EN
EN

התעוררות צנועה

« בחזרה אל: מאמרים

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

אנדרו אולנדסקי (Andrew Olendzki), Ph.D., מלומד בודהיסטי, מורה וסופר. התמחה בלימודים בודהיסטיים באוניברסיטת לנקסטר באנגליה, כמו גם באוניברסיטת הרווארד ובסרי לאנקה. מנהל בפועל של מרכז בארי (Barre Center) ללימודים בודהיסטיים, במסצ׳וסטס. הוא העורך של Insight Journal .

 

***

 

כשהפציע השחר רעדה האדמה, והדֶווֹת שמחו וצהלו, באותו הבוקר, לפני שנים רבות,  כאשר הנווד גוטאמה השיג את הנירוואנה כש”התעורר” תחת עץ הבודהי והפך לבודהה. השמים המטירו פרחים מחוץ לעונה, וארבעים וחמש שנה מאוחר יותר התאבלו הדוות על מותו של הבודהה, בין שני עצי סאל בקושינארה, במה שזכה בהמשך לכינוי פארינירוואנה. היו אלה שני אירועים שונים מאד זה מזה, והם ראויים לדעתי להסברים שונים בתכלית. הראשון היה אירוע פסיכולוגי, שעיקרו שינויים יוצאים מגדר הרגיל בדרך בה נבנית החוויה על ידי התודעה תוך כדי פעולתה בעולם. השני היה אירוע מטאפיסי, הנוגע לעניינים של לידה מחדש, הכרה שלאחר המוות, וראשיתה של תיאולוגיה של תנועה דתית צומחת. ברוב התיאורים הפופולריים של ההתעוררות, ההבחנה בין שניהם נעשית מטושטשת, ודבר זה מוביל באופן טבעי לבלבול.

בשנים שבין שני האירועים הללו, כאשר הבודהה פסע מעיר לכפר לאורך עמק הגנגס, אנשים פנו אליו כשהם מבקשים לדעת מה קרה לו תחת אותו העץ, והאם גם הם יוכלו להגיע לאותו הישג. הבודהה דיבר על כך במושגים של טרנספורמציה פסיכולוגית יסודית.  לפני רגע ההתעוררות, הוא חווה את הסבל כמו כולנו, מחושל בלהבות התשוקה, אבל רגע אחר כך תודעתו וגופו טוהרו באחת מכל המצבים הבלתי מיטיבים והבלתי מיומנים. וכל הרגשות ששורשם בתאווה, שנאה ותעתוע נקטעו, נעקרו, הושמדו, יובשו, הוכחדו, סולקו וננטשו אחת ולתמיד, כך שלא יכלו יותר לעולם להופיע בחוויתו. הבודהה סיפר שבאותו הרגע הוא מצא את השלווה ואת הרוגע, חש ביטחון, השיל מעליו את המעמסה, השיג שחרור. הוא השתמש במגוון רחב של דימויים דומים בכדי לבטא את ההפסקה המוחלטת והבלתי הפיכה של הסבל. הוא המשיך לחיות את המשך חייו הטבעיים כמו כל אדם אחר – אוכל, ישן, מדבר ועושה מדיטציה – אך כמי שחווה תחושה בלתי ניתנת לערעור של רווחה נפשית נוכח כל תנאי שהוא ונוכח כל התנאים כולם.

לאחר פטירתו, כאשר גופו נרחץ, נעטף ונשרף ואפרו פוזר באופן הוגן, התעוררה השאלה הבלתי נמנעת: כיצד עלינו להבין את מה שקרה זה עתה? מה עלה בגורלו של המורה שלנו? לא היה זה ראוי לומר שהבודהה עבר לעולם אחר, שכן הוא אמר בבירור שהוא נחלץ מן המערכת העולמית כולה, ולא יוולד מחדש באף אחד מהעולמות. מצד שני, גם אי אפשר היה לומר שהוא מת, שכן הוא הצהיר שהוא הכניע את מארה, אל המוות, ושהוא השיג את האלמותיות. נראה שנשקלו גם כל האופציות הזמינות האחרות   כדי להסביר את מותו, כולל וריאציות עדינות על נושא הקיום והאי-קיום, התפישה ואי-התפישה, אך כולן נשללו, כך שבסופו של דבר נותר פרדוקס עמוק ומתמשך.

מוקדם יותר, כאשר שאלו את המורה (הבודהה) מה קורה לאדם ער לאחר המוות, הוא שמר על שתיקה. כשלחצו עליו שיספק הסבר, הוא הגיב באומרו: השאלה מוצגת בצורה שגויה; אף אחד לא יוכל להבין את התשובה; פשוט לא קיימת כל דרך בה ניתן לבטא את מה שקורה אחרי המוות; או שאמר שהנושא כולו הוא כלל לא רלוונטי. יש לנו די עבודה כשאנו עוסקים בחוויה כפי שהיא נגלית בכל רגע; אין טעם לבזבז את הזמן יקר הערך העומד לרשותנו בחיים האלה בניסיון להבין בצורה קונספטואלית את מה שהוא בבירור מעבר לחוויה הרגילה שלנו. פשוט הרפו מההשקפות הספקולטיביות על הנושא הזה, והתמקדו בצורה מיומנת במה שעולה וחולף בחוויה הישירה, ואתם  עשויים, יום אחד, לגלות בעצמכם.

כמובן, בהיות הטבע האנושי כפי שהוא, מעטים האנשים שיהיו מסוגלים להסתפק בתשובה זו. בסוטרות בסנסקריט, בחיבורים הפילוסופיים הטיבטיים ובדימויים הויזואליים העשירים של האמנות המזרח אסייתית, ניתן למצוא התייחסויות נפלאות לנושא זה על כל דקויותיו.

אולם, כיוון שכה רבים מההסברים על הפרינירוואנה נוטים להיות קוסמולוגיים, ומצביעים לעבר דברים שהם מעבר לחוויה הישירה הניתנת לאימות, חוששני שהם מאפילים על ההוראה של הבודהה בנוגע לנירוואנה כטרנספורמציה פסיכולוגית בת-השגה, בחיים האלה, וממעיטים בערכה. אינני בא לפקפק בפתרונות שהוצעו לפרדוקס, אלא לחפור, לחשוף ולשחזר השקפה צנועה יותר של הנירוואנה מתוך אותו שבב של מסורת בודהיסטית שהונח במהלך חייו של הבודהה.

מה אם יתברר שהנירוואנה שנחוותה על ידי הבודהה בבודגאיה היתה הרבה פחות מרהיבה מאשר זו של המסורת המיתית המאוחרת יותר, ויחד עם זאת, בהיותה ניתנת להשגה על ידי אנשים רגילים, בעלת ערך רב לאין שיעור? הבודהה דיבר על האפשרות ללמוד כיצד להיות מאושרים מאוד, כאן ועכשיו, ללא קשר לנסיבות שאנו פוגשים. אפילו את האתגרים הקיומיים של מחלה, הזדקנות ומוות שלנו עצמנו, אנו יכולים לעטוף בחוכמת ההכרה בכך שכל הדברים משתנים, לקבל את זה שאין שום מהות הנמצאת בבסיס ההוויה שלנו בכללותה, ולמרות כל זאת להיות מסוגלים לפגוש כל רגע מבלי להיאחז בדבר בעולם.

הטקסטים המוקדמים מלמדים אותנו שהבודהה הצליח להוביל אנשים רבים מספור – גברים ונשים, ברהמינים וחסרי בית, אריסטוקרטים וסוחרים, נזירים ובעלי בתים – למצב שבו הם לא נאבקים יותר עם המצב האנושי. באמת אינני יודע מה קורה לאדם כזה לאחר המוות, כפי שאינני יודע מה עלה בגורל הבודהה לאחר מותו. איכשהו זה נראה לי פחות רלוונטי מאשר האפשרות המרשימה להשיג רווחה נפשית עמוקה פשוט על ידי ההבנה של הסיבות לסבל בחוויה החיה, וההצלחה להתיר אותן בכל רגע בעוד החיים נפרשים בפנינו.

כך תיאר הבודהה עצמו את הטרנספורמציה שעבר באמצע חייו, ראו כמה היא משכנעת בפשטותה ובמיידיות שלה:

אכן, החכם שכבר רווה (צמאונו) לחלוטין

נח בקלות ובשקט בכל מצב;

שום השתוקקות חושית לא נדבקת אליו

להבותיו התקררו בהעדר דלק שיזין אותן.

כל היאחזויותיו נקטעו,

ליבו הורחק מהכאב;

שלו ורגוע, הוא נח בשקט ובקלות,

תודעתו מצאה את דרכה אל השלווה*.

 

________

 

* Cullavagga 6.4.4, בתוך “וִינַיָה פיטַקָה” – “סל” חוקי הנזירות שמסדירים את חיי הנזירים והנזירות במסגרת הקהילה הנזירית.

התעוררות צנועה

אנדרו אולנדסקי (Andrew Olendzki), Ph.D., מלומד בודהיסטי, מורה וסופר. התמחה בלימודים בודהיסטיים באוניברסיטת לנקסטר באנגליה, כמו גם באוניברסיטת הרווארד ובסרי לאנקה. מנהל בפועל של מרכז בארי …

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו