EN
EN

איזון נפשי: הליכה על חבל דק עם לב של סבתא (אופקהא פארמי)

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

רושי ג’ואן הליפקס (Joan Halifax) היא כומר זן, המייסדת והמורה הראשית של  Upaya Institute and Zen Center  בסנטה פה, ניו מקסיקו. ד”ר הליפקס היא אנתרופולוגית בהכשרתה, ומהפעילות הבולטות בעולם של בודהיזם מעורב חברתית

(Engaged Buddhism). בין הפרויקטים הרבים שהקימה והייתה שותפה בתחום זה: Zen Peacemaker Order ,Upaya Prison Project ,Being with Dying.

***

את ארבעת המשכנים חסרי הגבולות – התכוונות אוהבת, חמלה, שמחה בשמחתו של האחר ואיזון פנימי – הציגה בפניי המורה הבודהיסטית שרון זלצברג בתחילת שנות השבעים. הייתי אדם של זן וקצת ספקנית לגבי תרגול כזה “נחמד”. אבל שרון אמרה לי פשוט לתרגל, לעשות עבודה פנימית עם המשפטים שקשורים לכל אחד מ”המשכנים” ושהם ישַנו את חיי. טוב, למה לא? אמרתי לעצמי. וכך התחלתי.

שרון צדקה, אף שזה ארך הרבה יותר זמן מכפי שצָפיתי. אתם יודעים איך זה, חושבים שיתחולל קסם ושהאיכויות האלה פשוט יצוצו באורח פלאי בתוך זמן קצר. אבל בשבילי זהו תהליך איטי ואני עדיין בעיצומו כמעט חמישים שנה אחר כך.

אפשר לקרוא על המשכנים בספריה של שרון, כך שאין צורך להרחיב עליהם כאן. אבל הערב הזה, לפני יום השוויון הסתווי, בעיצומה של מהומה פוליטית, מגפה עולמית, קריסה אקלימית, אלימות גזענית ובחירות מתקרבות [הבחירות לנשיאות בארה”ב ב-2020], שנראות מסובכות ומאוימות, התודעה שלי מכוונת אל איזון נפשי, שהוא בעיני המשכן המאתגר מכולם.

אני אדם אנרגטי ותמיד הייתי. האנרגיה הזאת היא מתנה וקללה, נותנת לי את האומץ ואת הרצון לקבל עלי פרויקטים ומצבים קשים, אבל אני גם אדם עם דעות מוצקות, תכונה שהמורה שלי ברני גלסמן היה מקניט אותי עליה ללא רחמים. אני חושבת שברני הוא שלימד אותי את השיעורים המאלפים ביותר על איזון נפשי, על היכולת הזאת לשמור על איזון בכל מצב, לא משנה עד כמה הוא מוזר, לא משנה עד כמה הוא קשה. הוא היה יושב באתר הקבורה של אושוויץ בנוכחות מלאה בלתי מעורערת, בליבה של היסטוריה גרוטסקית ואכזרית שקשה אפילו לדמיין וכמעט בלתי אפשרי לשאת. הוא עשה את זה, איתנו ובשבילנו, כדי שנוכל להישבע שלעולם לא ניתן לזוועה האנושית הזאת לקרות שוב. הוא ישב שם ברוגע, באיזון נפשי, עם גב איתן, אך עם חזות רכה.

המילה בפאלי לאיזון נפשי היא “אוּפֶּקהַא”. מילולית פירושה “להסתכל מעבר”. כמי שאוהבת לטפס אל רכסי ההרים הגבוהים שמסביב למקום ההתבודדות שלי, אני יודעת מהי ההרגשה כש”מסתכלים מעבר”, רואים דברים בפרספקטיבה, מתבוננים כאילו מלמעלה. ייתכן שפסיכולוגים חברתיים היו קוראים לזה מטא-מודעות, התבוננות בתכנים של מה שחווים ממבט על, בלי להיות מוצפים רגשית מול איום אפשרי. זהו סוג אחד של איזון נפשי. סוג אחר של יציבות נפשית אנו חשים כשאנחנו לגמרי מקורקעים, כאילו היינו בעלי בריתו של כוח הכבידה.

אחד התפקודים של יציבות נפשית הוא לשמור שלא נאבד את האיזון בגלל אף אחת מ”שמונה הדהרמות הארציות” – הנאה וכאב, שבח ואשמה, חרפה ותהילה, הפסד ורווח. אנחנו צריכים לשמור את מרכז המָסָה שלנו על בסיס תומך, בדומה להולכים על חבל דק מאדאם בלונדין וניק ולנדה, כדי לא לאבד את שיווי המשקל בגלל “הרוחות הארציות”. איזון נפשי מגן עלינו על-ידי שהוא מקנה לנו בסיס תמיכה למתרחש בחיינו.

בתנאים הקוטביים בעולם כיום, רובנו יתקשו לשמור על האיזון הנפשי והרצון הטוב מול שליליוּת רבה כל כך ואי-ודאות. איננו רוצים לעמוד מן הצד, להיות מנותקים מהסבל בתוכנו וסביבנו. ורבים מאיתנו מעורבים ופעילים חברתית, כך שעמידה מן הצד היא לא אפשרות. אבל, אחד הדברים שלמדתי בהיותי מתרגלת זן במשך זמן רב כל כך הוא מתנת “הלב של סבתא”. איהיי דוגן ניסח את זה כך: “אתה יכול להבין את הבודהיזם כולו, אבל אתה לא יכול לעשות דבר שהוא מעבר ליכולת שלך ולתבונה שלך אלא אם כן יש לך רובאישין robaishin)), לב/תודעה של סבתא, לב/תודעה של חמלה גדולה”.

סבתא טובה אינה רואה את חייה כעניין אישי. היא לא עומדת מן הצד, אלא “מביטה מעבר”; יש לה לב יציב היודע מהן התכוונות אוהבת, חמלה ושמחה ברווחתם של אחרים; סבתא כזאת בתוכנו מציעה את כל מה שהיא יכולה בלי לצַפות לדבר בתמורה.

לא דוגן הכיר לי את “רובאישין” אלא חברי הוותיק, המתרגם של דוגן ומאסטר הקליגרפיה קזואקי טנהאשי. יום אחד הוא אמר לי ש”רובאישין”, הלב של סבתא, הוא אותה אישה זקנה בצידי הדרך המוכרת עוגות תה בסין העתיקה. היא האדם הזה חסר המעמד, ללא עניין בכוח, ו”הרוחות הארציות” אינן נוגעות בה. היא חסרת אמינות וגם לא רוצה בה או זקוקה לה. התעלמו ממנה וגם היא מתעלמת. יש לה גם לב שנעשה עז ואמיץ בגלל מצוקה, וארבעת המשכנים חסרי הגבולות הם טבעה האמיתי.

בקשר לרובאישין, אני זוכרת שטארה טולקו אמרה שאיזון נפשי פירושו לאהוב הכול באותה מידה. כששמעתי את זה, חשבתי: וואו, זהו תרגול רציני. אני עובדת על זה כל יום, ובעיקר נכשלת, אבל אני עדיין מתייצבת למשימה. כן, אני עדיין לא שם. אבל יש רגעים שבהם הרובאישין מגלה את פניו. אני חיה קרוב מאוד לעצמי בבקתת ההתבודדות הקטנה שלי בהרים, אני מאכילה את יונקי הדבש ומקשיבה לחברה גוססת שמותה קרב. אני שוטפת את רצפת הבקתה הקטנה שלי בכל בוקר, ואני צופה ברופא שהטיפול במקרי מוות רבים מדי מהווירוס הקטלני שחק את כוחותיו. אני גוררת בולי עץ שזה עתה נכרתו כהכנה לחודשי החורף הארוכים ושומרת מקום לאשת הדת שכרעה תחת עומס עבודתה. כשראיתי את פניו של נער צעיר ויפה שזה עתה יצא מניתוח, ה-12 במספר, וחשתי את הכאב העמוק של אימו, טיפסתי אל רכס ההרים כדי לחזק את ליבי. כששמעתי מהרופא הנפאלי על האם העיוורת בגורקה שעלולה לאבד את תינוקה אם לא תוכל להגיע מהר לבית החולים, והלילה כבר החל לרדת, הבערתי את האש בתנור שבבקתתי הקטנה וביקשתי מחברה מעט כסף כדי לסייע לאישה להגיע לבית החולים וללדת את תינוקהּ בבטחה.

כשהשופטת רות ביידר גינסברג הלכה לעולמה לפני ימים אחדים, לב הסבתא שלי נטש אותי ואיבדתי את האיזון הנפשי. חשתי גוש של פחד בבטן וייסורים בגוף. אבל לא לזמן רב. לשופטת גינסברג היה לב של סבתא והבנתי שלא הייתה רוצה דבר מאיתנו, ממני, אלא רק לאפשר לפחד להיהפך לדלק שמזין את הטוב.

בזמן הזה, בנקודת השוויון, אני חושבת שאנחנו יכולים להשתמש במינון גדול של “לב של סבתא”, קצת יותר צדק ואהבה בעולמנו. החיים זקוקים לאיזון ביום הזה, יום השוויון הסתווי, 2020. החיים על כף המאזניים. מי ייתן ונמצא את דרכנו לרובאישין לפני שיעבור זמן רב מדי. ומי ייתן ונזכור שהשופטת רות ביידר גינסברג הלכה על חבל דק בכל יום בחייה ושמרה על שיווי משקל על אף כוחות אכזריים ואדישים שאיימו להפיל אותה.

כולנו מצויים על החבל הדק הזה עכשיו, בלי קשר למפלגה שאנחנו משתייכים אליה, בלי קשר לגיל, למגדר, למוצא אתני, לשכונת מגורים. בואו נמצא את המרכז היציב, את הקו האנכי המכוון אל כוח הכבידה. בואו נמצא את הגב החזק התומך בחזית הרכה שלנו, ובואו נמצא או נזַמן את הלב של סבתא שלנו.

איזון נפשי: הליכה על חבל דק עם לב של סבתא (אופקהא פארמי)

רושי ג’ואן הליפקס (Joan Halifax) היא כומר זן, המייסדת והמורה הראשית של  Upaya Institute and Zen Center  בסנטה פה, ניו מקסיקו. ד”ר הליפקס היא אנתרופולוגית בהכשרתה, ומהפעילות …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו