EN
EN

תרגולים לסיוע בהתמודדות עם שינויי האקלים

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

ווילה ב. מילר (Willa B. Miller) היא המורה המייסדת של קהילת Natural Dharma Fellowship בקיימברידג׳, מסצ׳וסטס, ושל Wonderwell Mountain Refuge בספרינגפילד, ניו המפשייר.

***

הוריקנים ושריפות פראיות בתקופות שונות גבו מאות קורבנות. נותרנו עם מציאות מפחידה: אנו חיים בעולם מתחמם. בתים מתפוצצים. יש אובדן חיים. מערכות אקולוגיות נהרסות. זה האופן שבו שינויי האקלים מגיעים לפתח ביתנו. עם ההרס והחורבן, מגיעה הסכמה רחבה יותר למציאות המדעית, וגדלה המוטיבציה למצוא פתרונות. אך הרס מביא איתו גם ייאוש, פחד לגבי העתיד, אבל ופאניקה.

תרגולים של התבוננות קשובה יכולים להציע טכניקות להכיל את האמיתות המאתגרות במציאות החדשה שאיתה אנו מתמודדים. תרגולים רוחניים אינם תחליף לעשייה מהירה וחכמה. הם דרכים משלימות לחינוך ולאקטיביזם. משאבים רוחניים יכולים להניע אותנו מייאוש לפעילות בת-קיימא.

כיצד נעים מכעס לחמלה?

תרגולים רוחניים אינם מציעים פתרונות קונקרטיים לבעיות אקלים, אך יש להם פוטנציאל לשנות את התודעה. תרגול ולמידה יכולים לעסוק באופן ההתייחסות שלנו לאבל, ייאוש ופחד. המשאבים הללו יכולים להבנות מחדש את ההבנה שלנו לגבי המשמעות של היות אנושיים בעולם שלנו, עכשיו.

לפניכם חמישה תרגולים מהימנים פרי ניסיון, מהמסורת הבודהיסטית, היכולים לסייע לנו להכיל בתודעה ובלב את האמת בנוגע לשינויי האקלים, להכחדה של יצורים חיים, ולמשבר האקולוגי.

רשימת התרגולים איננה ממצה, אך מהווה נקודת התחלה. למרות ששורשי התרגולים עתיקי יומין, הם מתאימים למפגש שלנו עם הסבל ברמה העולמית.

  1. למצוא עוגן באתיקה

יש אנשים התופסים את שינויי האקלים כעניין אקולוגי. אחרים רואים בזה עניין כלכלי. אחדים תופסים זאת כעניין חברתי. אך, אנו יודעים שהסיבה היא ההתנהגות האנושית. במובן הזה, שינויי האקלים הם עניין אתי.

האמונות שלנו בנושא צדק – הערכים היקרים לנו ביותר – יוצרים את התשתית למעשינו. אנו לומדים את הערכים הללו ומטמיעים אותם מהתרבות שלנו. כל אחד מאיתנו, ברמה האישית והקהילתית, יכול להשפיע על הערכים המקובלים בתרבותנו.

שינויי האקלים מתרחשים בגלל מה שאנו מעריכים, ובגלל האופן שבו אנו תופסים את זהותנו כבבני אדם החיים על פני כדור הארץ. הערכים הללו צמחו מתוך אתוס תעשייתי דומיננטי.  לכן, שינויי האקלים אינם רק שאלה של מה אנחנו יכולים לעשות אלא שאלה של מה אנחנו צריכים לעשות.

מסורות של התבוננות קשובה מלמדות התבוננות אתית במעשים, בדיבור ובמחשבות שלנו. הבודהה הדגיש את נושא האתיקה, סילה, כאימון בסיסי לקהילת הנזירים שלו. הקוד האתי של הנזירים נבנה סביב הנושא של היעדר אלימות, אהימסה. ביסודו של דבר, הבודהה לימד שמעשים אתיים נולדים ממחויבות לא להזיק, מעדינות ומפשטות.

אם נרחיב את האתיקה ליחס שלנו לאדמה, למים, למשאבי הטבע ולבעלי החיים, הרי שלא להזיק, עדינות ופשטות הינם נושאים להתבוננות שמטרתה לחולל שינוי.

מסורות בודהיסטיות מאוחרות יותר פיתחו חוקים של התנהגות המכוונים לחמלה, למשל כללי האתיקה (precepts) של הבודהיסַטווה. הכללים האלה נובעים מהתפיסה שבודהיצ’יטה, או חמלה ערה, הינה הבסיס להתנהגות ולדיבור אתיים. גם אנו יכולים לבסס את האקטיביזם שלנו, את המעורבות החברתית שלנו, ואת ההתנגדות שלנו בחמלה ערה. האקטיביזם שלנו יכול להיות מה שאנו פועלים בעדו ולא מה שאנו פועלים נגדו.

אם נציב בכנות את האקטיביזם שלנו ואת היחס שלנו לעולם במרכז הערכים והאמונות העמוקים ביותר שלנו, יש סיכוי רב יותר שנתייחס לנושא הזה שוב ושוב – לא מתוך חובה אלא מתוך מחויבות.

  • לחוש בנוח עם חוסר ודאות

 יש דבר אחד שעליו מסכימים המדענים העוסקים באקלים – איננו יודעים בוודאות מה יקרה כאשר כדור הארץ יתחמם. ישנן ראיות לכך שלא ניתן למנוע נקודות מפנה ומשברים. אין לנו מושג עד כמה ניתן להאט את הסבל או להביא להקלה בו.

גם איננו יודעים כמה זמן בני אדם ויצורים אחרים יכולים לשרוד עם השינויים המערערים את התנאים הנדרשים לחיים. אנחנו פוסעים לתוך התהום.

אנחנו רוצים לדעת אם ילדינו ונכדינו יוכלו ללכת לשפת הים, לטייל ביער, לנשום אוויר נקי ולחיות בביטחון. אנושי לפחד שהעולם, כמו שאנו מכירים אותו, עלול להיכחד. חוסר הוודאות הזה עלול להטריד מאוד את מנוחתנו.

רבות מדרשות הבודהה מתמקדות בחוסר ודאות, לא כאי-נוחות, אלא כמקור לשחרור. הבודהה לימד שאין דבר ודאי, מכיוון שאין דבר שאינו נתון לארעיות. הוא כינה ארעיות “סימן קיום” – אמת בלתי ניתנת להכחשה של משמעות היותנו חיים. על מנת לעודד את הנזירים והנזירות שלו להתמודד עם עובדת היותם בני תמותה, הוא שלח אותם למדוט מול קברים פתוחים, מקום שבו יהיו עדים לגוויות מרקיבות.

הבודהה לא ניסה לענות את תלמידיו. הוא ניסה לשחרר אותם. מודעות לעובדת היותנו בני תמותה מעוררת בנו חרדות עמוקות, אך היא גם משחררת אותנו משרשראות ההיאחזות הכובלות אותנו. שחרור מהיאחזות מסייע לנו להיפתח לעובדה שאין דבר ודאי. אין דבר שהוא מובן מאליו. כך אנו לומדים לאהוב את האמת כפי שהיא.

יש סיבה טובה לחבוק את חוסר הוודאות בנוגע לשינויי האקלים כתרגול משחרר. ככל שנפחד יותר מחוסר ודאות, כך רבה הסבירות שנימנע מלהרהר בנושא האקלים. למעשה, האויב הגדול ביותר שלנו עלול להיות לא הכחשה ששינויי אקלים מתרחשים, אלא דחייה סמויה ולא מודעת, של שינויי האקלים, המבוססת על הפחד שלנו מפני הלא נודע.

אם נחבק את האמת של חוסר הוודאות, נוכל לפתח את האומץ להישאר פתוחים ולפעול בעולם. אם נקבל את שבריריות החיים עלי אדמות, נוכל להירתם לאפשרות של עשייה קולקטיבית.

  • עבודה עם רגשות

בנוסף לאי-שקט כתוצאה מחוסר ודאות, שינויים באקלים עלולים לעורר רגשות קשים אחרים. כאשר אנו עדים להרס אקולוגי והכחדה המונית אנחנו מגיבים בצער ובאבל. כאשר אנו עדים להכחשה ולאדישות גלובלית של אנשים, מתעורר בנו כעס. כאשר אנו חושבים על עתיד ילדינו, אנחנו חווים דאגה וחרדה.

לאחרונה שוחחתי עם סטודנטית אירופאית שנושא עבודת הגמר שלה היה “הכוח שיש בסיפורים להשפיע על שינויים באקלים”. המניע העיקרי לעבודתה היה כעס, כך אמרה לי.

באופן מובן, פחד וכעס מניעים אותנו לפעולה. במשך מאות שנים, רגשות קדמוניים אלה עזרו לנו לשרוד. רגשות אלה הם מניעים טובים, בטווח הקצר, כאשר אנו ניצבים בפני סכנה מידית. אך בטווח הארוך, פחד וכעס הם מניעים גרועים. הם מובילים לדחק ולשחיקה – גורמי ההרס החתרניים של אקטיביסטים.

לכן, אנו זקוקים לגורמי הנעה אחרים לפעולה. למסורות הרוחניות יש הרבה מה להציע בתחום הזה. בבודהיזם ובדתות אחרות זיהו מזמן אהבה וחמלה, לדוגמה, כמניעים יעילים ויציבים לפעולה. הבודהיסַטווה, ארכיטיפ של חמלה, מגלם את האפשרות שרגשות חיוביים ובונים יכולים להוות מניעים ראשוניים לפעולה. אך כיצד נעבור מכעס לחמלה?

הבודהיזם הטיבטי מלמד שמצבים שמהם אנחנו רוצים במיוחד להימנע, הם למעשה המפתח לשחרור שלנו. במקום למחוק את הרגשות, אנחנו יכולים להתמיר אותם. אם נתבונן תוך כדי מדיטציה בתגובתיות שלנו, נוכל לשחרר את האנרגיה של הרגש ולהפוך אותה להיענות רכה.

ניתן להתחיל עם כעס למשל. כאשר כעס מתמקד בחוזקה באובייקט, הוא מבודד, מכווץ ומתיש. אם נתבונן בכעס במדיטציה, נוכל להפחית את ההתמקדות באובייקט ובסיפור הנרקם סביבו, תוך הפניית הקשב פנימה, ובחינת הרגש עצמו והחלק שיש לנו ביצירתו.

כאשר אנו לוקחים אחריות על הכעס שלנו, אנו יכולים למצוא פן אחר שלו. כעס אינו תמיד ראוי לגינוי. הוא יכול להיות אנרגיה שמגינה עלינו, תגובה בריאה למה שמאיים על מה שאנחנו אוהבים. עצם התובנה הזו יכולה לשחרר כעס תגובתי ומכווץ לטבע העמוק יותר שלו, נחישות חכמה ורחבה יותר לפעול בהחלטיות ובאומץ בשם האהבה.

בהתבוננות קשובה, כעס יכול להפוך למקור השראה לאמפתיה. אנחנו מגלים שמצבים לא נעימים, גם אם הם שלנו, הם לא רק שלנו. אנשים רבים כועסים, כולל אלה שתייגנו כ”אחרים”. כאשר אנחנו מבינים שכך אנשים רבים כל כך חשים, אנחנו יכולים להתחבר לסבל של אחרים. אנחנו משנים את כיוון תשומת הלב שלנו מהסיפור שמזין את הכעס לאמפתיה לכל אלה שניזוקו משינויי האקלים, ואפילו למכחישים אותם. כשאנו משנים את ההתמקדות שלנו מנרטיב מקַטב לנרטיב מאחד, אנו מתחילים לבנות מצע בר-קיימא לפעולה.

4. נגישות לחוכמה חדשה

ניכר שאנו ניגשים לדיונים סביב שינויים באקלים באמצעים שכלתניים. נושא האקלים מנוסח בשפה של מושגים. גישה קונספטואלית זו, המגולמת בסרט התעודה של אל גור “האמת הלא נוחה”, מאוד חשובה. אנחנו חייבים לדעת מה קורה ומדוע.

יחד עם זאת, התגובה שלנו תהיה בעלת עוצמה וחוסן רבים יותר אם ניגש לצורות אחרות של ידיעה, הממירות אקטיביזם המונע מהמשגה שכלתנית לאקטיביזם של הלב. 

יש שתי דרכי ידיעה אלטרנטיביות שתרגול בודהיסטי ומדיטציה בדרך כלל מתבססים עליהן: חוכמת הגוף וחוכמה לא מושגית.

חוכמת הגוף

לפגוש את הגוף שלנו משמע לפגוש את הטבע. אנחנו נוטים לשכוח שאנחנו יונקים. ככל שנתקרב לגופנו כך נתקרב לאמת של טבענו. התקרבות זו מחברת אותנו לטבע הפלנטה שעליה אנחנו רוצים להגן.

בעוד שהתודעה נמשכת לעבר ולעתיד, הגוף נוכח במלואו בהווה. הערות העכשווית של הגוף הינה אחת החוכמות הגדולות שיש לו, והיא נגישה מאוד.

זה קרוב אלינו כמו השאיפה והנשיפה שמתרחשות ברגע הזה. אמנם אנחנו רוצים להישאר קשובים ליצירת עתיד בר-קיימא אך איננו רוצים לעשות זאת בלי לחיות את חיינו. הגוף שלנו מזכיר לנו שאנחנו כאן, עכשיו, ושהנוכחות שלנו היא המשאב החזק ביותר שיש לנו.

חוכמה לא מושגית

מדיטציה בודהיסטית חושפת אותנו גם לחיים שמעבר לתודעה הממשיגה – לאופנים לא מושגיים של ידיעה. האמת הרחבה יותר היא שהחוויה האנושית שלנו היא לא רק תוכן מנטלי. למרות שאנחנו משקיעים זמן רב בעולם הרעיונות שלנו, יש בחיים התודעתיים-רגשיים שלנו יותר ממה שאנחנו חושבים עליו ומאמינים בו. יש מרחב לא קונספטואלי שבו כל התוכן עולה, ואפשר לחוש בו ולהרחיב אותו באמצעות התנסויות הגוף. בתרגול הדזוגצ׳ן, המרחב הזה מזוהה כמודעות עירומה, חלק מהתודעה שלנו שרק חווה, עוד לפני שנוצרים רעיונות על אודות החוויות שלנו. ניתן לטפח את מרחב המודעות הזה עד שהוא הופך להיות סביבה מכילה לנושאים יחסיים כמו שינויי אקלים.

כאשר אנחנו מתחילים להזדהות עם המרחב הלא קונספטואלי, יש לנו נגישות למצב לא דואלי של תפיסה. במצב הלא דואלי של התפיסה, האשליה של הנפרדות מתפוררת. ייתכן שאשליית הנפרדות הינה אחד הגורמים הבסיסים למשבר שבו אנו נמצאים. כאשר אנחנו לכודים באשליה הזו, משתמע מכך שזה איכשהו בסדר שהצריכה שלי היא על חשבונך. אם עלינו לחיות באופן מקיים, אנחנו צריכים להסתגל לרעיון – לא, למציאות – שכולנו מחוברים באופן אינטימי. התרגול המדיטטיבי מוביל אותנו לשם. 

  • מציאת קהילה

חברה שלי השתתפה פעם בישיבת מועצת העיר ביישוב שלה, ופגשה אישה שהעלתה שוב ושוב את הנושא של איסור על השימוש בשקיות פלסטיק. היא הייתה מיואשת מכך שחברי המועצה לא כיבדו אותה. חברתי ענתה לה: “אינך זקוקה לכבוד. את זקוקה לחבר או לחברה. אדם אחד הוא משוגע. שני אנשים הינם שעון מעורר. שלושה אנשים הם כבר תנועה”.

החברה הזו שלי הייתה הסופרת ופעילת איכות הסביבה קאת׳לין דין מור, והסיפור שלה נתן לי השראה. כמו שאמרה מרגרט מיד, קבוצה קטנה ומחויבת של אנשים יכולה לשנות את העולם. ייתכן שמציאת קבוצה של אקטיביסטים אינה עניין כה מפחיד כפי שזה נראה לנו. זה יכול להיות פשוט כמו מציאת כמה אנשים שיש להם עניין משותף ופתיחה בשיחה.

מציאת קהילה היא קריטית אם רוצים לעמוד מול האתגרים העומדים בפנינו בעולם. אך יש לזה גם ערך נוסף של יצירת תשתית לחיים רוחניים.

עוזרו הקרוב של הבודהה, אננדה, שאל אותו פעם, “הסנגהה (קהילה רוחנית) בוודאי מהווה מחצית מהחיים הרוחניים, לא כן?”

הבודהה ענה לו, “לא אננדה, אל תגיד דבר כזה. הסנגהה אינה מהווה מחצית מהחיים הרוחניים. היא מהווה את כל החיים הרוחניים”.

הבודהה האמין באמונה שלמה בכוחה של הקהילה לתמוך בדרך להתעוררות. הוא עצמו חי רוב חייו בקהילה ממוקדת מטרה, וזיהה את הסנגהה כאחת משלושת ‘המקלטים הרוחניים’, הכוללים גם את התורה ואת המורה.

עכשיו הוא הזמן ההולם למתעניינים באקולוגיה בעולם הדהרמה. ישנן קהילות הולכות וגדלות של אנשים המתעניינים בהתפתחות רוחנית ובאקטיביזם. אם את או אתה אחת או אחד מהאנשים הללו, אל ייאוש. יש עוד אנשים כמוך.

כשההשלכות של ההתחממות הגלובלית מניעות אותנו לפעולה, חשוב יותר מתמיד שאקטיביסטים ואנשי רוח יעבדו בצוותא. נוכל להרוויח מחילופי רעיונות. אני מניתי כאן חמישה אימונים רוחניים להתבוננות בשינוי האקלים, ולאקטיביסטים יש כלים נוספים ונקודות מבט נוספות שיכולות לסייע לקהילות רוחניות לפעול. לקהילות של אקטיביסטים יש משאבים חינוכיים ודרכים של התנגדות בדרכי שלום היכולות לסייע לעוסקים בתרגולים רוחניים לחולל שינוי.

להתמודדות עם ההשלכות של שינויי האקלים, אנו זקוקים לכלים של חסינות נפשית ועבודה פנימית. כמתרגלי דהרמה, אנו מביאים מתנות חיוניות לפרויקט של ריפוי העולם. האתגר העומד בפנינו הוא להציע את המתנות הללו ולהמשיך לטפח אותן.

על-ידי תרגול של אתיקה, חוסר ודאות, רגשות, חוכמה וקהילה, אנחנו מפתחים הבנה עמוקה שלהיות בן אנוש פירושו המחשבות והאמונות שלנו, וכך אנו מעמיקים את היכולת להגשים את העבודה שלנו.

ההתגשמות הזו מעבירה מסר בל יימחה, ששלום וקיימות יכולים להפוך למציאות. גם אם הם  אינם מוגשמים בשלמות, אנו יכולים להצית את התחושה שלחיים שלנו יש משמעות, ושאנו מפלסים את הדרך לחיבור הולך ומעמיק עם העולם היפה, הבל יתואר והקדוש שלנו, ובשירותו.

תרגולים לסיוע בהתמודדות עם שינויי האקלים

ווילה ב. מילר (Willa B. Miller) היא המורה המייסדת של קהילת Natural Dharma Fellowship בקיימברידג׳, מסצ׳וסטס, ושל Wonderwell Mountain Refuge בספרינגפילד, ניו המפשייר. *** הוריקנים …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו