EN
EN

שלמות ההתמדה – הפארמיטה של החיוניות

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

אלכסנדר ברזין (Alexander Berzin), יליד ניו ג’רזי, ארה”ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד”ר לשפות מזרח אסיה ולימודי הודו. הוא שימש כמזכיר ומתרגם של המאסטר הטיבטי סרקונג רינפוצ’ה, וגם של הדלאי לאמה. ברזין הקים את הארכיון האינטרנטי Archives  The Berzin

http://www.berzinarchives.com/web/en/index.html)) – מאגר מידע רחב היקף של כתבים, תרגומים ולימוד של כל מסורות הבודהיזם הטיבטי. משנת 1983, הוא מרצה ומלמד בודהיזם טיבטי בכל רחבי העולם, ופעיל בקידום פרויקטים בינלאומיים להפצת התרבות הטיבטית. כיום הוא מתגורר בברלין ומשקיע את רוב זמנו בתיעוד והשלמה של חומרים שטרם פורסמו לארכיון האינטרנטי שלו.

* * *

הטיבטים אומרים שלהיות מוסרי זה קשה כמו להוביל חמור עקשן במעלה הגבעה, בעוד שלעסוק בדברים מזיקים זה קל כמו גלגול סלעים במורד. לא משנה כמה סבלנים, נדיבים וחכמים אנו יכולים להיות, אם לא נצליח להתגבר על העצלות, לעולם לא נוכל להביא תועלת לאיש. בעזרת אומץ הרואי והתמדה, אנו הופכים דומים ללוחמים שמוכנים להתמודד עם כל קרב פנימי או חיצוני במרדף שלנו להשגת הארה ולהועיל לכל היצורים האחרים.

הקדמה

הרביעית מבין שש הגישות הנשגבות (פארמיטות) היא ההתמדה. היא מוגדרת כמצב תודעה שעוסק במרץ בהתנהגות בונה ומשמר את המאמץ בה. אך יש בה הרבה יותר מאשר רק דבקות במשימה חיובית כלשהי, היא מכילה את האומץ ההרואי שלא להיכנע, והשמחה שבעשיית משהו חיובי.

לא מדובר בגישה שיש לעבוד ממש קשה, כשאנו שונאים את עבודתנו אך בכל זאת מבצעים אותה מתוך הרגשת חובה, אשמה, הכרח או משהו כזה. וזו גם לא עשייה מכנית יומיומית כפי שמכור לעבודה עושה. אין זו מה שאנו קוראים “התלהבות קצרת מועד”, בה אנו באמת נרגשים לעשות משהו, משקיעים בו המון אנרגיה, אך אחרי שבוע אנו מותשים ומוותרים. אנו מדברים כאן על מאמץ מתמשך ונלהב, ולכן זה גם נקרא התמדה. הסיבה שהוא מתמשך היא שאנו נהנים ממה שאנו עושים – מכל העבודה החיובית שאנו עוסקים בה. התמדה, יחד עם אומץ של גיבורים, היא היריב הטוב ביותר לעצלות ולדחיינות.

התמדה שדומה לשריון

ישנם שלושה סוגים של התמדה, שהראשון בהם דומה לשריון. זוהי המוכנות להמשיך עוד ועוד, לא משנה כמה זמן זה לוקח או כמה זה נהייה קשה. יקרה אשר יקרה, אנו לא נתעצל ולא נתייאש. אם אנו יודעים שדרך הדהרמה אורכת המון, המון זמן, באמת, ואם אנו מוכנים אפילו ללכת לעולמות הגיהינום כדי שנהיה מסוגלים לעזור לאחרים, אז זה יהיה בלתי אפשרי להפוך לעצלנים או למיואשים בגלל כל בעיה קטנה שתצוץ. גישתנו דומה לשריון, “אין דבר, אף לא דבר אחד, שיטלטל אותי!” סוג זה של אומץ של גיבורים מגן עלינו מפני כל הקשיים שנפגוש, כי כבר החלטנו שלא משנה עד כמה יהיו הדברים קשים או כמה זמן ייקח, אנחנו נעשה זאת.

במובן מסוים, ככל שאנו מצפים שההגעה להארה תיקח יותר זמן, כך היא תגיע מהר יותר; בעוד שאם נצפה שהיא תגיע מיד ובקלות, הדרך עלולה להימשך לנצח. הרבה טקסטים ומורים דגולים אמרו שאם אנו מחפשים הארה מידית וקלה, זה בעצם סימן לאנוכיות ולעצלות שלנו. אנו רוצים תוצאות, אך אין אנו רוצים להשקיע זמן רב בעזרה לאחרים. אנו פשוט רוצים לקבל את הקינוח הטעים של ההארה. בעצם אנחנו עצלנים! אנו לא רוצים להשקיע את העבודה הקשה שדרושה לשם כך. אנו רוצים הארה במבצע, ואנו רוצים להשיג אותה בזול ככל שניתן. אבל, סוג זה של עסקה לעולם לא יצלח.

כשיש בנו חמלה, כשהגישה שלנו היא, “אני הולך לעבוד במשך מיליארדי שנים כדי לבנות כוחות חיוביים באמצעות עזרה לאחרים,” היעד האדיר של האומץ ההרואי הזה עוזר לקרב את ההארה הרבה יותר מהר.

התמדה בפעילויות חיוביות

הסוג השני של התמדה הוא המאמץ הגדול להיות מעורבים בפעילויות חיוביות ומיטיבות כדי לבנות את הכח החיובי הדרוש, שיביא אותנו להארה. פירושו שאין אנו מתעצלים בתרגול המקדים – קידות וכדומה – וגם לא מתעצלים לחקור, ללמוד ולמדוט. עלינו לעשות כל אלה, ועלינו להתענג בעשייתם.

התמדה בעבודה לטובת יצורים עם מוגבלות

הסוג השלישי של התמדה הוא המאמץ הגדול שבעבודה לעזרתם ולתועלתם של אחרים, אשר מתייחס לארבע הדרכים בהן אנו מקבצים אחרים תחת ההשפעה המיטיבה שלנו, ועובדים כדי לעזור ל-11 סוגי אנשים, שגם בהם דנים במונחים של אתיקה נשגבה. אולם, אין הם זהים. בבסיס, כאן מתכוונים לעזרה פעילה לאנשים מסוגים אלה באופנים שונים שמתאימים להתמדה זו. אנו נהנים לעשות זאת, מרגישים ממש שמחה על שביכולתנו להועיל לאחרים. בנוסף, בסבלנות, אנו נחזיק מעמד בכל הקשיים שמעורבים בכך, ובעזרת משמעת-עצמית מוסרית, נימנע מכל אותם רגשות מטרידים שהיו עלולים למנוע מאתנו מלעזור להם באמת. ברור כיצד הגישות הנשגבות השונות תומכות זו בזו.

שלושה סוגי עצלות

ישנם שלושה סוגים של עצלות שעלולים לקטוע את ההתמדה שלנו. כדי לתרגל ולפתח התמדה, עלינו להתגבר על עצלות.

  1. העצלות של נרפות ושל דחיינות

רבים מאתנו חוו בעצמם את הסוג הזה של עצלות, כשאנו תמיד רוצים לדחות דברים למחר. כדי להתגבר על כך, עלינו לחשוב ולמדוט על מוות ועל ארעיות. עלינו להבין שאין ספק שאנחנו נמות, שאין לנו מושג מתי יגיע המוות, ושהחיים האנושיים היקרים האלה, שמעניקים לנו הזדמנות לעשות כל כך הרבה דברים מופלאים, הם נדירים.

קואן הזן המועדף עלי הוא “המוות יכול להגיע בכל רגע. תירגע!” טוב להגות באמירה זו. נכון שהמוות יכול להכות בכל רגע, אך אם נהיה כל כך לחוצים וחרדים בגלל זה, לעולם לא נשיג דבר. אנחנו נרגיש “עלינו לעשות הכל היום!” ונהפוך לפנאטים, וזה לא עוזר. כן, אנחנו נמות וזה יכול לקרות בכל רגע, אך אם אנו רוצים לנצל את חיינו אלה, אז עלינו להיות רגועים בקשר לשתי העובדות האלה. אם תמיד נרגיש פחד נורא מהמוות, תמיד נרגיש שלעולם לא יהיה לנו מספיק זמן.

  • העצלות שבהיאחזות בקטנוניות

הסוג השני של עצלות הוא ההיאחזות בדברים לא חשובים, שגם את זה רבים מאתנו יבינו בקלות. אנו מבזבזים כל כך הרבה זמן בצפייה בטלוויזיה, ברכילות ובפטפוט סרק עם חברים, בדיבור על ספורט, וכדומה. זה נחשב לבזבוז זמן, ובעצם זהו סוג של עצלות. זה פשוט: הרבה יותר קל לשבת לפני הטלוויזיה מאשר למדוט. נכון?! אנו מתקשרים לדברים הרגילים, הגשמיים האלה באמצעות העצלות שלנו, כשאיננו רוצים לנסות ולעשות משהו שעשוי להיות קשה יותר, אך גם הרבה יותר משמעותי.

אין זה אומר שאסור לנו לעצור כדי להתבדר ולהשתעשע, כי לפעמים אנו זקוקים לכך כדי שנחייה את נפשנו. מה שחשוב זה לא להיאחז בזה ולעסוק בזה יותר מדי בגלל העצלות. אנו תמיד יכולים לצאת להפסקה, לצאת להליכה, לצפות בתכנית טלוויזיה – אך אל לנו להפוך תלויים בכך. לאחר ששבענו, נחזור לדברים החיוביים יותר בהם עסקנו קודם.

הדרך הטובה ביותר להתגבר על ההיצמדות לדברים הלא חשובים היא לחשוב כיצד ההנאה והסיפוק שאנו מקבלים מהפעילויות וההישגים הגשמיים האלה לעולם לא גורמים לנו אושר מתמשך. לא משנה בכמה סרטים נצפה, או כמה נרכל על מפורסמים, או כמה נטייל למקומות שונים: זה לא יגרום לנו אפילו לגרם אחד של אושר מתמשך. הדרך היחידה להשיג את האושר המתמשך הזה היא לאמן עצמנו בשיטות הדהרמה שמובילות אליו. היינו יכולים לבלות את כל זמננו באימון בבעיטת כדור לתוך השער, אך זה לעולם לא יוביל אותנו ללידה מחדש טובה יותר.

לכן המסקנה העיקרית היא לא להיקשר. מותר לעשות דברים כדי להתרגע, זה בסדר גמור. אבל להיאחז בפעילות ולהשקיע בה את כל המאמצים שלנו רק מפני שאנו עצלים מכדי לעשות משהו חיובי יותר – זה פשוט בזבוז. סוג זה של עצלות באמת מהווה מכשול בפני אלה מאתנו שבאמת נהנים לעשות דברים חיוביים.

  • העצלות של הייאוש

הסוג השלישי של עצלות נמצא במקום בו יש בנו תעתוע של חוסר יכולת – שהדברים פשוט מסובכים מדי עבורנו ולעולם לא נצליח לעשותם – וכך אנו מתייאשים. כמה תדיר אנו חושבים, “הו, אני אפילו לא אנסה זאת – איך מישהו כמוני יכול לעשות כזה דבר?” יעד גדול כמו הארה יכול להיראות מאיים, אך אפילו לא לנסות להשיגו זהו סוג של עצלות.

כדי להתגבר על כך, עלינו להיזכר בטבע-הבודהה – בעובדה שלכל אחד מאתנו יש תכונות ויכולות חבויות אדירות שאנו יכולים לממש. אם כל כך הרבה אנשים מסוגלים לעבוד מבקר עד לילה במכירת גומי לעיסה או מי יודע מה רק כדי להרוויח קצת, אז אנו בהחלט מסוגלים להשקיע את הזמן הזה בהשגת משהו הרבה יותר משמעותי. אם אנו יכולים לעמוד בתור במשך שעות כדי להשיג כרטיסים לקונצרט שאורכו 90 דקות, אז אל לנו, לעולם, לחשוב שאין אנו מסוגלים לעשות משהו חיובי שמוביל ליעד הנצחי של הארה.

ארבע התמיכות לפיתוח התמדה

שנטידווה מתאר ארבע תמיכות שיעזרו לנו לפתח התמדה.

  1. אמונה עמוקה

אנו משיגים את הכוונה החזקה ליישם את התרגול מתוך אמונה העמוקה בתכונות החיוביות של הדהרמה, ובתועלת שהיא מביאה לנו.

  • יציבות וגאווה-עצמית

אנו זקוקים ליציבות ולקביעות שמבוססות על בטחון-עצמי ועל הבנת טבע-הבודהה. כשאנו באמת משוכנעים בטיבו של טבע-הבודהה – הפוטנציאל הבסיסי שבתוך כל אחד מאתנו – אז באופן אוטומטי יהיה לנו בטחון-עצמי בל יאמן, ששנטידווה קורא לו “גאווה” או “גאווה-עצמית”. אם יהיה לנו בטחון-עצמי, נהיה יציבים ומקובעים במאמץ שלנו. לא משנה אילו שיאים או תהומות נפגוש, אנו נתמיד באומץ הרואי.

  • תענוג

התמיכה השלישית היא הרגשת השמחה במה שאנו עושים. זוהי הרגשה של סיפוק ושביעות רצון ממה שאנו עושים בחיינו. זה הדבר הממלא ביותר ושגורם להכי הרבה סיפוק עצמי – ההשקעה בפיתוח של עצמנו, ובעזרה לאחרים. כשאנו עושים זאת, זה מעורר בנו באופן טבעי הרגשה עצומה של שמחה.

4. שמיטה

התמיכה הסופית היא הידיעה מתי לנוח. אל לנו להתיש עצמנו עד למקום בו אנו פשוט נופלים ונכנעים ולא מסוגלים לחשוב אפילו על חזרה למה שעשינו. עלינו למצוא את דרך האמצע בין הדחיפה החזקה מדי של עצמנו לבין ההתייחסות לעצמנו כאל תינוקות. ואין זה אומר שבכל פעם שאנו מרגישים קצת עייפים עלינו לעצור ולנמנם!

למרות זאת, טרייאנג רינפוצ’ה, המורה הצעיר המנוח של הוד קדושתו הדלאי לאמה, אמר שכאשר אנו מוצאים עצמנו במצב רוח ממש רע ושלילי ונראה שאף לא אחת משיטות הדהרמה האחרות עוזרת לנו, אז הדבר הטוב ביותר לעשות זה ללכת לישון. כשנתעורר, מצב הרוח שלנו יהיה שונה, פשוט בגלל הטבע שבשינה של מנוחה. זו עצה מעשית מאד.

שני גורמים נוספים לפיתוח אומץ של גיבורים

שנטידווה מצביע על שני גורמים נוספים שעוזרים.

  1. קבלה בשמחה

הראשון הוא לקבל בשמחה את העובדה שעלינו לתרגל, ולהשלים עם מה שעלינו לוותר עליו. בנוסף, עלינו לקבל את כל הקשיים שמעורבים בכך. כל זה מבוסס על בחינה מציאותית של כל קושי ושל יכולתנו להתמודד אתם. זה כולל קבלה שאנו בעצם זקוקים לפעולה חיובית זו או אחרת כדי לעזור לאחרים ולהגיע להארה. אנו מקבלים שישנם דברים שנצטרך להפסיק לעשותם, ושיהיו קשיים שמעורבים בכך.

אנו מקבלים זאת ולוקחים זאת על עצמנו, מתוך הכרת יכולותינו ומה צריך למעשה. אסור שתהיה לנו גישה לא מציאותית. אם אנו מתכננים לבצע מאה אלף קידות, עלינו לדעת שזה לא יהיה קל. רגלינו יכאבו, כפות ידינו ייפצעו, אנו נהיה מאד עייפים, על בטוח. אז, אנו מזכירים לעצמנו את התועלת שבכך.

ומה לגבי כל מה שעלינו להפסיק לעשות? בתור התחלה, עלינו לפנות לנו זמן כדי לעשות זאת, וזה כבר קשה כשלעצמו – לוותר על דברים כדי לפנות זמן. אנו בוחנים עצמנו בכנות כדי לראות, “האם אני יכול/ה לעשות זאת?” אנו מקבלים את המציאות שמעורבת בכך ומתחייבים לכך בכל ליבנו, בהתלהבות מתרוננת.

  • לקיחת שליטה

הנקודה השנייה של שנטידווה לפיתוח התמדה של גיבורים היא שמהרגע שיש לנו גישה מציאותית של קבלת מה שהוזכר לעיל, אנו לוקחים פיקוד כדי באמת ליישם זאת. בעזרת כח רצון, לא נרשה לעצמנו לפעול בדרכים הישנות שלנו – ובמיוחד בעצלות. אנו לוקחים שליטה ומקדישים עצמנו לעבודה החיובית שאנו רוצים לעשות. כפי שאנו אומרים באנגלית (ובעברית) “אנו נעשה זאת בכל מאודנו ובלב שלם.”

סיכום

כשאנו באמת משוכנעים בתועלת שבתרגול הדהרמה, ורואים כיצד זה יכול לספק לנו אושר שלא משתווה לשום דבר אחר, ההתמדה בתרגול מתפתחת מאליה. לא משנה מה יקרה בחיינו, אם יש לנו מניע חזק משולב בהתמדה, אז, כמו גיבור, אנו נשיג את יעדינו.

ההתמדה עוזרת לנו להתגבר על אחד המכשולים הגדולים ביותר שעומדים בפני רבים מאתנו כשאנו מנסים להשיג את מטרותינו: עצלות. השיטות המתוארות כאן שימושיות לא רק כשאנו מתקדמים בדרך להארה, אלא גם במטרות היותר גשמיות שלנו במשך כל חיינו.

שלמות ההתמדה – הפארמיטה של החיוניות

אלכסנדר ברזין (Alexander Berzin), יליד ניו ג’רזי, ארה”ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד”ר לשפות מזרח אסיה ולימודי הודו. הוא שימש כמזכיר ומתרגם של המאסטר …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו