EN
EN

סוטרה: הדרשה בפאריליה

« בחזרה אל: סוטרות

« בחזרה אל:

« בחזרה אל: חנות הספרים

פעם אחת שהה המבורך בחורשת גְהוֹסיטה שבקוֹסַמבּי. לפני הצהריים התלבש המבורך, עטה את הגלימה העליונה, נטל את הקערה ונכנס לקוֹסַמבּי כדי לאסוף אוכל. לאחר ששוטט בכפר ואסף את מזונו, ולאחר שסיים את ארוחתו היומית, סידר המבורך את יצועו, לקח את הקערה והגלימה ויצא להסתובב לבדו, ללא ליווי, בלי להודיע למלוויו או לקהילת הנזירים.

כעבור זמן לא רב ניגש נזיר אחד אל אַנַנְדָה הנכבד ואמר לו: “החבר אננדה, המבורך סידר את יצועו, לקח את הקערה והגלימה ויצא להסתובב לבדו, ללא ליווי, בלי להודיע לקהילת הנזירים.”

“חבר, כאשר המבורך עוזב כך, פירוש הדבר שהוא רוצה להיות לבדו. במקרה כזה אל לאיש ללכת בעקבותיו.”

המבורך נדד אט-אט עד שהגיע אל פּארילֶיָה, ושם נח לרגלי עץ סַאל מיטיב. אז ניגשו אל אננדה המכובד כמה נזירים ובירכוהו לשלום. לאחר החלפת הברכות ושיחת הרעים התיישבו הנזירים לצדו ואמרו לו: “זמן רב חלף מאז שמענו את המבורך מדבר על הדְהַמָה. היינו רוצים, אננדה הנכבד, לשמוע את המבורך מדבר על הדהמה.”

אננדה הנכבד, יחד עם נזירים אלו, ניגשו אל המבורך ששהה בפּארילֶיָה לרגלי עץ הסַאל המיטיב, בירכו אותו לשלום והתיישבו לצדו. משהתיישבו שוחח המבורך עם הנזירים על הדהמה, והשיחה שימחה, הפעימה והלהיבה אותם. אז עלתה בדעתם של כמה נזירים המחשבה: איך צריך לראות, איך צריך לדעת, כדי להביא ללא דיחוי לסופם של המזהמים?

המבורך, שידע מה הנזירים חושבים, אמר להם כך: “נזירים, לימדתי את הדהמה ביסודיות. לימדתי ביסודיות את ארבעת מוקדי תשומת הלב. לימדתי ביסודיות את ארבעת סוגי המאמץ הנכון. לימדתי ביסודיות את ארבע דרכי המיומנות הרוחנית. לימדתי ביסודיות את חמש היכולות. לימדתי ביסודיות את חמשת הכוחות. לימדתי ביסודיות את שבעת איברי ההתעוררות. לימדתי ביסודיות את הדרך האצילה בעלת שמונת האיברים. כך לימדתי את הדהמה ביסודיות.

 

בנוגע לדהמה שלימדתי כך ביסודיות, עלתה בדעתם של כמה נזירים המחשבה: איך צריך לראות, איך צריך לדעת, כדי להביא ללא דיחוי לסופם של המזהמים? איך, נזירים, יש לראות ולדעת כדי להביא ללא דיחוי לסופם של המזהמים?

בהקשר הזה, אדם רגיל שלא שמע אחרת, המתעלם מהאצילים, שאינו בקי בתורה האצילה, שאינו מורגל בתורה האצילה, המתעלם מן הראויים, שאינו מורגל בתורה הראויה, תופס את הגוף כעצמי. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה (סנקהארה).

 

ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?
נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוּע בבורוּת, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו.

לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם.

ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי, אבל הוא תופס את העצמי כבעל גוף. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה.

ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי, או תופס את העצמי כבעל גוף, אבל הוא תופס את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה.

ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי או תופס את העצמי כבעל גוף או תופס את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי, אבל הוא תופס את העצמי בתוך הגוף. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה.

 

ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?

נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוּע בבורות, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו.

לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם.

ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי או תופס את העצמי כבעל גוף או תופס את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי או תופס את העצמי כאילו היה בתוך הגוף, אבל הוא תופס את התחושה כעצמי […] את התפיסה כעצמי […] את הדפוסים המנטליים כעצמי […] את ההכרה כעצמי […] או את ההכרה בתוך העצמי.

תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה.

 

ומה המקור של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?

נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוּע בבורות, מתעוררת השתוקקות; מכך נולדה התניה זו.

לכן, נזירים, התניה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה היא ארעית ותלויה והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע הוא ארעי ותלוי והתהוותו מותינת בסיבה. גם הבורות גם היא ארעית ותלויה והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם.

ייתכן שהוא לא רואה את הגוף בעצמי או רואה את העצמי כבעל גוף או רואה את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי או רואה את העצמי בתוך הגוף.

הוא גם לא רואה בתחושה את העצמי [שלו], או את העצמי כבעל תחושה, או את התחושה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך התחושה.

הוא גם לא רואה בתפיסה את העצמי [שלו], או את העצמי כבעל תפיסה, או את התפיסה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך התפיסה.

הוא גם לא רואה בדפוסים המנטליים את העצמי [שלו], או את העצמי כבעל דפוסים מנטליים, או את הדפוסים המנטליים בתוך העצמי, או את העצמי בתוך הדפוסים המנטליים.

הוא גם לא רואה בהכּרה את העצמי [שלו], או את העצמי כבעל הכרה, או את ההכרה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך ההכרה.

אבל הוא מחזיק בהשקפה ‘העצמי הוא העולם. לאחר המוות אהיה קבוע, תמידי ונצחי, וטבעי ייוותר ללא שינוי’. נזירים, השקפת נצחיות זו היא עצמה התניה.

 

ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?
נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוע בבורוּת, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו.

לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם.

ייתכן שהוא לא רואה את הגוף כעצמי […] הוא גם לא רואה בתחושה, בתפיסה, בדפוסים המנטליים, בהכרה את העצמי [שלו], או את העצמי כבעל הכּרה, או את ההכּרה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך ההכרה. הוא גם לא מחזיק בהשקפה: ‘העצמי הוא העולם. לאחר המוות אהיה קבוע, תמידי ונצחי, וטבעי ייוותר ללא שינוי’. אבל הוא כן מחזיק בהשקפה: ‘ייתכן שלא אהיה, ייתכן שזה לא יהיה בשבילי, אני לא אהיה, זה לא יהיה בשבילי’. השקפת כיליון זו היא עצמה התניה.

 

ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?
נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוע בבורוּת, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו.

לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם.

ייתכן שהוא לא רואה את הגוף כעצמי […] הוא גם לא רואה בתחושה […] בתפיסה […] בדפוסים המנטליים […] בהכרה את העצמי [שלו], או את העצמי כבעל הכרה, או את ההכרה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך ההכרה. הוא גם לא מחזיק בהשקפה: ‘העצמי הזה הוא העולם. לאחר המוות אהיה קבוע, תמידי ונצחי, וטבעי ייוותר ללא שינוי’, או בהשקפה ‘ייתכן שאני לא אהיה, ייתכן שזה לא יהיה בשבילי, אני לא אהיה, זה לא יהיה בשבילי’. אבל הוא מבולבל, ספקני ומהוסס ביחס לדהמה הנכונה. בלבול, ספקנות והיסוס אלו ביחס לדהמה הנכונה הם עצמם התניה.

 

ומה המקור של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?

נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת חוֹוֶה התנסות שנולדה עקב מגע הנגוע בבורוּת, השתוקקות מתעוררת; כתוצאה מכך נולדה התניה זו.

לכן, נזירים, התניה זו היא ארעית, תלויה והתהוותה מותנית בסיבה. השתוקקות זו גם היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. תחושה זו זו גם היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. מגע זה גם הוא ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. בורות זו גם היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה כך, נזירים, המזהמים מגיעים מיד אל קצם.”

סוטרה: הדרשה בפאריליה

פעם אחת שהה המבורך בחורשת גְהוֹסיטה שבקוֹסַמבּי. לפני הצהריים התלבש המבורך, עטה את הגלימה העליונה, נטל את הקערה ונכנס לקוֹסַמבּי כדי לאסוף אוכל. לאחר ששוטט

תגובות

רשמו תגובה
שתפו
שתפו