העלבון

« בחזרה אל: סוטרות

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

כך שמעתי, באחת הפעמים שהה המבורך ליד ראג’אגהא, בחורשת הבמבוק מקום המקלט של הסנאים. אז שמע הברהמין אקוסאקה בהראדוואג’ה שהברהמין משבט הבהראדוואג’ה עזב את ביתו ועבר לחיות כחסר בית בנוכחות המבורך.

כועס ומרוגז הוא הלך לקראת המבורך וכשהגיע אליו העליב וקילל אותו במילים גסות וקשות.
לאחר ששמע אותו אמר לו המבורך: “מה אתה חושב ברהמין: האם חברים ועמיתים, קרובים ובני משפחה  באים אליך כאורחים?”

“כן, מאסטר גוטאמה. לעיתים, חברים ועמיתים, קרובים ובני משפחה מגיעים אלי כאורחים.”

“ומה אתה חושב: האם אתה מגיש להם מאכלים וקינוחים, מאכלים בסיסיים ומעדנים?”

“כן, לפעמים אני מגיש להם מאכלים וקינוחים, מאכלים בסיסיים ומעדנים”.

“ואם הם לא מקבלים אותם, למי שייכים אותם מאכלים?”

“אם הם לא מקבלים אותם, מאסטר גוטאמה, המאכלים האלה כולם שלי”.

“באופן דומה, ברהמין, כל העלבונות שהטחת בי לא העליבו אותי. כל דברי הלעג שהטחת בי לא גרמו לי להרגיש נלעג. כל הנזיפות שהטחת בי לא גרמו לי להרגיש נזוף, את כל אלה אינני מקבל ממך. הכל שלך, ברהמין, הכל שלך.”

“זה אשר מחזיר עלבון למי שהעליבו, מחזיר לעג למי שלעג לו, מחזיר נזיפות למי שנזף בו – הוא כמי שאוכל ביחד וחולק את חברתו של אותו אדם. אבל אני איני אוכל ביחד איתך ולא חולק את חברתך, ברהמין. הכל שלך, הכל שלך.”

“המלך ואנשי החצר שלו יודעים זאת לגבי מאסטר גוטאמה – גוטאמה שהקדיש עצמו להרהורים הינו ארהנט (מי שהגיע להארה) – ועדיין מאסטר גוטאמה כועס.”
(הערה: אקוסאקה חושב שהבודהה מקלל אותו, כלומר כועס. למעשה הבודהה פשוט מציין עובדה בהתאם לחוק הקארמה).

(הבודהה):
“הכיצד יימצא כעס בזה החופשי מכעס,
שתודעתו מאולפת,
שחי בהרמוניה.
זה שהשתחרר בעזרת ידיעה נכונה,
שקט ובככות.

אתה גורם לדברים להיות גרועים יותר,
כאשר אתה מתפרץ בכעס כלפי אדם כועס.
מי שאינו מתפרץ בכעס כלפי אדם כועס,
מנצח בקרב שקשה לנצחו.

אתה עושה הן לטובת עצמך והן לטובת האחר,  
כאשר אתה מכיר בהתגרותו של האחר ומתוך תשומת לב שלוותך מתעצמת” .

כשאתה משקיע הן  בריפוי עצמך והן בריפויו של האחר, אלה החושבים שאתה טיפש אינם מבינים כלל את הדהרמה.”

כאשר זה נאמר, הברהמין אקוסאקה בהראדוואג’ה אמר למבורך: “מצוין, מאסטר גוטאמה, מצוין! זה בדיוק כמו ליישר את מה שהפוך, או לחשוף את מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להביא מנורה אל מקום חשוך כך שבעלי ראייה יוכלו לראות צורות. באותו אופן נחשפה הדהרמה על-ידי מאסטר גוטאמה בדרכים רבות.
אני לוקח מחסה בבודהה, בדהרמה ובקהילת הסנגהה. אנא אפשר לי להצטרף כמועמד לנזירות בסנגהה של הנעלה.”

לאחר מכן, הברהמין אקוסאקה בהראדוואג’ה קיבל את האישור להצטרף כמועמד ואת ההרשאה בנוכחות המבורך. וזמן לא ארוך אחר כך, בשהותו לבד, בפרישות, בתשומת לב, בהתלהבות ובנחישות – הגיע והשיג את המטרה העליונה של חיי הקודש, זו שבעבורה אנשים עוזבים את חיי המשפחה ועוברים לחיים ללא בית, יודע ומגשים לעצמו כאן ועכשיו. הוא ידע: “הלידה הסתיימה, חיי הקודש מוצו, המטרה הושגה, אין דבר כלשהו הקושר לעולם.” וכך, הנעלה בהראדוואג’ה הפך לעוד אחד מהארהנטים.

פרשנות לסוטרת העלבון – אילן לוטנברג

על פניה הסוטרה פשוטה – אם מעליבים אותך, אין טעם להתרגז. אבל הבודהה מצביע בסוטרה הזו על גישה רדיקלית, בלתי רגילה למצבים האלו.

בדרך כלל אנחנו נבנים מתגובות, שהופכות לתחושות אותנטיות. את המזון התפל אנחנו  דוחים, ואת המעדנים אנחנו לוקחים גם לוקחים.

אך הבודהה אינו לוקח או מפנים את העלבון. הוא אינו לוקח את המזון התפל אבל גם לא את המעדנים. בדימוי הארוחה שבו הוא משתמש כדי להשיב לאקוסאקה שעולב בו, הוא אומר לו,  גם זה וגם זה שלך. הם לא שלי. חז”ל אמרו משפט דומה: “לא מעוקצך ולא מדבשך”. אם אני מגיב לעלבון פירושו של דבר הוא שאני יושב לארוחה עם העולב.

תגובה כזו עלולה להתפרש גם כאדישות, או שוויון נפש. במסווה של איפוק, אנחנו יכולים בקלות רבה להתרחק מהרגשות. אבל הבודהה מדבר אל אקוסאקה ממקום אחר, שבמינוח הבודהיסטי נקרא אופקהא. זהו מצב תודעתי שמאפשר לנו להיות בסיטואציות טעונות רגשית, עם סוג של מרווח פסיכולוגי המאפשר את איזון הנפש. לא מדובר כאן על ביטול הרגשות שלנו ושלילת קיומם אלא על ההיפך המוחלט – מודעות לרגשות והתבוננות בהם, אבל מבלי להזדהות איתם  ולהשתעבד להם. תודעה מאומנת יכולה לאפשר לנו להתבונן בסיטואציה  באופן נקי ומדויק, לקבל כעס של אדם אחר ולהקשיב לו מבלי שזה “יטען” אותנו ויגרור אותנו לתגובת נגד.

כלומר, מדובר כאן על בחירה מודעת מתוך הבנה וחוכמה (פאנייא) – יש כאן כעס אבל אני לא לוקח אותו והופך אותו לשלי. אני יכול לאמץ את המצוקה ולא את הכעס.

הדאלאי לאמה נשאל לא פעם בראיונות האם הוא לעולם אינו כועס. תשובתו היא חדה וברורה – ‘בוודאי שאני כועס. קורים כל מיני דברים שאני לא רוצה בהם. אבל הכעס בא והולך. הכעס, כמו הפחד, הוא משהו הישרדותי. כשרואים אריה חייבים לפחד, אבל לא חייבים לנהל את החיים מתוך פחד וכעס.’

הכעס – על פי דימוי בודהיסטי אחר – יוצר מערבולת בוץ שמסתירה את הראיה הצלולה, הבהירה. אם נניח לדברים לשקוע תעלה הבהירות. נוכל אולי לראות אז מה הביא את האדם האחר למצבו.

פירוש השם אקוסאקה הוא “המעליב”. אפשר לחשוב על הנסיבות הקארמתיות הקשות שהביאו את אקוסאקה לחיות חיים שכאלה, שבמהלכם הוא פוגע באנשים ועולב בהם ללא הרף עד שדבק בו הכינוי הזה. אלו לא חיים שהיינו בוחרים בהם אילו היה הדבר נתון לבחירתנו.

אבל הבודהה פועל באופן שונה. הוא אינו מתייחס לטיעוניו של אקוסאקה ולא נגרר לויכוח אם יש או אין צדק בדבריו. הבודהה, שכל תורתו עוסקת בסבל וביטול הסבל, מוביל את אקוסאקה אל השורש שממנו נולד הסבל שלו. בדרכו המופלאה, תוך שימוש בדימוי שמוכר לכולנו מחיי היום-יום שלנו, הוא מחזיר לאקוסאקה את החומר למחשבה ומציע לו דרך אחרת להרהר בו. במונחי הפסיכולוגיה המודרנית – הבודהה משקף לו את מצבו. במונחי השיעור לחיים שאנו יכולים לשאוב מהסוטרה הזאת – הבודהה עוזר לאקוסאקה לשבור את מעגל הסבל של עצמו.

סוטרת העלבון

כך שמעתי, באחת הפעמים שהה המבורך ליד ראג’אגהא, בחורשת הבמבוק מקום המקלט של הסנאים. אז שמע הברהמין אקוסאקה בהראדוואג’ה שהברהמין משבט הבהראדוואג’ה עזב את ביתו

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו