השלמות של החיוניות (ויריה-פארמיטה)

בהיקהו בודהי, הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה״ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד״ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 1973 בסרי לנקה, שם הוא שהה במשך 24 שנים, וכעת הוא חי במנזר צ׳וואנג ין במדינת ניו יורק.בהיקהו בודהי אחראי לפרסומים רבים של הכתבים הבודהיסטיים, כמחבר, מתרגם ועורך, ביניהם התרגום המלא של אוסף הדרשות הבינוניות (מג׳הימה ניקאיה) ואוסף הדרשות הממוספרות (אנגוטרה ניקאיה(.

* * *

השלמות של חיוניות (ויריה-פארמיטה): “מי ייתן ואתמלא בחיוניות בלתי נדלית, מרץ וחוסן בטיפוח הדרך להתעוררות, ובעשייה למען רווחתם של אחרים”.

חיוניות, מרץ וחוסן הם מושגים קרובים באופן כללי. מה שהשלמות הזאת מדגישה במיוחד הוא הצורך באנרגיה נמרצת כדי להביא את כל שאר האלמנטים ההכרחיים להתעוררות לידי שלמות. חיוניות אינה שדה מסוים או מטרה בפני עצמה, אלא איכות שצריכה להתפרס על פני כל שאר הפארמיטות, ולהביא את כולן לכדי בגרות, בשלות, להביא את כולן לשיא השלמות. ללא חיוניות, ללא מאמץ נחוש, לא יהיה אפשר להשיג דבר. נטייתנו הטבעית היא או להיסחף עם זרם התשוקה או פשוט לנדוד עם התודעה העצלה.

כדי ללכת בדרך התרגול הבודהיסטית, עלינו ללכת נגד הזרם של נטייתנו הטבעית, זרם הרצונות, ההשתוקקות, המשיכה להנאות גשמיות והחיפוש אחר תועלתנו שלנו. כשאתה מתחיל בתרגול הדהַמה, עליך לשקוד על אימון האופי שלך, אימון התודעה, כדי שתתעלה על המגבלה של תודעה סופית, תודעה מוגבלת, תודעה שיש בה זיהומים. עליך להתרומם תמיד לגובה רב יותר ויותר בטיפוח המידות הטובות, האיכויות המיטיבות והחוכמה. כדי לעשות כל זאת נדרשים מאמץ נחוש וחיוניות. בחיוניות ובמאמץ עלינו להסכים לכל תרגולי הדהמה, החל מהצעד הראשוני כל הדרך אל השיא.

הבודהה עצמו הוא ההתגלמות המושלמת של חיוניות. לכל אורך חייו תמיד פעל למען תועלתם של אחרים. תחילה במסעו שלו להתעוררות – שש שנים התמיד בתרגולים הקשים והמחמירים ביותר. הוא ביצע את כל התרגולים של סיגוף, ואפילו השפלה עצמית. אף שהבין שהדרך שהלך בה אינה נכונה, הוא קיים את האימון במלוא הכוח והמרץ בחושבו שיעשה כל מה שנדרש כדי להגיע להתעוררות.

לאחר שהגיע להתעוררות, כשהפך להיות הבודהה, נהג כל ימיו לנדוד במשך שמונה-תשעה חודשים מדי שנה לאורך הדרכים הראשיות והצדדיות בהודו, הולך מעיר לעיר, מכפר לכפר ומלמד את הדהַמה. מדי יום, בבוקר, עם הזריחה, הוא היה יושב למדיטציה ונכנס למצב מיוחד שבו יכול היה להתבונן על העולם לראות את תודעתם של היצורים החשים, כדי להבין את מי הוא יכול ללמד באותו היום ולגרום לשינוי, ומי זקוק לעזרתו. לאחר שקם מישיבתו, הוא היה רוחץ את עצמו ויוצא לסיבוב של איסוף נדבות מזון עם הנזירים. לאחר שאכל, היה נח מעט. את שארית היום הקדיש ללימוד ולאימון הנזירים. בערב היה נושא דרשה בפני אנשים שאינם נזירים. מאוחר בלילה היה נותן הוראות נוספות לנזירים. לאחר שנפרד מהם, ישויות מעולמות אחרים או אלוהויות היו מגיעות אליו כדי לקבל את עצותיו. במהלך היממה הוא ישן רק שעתיים מדי לילה. אף שאיננו יכולים לנסות להשתוות אליו כבר כעת, עלינו לזכור שיש לראות את הבודהה כסמל של חיוניות מושלמת.

בגישה שלנו לתרגול, עלינו לנסות ולבנות את החיוניות שלנו צעד אחר צעד, לאט לאט. חיוניות מתעוררת מתוך ההבנה שיש להתגבר על המכשולים לחיוניות. מהם המכשולים? המכשול הראשון הוא עצלות. גם אם אתה קורא על הדהַמה, מקבל השראה מהדהמה, כשיש צורך לעשות מאמץ ולתרגל באמת וברצינות, אתה פשוט לא רוצה להשקיע את אותו מאמץ נוסף הנדרש לתרגול. במקום זה אתה מעדיף להמשיך לצוף, להיסחף בזרם חיי היומיום ההרגליים שלך. עצלות היא מכשול שיש להתגבר עליו. כל עוד תיכנע לעצלות, לא תוכל להתקדם התקדמות של ממש.

עצלות נוטה לחזק מכשול נוסף – ההיאחזות בהנאות החושים. כדי לתרגל את הדהמה, עלינו להיות מוכנים ללכת נגד הזרם של הנאותינו הגשמיות, או השגרה המוכרת והנוחה שלנו. פירוש הדבר הוא לעשות את חיינו לפשוטים יותר על-ידי שנצמצם את התלות שלנו בדברים חיצוניים. עלינו להקדיש יותר תשומת לב ומאמץ לטיפוח הצד הפנימי של הווייתנו, ובמיוחד עלינו ללמוד להבחין בין איכויות מיטיבות של התודעה ואיכויות שאינן מיטיבות. עלינו להתאמץ ולהתגבר על איכויות שאינן מיטיבות, ובהן הדומיננטית ביותר ברוב בני האדם היא ההיאחזות.

מכשול חשוב אחר ליישום החיוניות הוא זלזול עצמי. אתה יכול לקבל השראה מהדהמה, לרצות לתרגל, אבל להרגיש שעומדים בפניך מכשולים רבים מדי כך שאינך יכול לתרגל באמת ברצינות. אתה פשוט נכנע לזלזול העצמי הזה וגוער בעצמך שאינך ראוי לתרגול, חסר יכולת להצליח, ולכן אינך עושה כל מאמץ. מה שנהיֶה בחיים מסוימים הוא בבואה של האיכות שפיתחנו בחיים הקודמים. אם לא תעשה מאמץ אמיתי להתאמן בחיים האלה, הרי שבחיים הבאים יהיה לך אותו אופי – שוב גוער בעצמך, חש אומלל, מיואש, מדוכא וחסר יכולת להתאמן. זלזול עצמי הוא המכשול השלישי.

מכשול רביעי הוא חששנות, פחד לקבל עליך את תרגול הדהמה. אתה עלול לחשוש שלתרגול יכולה להיות השפעה מזיקה על התודעה, שהוא עלול לעורר בעיות לך ולאחרים, או שתתמלא בפחד ובדאגה כשתבין שעליך לעבוד ברצינות על עצמך. כדי להצליח בפיתוח החיוניות, כשהאיכויות האלה עולות בתודעה ומרחיקות אותנו מהתרגול, עלינו להכיר בהן כמות שהן, לקרוא להן בשמותיהן האמיתיים ולא לוותר או להיכנע להן; ולהכיר בכך שאנו עוסקים בדרך החשובה מכולן – טיפוח הדהמה. זוהי דרך שבסופו של דבר מביאה אותנו לשמחה אמיתית, מגשימה את רווחתנו שלנו ומאפשרת לנו להיות מקור רווחה וברכה לאחרים. כשאנו יודעים זאת, עלינו להתגבר על עצלותנו. כדי להיות מוכנים להמעיט או להרפות מההיאחזות שלנו, צריך שיהיה לנו ביטחון עצמי. גם אם הדרך קשה ודורשת מאמץ רב והתמסרות כנה, יש בנו היכולת להצליח. במקום לפחד ולדאוג, עלינו לעורר בעצמנו אומץ רב כשאנו מתחילים ללכת בדרך, אומץ לפגוש בכל המכשולים היכולים להופיע בתוכנו ומחוצה לנו. 

בעירור או ביישום החיוניות, יש שלושה שלבים המוזכרים בסוטות. חשוב להבין את ההבחנה ביניהם. שלושת השלבים נוגעים במיוחד לתרגול של הפיתוח המנטלי, המדיטציה.

1. הראשון נקרא חיוניות ממריצה – ההתעוררות הראשונית של חיוניות. בהתחלה, כדי לעסוק בתרגול (מדיטציה), עליך לעורר בתוכך את האנרגיה לתרגל. בתחילה האנרגיה תהיה מהוססת, לא-יציבה, ייתכן שאף יעלו בך התנגדות פנימית או קונפליקט פנימי, אך אתה מקבל החלטה נחושה לתרגל ומעורר בתוכך את האנרגיה הנדרשת לעיסוק בתרגול. לאחר שתתרגל במשך זמן מה, תגיע לשלב השני.

• חיוניות מתמידה – זוהי האנרגיה שמתמידה במאמץ. כאן האנרגיה בונה תנופה וכוח כך שאתה יכול להמשיך בתרגול. עדיין עליך לעשות מאמץ נחוש, אך כעת האנרגיה נבנית עד למצב שבו היא יכולה לשאת אותך.

• חיוניות בלתי מנוצחת – אנרגיה שאינה נסוגה. זוהי האנרגיה שיכולה להשיג הכול בהצלחה. כשאתה מגיע לשלב הזה של חיוניות בלתי מנוצחת, האנרגיה שלך נעשית חזקה כל כך עד שנדמה כאילו היא מתעצמת מעצמה. זרם החיוניות נושא אותך עימו כך שאתה כמעט לא עושה כל מאמץ.

החיוניות הבלתי מנוצחת היא השלב השלישי בתהליך הזה והיא נבנית על בסיס שני השלבים הקודמים. עליך להתחיל בהמרצת החיוניות, דבר הדורש נחישות, מאבק, זיהוי מצבים של היאחזות והתנגדות עד שאתה יכול להתגבר על המכשולים האלה ולהיכנס לשלב החיוניות המתמידה. כאשר החיוניות המתמידה צוברת תנופה, החיוניות נעשית בלתי מנוצחת.

כדי לסייע לנו לעשות את הצעד הראשון בעירור החיוניות, יש סוגים מסוימים של הרהור או צעדים שאפשר לאמץ. עליך להשתמש בהבנתך באמצעות חשיבה בהירה. הרמה הבסיסית ביותר היא הבנת העיקרון של סיבה ותוצאה, להכיר בכך שתוצאות שיש להן חשיבות וכוח רב נבנות על-ידי הצטברות איטית והדרגתית של סיבות. מכאן שכאשר אתה מתכוון להתחיל לצעוד בדרך הדהַמה, אינך יכול לצפות שתוכל מיד להגיע לפסגה הגבוהה ביותר. עליך להכיר בכך שכדי להגיע לפסגת ההר, עליך להתחיל לרגלי ההר, להתקדם צעד אחר צעד, לעיתים תוכל להמשיך ולעיתים תיאלץ להיאבק, לעיתים תתקדם ברגל, ולעיתים תצטרך להשתמש בציוד לטיפוס הרים.

כאשר אתה מבין את העיקרון הזה של סיבה ותוצאה, אתה מבין שגם לך טבע דומה, אתה תתחיל בצעדים פשוטים, תהיה סבלני מאוד כלפי עצמך, קבל עליך תחילה תרגולים פשוטים ועבוד במתינות, אל תאיץ ואל תמהר, אל תהיה מלא בהתלהבות ומרץ יום אחד, או שבוע או חודש ואז תתייאש ותיכנע לעצלות המובנית בך.

על ידי עבודה עיקשת, יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, בהכירך בחוק הסיבה והתוצאה, תוכל לבנות בהדרגה כוח שיהיה קשה להביס. בדיוק כמו מסה של שלג הגולשת במורד ההר ואוספת בדרכה עוד ועוד שלג עד שהיא נהפכת למפולת שלגים. כך תודעתך שוטפת לאורך מדרון הדהַמה, כשאתה מתרגל בסבלנות ובאופן שיטתי, אתה אוסף יותר ויותר כוח, יותר ויותר איכות מיטיבה, חיוניות מיטיבה, שנעשית לגרעין שסביבו אפשר לאסוף עוד איכות מיטיבה, עוד כוח, עוד מידה טובה ועוד חוכמה. לכן, הבנה מוחלטת של החוק הזה ותוצאתו מאפשרת לנו להבין כיצד חלה התקדמות דרך עבודה הדרגתית ושיטתית של סיבות המביאות לתוצאות, הנעשות בתורן לסיבות של תוצאות אחרות.

עלינו גם לעורר את החיוניות שלנו להבנה כלשהי של סכנה; להבין את הסכנה שבהזנחה, את הסכנה שבעצלות. אנשים חושבים שזה מקובל למדי להיות נרפים, ושהם אינם צריכים לדאוג לתודעתם כל עוד הכול נוח ובטוח סביבם. בבודהיזם מלמדים כל הזמן שכאשר אתה נכנע להזנחה ולעצלות, אזי לאויב, המזהמים, הנטיות הלא-מיטיבות של התודעה, יש הזדמנות טובה יותר להיות פעילים. כאשר הזיהומים הללו גוברים, בהדרגה הם ייהפכו לכוחות המניעים של אישיותנו וחיינו, ואפילו ידחפו אותנו לפעולות לא מיטיבות שתוצאתן קשה ביותר. כך שכאשר אנו רואים את הסכנה שבעצלות, נהיה נחושים יותר לעשות מאמץ בתרגול הדהמה.

צעד נוסף שיש לעשות הוא לקבל החלטה נחושה לגבי הרצון. אתה מעורר את כוח הרצון שלך ככוח המניע בעשיית מאמץ, ביצירת חיוניות. כאשר אתה מעורר את כוח הרצון שלך, עליך לעשות זאת באופן ריאלי ולא אידאלי. עליך להשתמש ברצון מתוך הכרה במגבלות שלך ולא להציב בפני עצמך דרישות מוגזמות מדי. כאשר אתה מכיר במגבלותיך, עליך גם לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להתגבר עליהן, לזהות את חולשותיך ולמצוא להן תרופות נגד. עליך להמשיך מההתחלה ועד הסוף בלי לוותר.

כדי לחזק עוד יותר את כוח הרצון, תוכל להרהר בדוגמאות מן העבר. אפשר לחשוב על בודהות, בודהיסטוות וארהאטים מהעבר, להיזכר שהם לא נולדו חכמים וערים. הם החלו כבני אדם רגילים, כמונו. הם הגיעו לפסגת גדולתם הרוחנית על-ידי שימוש בחיוניות. בתחילת הדרך הם הכירו בכך שהם אינם ערים, ושאם ילכו בדרך הבודהה הם יוכלו להגיע להתעוררות. הם התחילו בצעדים קטנים, התאמנו באופן הדרגתי, יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, מחזור חיים אחרי מחזור חיים, עד שכל התנאים בשלו להשגת השחרור או ההתעוררות.

כאשר אתה מיישם ומפתח חיוניות בדרך זו, אתה מתחיל למצוא עוד ועוד שמחה בתרגול הדהמה. שמחה זו נהפכת לתמריץ להמשיך במאמץ. כפי שאמר הבודהה, אם תרגול הדהמה לא היה מביא איתו שמחה ורווחה אלא גורם נזק וסבל הוא לא היה מלמד את הדהמה. אבל מפני שאתה רואה שהתרגול מביא רווחה ושמחה אתה מקבל עליך את התרגול. כאשר אתה עוסק בתרגול הדהמה, אתה מתחיל למצוא אושר ושמחה שהם טהורים ומיטיבים, שמחה שבאה מחיוניות מיטיבה שעולה ומציפה את התודעה ומנקה אותה מהכתמים האפלים ומהפסולת, וממלאת את התודעה באושר עילאי ובשלווה. בשיאו של התרגול, השלווה והאושר מגיעים לאיזון; אתה שמח, מאושר, ובה בעת שלֵו ואסוף בתוכך.

הפעילות שיש לבצע בחיוניות מוזכרת בהגדרה המצוטטת בפתיחה. היא טיפוח הדרך להתעוררות והיא עבודה עם עצמך בקיום הכללים, בתרגול מדיטציה, בלימוד הדהמה, ובפיתוח חוכמה או תובנה. זהו התהליך של פיתוח איכות מיטיבה בתודעתך דרך עיסוק בפעולות מיטיבות כלפי חוץ וכלפי פנים, ובעשייה למען תועלתם של אחרים. בעזרה לאחרים, אתה מסייע להתקדמותך שלך. עליך לשלב את השירות האלטרואיסטי לאחרים עם טיפוח פנימיותך שלך .