לידה מחדש

השאלה על הקורה לאחר המוות היא כנראה אחת השאלות החשובות שאנו שואלים. בימינו מקובל לבטל שאלה זו ולראותה כלא חשובה. אך אם נהרהר עד כמה ההשקפות שלנו משפיעות על המעשים שלנו אנו נראה שחיוני להבין את ההקשר המלא בו החיים שלנו מתחוללים. יתר על כן, השקפותינו על החיים לאחר המוות יקבעו מה שאנו נעריך כחשוב בחיים העכשוויים.

שלושה מצבים של גורל האדם לאחר המוות

קיימות שלוש אפשרויות להבנת המצבים שיקרו לאדם לאחר המוות. אפשרות אחת, נקודת מבט החומרית. זו פשוט מכחישה את קיומם של חיים לאחר המוות. עמדתה היא שייצור אנושמורכב מחומר אורגני, היא מתייחסת לתודעה כמוצר לוואי של החומר האורגני, ולאחר המוות, עם התפרקות הגוף הפיזי, התודעה מסתיימת ותהליך החיים לגמרי חדל.

האפשרות השנייה היא ההשקפה שמיוצגת על ידי הזרם האורתודוקסי של הדתות המאמינות באלוהים, ביהדות, בנצרות ובאיסלם. הן מאמינות בחיי נצח לאחר המוות. בהתאם לדתות אלו, אנו חיים פעם אחת על פני האדמה ולאחר המוות נעבור למצב של קיום נצחי אשר נקבע על ידי האמונות והמעשים בהווה.

האפשרות השלישית, השקפה הרווחת בדתות המזרח, בהינדואיזם ובבודהיזם. זה הרעיון של לידה מחדש. בהתאם לכך, פרק החיים זה הוא חוליה בשרשרת של פרקי-חיים שמשתרעים לאחור בעבר וממשיכים אל העתיד. שרשרת פרקי-חיים אלו נקראת סמסארה.

השוואה בין בודהיזם להינדואיזם

הפירוש המילולי שלהמילה ״סמסארה״ הוא ״המשכיות״, ״נדודים״. סמסארה היא המעגל החוזר על עצמו של לידה, הזדקנות, מוות ולידה מחדש.

למרות שבודהיזם והינדואיזם חולקים את מושג הלידה מחדש, המושג הבודהיסטי שונה בפרטיו מההשקפה ההינדואיסטית. בהשקפה של לידה מחדש בהינדואיזם יש נשמה קבועה, ישות מודעת שעוברת מגוף אחד לאחר. הנשמה משתכנת בגוף נתון, ובשעת המוות הנשמה נוטשת את הגוף וממשיכה הלאה לקבל גוף אחר. הטקסט ההינדואיסטי הקלאסי, הבהגווד גיטה, משווה זאת לגבר הפושט חליפת בגדים ולובש אחרת. האדם נשאר אותו אדם אך החליפה משתנה. הנשמה נשארת אותה נשמה אך האורגניזם הפסיכו-פיזי משתנה מפרק-חיים אחד לאחר.

המינוח הבודהיסטי בפאלי ללידה מחדש הוא ״punabbhava״ שפירושו ״קיום מחדש״. הבודהיזם רואה בלידה מחדש לא גלגול נשמות של ישות מודעת אלא התרחשות החוזרת על עצמה של תהליך החיים. יש המשכיות, העברת השפעה, קשר סיבתי בין פרק-חיים אחד לאחר, אך אין נשמה, אין ישות קבועה המתגלגלת מפרק-חיים אחד לאחר.

לידה מחדש ללא גלגול נשמות

המושג של לידה מחדש ללא גלגול נשמות בדרך כלל מעלה שאלה: איך אנו יכולים לדבר על עצמנו כעל מי שחיו גלגולי חיים בעבר, אם אין נשמה, אין ישות חיה אחת שעוברת בגלגולי החיים האלה?

בכדי לענות על שאלה זו אנו צריכים להבין את טבע הזהות האינדיבידואלית בתקופת חיים אחת. הבודהה מסביר שלמעשה אנו שילוב של חמישה מצרפים המתפקדים ביחד. חמשת המצרפים שייכים לשתי קבוצות. קיים תהליך חומרי, כזרם של אנרגיה חומרית, וקיים תהליך מנטלי, זרם של התרחשויות מנטליות. שני זרמים אלו מורכבים מגורמים המופיעים ונעלמים בן רגע.

התודעה הינה סדרה של פעולות מנטליות, שמורכבות מהרגשות, תפיסות, דפוסים מנטליים, והכרה.

פעולות מנטליות אלו נקראות ״cittas״. כל citta עולה, מתפרקת ונעלמת. כאשר היא מתפרקת היא לא משאירה כל עקבות. אין בה גרעין או מהות פנימית שנשארת. אבל מיד כשה-citta חולפת עולה citta אחרת. כך אנו מגלים שהתודעה היא תחלופה מתמדת של citta, או סדרות של פעולות רגעיות של ההכרה.

כאשר citta חולפת היא מעבירה לבאה אחריה כל רושם שנטבע בה, כל חוויה שנחוותה. התפיסות, הרגשות, הרצונות – כולם עוברים ל-citta הבאה. כך שכל החוויות שאנו חווים מטביעים את חותמם על זרם ההכרה, על ה-״cittasantana״, רצף התודעה. העברה זו של ההשפעה, הרצף הסיבתי הזה, הוא שנותן לנו את הזהות המתמשכת שלנו. בשל המשכיות זו אנו נשארים אותו אדם במשך כל תקופת חיינו.

מה ממשיך מפרק-חיים אחד לאחר

האורגניזם הפיזי – הגוף, והתהליך המנטלי –  זרם הcittas- – מתקיימים מתוך קשר הדוק. הגוף מספק את הבסיס הפיזי לזרם ה-cittas והתהליך המנטלי נסמך על הגוף כמנגנון או בסיס לקיום. כאשר מגיע המוות, הגוף אינו יכול לתפקד כתמיכה פיזית להכרה. למרות זאת, כאשר הגוף מגיע לקיצו, בזמן מוות, התחלופה של ה- cittas אינה מסתיימת. בתודעה של האדם הגוסס עולה מחשבה אחרונה – רגע הנקרא ״הכרת המוות״, שמציין את סופם המוחלט של החיים. מיד לאחר הכרת המוות, עולה ה- citta הראשונה של החיים הבאים ומופיעה יחד עם האורגניזם הפיזי החדש שמשמש לה כבסיס. ה-citta הראשונה של החיים החדשים ממשיכה את זרם  ההכרה שנפסק אצל המת. זרם ההכרה אינו ישות יחידה אלא תהליך, והתהליך ממשיך. כאשר זרם ה-cittas ממשיך לפרק החיים הבאים הוא נושא עמו את מאגר הרשמים מחיים קודמים.

המחשת שימור הזהות

המחשה יכולה לעזור לנו להבין כיצד זהות יכולה להתקיים ללא גלגול של אף ״עצמי מזוהה״. נניח שיש לנו נר הדולק בשעה 08:00. אם נחזור אחרי שעה, בשעה 09:00, אנו רואים שהנר עדיין דולק, ואנו אומרים שזה אותו הנר. אמירה זו בהחלט ברת-תוקף מתוך שימוש מוסכם בשפה. אך אם אנו בוחנים זאת מקרוב, נראה שבכל רגע הנר שורף חלקיקי שעווה שונים, כל רגע חלק אחר של הפתיל דולק, כמו גם מולקולות שונות של חמצן. השעווה,  הפתיל והחמצן הדולקים משתנים מרגע לרגע, אך מפני שרגעי-הלהבה קשורים בהמשכיות, ורגע אחד של הלהבה מעלה את הרגע הבא של הלהבה, אנו עדיין אומרים שזו אותה הלהבה. למעשה הלהבה שונה מרגע לרגע. הלהבה עצמה היא תופעה שונה לגמרי. היא מותנית על-ידי השעווה, הפתיל והאוויר, ומלבד שלושת אלו אין כלום.

משל הנר

אנו יכולים לייחס משל זה לעניין של לידה מחדש. הגוף של הנר הוא כמו הגוף הפיזי של האדם. את הפתיל אפשר להשוות לאיבר החושי התומך בתהליך ההכרה. החלקיקים של החמצן הם כמו האובייקטים החושיים, והלהבה היא כמו ההכרה. ההכרה תמיד עולה על בסיס הגוף הפיזי. היא תמיד עולה דרך איבר חוש מסוים,  למשל: עין, אוזן, אף וכו׳ . תמיד ישנו האובייקט, למשל: מראה, צליל וכו’. הגוף, איבר החוש והאובייקט משתנים ללא הרף ולכן ההכרה והגורמים המנטליים משתנים ללא הרף. אך מכיוון שכל פעולת תודעה באה ברצף ומעבירה את התוכן לבאה אחריה, אנו מדברים על הגוף והתודעה ביחד, כעל אותו אדם. כאשר הגוף מאבד את החיות שלו ומגיע המוות, זה כמו הנר הראשון שהגיע אל קיצו וכבה. המעבר של הלהבה לנר הבא, הוא כמו המעבר של זרם ההכרה לפרק החיים הבא. כאשר רצף ההכרה ממשיך בגוף החדש, זה כמו הלהבה של הנר הישן העוברת לנר החדש.

התעברות

הבודהה מדבר על שלושה תנאים הכרחיים להתעברות.

הראשון, איחוד בין האב והאם, האב יספק את הזרע, והאם את הביצית. השני, הזמן המדויק של האם. אם האם אינה פורייה, לא תהיה התעברות. השלישי, חייב להיות זרם הכרה של אדם שמת, שמוכן ומזומן להיוולד מחדש.

גורם שלישי זה נקרא ״gandhabba״. התעברות לא מתקיימת אלא אם כל התנאים האלו מתקיימים.

האם לידה מחדש היא אוטומטית ובלתי נמנעת?

האם קיים מבנה סיבתי מאחורי תהליך של לידה מחדש? האם זה קורה באופן אוטומטי ובלתי נמנע? או שקיימת מערכת סיבות שתומכות בלידה מחדש ושומרות על המשכיותו?

הבודהה מסביר שיש מערכת ברורה של סיבות שמונחת ביסוד תהליך של לידה מחדש. יש לכך מבנה סיבתי ומבנה זה מתואר בלימוד של התהוות מותנית. ״paticcasamupada״.

לימוד של התהוות מותנית בהתייחסות ללידה מחדש

עתה נסביר את לימוד ההתהוות המותנית עם התייחסות מיוחדת לתהליך של לידה מחדש.

ראשית, בחיים אלו קיים בנו השורש לכל התהוות, כלומר תעתוע. בגלל התעתוע אנו תופסים דברים באופן מעוות. בשל עיוותים או סטיות אלו, אנו תופסים דברים כקבועים, מהנים, מושכים וכ׳אנו עצמנו׳. בגלל עיוותים אלו עולה בנו השתוקקות – השתוקקות להנאה חושית, להתהוות, למראות, לקולות, לריחות, לטעמים, למגעים ולרעיונות. באופן בסיסי קיימת תשוקה לתחושה נעימה. כדי לחוות תחושה נעימה אנו נזקקים לאובייקטים מהנים, למראות מהנים, לריחות וכו׳. כדי להשיג את ההנאה שהאובייקטים האלו יכולים לספק, עלינו להיות במגע איתם. כדי להיות במגע עם אובייקטים אנו צריכים את איברי החושים שיכולים לחוות תחושות מאובייקטים אלו.

במילים אחרות, אנו זקוקים לששת אברי החושים, למשל: לעין שתקלוט מראות, לאוזן שתקלוט קולות, וכו׳. כדי שאברי החושים יתפקדו,  אנו צריכים את כל האורגניזם הפסיכו-פיזי, את מערך הגוף-נפש.

כך, עקב ההשתוקקות, התודעה נאחזת באורגניזם הנוכחי כל עוד הוא חי. אך כאשר המוות מתרחש האורגניזם הנוכחי אינו יכול עוד לספק את הבסיס להשגת ההנאה באמצעות אברי החושים. עם זאת עדיין קיימת ההשתוקקות לעולם המראות, הצלילים, הריחות, הטעמים, המגעים והרעיונות.

בשל אותה השתוקקות לקיום, ההכרה עוזבת את הגוף ונאחזת בגוף חדש, ביצית מופרית. ההכרה מתאכסנת בביצית מופרית, ומביאה איתה מאגר שלם של רשמים שצברה לאורגניזם הפסיכו-פיזי החדש. כך אנו אומרים שהיצור החדש נהרה.

השתוקקות לתופרת

לפיכך, הבודהה מכנה את ההשתוקקות ״תופרת״. בדיוק כשם שתופרת מחברת ביחד פיסות שונות של בד, כך התשוקה תופרת ביחד פרק-חיים אחד לאחר. זה מה שמחבר ביחד את רצף החיים. ההשתוקקות היא כה חזקה עד שהיא יכולה לגשר על הפער שנוצר על ידי המוות ולבנות מחדש שוב ושוב את כל הבית לקיום.

153

דרך לידות רבות בסנסארה נדדתי לריק.

בחיפוש אחר בונה הבית –

לידות חוזרות ונשנות הן אכן סבל.

154

בונה הבית, התגליתַ!

לא תבנה שוב בית זה

כי כל קורות הגג שלך שבורות.

ועמוד היסוד שלך מנופץ.

תודעתי השיגה את הבלתי מותנה

הגשמתי את הכחדת ההשתוקקות.

דהמפדה 153, 154 בתרגום שי שוורץ

מה הוא זה שגורם ללידה מחדש בצורה מסוימת?

עתה לפנינו השאלה הבאה. אנו רואים מגוון עצום של יצורים הקיימים בעולם. סוגים שונים של אנשים וחיות. ואנו שואלים, מה הן הסיבות ללידה מחדש בדרך מסוימת? האם זה קורה באופן אקראי, ללא סיבה, או שקיים עיקרון מאחורי זה? התשובה שהבודהה נותן לשאלה, היא המילה בפאלי ״קרמה״. קרמה קובעת את הצורה המסוימת של לידה מחדש, וזוהי הקרמה שקובעת מספר רב של חוויות העוברות עלינו במהלך חיינו. הפירוש המילולי של ׳קרמה׳ הוא פעולה, מעשה או עשייה, אך בבודהיזם פירושה פעולה שיש כוונה מאחוריה.