EN
EN

תרגול של איזון נפשי במצב חירום

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

כאשר סירות הפליטים הווייטנאמים המלאות עד אפס מקום נתקלו בסערות או בפיראטים, אם כול אחד היה נכנס לפאניקה, כולם היו אבודים. אבל אם אפילו אדם אחד בסירה נשאר רגוע וממוקד, זה הספיק. זה הראה את הדרך לכול אחד לשרוד”. 

תיק נהאט האן

כאשר שמעתי בחודש ינואר לראשונה על וירוס הקורונה, ידעתי שעליי לפנות אל איזון הנפש שלי. איזון נפשי הוא השתוות התודעה, והוא נחשב על ידי בודהיסטים כאחד מארבעת הברהמה-ויהארה (הלכי הרוח הנעלים, או המשכנים שאין להם שיעור). האיזון הנפשי מאפשר לנו להישאר דרוכים לנוכח סכנה ושלווים גם יחד – ובעלי יישוב דעת בעיצומו של מצב חירום – והכול תוך שמירה על יציבות.

איזון נפשי אין פירושו אדישות. איזון נפשי של תשומת לב מושתת על אכפתיות. רק כאשר ליבי פתוח ונוכח עם הסבל שבתוכי ומסביבי, אני יכול להיות מעורב בפעילות רבת-משמעות ורחומה. כיוון שאדם יכול להיות נשא של וירוס קורונה אך ללא התסמינים שלו, הרי לאחר שעשיתי כול שביכולתי כדי להישאר בטוח מפני הווירוס, אני שמח לדעת שאינני משמש אותו כדי להדביק אחרים.

איזון נפשי פירושו כוליות. מעניין לציין כי אין מדובר במגפה (אפידמיה) שאנו מתמודדים איתה, אלא במגפה עולמית (פאנדמיה). משמעות מקורה היווני של המילה פאנדמיה היא “שייכת לכול האנשים, ציבורית, משותפת”. חיוני שלא נאפשר למגפה עולמית זו לשבור או לרסק את מה שמשותף בינינו. העובדה שכולנו יכולנו, בסופו של דבר, ללקות בווירוס הקורונה, היא התזכורת המוזרה מכול אך גם המציאותית מאוד לכך שכולנו עשויים מקשה אחת.   

כוליות האיזון הנפשי פירושה לאמץ אל ליבנו את הכאב שלנו ואת השמחה שלנו כמקשה אחת. פירושה גם להכיר במכשולים ובפריצוֹת דרך. בו בזמן שאני מקווה לפריצות דרך, ברצוני להצביע על שלושה מכשולים משותפים הנמצאים בדרכנו. עם תשומת לב אנו יכולים לעצור, לנשום ולחייך אל עצמנו, לפני שאנרגיות הרגלי ההכחשה, הכעס והפחד שלנו ״יחטפו״ את תשומת הלב שלנו.

זו מגמה רווחת להיסגר, לאבד תחושה ולהתעלם מנוכחותו של כול קוף גורילה ענק הנמצא בחדר. למגמה המתעתעת שלנו להתעלם ישנם שני בני דודים רעילים: כעס ופחד. נחוץ להיות מודע לכעס, כדי שלא נפעל בעיוורון בגלל הדחפים האוטומטיים שלו. אם היו לי כרטיסים לפסטיבל SXSW השנה באוסטין, שבוטל עתה, ייתכן שהייתי חש מבואס בגלל שהוא בוטל, דוחק הצידה את האכזבה שלי ואחר כך מוציא את התוקפנות הקלה שלי על עובר אורח תמים. יתר על כן, גם אנשים אחרים קרובים עכשיו לקצה, ועל כן הכעס שלי יכול לעורר בקלות את כעסם. למשל מחסומי דרכים: במקום לצפור בצופר המכונית ולהתחיל שרשרת תגובות אני יכול להשתהות, לנשום, ולחייך כלפי האינסטינקט הטבעי שלי, זה של האחרים, להימנע מלצפור בחזרה, ולהישאר במצב של איזון נפשי.

נפוצה במידה שווה היא הסכנה השלישית, הפחד. בזמנים כאלה עלינו להיזהר ולא לפחד. כמי שנמצא בשנות ה-70 לחייו, אני בקבוצת הסיכון להידבקות בווירוס הקורונה. טבעי שפחדתי מייד כשלמדתי על כך. אך כשפגשתי את הפחד שלי עם תשומת לב והבנתי במה מדובר, ידעתי שהיה עליי להכיר, לקבל, לחבק ולהניח לפחד שלי, או שהוא יכַלֶה אותי.

מעניין להבין פחד באמצעות מדע אבולוציוני. פחד הוא אזהרה של הטבע מפני סכנה, אך הוא פועל אחרת על בני אדם מאשר על מינים אחרים. איילה יכולה לזנק למצב של פחד, מנוסה או לחימה, ולריצה מיידית. בין אם היא חשה בפומה הרצה אחריה, או שרק שמעה צליל של זרד נשבר – ברגע שהאיילה מרגישה בטוחה היא מתנערת, האדרנלין בדמה נעלם והיא ממשיכה בהתנהגותה השמחה. יש כאן לקח שבני האדם עדיין לומדים. עורקינו ממשיכים לשאוב את כימיית הפחד, זמן רב לאחר שכול גורם כלשהו לפחד כבר אינו נמצא פיזית שם; מבחינה מנטלית, אנחנו מחיים אותו. זו סיבה נוספת לתרגל תשומת לב.    

אנא, קחו בחשבון גם כיצד הפאנדמיה פרצה בזמן שכול אחד יכול לגלוש באינטרנט ולקרוא מאמרים המבטאים עשרות זוויות ראייה. כאשר אתם מוצפים בכלי תקשורת הסוחרים בפחד, אתם יכולים לתרגל מעורבות ולשאול את עצמכם: “האם אני בטוח? האם אני מגיב למשהו שחוויתי על בשרי? או שאני חושב שישנו נחש על הכביש, כאשר באמת זהו מקל בלבד?” 

כדי להגמיש את שריר תשומת הלב שלכם, אתם יכולים לנסות תרגול קצר זה. דמיינו לרגע את וירוס הקורונה המוכר עתה. כאשר אתם רואים אותו, מה עולה בתודעתכם? שימו לב אם גופכם מאותת פחד. אם כן, היכן גופכם מבטא זאת? האם נשימתכם שטחית? הלב מדלג על פעימה? האם ישנן תחושות מעקצצות? דקירה של קור? כיוון שגופנו הוא לעיתים קרובות המגיב הראשון למצב של קושי רגשי, ננהג בחוכמה אם נבחין, נקבל ונבין דפוסי גוף אלה לפני שהם יתפשטו.

המשורר הפרסי הגדול חאפיז כתב: “הפחד הוא החדר הזול ביותר בבית. הייתי רוצה שתגור בתנאים טובים יותר”. הוא מזכיר לנו שבמלון הגדול של החיים, הפחד הוא חדר שחלונותיו ניבטים לקיר אטום. אנו ראויים לנוף טוב יותר: העולם הרחב המשתרע מעבר לחלונותינו. כדי להרגיע פחד, אנחנו יכולים לטפח את ניגודו: אמון. כאשר אנו נותנים אמון בכוחנו הטבוע בנו ובטבענו הטוב הבסיסי, ובאלה של הסובבים אותנו, אנו יודעים אז שאנחנו יכולים לשרוד בסערה הזאת. אנו יכולים להרוות את אומץ הלב שלנו ולחדש את החזון שלנו בבאר זו של אמון.

בזמנים קודרים אלה, טוב להיות מרוצה ולאזן את החשכה עם אור. אתם יכולים להשתהות, לנשום, ולחייך אל כול הסיבות לשמחה המצויות בקצות אצבעותיכם. עיניים היכולות לראות את השמים הכחולים. אמא אדמה מתחת לרגליכם. שפע הצמחייה הירוקה, וניצני האביב הפורחים. אתם יכולים אפילו לאמץ יציבה של אצילות שקטה ורגועה, להיות מודעים כאשר אתם נושפים ושואפים כמה פעמים. בעת השאיפה, אמרו לעצמכם: “שאיפה, אני מרפא את עצמי”. בעת הנשיפה, אמרו לעצמכם: “נשיפה, אני מרפא אחרים”. חזרו על כך ככול שנדרש.

הלוואי וזה יועיל.     

תרגול של איזון נפשי במצב חירום

“כאשר סירות הפליטים הווייטנאמים המלאות עד אפס מקום נתקלו בסערות או בפיראטים, אם כול אחד היה נכנס לפאניקה, כולם היו אבודים. אבל אם אפילו אדם

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו