EN
EN

האם לא-מחשבה פרושו ללא מחשבות?

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

ווינג שינג צ'אן (Wing Shing Chan), כותב על צ'אן בודהיזם, היה תלמידו הקרוב של מאסטר שנג ין (Sheng Yen)  מייסד מרכז Dharma Drum Mountain בטייוואן.

 

* * *

 

בסיפור מפורסם של שושלת הצ'אן אנו שומעים ששין שיו ((Shen Hsiu, התלמיד הבכיר של הפטריארך החמישי, חיבר שיר שהשווה את התרגול להסרה מתמשכת של אבק. כאשר ההדיוט הווי ננג (Huineng) שמע ילד מזמר את השיר, הוא חיבר שיר משלו, שמסתיים במילים:

הואיל והכל ריק,

היכן ידבק האבק?

 

בעקבות כתיבת השיר הוא הוכר כפטריארך השישי. הריקות שהוא התנסה בה היא ווניאן wunien)), תודעה שאינה יכולה להזדהם מאבק כל שהוא של מחשבה. כתוצאה מכך, הווי ננג (638 -713), חוטב העצים ההדיוט היה כנראה המאסטר הראשון שלימד wunien (אי חשיבה) כנושא המרכזי בצ'אן בודהיזם.

 

ווניאן מתבטא בגישתם של מתרגלי צ'אן אפילו לשיטות מדיטציה בסיסיות, כמו ספירת נשימות. המודט מקווה שעם התמשכות התרגול החשיבה הדיסקורסיבית תשכך ורואה במצב שבו מופחתת החשיבה הדיסקורסיבית – או, יותר אי חשיבה – כמעיד על שיפור בתרגול המדיטציה. ואכן, נראה שהמילה ווניאן מצביעה על כך. פירוש המילה וו  (wu) בסינית הוא "לא" "בלי" "כלום" או "ריק מ…" ו-ניאן nien)) מתייחס ל"מחשבות" או ל"אובייקטים של התודעה". ביחד, משמעותם "אין מחשבה" או "אי-חשיבה".

 

האם ווניאן זהה למצב תודעתי שבו כל המחשבות מפסיקות? אם זו המטרה של התרגול, מה ההבדל בין מאסטר מואר לגוש אבן, שגם לו אין מחשבות? או בפשטות, האם יש מחשבות, או אין מחשבות אחרי הארה?

 

כדי למצוא תשובות לשאלות מרכזיות אלו, אפשר להתחיל בהתבוננות בקטעים מתוך סוטרת הבמה של הווי ננג, הטקסט החשוב של מסורת הצ'אן. בנוסף, כדאי לחקור את הרעיון של "אין-דליפה" כפי שהוא מוצג בלימוד על מדיטציית הארה שקטה מאת המאסטר הונגזאי (Hongzhi, 1091 – 1157) מזרם קאודונג, שהוא המקור של סוטו זן. הלימוד של אין-דליפה עוזר לנו להבחין בין מחשבות מטוהרות לבין מחשבות דיסקורסיביות.

באחד מהפסוקים החשובים של סוטרת הבמה, אומר הפטריאך השישי, "קהל מלומד, יש מסורת בבית סיפרנו להשתמש ב'ללא רעיונות' כאובייקט". בתרגום הסוטרה שמצוטט כאן, וונג מו לאם (Wong Mou Lam) בוחר לתרגם את ווניאן כ" ללא רעיונות" או "ללא מחשבות" או "חפשי ממחשבות בטלות".

 

הווי ננג ממשיך ואומר: "קהל מלומד, בשיטה זו שלי, פראג'נה (prajna) אחת מייצרת שמונים וארבע אלף דרכים לחוכמה, מאחר ויש מספר כזה של זיהומים שעלינו להתמודד עימם; אבל כאשר אדם חופשי מזיהומים, התבונה מגלה את עצמה, והיא אינה נפרדת ממהות התודעה. אלה שמבינים את הדהרמה הזאת יהיו משוחררים ממחשבות בטלות. כדי להיות חפשי מהיקסמות ממחשבה מסוימת, מהיאחזות בתשוקה ומתעתוע; צריך אדם להפעיל את מהות הככות (tathata) שלו; להשתמש בפראג'נה להרהור, ולאמץ גישה שאינה  אדישות ואינה היאחזות כלפי כל הדברים – זו הכוונה בהגשמת מהות התודעה, לשם השגת הבודהיות."

 

הווי ננג מצביע על כך שאין צורך לרדוף אחרי חוכמה. כאשר אדם משוחרר משמונים וארבעה אלף הזיהומים (הכוונה למספר גדול מאוד), שמונים וארבעה אלף חוכמות מגלות את עצמן, כולן התגלמות של מהות התודעה. כאשר הוא אומר, "אלה שמבינים את הדהרמה הזו יהיו משוחררים ממחשבות בטלות", הוא מתכוון למצב של ווניאן, שבו התודעה אינה נסחפת על ידי אובייקטים ודמויות של העבר או של העתיד. התודעה אינה מתקבעת באף לא מופע ספציפי אחד של  מחשבה או זיכרון מהעבר בדרך שמחניקה את התפקוד החופשי שלה. אין מחשבות שמתרבות מעצמן או השקפות מוטעות משום סוג. בהתמודדותו עם כל הדברים בעולם, אדם לא מחזיק בהנחות מוקדמות מקובעות. אין היאחזות ואין ניתוק."

 

כפי שנאמר למעלה, הפחתה או הכחדה של הופעת מחשבות דיסקורסיביות, נחשבות, לעיתים קרובות, כמצביעות על הישג בתרגול המדיטציה, ובזמנו של הווי ננג, חלק מהמורים הטיפו להפסקה מוחלטת של המחשבות כמטרה הסופית. אבל הווי ננג ראה בהשקפות אלה כפירה, ואמר, "יש גם קבוצה של אנשים טיפשים שיושבים בשקט ומנסים לשמור על התודעה שלהם ריקה. הם נמנעים מלחשוב על דבר כלשהו וקוראים לעצמם 'גדולים'. בגלל ההשקפה הכופרת שלהם בקושי אפשר לדבר איתם."

 

תודעה מוארת, אם היא אכן ראויה להיקרא מוארת, שונה לחלוטין מתודעה ריקה, לא מתפקדת, תוצאה של מאמצים לדכא כל מחשבה. משמעותו של ווניאן היא להיות משוחרר ממחשבות דיסקורסיביות של זיהומים. אין מדובר בחיסול של יכולת החשיבה.

 

הווי ננג מוסיף ומרחיב על טבע ההארה כאשר הוא אומר:

"ללא-מחשבות, משמע לראות ולדעת את כל התופעות עם תודעה משוחררת מהיאחזות. כאשר תודעה כזאת פעילה היא נמצאת בכל מקום, אך אינה נדבקת למקום כלשהו. מה שעלינו לעשות הוא לטהר את התודעה כך ששש הויג'ניאנות (הכרות – היבטים של התודעה) בעוברן דרך ששת השערים [אברי החושים], לא יזדהמו על ידי האובייקטים של ששת החושים או יאחזו בהם. כאשר התודעה שלנו פועלת בחופשיות וללא כל מכשול, וחופשיה לבוא או ללכת, אנו משיגים סמאדהי של פראג'נה (samadhi of prajna) או שחרור. מצב זה נקרא התפקוד של ללא-מחשבה. אולם להימנע מחשיבה על דבר כלשהו, כך שכל המחשבות מדוכאות, משמע להיות מובל על ידי התופעות, וזאת השקפה מוטעית.

 

במרחק רב מתודעה ריקה ממחשבות, תודעת ה"ללא-מחשבה" יכולה לראות ולדעת את כל התופעות כשהיא חופשיה מהיאחזות. היא חודרת לכל מקום, ומתפקדת בחופשיות ובצורה חלקה ללא קיבעונות, היאחזויות, או מכשולים. ההבדל המהותי בין מצב ווניאן ובין התודעה הרגילה של אדם הוא שהמחשבות בווניאן אינן מייצרות זיהומים ואינן מייצרות היאחזות במהלך החשיבה.

 

הווי ננג ציין והדגיש שדיכוי כל המחשבות והימנעות מחשיבה מצביע על חוסר הבנה של הדהרמה, ואכן מי שעוסק בכך נכבל על ידי הדהרמה במקום לזכות בשחרור בעזרתה.

 

יש גונג אן (קואן ביפנית) פופולרי שמספר על אישה זקנה וסיפקה לנזיר בקתה ומזון כדי לתמוך בתרגול שלו. לאורך השנים הרבות שעברו, ניסתה האישה להעמיד את הנזיר במבחן. יום אחד, ביקשה מבתה הצעירה להביא מזון לבקתתו של הנזיר. לפתע חיבקה הנערה את הנזיר ושאלה "איך אתה מרגיש עכשיו?" הנזיר ענה בקצרה, "זה כמו עץ נרקב עומד ליד צוק קפוא, שלא ראה משב רוח חמים שלושה חורפים." הנערה חזרה לדווח לאמה. כאשר שמעה האישה מה קרה, גרשה את הנזיר בעזרת מטאטא ושרפה את הבקתה. זמן רב לאחר מכן, חזר הנזיר למקום שבו גרה האישה. שוב ביקשה האישה מבתה ללכת לבדה, להציע לנזיר מזון ולחבק אותו. הנזיר לחש, "רק השמיים והארץ, את ואני נדע מה קרה פה. לעולם אל תגלי לאמך."  כאשר הנזיר הועמד במבחן פעם ראשונה, הוא היה במצב של ניתוק מהסביבה החיצונית. למרות שלא היה מושפע מגירויים חיצוניים, הוא לא היה באמת במצב של ווניאן. התודעה שלו היתה מנותקת מהסביבה אבל לא הייתה מסוגלת לפעול בחופשיות משוחררת ממכשולים, לכן נתנה לו האישה הזקנה שיעור. בפעם השנייה שניבחן, הוא היה שונה לחלוטין. הוא קלט הכול אבל לא היו זיהומים כתוצאה מתשוקה.

 

שיטות רבות של מדיטציה מושתתות על מיקוד של התודעה המפוזרת והפחתת הפעילות של מחשבות דיסקורסיביות. אולם, מיקוד התודעה בשיטת התרגול הוא עצמו מחשבה או סוג מעודן של היאחזות. אם מתרגל ימשיך במיקוד התודעה, ההיאחזות המעודנת בשיטת התרגול תמנע ממנו את הכניסה למצב ווניאן, המשוחרר מכל קיבעון, מכשול, או היאחזות. זאת הסיבה לכך שבצ'אן מתרגלים לעיתים רחוקות סאמדהי שממקד את התודעה באובייקט או בדמות מסוימים. תרגולים אלה מובילים את המתרגל להשיג סאמדהי, אבל לא את תפקוד התודעה החופשי והמשוחרר ממכשולים של הווניאן. כדי לחוות באמת ווניאן, יש לחוות מצב שבו אין מחשבות דיסקורסיביות מבלי להשתמש באף לא שיטת תרגול אחת.

 

עבור רוב המתרגלים המתחילים, ויתור על שיטת תרגול יוביל לאיבוד יכולת הריכוז ונפילה למלכודת של החשיבה הדיסקורסיבית. כדי להגשים ווניאן, צריך המתרגל, ברגע כלשהו, להיעזר בשיטת "אי-חשיבה" – או בשיטת "אין שיטה" – או לעבוד בשיטה שמתמוססת באופן ספונטני לקראת השלב הסופי שלה.

 

שיטות מתקדמות כמו "הארה דוממת" ו"שיקנטאזה" [ביפנית, 'רק לשבת'] אינן ממקדות את התודעה באובייקט מסוים. מודעות צלולה ושלווה של התודעה משולבות בתרגול שהוא תרגול "אי-חשיבה", ביטוי ישיר של ווניאן. כאשר מצב זה מגיע לשלמות ונשמר ללא מאמץ בחיי היום יום, זאת הארה. זו הסיבה שאסכולת הסוטו זן טוענת כי "התרגול עצמו הוא הארה".

באופן דומה, כאשר אדם מתרגל גונג אן בשקדנות, הוא שקוע במסה גדולה של ספק עד שהגונג אן בעצמו מתמוסס. ברגע זה שיטה זו גם הופכת לשיטת אי-מחשבה. כאשר הזמן בשל, המסה הגדולה של ספקות מתרסקת בעקבות גירוי של צליל, מראה, מגע או משהו דומה, והאדם מגשים את הווניאן ורואה את טבעו האמתי. שיטות אלו של לא-מחשבה זמינות למתרגלים שהכינו את עצמם עם מידה מספקת של תרגול מדיטציה בסיסי, אבל לא-מחשבה לא יכולה להתגלות אם דבקים רק בשיטות הבסיסיות.

 

מתרגלים בלתי מנוסים מבלבלים לעיתים קרובות בין תודעה מעורפלת שריקה באופן זמני ממחשבות קונקרטיות לבין התודעה הנקייה מזיהומים והזורמת בחופשיות של ווניאן. אבל תודעה מעורפלת, ריקה עדיין ניתנת לשינוי ותלויה בנסיבות; אין היא יכולה להגיב בחופשיות לסביבה. כמו שאמר הווי ננג, "לשמור על התודעה חופשיה מזיהומים בכול הנסיבות נקרא ללא רעיונות' (idealessness). התודעה שלנו צריכה לעמוד מרוחקת מהנסיבות החיצוניות, ובשום אופן אל לנו לאפשר להן להשפיע על תפקוד התודעה שלנו." בווניאן מחשבות עולות, אך לא נאחזות בשום אובייקט חיצוני שיעורר שרשרת של מחשבות דיסקורסיביות.

 

בהינתן שמחשבות לא מוכחדות על ידי הארה, מאסטר הונגזי (Hongzhi) – אחד המורים החשובים של הארה שקטה (silent illumination) – מבחין בין מחשבה מטוהרת לבין מחשבה דיסקורסיבית באמצעות הרעיון של הפסקת הדליפה, או אי-דליפה. מאסטר הונגזי אמר, "כאשר אין דליפה ואין דיסקורסיביות, נאמר על נזיר שהשלים את משימתו". בהסבירו דליפה ואי -דליפה לתלמידיו השתמש מאסטר הונגזי בגונג אן שלהלן:

"נזיר שאל את צ'ינגפינג (Qingping) 'מהו זה שיש לו דליפה?' פינג ענה, 'סל נצרים.' 'ומה זה אי-דליפה?' פינג ענה 'כף עץ'."

 

תשובה בוטה זאת נמנעת מאינטלקטואליזציה. סל אינו יכול להכיל נוזלים וכל נוזל ידלוף ממנו, בעוד שכף עץ יכולה להחזיק כל נוזל שהיא מכילה. כאשר אדם מתחיל לתרגל מדיטציה, הוא או היא יבחינו בזרם מחשבות דיסקורסיביות בתודעתם. מחשבות אלה עוקבות זו אחר זו וקשה מאוד להתגבר על התנופה שלהן. מודט מנוסה יותר יוכל לשמור, בעזרת ריכוז, על תודעה רגועה ובהירה עם מעט מחשבות דיסקורסיביות; אולם, כאשר האדם חוזר לחיי היום יום תודעתו נכנסת בקלות למצב הבלבול כשמחשבות דיסקורסיביות עולות שוב ושוב. יש הבחנה ברורה בין מצב התודעה השקט בזמן מדיטציה והתודעה המבולבלת בחיי היום יום. כאשר חוזר הכוח של המחשבה הדיסקורסיבית, צצים שוב עצבנות ואי שקט. אדם שואף לשמור על תודעה שקטה כפי שהוא חווה במדיטציה וזה מספק מוטיבציה להמשיך בתרגול. בסופו של דבר אדם יבקש שיטה "ללא שיטה", כמו הארה שקטה, כדי שיוכל לעצור את הדליפה של התודעה במדיטציה ובחיי היום יום.

 

"דליפה" מתייחסת לתנועה של מחשבות דיסקורסיביות והאי שקט המלווה אותה. הדבר דומה לחור בתודעה, כמו במיכל נוזלים דולף. כל עוד ה"חור" קיים, האדם אינו יכול לעצור את זרם המחשבות הדיסקורסיביות ואת האי שקט הנגרם מהם. כתוצאה, התודעה הופכת לעגמומית, דלה, ולא ספונטנית. זה זורם כל הזמן. אין לנו הכוח לשלוט לחלוטין על התודעה והגוף; אין אנו יכולים למנוע מחמדנות, שנאה ובורות לצוץ כתגובה להשפעות חיצוניות. התודעה דולפת.

 

הפסקת הדליפה משולה לתיקון של חור במיכל שבור. טיפות הנוזל זולגות ומטפטפות לאט יותר עד שהדליפה חדלה לחלוטין. כך אנו מבינים את השפעת התרגול על התודעה. המצב הסופי הוא זה של כף העץ בגונג אן של מאסטר צ'ינגפינג. במצב של אי-דליפה חשיבה דיסקורסיבית והאי שקט המלווה אותה מאבדים את היכולת ליצור ולהעצים את עצמם. הבלבול נעלם כמו רעש רקע שנמוג. עם הסרת האי שקט, התודעה הופכת לבהירה, זוהרת ומשוחררת לגמרי, כאילו השלכנו מעלינו משא כבד.

 

במצב של אי-דליפה, התודעה עוברת מתפיסה דואלית לתפיסה לא דואלית, בלי גבולות ובלי התנגדות. המתרגל גם מעריך את הקיום הבלתי נתפס של עצמאות מוחלטת ובאותו זמן אחדות אוניברסלית עם כל הדברים. אדם הנמצא בשלב זה יכול להשתמש במחשבה כרצונו,  אך מחשבות דיסקורסיביות לא ידלפו ויגרמו להפרעה. במקום סילוק מחשבות, אין דליפה של מחשבות.

 

המצב של אי-דליפה הוא קריטריון חד-משמעי בתרגול: התודעה דולפת או חדלה לדלוף. אם עדיין יש "חור" קטן בתודעה, הדליפה של מחשבה דיסקורסיבית ואי שקט ימשיכו, באופן דומה למים שממשיכים לטפטף עד שהמכל מתרוקן גם אם החור קטן מאוד. המצב של מנוחה מוחלטת והפסקה של היצור והריבוי העצמי של מחשבות דיסקורסיביות ואי שקט, לא יתרחש. הרבה יותר אמין ומדויק להבין הפסקה במושגים של הפסקת הדליפה במקום הפסקת המחשבה. כאשר ה"חור" מתוקן, התודעה יכולה לשמר את המצב של אי-דליפה, מבלי להתדרדר למצב של בלבול. זה הרבה יותר טוב מההקלה המושגת על ידי סמדהי שבו ההפרעות חוזרות אחרי שהסמדהי נעלם.

 

אולם, בתחילה, המצב של אי-דליפה יכול להתמוטט כאשר המתרגל עומד בפני מצבים שמעוררים תחושה חזקה של היאחזות. הדבר דומה לחור שתוקן לאחרונה שחשוף לכוחות חזקים שגורמים למים לדלוף שוב. לכן על המתרגל להיות זהיר מאוד בהגינו על האי-דליפה בתודעתו כאשר היא נוצרת לראשונה. אפשר להשתמש בכללי האתיקה כדי להגן מפני פתיחה מחדש של החור בתודעה. המכל המתוקן – התודעה של אי-דליפה – מתחזקת יותר ויותר עם תרגול נוסף, עד שיום אחד היא לא ניתנת לערעור אפילו על ידי ההפרעות החמורות ביותר של החיים.

 

בנקודה זו אומר מאסטר הונגזי, המתרגל יכול "להשלים את יעודו", התודעה "עצמאית מעבר לכל עניינים ארציים, ללא ניגודים דואליים. לגמרי לא חדירה ללא דליפה, התודעה רחבה ואין לה התנגדות."

האם לא-מחשבה פרושו ללא מחשבות?

ווינג שינג צ'אן (Wing Shing Chan), כותב על צ'אן בודהיזם, היה תלמידו הקרוב של מאסטר שנג ין (Sheng Yen)  מייסד מרכז Dharma Drum Mountain בטייוואן.   *

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו