EN
EN

כאב הוא הבודהה המובנה שלי

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

בהיקהו בודהי, הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה”ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד”ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 1973 בסרי לנקה, שם הוא שהה במשך 24 שנים, וכעת הוא חי במנזר צ’וואנג ין במדינת ניו יורק.

בהיקהו בודהי אחראי לפרסומים רבים של הכתבים הבודהיסטיים, כמחבר,מתרגם ועורך, ביניהם התרגום המלא של אוסף הדרשות הבינוניות (מג’הימה ניקאיה), אוסף הדרשות המחוברות (סמיוטה ניקאיה) ואוסף הדרשות הממוספרות (אנגוטרה ניקאיה). 

 

* * *

 

כאשר אני כותב על חיים עם כאב, אני לא נדרש להפעיל את דמיוני. מאז 1976 אני סובל מכאב ראש כרוני אשר מחמיר עם חלוף השנים. הכאב דומה לסלע קשה וגדול ממדים שהושלך על מסלול תרגול המדיטציה שלי. לעיתים קרובות הכאב מוחק יום ולילה מתוך לוח הזמנים שלי, ולפעמים נמשך אף יותר. המצב הזה עלה לי במספר שנים של פעילות יצרנית. מאחר וכאב ראש עז מקשה על הקריאה, הוא איים לעיתים על השליחות שלי כמלומד ומתרגם של כתבים בודהיסטים.

 

בחיפושי אחרי מזור, התייעצתי לא רק עם מומחים לרפואה מערבית אלא גם עם מומחים לצמחי מרפא בכפרים נידחים בסרי לנקה. נדקרתי אין ספור פעמים במחטי אקופונקטורה. הפקדתי את גופי בידיו של מעסה רפואי בסינגפור, לקחתי טבליות מרפא טיבטיות בדהרמסאלה, ובבאלי חיפשתי עזרה ממגרשי שדים ומרפאי צ’אקרות. היום אני תלוי במספר תרופות שעוזרות לי במידה בינונית של הצלחה לשלוט בכאב, אך לא לעקור אותו מן השורש.

 

אני יודע מניסיון שכאב גופני כרוני יכול לחדור לקרביה של הנשמה. הוא יכול להטיל צללים כבדים על חדרי הלב ולשאוב אותנו מטה לאווירה של דיכאון וייאוש. איני יכול לטעון שניצחתי, אבל במהלך היכרותנו הארוכה גיליתי כמה קווים מנחים שעזרו לי להתמודד עם חווית הכאב.

 

דבר ראשון, רצוי לזהות את ההבדל בין כאב פיסי והתגובה המנטלית שהוא מעורר. למרות שגוף ונפש שזורים זה בזו, הנפש אינה חייבת לחלוק את אותו גורל עם הגוף. כאשר הגוף חווה כאב, הנפש יכולה להימנע ממנו. במקום להרשות לעצמה לשקוע מטה, הנפש יכולה פשוט להתבונן בכאב. הנפש אפילו יכולה להפוך את הכאב לכלי להתפתחות פנימית.

 

הבודהה משווה את הייסורים של כאב גופני לפגיעה של חץ. הוסיפו לכאב הפיסי כאב נפשי (דחייה, תעוב, דכאון או רחמים עצמיים) וכאילו נפגעתם על ידי חץ נוסף. האדם החכם עוצר עם החץ הראשון. פשוט ע”י קריאה לכאב בשמו האמתי, אפשר למנוע ממנו לחרוג מגבולות התחושה הפיזית, וכך למנוע ממנו לגרום לפצעים חודרים ועמוקים בנפש.

 

אפשר להתייחס לכאב כמורה – מורה קשוח שיכול להיות משכנע. לעיתים קרובות הרגשתי שכאב הראש שלי הוא כמו בודהה מובנה בתוכי שמזכיר לי כל הזמן את האמת האצילית הראשונה. עם מורה שכזה, כמעט ולא היה לי צורך להיעזר בדרשה בפארק הצבאים בבנראס. כדי לשמוע את הדהוד קולו של הבודהה מצהיר שכל דבר שאנו חשים נכלל בסבל, כל מה שעלי לעשות הוא להתבונן בתחושות בתוך ראשי.

 

כמאמין בדהרמה, אני בוטח לחלוטין בחוק הקרמה. לכן, אני מקבל שהכאב המתמיד הוא השתקפותה בהווה של קרמה שלילית שיצרתי בעבר. אין זו המלצה למי שמפתח מחלה מלווה בכאבים להשלים עמם. למרות שיש אפשרות שזהו פרי בלתי נמנע של קרמה מהעבר, זו יכולה גם להיות תוצאה של סיבה בהווה שיכולה להעלם בעזרת טיפול רפואי יעיל. אולם כאשר טיפולים מסוגים שונים נכשלים בהתמודדות עם חולי עקשן ומטריד, אפשר לשער בביטחון רב שפועל כאן גורם קרמטי. אישית, אני לא חוסך שינה מעיניי בניסיון להבין מהי אותה קרמה מעברי, ואני מייעץ לאחרים להימנע מדאגות אובססיביות מסוג זה. הן יכולות להוביל בקלות לפנטסיות של הונאה עצמית ועיסוק באמונות תפלות. בכל מקרה, אדם שסומך על חוק הקרמה, מבין שהמפתח לבריאות טובה נמצא בידו. זו תזכורת לצורך להימנע ממעשים מזיקים שנובעים מכוונות רעות ולהתמקד במעשים שמטרתם לקדם את הרווחה והאושר של הזולת.

כאב כרוני יכול להיות תמריץ לפיתוח תכונות שמעניקות עומק ועוצמה לאופי. כך הוא יכול להיחשב כברכה במקום נטל, אולם אל לנו לנטוש את המאמץ למצוא לו תרופה. המאמץ שלי להתמודד עם הכאב הכרוני עזר לי לפתח סבלנות, אומץ, החלטיות, קור רוח וחמלה. לפעמים כאשר הכאב כמעט ושיתק אותי, התפתיתי להתנער מכל אחריות ורק להיכנע בפסיביות לגורלי. אבל גיליתי שכאשר אני שם בצד את הדאגות שקשורות לכאב ופשוט עומד  מולו בסבלנות, הוא מתמתן לרמה יותר נסבלת. ממקום זה אני יכול לקבל החלטות יותר מציאותיות ולתפקד ביעילות.

החוויה של כאב כרוני אפשרה לי להבין עד כמה הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. אנו החיים בעולם המערבי ומורגלים לנוחות, נוטים לשכוח זאת. הכאב הכרוני עזר לי להזדהות עם המיליארדים שחיים יום יום את הכאב המכרסם של הרעב; עם מיליוני הנשים שצועדות קילומטרים רבים כדי להביא מים למשפחתם;  עם האנשים החיים במדינות העולם השלישי ושוכבים על מיטות בבתי חולים לא מצוידים ולא מאוישים, נועצים מבט בוהה בקירות.

אפילו תוך כדי כאב שאינו מרפה, כאשר קשה מאוד לקרוא, לכתוב, ולדבר – אני מנסה לא לתת לו להשפיל את רוחי ולשמור על נדריי, בייחוד את נדרי ללכת בדרך הנזירות עד סוף ימי. כאשר כאב מפלח את ראשי ויורד לכתפי אני משתמש בהתבוננות כדי לחקור את התחושות. זה עוזר לי לראות אותן כאירועים לא אישיים, כתהליכים שקורים ברמה הגסה והמעודנת כתוצאה מכוחו של צירוף תנאים שיוצר תחושות עם צבעים, מרקמים וטעמים ייחודיים.

הכלי היעיל ביותר שמצאתי להקלה של השפעת הכאב היא מדיטציה קצרה שחוזרת על עצמה פעמים רבות בשיחות הבודהה:

“כל תחושה שהיא – מהעבר ההווה או העתיד – כל התחושות אינן שלי, לא אני, לא עצמי.”

 

כדי להפיק תועלת מהטכניקה הזאת לא נדרש ריכוז עמוק או פריצת דרך לתובנה מעמיקה. שימוש בנוסחה הזאת בהתבוננות עוזר לייצר מרחק בינך לבין חווית הכאב.

 

התבוננות מסוג זה גוזלת מהכאב את כוחו ליצור התגבשויות של הזדהות אישית בתודעה, וכך נבנים שלוות נפש ועוצמה. למרות שהטכניקה דורשת זמן ומאמץ, כאשר שלושת הנושאים של ההתבוננות “לא שלי, לא אני, לא עצמי” צוברים תאוצה, הכאב מאבד מעוקצו ופותח חריץ בדלת לסיום הכאב, הדלת לחופש מוחלט.

כאב הוא הבודהה המובנה שלי

בהיקהו בודהי, הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה”ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד”ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 1973 בסרי לנקה, שם

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו