EN
EN

השלמות של החוכמה

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

גיל פרונסדל (Gil Fronsdal) הוא המורה הבכיר ב-Insight Meditation Center ברדווד סיטי, קליפורניה. הוא מתרגל ויפסנא וזן, באסיה ובארה”ב, מאז 1975. הוא היה נזיר במסורת התהרוואדה בבורמה, ומאוחר יותר הוסמך ככומר זן. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי דת מאוניברסיטת סטנפורד, ומחברם של ספרים ומאמרים רבים. 

 

* * *

 

חוכמה נולדת מתוך תרגול;

בלי תרגול היא אובדת.

ביודעך את שתי הדרכים האלה של רווח והפסד,

נהג כך שחוכמתך תתעצם.

 

דהמפדה 282

 

בודהיזם נתפס לעיתים כמסורת של חוכמה: התרגול שמביא להתעוררות נתמך על-ידי הבנה עמוקה של החיים ובא בה לידי ביטוי. חוכמה היא גם אחת מעשר התכונות או “השלמויות” שהתרגול הבודהיסטי פיתח.

המסורת הבודהיסטית מבחינה בין שלושה סוגי חוכמה, ולכל אחד מהם מקום בחיים הרוחניים: חוכמה שנרכשת על-ידי לימוד, הרהור (רפלקציה), ופיתוח מדיטציה.

יש מי שרואים את החוכמה כמנוגדת לידע וממעיטים בערך הלימוד. אך בבודהיזם הידע שמקנה הלימוד מוערך כצורה של חוכמה. לימוד הכתבים הוא יסוד רב-ערך לתרגול. הלימוד כולל קריאה בכתביהם של מורים בודהיסטיים ומורים רוחניים אחרים. הלימוד יכול להיעשות בקבוצות. באופן מסורתי, הוא כולל גם שינון של טקסטים בודהיסטיים. לפעמים אני מבקש ממתרגלים לשנן קטעים או טקסטים קצרים ודברים נפלאים יכולים להתרחש. נראה שטקסט ששינַנו מעובד בתוכנו בדרכים שונות ומעודנות, נוסף על ההבנה השכלית. שורה או פסקה יכולים לצוץ פתאום בתודעתנו בזמן מתאים ולהאיר באור חדש את החומר הנלמד או את יישומן של המילים בחיינו.

הסוג השני של חוכמה הוא חוכמה רפלקטיבית: שימוש ביכולת שלנו להרהר באופן עמוק בנושאים חשובים בחיינו. זה יכול להיעשות בדיונים עם חברים, עם מתרגלים אחרים ועם מורים. יש מי שחושבים שתשומת לב מנוגדת לרפלקציה – מפני שהיא לא-דיסקורסיבית [התודעה עוברת מדבר לדבר ללא היגיון או שיטה], פעילות דיסקורסיבית [חשיבה הגיונית, שקולה] חייבת איכשהו להיות לא-רוחנית. המסורת, מכל מקום, אינה רואה רפלקציה ותשומת לב כמנוגדות זו לזו. לכל אחת מהן יש חשיבות משלה.

כל נושא יכול להיות נתון לבחינה מעמיקה. בתרגול הבודהיסטי יש ערך רב לחשיבה, לעיבוד ולהטלת ספק בתֶמות כמו ארבע האמיתות הנאצלות, הדרך כפולת השמונה, ארעיות, לא-עצמי, קרמה, התהוות גומלין. נושא מסורתי חשוב לרפלקציה הוא מוות. יש אִמרה שאומרת שהחוכמה באה עם הגיל. ייתכן שהחוכמה שבאה עם הגיל צומחת מניסיון חיים ממושך, אך ייתכן אף יותר שהיא נובעת מתחושה של מוות קָרב. כשהממשות של המוות נעשית ברורה לנו, הוא יכול להיות מקור לחוכמה. הוא יכול להבהיר לנו את כוונותינו ואת סדרי העדיפויות שלנו. במקום לעורר בנו אימה, ההרהור במוות יכול לעזור לנו לחיות את חיינו בעֵרות, בתשומת לב, ולהעריך מה באמת חשוב לנו ביותר.

הסוג השלישי של חוכמה הוא פיתוח התרגול המדיטטיבי. זוהי הבנה שעולה מפיתוח איכויות התודעה – כמו תשומת לב – המאפשרות לנו להתבונן באופן עמוק יותר בטבע החוויות שלנו. רוב בני האדם רואים את החוויות שלהם כמובנות מאליהן, מתייחסים אליהן באופן שטחי בלבד. אנחנו נוטים לא לפקפק בעצם טבעה של החוויה ומחמיצים הזדמנות להבין אותה יותר לעומק.

כשיכולת החקירה הלא-דיסקורסיבית של תודעתנו גדֵלה, הראייה שלנו עוברת פחות ופחות דרך המסננים של התפיסות שלנו. אנחנו מתחילים לראות את הדברים באופן ברור יותר, כמות שהם. כשתשומת הלב מעמיקה יותר, אנחנו רואים את שלושת המאפיינים האוניברסליים של חוויה: כל החוויות הן ארעיות, אף אחת מהן אינה מקלט מסַפק של אושר מתמשך, ואין שום חוויה או דבר שאנו מודעים להם היכולים להיחשב כבעלי עצמיות קבועה.

כשאנו פוגשים במאפיינים האלה באופן ישיר, ההבנה שלנו גדלה. אנחנו מתחילים להבין את הסבל שנגרם מהתנגדות לזרם התמידי הזה של חוויות. אנחנו מתחילים לראות שתשומת לב יכולה לגרום לנו אושר שאינו תלוי בחוויה שלנו. ואנחנו זוכים להקלה בחיינו. אנחנו מוצאים מקום של חופש שאין בו עצמי שצריך להגן עליו או לחזק אותו. אנחנו יכולים לראות את המגרעות שלנו ואת הכאב שלנו בלי שהם יגבילו אותנו, בלי להאמין שהם מגדירים אותנו.

השלמות של חוכמה, של תובנה, מופיעה כאשר הלב והתודעה אינם נאחזים בשום דבר ואינם מתנגדים לשום דבר. ההבנה של שלושת המאפיינים היא צעד גדול בפיתוח השלמות הזאת. היא מוליכה למודעות שאינה מנכסת ואיננה מקבעת את החוויות שלנו. התודעה והלב מאפשרים לחוויות לבוא ולחלוף כפי שהן. מהמקום הזה אנחנו יכולים לבחור יותר בתבונה כיצד לפעול, מתי להביע עמדה ואיך לומר את מה שצריך להיאמר. אומנות השחרור היא ללמוד איך לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות בחיינו בלי לחוש כיווץ או מתח בתודעתנו או בליבנו. בפואמה “יום רביעי של האפר” (Ash Wednesday) ביטא ט.ס. אליוט יפה את החוכמה הזאת: “למד אותנו לשים לב ולא לדאוג” (Teach us to care and not to care). לשים לב ולא לדאוג באותו הזמן. זה לא או זה או זה.

לעיתים קרובות יותר משאנו יודעים יש לנו אפשרות לראות דברים באופן שונה. למידה, רפלקציה ופיתוח מדיטציה מחזקים את תרגול תשומת הלב. הם מסייעים לנו בדרך לשחרור ומביאים הרמוניה לחיינו ולחייהם של אחרים.

השלמות של החוכמה

גיל פרונסדל (Gil Fronsdal) הוא המורה הבכיר ב-Insight Meditation Center ברדווד סיטי, קליפורניה. הוא מתרגל ויפסנא וזן, באסיה ובארה”ב, מאז 1975. הוא היה נזיר במסורת …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו